בראשונה
פרק
שני יומא
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יהודה
מחוקקי. יש מקשה אמאי לא מייתי מדכתיב בתורה
למאי אתא. הא אף
הם בכלל הנתחים דבשלמא הראש דרשינן ליה
כט א
א) ב)
ג)
בשחיטת חולין דאיצטריך לפי שנאמר והפשיט וערכו אין לי
דכתיב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו
ד) ה)
בכלל עריכה אלא נתחים שהן בכלל
הפשט מניין לרבות הראש
וי"ל דההיא בברכה הוא דכתיב אבל מהאי קרא מייתי
❖
ל ב
אלא
שכך היה שביהודה יש מחוקקים: כהן שזכה בו שחרית זוכה
שכבר הותז בשחיטה ולא היה בשעת
הפשט ת"ל את הראש אלא
לא ג ד
בו ערבית. תימה לי והא ע"כ היה
פדר בכלל המופשטים הוא ולמאי
לב ה
תורה אור השלם
כתביה: דרך כבוד. לפי שבית
צריך להפיס ערבית בשביל סידור שני
❖
למאי אתא לכדתניא כיצד היה עושה אנותן
לג ו
גזירין שאותם של בוקר היו בכהן
השחיטה מלוכלך בדם הראש:
1. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב
את הפדר אבית השחיטה ומעלהו וזה הוא
מתני' חדשים לקטורת. (א) מי
דרך כבוד של מעלה: מתני' הפייס
וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ
הזוכה בתרומת הדשן ושני כהנים
ב
קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל
רבינו חננאל
שלא זכה לקטורת מימיו ובגמ' מפרש
זוכין בהן בערב ואין לתרץ דמודה
מִזְבְּחֶךָ: דברים לג י
השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו גוהרביעי
מאי שנא חדשים וכך היו מכריזין קול
הוא דבשבילם מפייסין לערב ולא
2. בָּרֵךְ יְיָ חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו
נותן הפדר שהוא החלב
חדשים עם ישנים מי מעלה אברים מן הכבש
בעזרה: גמ' מפני שמעשרת.
על בית השחיטה כדי
תִּרְצֶה מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו
אתא לאשמועינן אלא דבהנך עבודות
למזבח: גמ' תנא מעולם לא שנה אדם בה
לכסות בו טינוף הדם
וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן:
לפיכך לא היו מניחין אותו לשנות:
שיש דוגמתן בבקר לא היו מפייסין
דברים לג יא
שעל בית השחיטה. וזהו
מ"ט א"ר חנינא מפני שמעשרת א"ל רב פפא
3. וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי
והא כתיב וכליל על מזבחך. בההוא
דאם כן כי פריך בסמוך ולמאי דס"ד
דרך כבוד של מעלה.
הפייס השלישי חדשים
בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה
קרא גופיה: הא לא שכיחא. $ ומסתברא
לאביי מ"ט אילימא משום דכתיב ישימו
מעיקרא נפישי להו פייסות לר' יוחנן
1
לקטרת. ירושלמי מעשה
יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם
לרשב"י נמי תיקשי כיון דמפייסי
דכי כתיב עושר אדלא שכיחא דאם
קטורה באפך וכתיב בתריה ברך ה' חילו
באחד שיבשה זרועו ולא
מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל
2
לא כן נמצאו הכל עשירים: דמורי.
הניחה, לקיים מה שנאמר
בערב בשביל שני גזירי עצים א"כ
פִּיהֶם:
אי הכי עולה נמי הכתיב וכליל על מזבחך
1
ישימו קטורה באפך וכליל
דברי הימים א יב לג
שמורה הוראות בישראל: אליבא
נפישי להו פייסות ודוחק הוא לומר
4. לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה
א"ל הא שכיחא והא לא שכיחא אמר רבא
על מזבחך ברך ה' חילו
דהילכתא. להורות כדת וכהלכה:
דהנך תרי מדשן מזבח הפנימי ומנורה
ופועל ידיו תרצה. מיכן
וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי
לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי
אמרו שני כהנים מתברכין
שזכה בו שחרית. איש ה) איש שזכה
שהיו בפייס של תמיד השחר ולא היו
יְהוּדָה מְחֹקְקִי:
משבט לוי או משבט יששכר לוי דכתיב
בכל פעם, החותה ומכניס
תהלים ס ט
בעבודה: כי תניא ההיא בקטרת.
בערב הם היו זוכין בגזירין בערב
5. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ
במחתה והמקטיר. תנא
יורו משפטיך ליעקב יששכר דכתב (ובני)
לפי שלא שנה אדם בה: הואיל
נמצא שלא היו צריכין להפיס בשביל
3
1
מעולם לא שנה אדם
וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת
❖
בה משום שמעשרת מי
משלי יד כח
יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה
ומשמרות מתחדשות. ומשמר שעבד
רָזוֹן:
הגזירין לערב כי דוחק הוא לבדות
שכבר הקטיר. לפיכך היו
דבר זה מדעתינו אלא נראה דלרבי
שחרית אינו עובד בין הערבים:
ישראל ואימא יהודה נמי דכתיב יהודה
4
אומרים חדשים לקטרת.
ולמאי דסליק אדעתין. שהיו מפייסין
יוחנן פשיטא ליה דמצפרא מפיסין נמי
עולה, אע"ג דכתיב בה
מחוקקי אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא
גליון הש"ס
כליל בנביאים, שנאמר
על שני גזירין של בין הערבים כיון
בין הערבים נפישי להו פייסות:
קאמינא א"ר יוחנן אין מפייסין על תמיד
רש"י ד"ה הא לא שכיחא
ד
ויקח שמואל טלה חלב
כולהו מצפרא (ב). ושם מפייסין
דאותו פייס שמפיסין לתמיד השחר
ומסתברא כו'.
אחד ויעלה עולה כליל
של בין הערבים אלא כהן שזכה בו בשחרית
מהני נמי לבין הערבים סברא הוא
מי יזכה לשל שחרית ומי לשל בין
לה' ויזעק שמואל אל
זוכה בו ערבית מיתיבי כשם שמפייסין
ה' כו', שכיחא, הקטרת
הערבים: הוא מעלה (ג) לגבי המזבח.
שיפיסו אז כמו כן לצורך גזירין של
❖
לא שכיחא. אמר רבא
שחרית כך מפייסין בין הערבים כי תניא
אותו איש שזכה בו להוליכו לכבש חוזר
בין הערבים והא דלא חשיב להו
לא משכחת חכם שמורה
ההיא בקטורת והתניא כשם שמפייסין לו
במתני' בפייס השני י"ל דלא חשיב
ומעלהו לאחר זמן למזבח. וכשהיו
אלא אי מלוי, דכתיב
יורו משפטיך ליעקב. אי
הגהות הב"ח
שחרית
כך מפייסין לו ערבית אימא לה
אלא י"ג כהנים הזוכין בו בפייס
מוליכין אותו מניחין אותו מחציו של
מיששכר, דכתיב ובני
השני לצורך תמיד של שחר אבל
כבש למטה כדי שלא יצטרך להוליכו
(א) רש"י
והתניא
כשם שמפייסין לו שחרית כך
יששכר יודעי בינה לעתים.
כך היו מכריזין
אבל שבט יהודה אע"ג
כל הכבש והולך ועולה בכבש וכשמגיע
למאי דס"ד מעיקרא דלכל עבודה
מפייסין לו ערבית וכשם שמפייסין לה
קול בעזרה כלומר
דכתיב יהודה [מחוקקי],
למקום שהאיברים שם נוטלן והכי תנן
של בין הערבים חוזרין ומפיסין הוה
שחרית
כך מפייסין לה ערבית אמר רב
שמועה אליבא דהלכתא
במסכת שקלים (פ"ח מ"ח) איברי תמיד
ס"ד שבערב מפיס לו דאמאי מפיסין
(ב) ד"ה
לא סלקא להו. א"ר יוחנן
שמואל בר רב יצחק הכא בשבת עסקינן
ה
אתו.
אין מפיסין על תמיד של
לו שחרית כיון דלא מהני פייס
ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח:
(ג) ד"ה
בין הערבים אלא מי שזכה
הואיל ומשמרות מתחדשות ולמאי דסליק
לאו אורח ארעא. למיתחזי כמאן
דשחרית לשל בין הערבים מידי ועוד
❖
אותן
בו שחרית הוא יזכה בו
אדעתין מעיקרא נפישי להו פייסות מייתי
דטריח ליה מילתא: לא ר"א בן יעקב
לישנא דברייתא דקתני כך מפייסין
ו
ערבית. ומותבינן עליה
והתניא כשם שמפיסין לו.
כולהו מצפרא אתו דזכי ביה שחרית זכי
אית ליה דר' יהודה. דאמר לא היה פייס
לו ערבית משמע שבערב מפייסין
כלומר, לתמיד שחרית, כך
מוסף רש"י
וא"כ נפישי להו פייסות:
למחתה ונותן ראב"י פייס למחתה
דזכי בערבית זכי: הרביעי חדשים עם
מפיסין לו ערבית. ושנינן
והתניא כדרך שמפייסין לו
תחת פייס מן הכבש ולמזבח:
דרך כבוד.
בשבת הואיל ומשמרות
ישנים וכו': מתניתין דלא כרבי אליעזר
מתחדשות, כדתנא דבי
שחרית. פי' והכא לא
דלא
בן יעקב דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר
שמואל משמר היוצא
❖
מצי לשנויי בקטורת מדקתני לו לשון
(חולין כז:)
עושה תמיד של שחר
המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותן למזבח במאי קמיפלגי מר סבר
זכר אלמא לתמיד קאמר דאי בקטורת
ומוספין, והנכנס עושה
ברב עם הדרת מלך ומר סבר מקום שכינה לאו אורח ארעא אמר רבא לא
תמיד של בין הערבים
5
הוה ליה למיתני לה לשון נקבה:
והבזיכין כו'. וכיון
דתנן
תוס' ישנים
רבי אליעזר בן יעקב אית ליה
דרבי יהודה ולא רבי יהודה אית ליה דרבי
ראב"י אומר המעלה
שמתחלפין צריכין להפיס.
אליעזר בן יעקב דא"כ בצרו להו פייסות ואי משכחת תנא דתני חמש
איברים כו'. דתנן גרסינן
הקטרת מפיסין לה
.
בשחרית ובין הערבים.
ההוא
משנה היא בתמיד פ"ה [מ"ב]
ולמאי דסליק אדעתין כי
ולעיל בפ"ק דפריך
מפיסין בזה ובזה ודלא
כר' יוחנן, נפישו להו
סתמא דתמיד אדיומא ומשני מאן תנא יומא ר"ש איש המצפה היא משום דאשכחן דפליג אחדא סתמא דתמיד דתניא ר"ש איש המצפה משנה
.
פייסות, ואנן לא תנן
בתמיד לא הוה מצי למימר ראב"י הוא דפליג הכא אסתמא דתמיד דקא תני ברישא הרביעי חדשים עם ישנים מי מעלה איברים מכבש
אלא ד' פייסות בלבד.
למזבח והדר קתני ראב"י אומר המעלה איברים וכו' דהא אסתמא דיומא נמי פליג דבמתניתין נמי קתני הרביעי מי מעלה איברים
ופרקינן בקיבוץ אחד.
היינו אומרים שמפיסין
ואוקמה דלא כראב"י ואע"ג דאיכא נמי סתמא דמתני' כראב"י דקתני תמיד קרב בתשעה ופרש"י דסתמא כראב"י אין נראה לפרש כן
לזה ולזה. הפייס הרביעי
דא"כ ה"ל להש"ס לאקשויי רישא רבנן וסיפא ראב"י ולישני אין רישא רבנן וסיפא ראב"י ונהי דמרישא דרישא דקתני י"ג כהנים זוכין בו לא
מי מעלה אברים מן הכבש
קשיא לן דלרבנן הוו להו י"ד עם המעלה איברים מכבש למזבח וא"כ תקשי רישא וסיפא ראב"י ומציעתא רבנן דההיא איכא לשנויי דאתיא
למזבח. דלא כר' אליעזר
בן יעקב דתני בתמיד
אפילו כרבנן ולא קא חשיב אלא י"ג כהנים הזוכין בפייס השני אבל מעלה איברים מכבש למזבח ההוא פייס רביעי באפי נפשיה הוא מיהו
פרק (ח) [ה] המעלה
הא קשיא רישא רבנן וסיפא ראב"י כדפרישית ונראה דתמיד קרב בט' לא הויא סתמא כראב"י אלא משום דבעי למימר לא פחות ולא
אברים לכבש הוא מעלן
יותר קאמר ליכא למ"ד שיהא תמיד קרב בפחות מט' אבל י' לא הוי כל שעתא דזימנין דבהעלאת איברים מכבש למזבח זכה אחד מהנך
ע"ג המזבח, ולא היה
להם פייס בפני עצמן.
שזכו להוליך לכבש אבל בציר מט' לא הוו ובחג בציר מי' לא הוו וכן כולם אבל אין לפרש דלא קא חשיב אלא הולכת איברים לכבש דהא
א"כ לר' אליעזר בן יעקב
קא חשיב נמי צלוחית מים ובזיכין וגזירין מיהו מצי למימר דלא קא חשיב אלא תחילת הולכות בין דאיברים בין דצלוחית מים בין דבזיכין אבל
חסרו הפייסות ואינם אלא
.
גמר הולכת איברים מכבש למזבח לא קא חשיב וראשון נראה יותר:
שלשה. ואמרינן אית ליה
מקום שכינה לאו אורח ארעא. אפילו ראב"י דקסבר הכא דלאו אורח ארעא נראה דמודה הוא בההיא דתמיד [נשחט] בערב
פייס אחד למחתה. והא"ר
יהודה תני לא היה פייס
הפסח שחט ישראל וקיבל הכהן נותנו לחבירו וחבירו לחבירו וכו' עד והכהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד
למחתה, אלא כהן שזכה
בקטרת אומר לזה שעמו
ומפרש בגמרא טעמא משום ברוב עם הדרת מלך דהתם לא שייך למימר לאו אורח ארעא שהרי כשהיה נותנה לחבירו לא היה הולך
זכה עמי במחתה. אמר
לו אלא חוזר ומקבל ומושיט וחוזר ומקבל ומושיט שהרי רוב פסחים היה להם אבל היכא שמוליך עד לכבש והולך לו ההוא ודאי לאו
רבא ר' אליעזר לית ליה
ואי
אורח ארעא: משכחת תנא דתני חמש כו'. תימה לי לימא דההוא תנא סבירא ליה דחוזרין ומפיסין לתמיד של בין הערבים בערב
הא דר' יהודה אומר לא
היה פייס למחתה אלא
דהשתא איכא ה' פייסות וי"ל דה"ק אי משכחת תנא דתני חמש בשחרית אי נמי י"ל אי קסבר דחוזרין ומפייסין לתמיד של בין
פליג עליה ואמר אית ליה
הערבים אף על גב דהפיסו לתמיד של שחר א"כ היו חוזרין ומפיסין נמי להקטרת של בין הערבים ונפישי להו פייסות טפי מחמש:
[
פייס למחתה בפני עצמה.
ההיא ולא ר' יהודה אית ליה הא
'.
דר' אליעזר דאמר לא היה פייס לאיברים להעלותם מן הכבש למזבח אלא אומר היה להן פייס בפני עצמו, ומחתה
לא היה לה פייס. שאם יש אחד מהן שאומר לא היה פייס למחתה ולא לאברים שעל הכבש לא תמצא אלא
'. .
שלש פייסות. ואם תמצא תנא ששנה ה' פייסות ואומר היה פייס למחתה ופייס לאיברין שעל גבי הכבש, אותו
התנא
חולק על ר' יהודה ועל ר' אליעזר
בן יעקב, שזה אומר לא היה פייס למחתה, וזה אומר לא היה פייס
'.
לאברים שעל הכבש.
.