כו:
בראשונה פרק שני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההיא
דלא כר' אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה. כך היא הגי'
דלא כר"א בן יעקב ודלא כרבי יהודה. דחשיב פייס למחתה (ב) דלא
א)
א
ב)
בכל הספרים אבל רש"י מוחקה וגריס אלא כר"י וגירסת
כרבי יהודה ופייס דמן הכבש למזבח דלא כר"א בן יעקב:
לד ב
ג)
מתני' תמיד קרב. משעת הולכת איברים ואילך קא חשיב:
הספרים ודלא כר' יהודה נ"ל לפרש והתניא י"ז פי' בכל בוקר היה י"ז
❖
ד)
לה ג
עצמו. בכל יום בתשעה חמשה לאיברים ואחד לקרבים ואחד לסולת
לכל הפחות ולא משכחת לה אא"כ חשבת כל הכהנים הזוכין בכל
לו ד
הפייסות דהיינו י"ג הזוכין בתמיד
ואחד לחביתין ואחד ליין והא כר"א
לז ה ו
תורה אור השלם
וחד בתרומת הדשן וחד המעלה
בן יעקב היא דלית ליה חד להעלות
ההוא דלא כרבי אליעזר בן יעקב ודלא כר'
יהודה: מתני' תמיד קרב בתשעה בעשרה
איברים מכבש למזבח ותרי דקטורת
מכבש למזבח: בחג. שצריך שני
1. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
לח ז
ודמחתה הרי י"ז והיינו דלא כראב"י
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ
נסכין אחד של יין ואחד של מים:
באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יותר
לט ח
עֵצִים עַל הָאֵשׁ: ויקרא א ז
ודלא כר' יהודה דלראב"י בציר להו
ביד. כהן אחד צלוחית אחת של מים:
❖
2. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
כיצד עצמו בט' בחג ביד אחד צלוחית של
חד דמעלה איברים מכבש למזבח
בין הערבים. שבכל יום שנים בידם
בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ
מים הרי כאן עשרה בין הערבים באחד עשר
ולר' יהודה בציר להו חד דמחתה ומה
הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
שני גזירי עצים להוסיף על עצי
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר
הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי
גליון הש"ס שהקשה רש"י אמאי קאמר דלא כר'
המערכה להרבות' ובגמרא יליף לה
עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
❖
יהודה נהי דלא הוה פייס למחתה
עצים בשבת באחד עשר הוא עצמו בתשעה
גמ' אין מנסכין.
מקרא שבין הערבים צריך התמיד
ויקרא ו ה
❖
כהן מיהא הוה וא"כ איכא י"ז נ"ל
ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים
שני גזירין בשני כהנים אבל בשחרית
א
דפשיטא ליה להש"ס די"ז דקאמר
לא בעי סידור שני גזירין אלא בכהן
ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של
הגהות הב"ח
היינו אותם שזוכין ע"י פייס קאמר
מים: גמ' אמר ר' אבא ואיתימא רמי בר
אחד דכתיב ובער עליה הכהן:
רבינו חננאל
(א) גמ'
דהא אכתי טובא הוו המפשיט והמנתח
ובשבת שבתוך החג
וכו'. הרי שנים
חמא ואיתימא ר' יוחנן $ אין מנסכין מים בחג
תמיד קרב בט' בי' בי"א בי"ב
ב
והולכת עצים למערכה ואי משום
גמ'
עשר: ממאי מדקתני ובשבת
לא פחות ולא יותר. מדתנינן
אלא בתמיד של שחר ממאי מדקתני ובשבת
דכשירין בזר לא חשיב להו והא קא
ובשבת שבתוך החג ביד
וכו'. מכלל דשאר ימות החג לא
ואימא דנעביד חד ונעביד
חשיב שוחט אלא ע"כ לא קא חשיב
שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים ואי
אחד צלוחית של מים, שמעת
מצא שיטעון שנים עשר ואי אמרת
תרי (ב) רש"י
מינה שאין מנסכין מים
אלא הנך שזוכין ע"י פייס ובמחתה
סלקא דעתך בתמיד של בין הערבים מנסכין
אף בין הערבים מנסכין מים בחול של
אלא בתמיד של שחר. דאי
לרבי יהודה לא הוה פייס כלל
ולמן הכבש למזבח דפייס
ס"ד מנסכין בתמיד של בין
בחול נמי משכחת לה אמר רב אשי אף אנן
כל ימות החג משכחת לה י"ב בין
דמחתה
כדפרישית לעיל וגירסא שבספרים
הערבים, בחול נמי משכחת
הערבים עצמו בתשעה ושנים בידן
נמי תנינא ולמנסך אומר לו הגבה ידיך
(ג) ד"ה
ג
י"ב בתמיד של בין הערבים.
היא כפר"ח ואין להקשות מהא דאמר
שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים:
ונעביד תרי
כיצד, עצמו בט', וב' בשני
שפעם אחד נסך על גבי רגליו ורגמוהו כל
לעיל אי משכחת תנא דאית ליה חמש
גזירין
גזירי עצים, ואחד בצלוחית
ולמנסך את המים אומר לו הגבה
העם באתרוגיהן שמע מינה תניא רשב"י
(ד) ד"ה
משמע דהש"ס לא הוה משכח תנא
של מים, הרי י"ב בתמיד
ידך. ונראה שתערה הצלוחית לתוך
של בין הערבים, אלא ש"מ
דאית ליה ה' פייסין והא תנא דהכא
אומר מניין לתמיד של בין הערבים שטעון
לר' דאמר
ספל של כסף שעל המזבח שהוא
אין מנסכין ש"מ. מנא לן
דאית ליה י"ז אית ליה ה' פייסין
שני גזירי עצים בשני כהנים שנאמר וערכו
שתמיד של בין הערבים טעון
1
נקוב כמין חוטם דק שהיין מקלח
די"ל לעיל אכתי לא ידע להא ברייתא
שני גזירין שנאמר וערכו
עצים אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב
דהכא: פר קרב בכ"ד הראש
ויוצא ג) בו והוא הניסוך: שפעם אחת
(ה) ד"ה
עצים על האש. ודרשינן
ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך
נסך על רגליו. לא עירה הצלוחית
ליה בתמיד של בין הערבים
2
❖
והרגל כו'. קשה לי דהכא לא חשיב
בשני
ומשמע וערכו שנים. ושאר
לתוך הספל ושפך המים על רגליו לפי
עליה תניהו ענין לתמיד של בין הערבים
ד
לא כדרך הילוכו ולא כדרך ניתוחו ולא
השמועה פשוטה היא. תני
שהיה צדוקי ואינו מודה בניסוך המים:
ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר ואמר
ר' חייא פעמים י"ג פעמים
כדרך עילויו ולא כדרך הפשטו ואיני
הגהות מהר"ב
באתרוגיהן. למה לי למיתני באתרוגיהן
י"ד כו'. פי', פעמים שאתה
רחמנא עביד והדר עביד א"כ נימא קרא ובער
יודע איזה סדר תפס לו ונ"ל משום
מוצא בפייס בתמיד של שחר
רנשבורג
אם לא בא ללמדנו שניסוך המים
דמיבעיא ליה למיתני הראש והרגל
ובער (א) אי כתב רחמנא ובער הוה אמינא
י"ג כדתנן שלשה עשר זכין
אינו אלא בשעת נטילת לולב:
א] רש"י
בו. וכבר פירשנום למעלה.
ברישא וקתני בהו הרגל בשנים
חד אין תרי לא קמ"ל דנעביד חד ונעביד תרי
ובחג מוסיפין בתמיד של
(ג) [ואימא] דנעביד [חד]. כהן אחד
נקט נמי הרגל של שמאל בשנים
שחר, אחד בצלוחית של
א"כ נימא קרא ובער ובערו א"נ וערך וערכו
יסדר שני גזירין בבקר דכתיב ובער
❖
וקתני העוקץ בהדיה ואקדמיה משום
מים הרי י"ד. ובכל שבת
מאי ובער וערכו שמע מינה כדקא אמרינן
עליה הכהן ונעביד תרי שוב יביאו
י"ג הידועין בתמיד של שחר
דברישא נמי גבי טלה תנינהו בהדי
ושנים בידם שני בזיכי לבונה
תני ר' חייא פייס פעמים י"ג פעמים י"ד פעמים
שני כהנים לעשות שני גזיריהן עוד
הדדי לעוקץ ורגל שמאל וכיון דתנא
הגהות מהר"י
של לחם הפנים הרי ט"ו.
בבקר כדכתיב וערכו שנים:
ט"ו פעמים ט"ז והתניא י"ז ההיא דלא כר"א
להנך דלא סגי לה בחד כהן תנא נמי
ואם הוא שבת שבתוך החג,
לנדא
בן יעקב אלא כרבי יהודה: מתני' ה איל
ובער ובערו. יכתוב שניהן בלשון
י"ג הידועין וב' בשני בזיכי
הגרה שהוא בג' וכיון דבעי למיתני
[א] רש"י
לבונה, ואחד בצלוחית של
אחד: פעמים י"ג. כהנים עסוקין
הגרה תנא בהדיה החזה ואקדמיה כי
קרב באחד עשר הבשר בחמשה הקרביים
מים הרי י"ו. ואקשינן והתניא
בעבודת התמיד כדתנן במתני' ד)
היכי דקתני גבי טלה והדר תנא
פעמים י"ז, ודחינן ההיא
והסולת והיין בשנים שנים ו פר קרב בעשרים
בפייס שני י"ג כהנים זוכין בו:
מתניתא תני ומוסיף ואחד
הנך דלית לכל חד וחד אלא חד כהן
וארבעה הראש והרגל הראש באחד והרגל
במחתה הרי י"ז. והאי תנא
פעמים י"ד. בחג ביד אחד צלוחית
וקתני להו בסידרא דרישא ב' ידות
לא כר' יהודה ולא כר'
בשנים העוקץ והרגל העוקץ בשנים והרגל
של מים: פעמים ט"ו. בשבת:
וב' דפנות:
אליעזר. כר' יהודה לא, דהא
והקריבו בשנים החזה והגרה החזה באחד והגרה
פעמים ששה עשר. בשבת שבתוך
בהדיא תני לא היה (פורס)
[פייס] למחתה, אלא כהן
החג: ה"ג והא תניא שבעה עשר
בשלשה שתי ידים בשנים ושתי דפנות בשנים הקרביים והסולת והיין בשלשה
שזכה בקטרת אומר לזה
ההוא דלא כר"א בן יעקב אלא כר'
שלשה בד"א בקרבנות ציבור אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב מקריב
שעמו זכה עמי במחתה.
ז
הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו שוין: גמ' תנא הפשיטן וניתוחן שוין בזר
ודלא כר' אליעזר בן יעקב
יהודה. ההוא תנא אית ליה עוד
ח
דהא בהדיא אוקימנא ליה
כהן אחד המעלה איברים מן
❖
אמר חזקיה מניין להפשט וניתוח ששוה בזר שנאמר 1 ונתנו בני אהרן
בפייס למחתה בפני עצמה.
הכבש למזבח והרי כאן י"ז דלא
כי הפייס שסילק מן האברים
הכהן אש על המזבח נתינת אש בעיא כהונה הפשט וניתוח לא בעיא כהונה
שעל הכבש [למזבח] והוא
כר"א בן יעקב אלא כרבי יהודה
הפייס הרביעי במחתה חשיב
האי
מוסף רש"י
דאמר לא היה פייס למחתה ועל
ליה. וזה חשיב למחתה
כרחך לית ליה דר"א בן יעקב דאם כן בצרי להו פייסות כדאמרינן לעיל והוצרך לו כהן מן
הכבש למזבח. ואני שמעתיה בלשונות
ולמנסך אומר לו הגבה
בכלל הפייס השני, ומפורש
ידיך.
בתוספתא כך כמו שפירשנו,
אחרות ואי אפשר להעמידה. א] ואי (ד) שמעינן ליה דרבי יהודה לא היה פייס למחתה לא שמעינן ליה דאמר לא היה כהן למחתה אלא
כי אלו י"ג וט"ו וי"ו (המנין)
הרי הוא אומר כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעומד אצלו זכה עמי במחתה אבל ר"א בן יעקב שמעינן ליה דאמר לא היה כהן
[במנין] הפייס השני הם. איל
למזבח אבל הן עצמם שהעלום לכבש היו מעלין למזבח: מתני' הבשר בחמשה. ככבש התמיד: הסולת.
להעלות איברים מכבש
קרב בי"א הבשר בחמשה
(סוכה מח:) הפשיטן
כו'. הפשיטן וניתוחן של
במה דברים אמורים. דבעינן כל הני כהנים לכל בהמה ובעינן פייס: [א]
אם רצה להקריב
שני עשרונים היה (ה)
ושני כהנים:
וניתוחן שוין בזר.
אלו ושל אילו שוה. אוקימנא
כהן. יחיד את הכל ובלא פייס: הפשיטן וניתוחן. של ציבור ושל יחיד שוין להיות כשירין בזר והכי מפרש בגמרא:
בין קרבנות יחיד בין קרבנות
(פסחים סה:)
צבור, הפשיטן וניתוחן שוה
גמ'
תוס'
ישנים
שכשרין בזר.
'. ' '. '
.
'.
" .
.
' .
'. .
'. . .