כה:
בראשונה פרק שני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תא
כח א ב שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה כו'. תימה מאי
לא היה פייס למחתה. כשהיו מפיסין לקטורת כדתנן מתניתין ה) חדשים
א)
ב)
לקטורת באו והפיסו והקטורת צריכה שני כהנים א' שמוליך הקטורת
מייתי מר' יהודה לייתי מתנא קמא איפכא וי"ל דהכי מייתי
ג) ד)
ג
להיכל ומקטירו ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל
דאפילו ת"ק לא פליג עליה אלא בקטרת משום דלא שכיחא ומעתרא
❖
ה) ו)
אבל בעלמא מודה אי נמי צ"ל דלר' יהודה הזוכה במחתה לא היה
ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן כדילפינן לקמן
ז)
❖
ח)
מקראי שגחלי מזבח הפנימי
זוכה כלל מכח פייס מחמת שזכה
רבינו חננאל
ניטלין ממזבח החיצון בכל יום
זה בקטרת וזכה זה שאצלו לימינו
תא שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס
וקאמר ר' יהודה לא היו מפיסין מי
במחתה אלא בדעתו דכהן שזכה
איבעיא להו שוחט מקבל
למחתה אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה
תורה אור השלם
או זורק. ופשטנה זורק
שזוכה במחתה אלא מי יזכה בקטורת
בקטרת תליא מילתא אי בעיא איהו
שעמו זכה עמי במחתה שאני מחתה וקטרת
1. אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ כָּל
מקבל. דרך הילוכו היה
ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו זכה
עביד הכל שקיל קטורת ושקיל מחתה
קרב. ירושלמי הראש
נֵתַח טוֹב יָרֵךְ וְכָתֵף
דחדא עבודה היא איכא דאמרי דוקא מחתה
עמי במחתה אלמא לאו לכל עבודה
כדאשכחן ביוה"כ דכ"ג לחודיה עביד
והרגל. א"ר מנא פשט
מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא:
וקטרת דחדא עבודה היא אבל שאר עבודות
ראשיה עקר רגליה. ת"ר
יחזקאל כד ד
ועבודה מפיסין: הואיל ולא שכיחא.
לכולה מילתא אע"ג דהתם טריחא
2. וְנִתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו
כיצד דרך הילוכו הראש
בעי פייס מחתה אצטריכא ליה סלקא דעתך
הקטורת אלא פעמיים ליום שאין
מילתא טובא דבעי לאתויי בחפניו
והרגל, כולי עלמא הראש
וְאֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ
אמינא הואיל ולא שכיחא ומעתרא נתקין
הקטרת באה נדבה: ומעתרא.
כדאיתא לקמן בפ' הוציאו לו
והרגל ברישא, לא נחלקו
וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם עַל
אלא בשאר האברים החזה
הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ
לה פייס בפני עצמה קמ"ל ת"ש דתני ר' חייא
כ"ש הכא דלא טריחא מילתא דמצי
ומעשרת את העוסקין בה כדאמרינן
והגרה. כלומר אחרי הראש
אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
לקמן בפרקין : מי מקבל.
עביד לה לכולי מילתא לחודיה מיהו
לא לכל עבודה ועבודה מפייסין אלא כהן
החזה ואחרי החזה הידים
ויקרא א יב
3. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
ואחרי הידים הדפנות,
דם התמיד כיון דלא מנה לה במתני'
משום דטריחא מילתא קצת אורחא
שזכה בתמיד שנים עשר אחיו הכהנים
א
ואחרי הדפנות העוקץ
הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים אֶת
כהן שמע מינה חד מהני עביד לה:
דמילתא הוה שהיה אומר לאחר זכה
נמשכין עמו שמע מינה: פייס השני וכו':
והרגל. ר' יוסי אומר דרך
הָרֹאשׁ וְאֶת הַפָּדֶר עַל
אגב חביבותיה. דזריקה שהיא עבודת
עמי במחתה ורגיל היה לומר לאותו
הפשטו היה קרב. העוקץ
הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ
איבעיא להו מי מקבל שוחט מקבל דאי
והרגל כו', ודברין פשוטין
שעומד אצלו לימינו משום איבה שלא
מזבח לא מקבל ליה לכוליה דם
אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ:
❖
אמרת זורק מקבל אגב חביבותיה לא מקבל
ויקרא א ח
הן. ר' עקיבא אומר דרך
יקפידו האחרים עליו ומיהו אם ירצה
ואמרינן לקמן צריך שיקבל
ניתוחו היה קרב. הראש
ליה לכוליה דם או דילמא זורק מקבל דאי
לשנות הרשות בידו לעשות הוא
את כל הדם שנאמר
ואת
והרגל שתי ידים וכו'.
פי' ניתוחו מפורש בתמיד
אמרת שוחט מקבל זימנין דשחיט זר ת"ש
כל ו) (הדם) ישפך: זימנין דשחיט זר.
בעצמו הכל או לומר למי שעומד
הגהות הב"ח
פרק ד' והוא כדברי ר'
שהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה
בשמאלו או לאחר שאינו עומד אצלו
בן קטין עשה י"ב דד לכיור כדי שיהיו י"ב
(א) גמ'
עקיבא. ר' יוסי אומר דרך
כלל זכה עמי וכן משמע הלשון כהן
בו שנאמר ושחט את בן
ושתי הידים אמר רבא
עילויו היה קרב. כיצד,
אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן
אחר הראש הדפנות כו'.
שזכה במחתה אומר כו' ולא קאמר
הבקר והקריבו הכהנים את הדם
ורגליהן בבת אחת ואי סלקא דעתך שוחט
והא דכתיב כל נתח טוב
העומד אצלו נמשך עמו כדקאמר
מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על
דבישרא והכתי'
ירך וכתף, ההוא בכחושה.
מקבל תליסר הוי אלא לאו ש"מ ב זורק מקבל
השחיטה שכשירה בזר: בן קטין.
כל נתח טוב ירך
בסמוך י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו
כלומר אין בה שומן הכל
שמע מינה אמר ליה רב אחא בריה דרבא
וכתף ההיא בכחושה
עצמות היא אין בשר
כ"ג היה: י"ב דד. שהוא יוצק בהן
וכן משמע בתוספתא דקתני
מאי טעמא
אלא בירך וכתף. אמר
לרב אשי אף אנן נמי תנינא שחט השוחט
מים: תליסר הוי. שהרי שלש עשרה
בתר מילתא דר' יהודה דהכא דברי
רבא בין תנא דידן ובין
וקבל המקבל ובא לו לזרוק שמע מינה:
ראב"י דמייתי בסמוך לא היה פייס
עבודות נמנו במשנתנו בעבודות
ר' יוסי תרווייהו בתר
עילויא אזלי, מיהו תנא
אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא וכו': ת"ר כיצד
לאברים אלא המעלה אותן לכבש
פייס התמיד אלא שהשחיטה אינה
דידן דקתני שתי ידים
מעלה אותן למזבח אלמא דומיא
טעונה קידוש ידים ורגלים אפילו
דרך הלוכו הראש והרגל החזה והגרה ושתי
והן הכתפים אזיל איברא
(ב) שם
דבשרא, כי הבשר בכתף
דראב"י איירי ר' יהודה דלא הוה שום
כשהיא בכהן לפי שהיא עבודה שהיא
ידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר
ובירך הוא, לפיכך אחר
צד זכיית פייס במחתה והשתא מייתי
כשירה בזר. ואי אמרת שוחט מקבל
❖
דרך הפשטו היה קרב כיצד דרך הפשטו
הידים מזכיר העוקץ והרגל
שפיר מר' יהודה דע"כ לא פליגי רבנן
נמצא שהוא צריך לקדש ידיו ורגליו
שהן היריכות. אבל ר' יוסי
הראש והרגל העוקץ והרגל ושתי דפנות
דקתני שתי דפנות, אזיל
בשביל הקבלה: אף אנן נמי תנינא.
עליה אלא דלא ס"ל דבדעת הכהן
בתר שומא, כי השומן
ושתי הידים החזה והגרה ר"ע אומר דרך
מוסף רש"י
במסכת תמיד: ובא לו לזרוק גרסינן:
הזוכה בקטורת תליא מילתא ומיהו
כולו בדפנות הוא על גבי
ניתוחו היה קרב כיצד דרך ניתוחו הראש
דרך הלוכו. של צד הראש קודמין
מודו דאין חוזרין ומפיסין אלא
י"ב דד לכיור.
הצלעות. וקשיא תרי לישני
(זבחים כ.)
דר' יוסי אדר' יוסי. ויש
והרגל ושתי ידים החזה והגרה ושתי דפנות
הקודם קודם: הראש והרגל. של
דהעומד לימינו זוכה מכח פייס וע"כ
מי שאומר תרי תנאי שנו
לא פליג ראב"י עליה לקמן דס"ל
ימין לדברי הכל קודמת ומקרא יליף
❖
והעוקץ והרגל רבי יוסי הגלילי אומר דרך
לה אליבא דר' יוסי.
לה לקמן: דרך הפשטו. מצד הרגלים
שחוזר ומפיס לצורך מחתה אלא כדי
עילויו היה קרב כיצד דרך עילויו
לצד הראש: דרך ניתוחו. כסדר
להשלים ד' פייסות כי שום טעם יש
הראש והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות והעוקץ
תוס' ישנים
שאין לפחות מד' פייסות ומדקא פריך
שמנתחין אותו לאחר הפשטו אבר
והרגל ושתי הידים (א) והכתיב 1 כל נתח טוב
'.
לקמן
אחר אבר וסדר ניתוחו מפורש במס'
כמה זימנין א"כ בצרי
ירך וכתף ההיא בכחושה אמר רבא בין תנא
.
תמיד כמו שהוא סדור כאן
להו פייס וא"כ בפייס השני כולי עלמא
דידן ובין ר' יוסי בתר עילויא דבשרא אזלינן
כיצד דרך ניתוחו כו' וכשהוא מנתח
מודו כיון דבפעם אחת מפייסו דלא
לכל עבודה מפייסו: מניין לראש
מר אזיל בתר איברא דבישרא ומר אזיל בתר
נותן כל אבר ואבר למי שזכה בו וכולן
ופדר שקודמים כו'. תימה לי א"כ
שמנא דבישרא מ"ט סלקא רגל בהדי רישא
עומדים שם עד שיקבלו שם כולן
אמאי לא חשיב במתני' פדר בהדי
והולכין ומוליכין אותן לכבש זה אחר
משום דרישא נפישי ביה עצמות קרבא
זה ובסדר הולכתן פליגי הני תנאי מר
ראש וי"ל כיון דאי אפשר להקטיר
רגל בהדיה דכולי עלמא מיהת ראש קרב
הראש בלא פדר וזהו דרך כבוד
אמר הכי ומר אמר הכי: הכי גרסינן
ברישא מנא לן דתניא מניין א לראש ופדר
כיצד דרך ניתוחו הראש והרגל ושתי
בכלל הראש הוא:
שקודמין לכל האברים ת"ל את ראשו
ח) נותן פדר על בית השחיטה
2
ידיו והחזה והגרה ושתי הדפנות
ואת פדרו וערך ואידך 3 פדר (ב) אחרינא
ומעלהו. וא"ת מהאי קרא
עוקץ והרגל: דרך עילויו. דרך מיטב
למאי
תיפוק לן שהפדר קודם לכל הנתחים
שלו ומבחר נתחיו המובחר קודם:
ה"ג כיצד דרך עילויו הראש והרגל
דכיון דהראש קודם פדר שעליו נמי
החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל ושתי ידים: והכתיב כל נתח
קודם יש לומר דסלקא דעתך אמינא חופה הפדר על בית השחיטה
.
טוב ירך וכתף. אלמא ירך מעלי מכתף: בכחושה. ירך מעלי דאלים: תנא
עד שמעלהו לראשו של מזבח ואז מסיר הפדר ומניחו ומקטיר הראש
דידן. תנא דמתניתין לא אמר כחד מנייהו: מר אזיל בתר איברא. תנא
בפני עצמו והפדר מקטיר עם הקרבים אי נמי י"ל אי לא כתב הך
דידן הולך אחר עילוי גודל האיברים ור' יוסי הולך אחר עילוי השמן:
קרא לא הוה דרשינן ליה אלא לומר שראש ופדר קודמין לכל הנתחים
ואידך פדר. קרא אחרינא כתיב את הנתחים את הראש ואת הפדר:
ובפרק השוחט כתבתי יותר וכאן אין שייך:
ז)
.
יהודה
למאי