ד:
שבעת
ימים
פרק ראשון
יומא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
במקום
גילה. כדכתיב עוז וחדוה במקומו
ויכסהו הענן להר. ולא למשה שהרי כל אותן ששת ימים עלה וירד
:
ה א
א) ב)
ורבי עקיבא סבר לה כר' יוסי. בלאו הכי
❖
צריך
בהשכמה לומר להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים
לסבור כר' יוסי כיון דס"ל בשבת פרק אמר רבי עקיבא
וישב משה את דברי העם אל ה' ולמחר נאמר לו לך אל העם
וקדשתם ולמחר (ג) לך רד העד בעם: ולא בא הכתוב. לומר ויקרא
חמש עונות ומוכח התם דעל
כרחך סבר כר' יוסי:
ג)
תורה אור השלם
מסייע ליה לרבי אלעזר. לא
ד) ה)
אל משה לבדו אלא לחלק לו כבוד:
ו)
1. עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה
למרק אכילה ושתיה. ר' נתן סבר
ידענא מה שייך למימר
❖
ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה [משה]
ז)
וְגִילוּ בִּרְעָדָה:
מסייע ליה במילתא דפליגי תנאי
לה כר' יוסי הגלילי דפרישה למשה
תהלים ב יא
וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא
2. וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְיָ עַל הַר
ואדרבה כולהו תנאי דלא כוותיה
הואי אך לא ללמוד מכאן (ד) לשאר
לחלק כבוד למשה רבי נתן אומר לא בא
סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת
הגהות הב"ח
הנכנסין למחנה שכינה פרישה שלא
ר' יוסי הגלילי ר' נתן ורבי מתיא בן
יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה
הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו
(א) גמ'
היתה פרישה זו אלא שבששה ימים
חרש לבד מרבי עקיבא לחודיה
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ
לשומו כמלאכי השרת ר' מתיא בן חרש
שמות כד טז
הֶעָנָן:
הללו נתמרקה אכילה שבמעיים
ושמא משום דהלכה כר' עקיבא
3. וּבְבֹא מֹשֶה אֶל אֹהֶל
אומר לא בא הכתוב אלא לאיים עליו כדי
מֹועֵד לְדַבֵּר אִתֹּו וַיִשְמַע מחבירו קאמר מסייע ליה:
להיות כמלאכי השרת אבל בעלמא
משה שמע ישראל לא שמעו.
שתהא תורה ניתנת באימה ברתת ובזיע
לא בעינן מירוק: לאיים עליו.
אֶת הַקֹול מִדַּבֵּר אֵלָיו
מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶר עַל
שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה
לא מצי לשנויי דההיא
הוא נמי סבר לה כר' יוסי הגלילי
1
אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְנֵי
אתיא דלא כר"ע אלא כתנאי דפליגי
דפרישה למשה (ה) ולהבדילו מבני
מאי וגילו ברעדה אמר רב אדא בר מתנה
הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו:
במדבר ז פט
עליה לעיל דאדרשה דקרא דקול לו
אדם שתחול עליו אימה בהיותו
אמר רב במקום גילה שם תהא רעדה במאי
4. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא
קול אליו מסתמא ליכא מאן דפליג:
לבדו יבין וישים לבבו ליכנס למחנה
קא מיפלגי רבי יוסי הגלילי ור"ע בפלוגתא
אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן
שכינה באימה: במקום גילה. מתן
סמיכה
(ב) שם
עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְיָ מָלֵא
דהני תנאי דתניא בששה בחודש ניתנה
הא והא
תורה של לוחות דכתיב
אֶת הַמִּשְׁכָּן:
באהל מועד ולא
תורה לישראל רבי יוסי אומר בשבעה בו (א) מאן דאמר בששה בששה
שמות מ לה
פקודי ה' ישרים משמחי לב: במאי
אהדדי
5. וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן
ניתנה ובשבעה עלה (דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי) מאן דאמר
קא מיפלגי. מה ראייה מביאין
(ג) רש"י
2
וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה
בשבעה בשבעה ניתנה ובשבעה עלה [דכתיב ויקרא אל משה ביום
לדבריהן: ניתנה תורה. עשרת
בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם
וְאַרְבָּעִים לָיְלָה:
הדברות ומקראי ילפי טעמייהו תנא
השביעי] רבי יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמא דאמר בששה בחודש ניתנה
(ד) שם
שמות כד יח
קמא ורבי יוסי במסכת שבת פרק
6. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
פרישה
תורה הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות 2 וישכון כבוד ה' על
בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם
רבי עקיבא: מ"ד בששה כו'. כדי
הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים למשה ויקרא אל משה ביום השביעי
לָהֶם חֹמָה מִימִינָם
נסבא הכא ופירוש היה בספרים כי
למשה לבדו
וּמִשְּׂמֹאלָם:
לקבולי שאר תורה דאי סלקא דעתך וישכון כבוד ה' מר"ח ויכסהו הענן
(ה) שם
היכי דלא תיקשי לך לקמן היאך שלמו
שמות יד כב
להר ויקרא אל משה ביום השביעי לקבולי עשרת הדברות הא קבילו להו
7. וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה
ארבעים בי"ז בתמוז שנשתברו הלוחות:
הואי
וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל
מששה והא אסתלק ענן מששה ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי דאמר
בשבעה עלה. לקבל הלוחות ושהה
(ו) שם
מוֹעֵד לֵאמֹר:
❖
בשבעה בחדש ניתנה תורה לישראל בשלמא לר' עקיבא היינו דמשכחת
הכתובים
מ' יום: ר' יוסי הגלילי סבר לה
ויקרא א א
כאן
כתנא קמא. הלכך על כרחך ששה
לה בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות עשרין וארבעה דסיון ושיתסר
(ז) שם
ימים ויום השביעי (ו) על כרחך
דתמוז מלו להו ארבעין יומין דהוה בהר ובשבסר בתמוז נחית ואתא ותברינהו
היו
גליון הש"ס
ונשלמו
אחר עשרת הדברות היו ופירש משה
ללוחות אלא לר' יוסי הגלילי דאמר ששה דפרישה וארבעין דהר עד עשרין
רש"י ד"ה קול לו כו'
(ח) שם שהיו
ששה ימים ובשביעי נכנס לקבל
❖
ללמדך שאליו.
ותלת בתמוז לא אתבור לוחות אמר לך ר' יוסי הגלילי ארבעין דהר
הלוחות: ור"ע סבר לה כרבי יוסי.
בהדי ששה דפרישה אמר מר ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין
הלכך שביעי זה ז' לחודש היה:
מסייע ליה לר"א דאמר רבי אלעזר ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין
תוס' ישנים
בשלמא לר"ע. דאמר לא הוי פרישה
ולא בא הכתוב אלא לחלק לו כבוד למשה מיתיבי קול לו קול אליו משה
התם מ' יום הוא ולא יותר ושלמו
3
(ז)
.
שמע וכל ישראל לא שמעו לא קשיא הא בסיני הא באהל מועד ואי בעית
בי"ז בתמוז כ"ד בסיון שהרי ו'
ימים עברו ממנו ובשביעי עלה וכמה
אימא לא קשיא הא בקריאה הא בדבור ר' זריקא רמי קראי קמיה דר' אלעזר
(ב)
שנכנס בתוך השביעי כשעלה נתעכב
ואמרי לה אמר ר' זריקא ר' אלעזר רמי כתיב ולא יכול משה לבא אל אהל
4
לירד בתוך י"ז בתמוז (ח) שהוא מ'
מועד כי שכן עליו הענן וכתיב ויבא משה בתוך הענן מלמד שתפסו הקדוש
5
שלימין: קול לו קול אליו. וישמע
ברוך הוא למשה והביאו בענן דבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן בתוך ונאמר
את הקול מדבר אליו
להלן בתוך ויבואו בני ישראל בתוך הים מה להלן שביל דכתיב והמים
6
6
לו היה יכול לומר וכתב מדבר אליו
להם חומה אף כאן שביל: 7 ויקרא אל משה וידבר למה הקדים קריאה לדיבור
$ ללמדך שאליו לבדו היה נמשך הקול
לימדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא א"כ קורהו מסייע
באהל מועד. משהוקם המשכן ונדבר
ליה לרבי חנינא דאמר רבי חנינא לא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן
עמו מעל הכפורת לא היה הקול
נשמע לישראל דהאי קרא דוישמע את
קורהו לאמר אמר ר' (מוסיא בר בריה דרבי מסיא משמיה דר' מוסיא) רבה
הקול באהל מועד כתיב רישיה
מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנאמר
א
דקרא ובבא משה אל אהל מועד
7 וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר מכלל דתרווייהו סבירא להו מלואים כל
וגו': שהוא בבל יאמר כו'. תלמוד
הכתוב בהן מעכב בהן דאיתמר מלואים ר' יוחנן ורבי חנינא חד אמר כל
לומר לאמר לא אמור הדברים
הכתוב בהן מעכב בהן וחד אמר דבר המעכב לדורות מעכב בהן שאין
אלא אם כן נותן לו רשות:
מעכב לדורות אין מעכב בהן תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר כל הכתוב בהן
מכלל דתרוייהו וכו'. מהדר לעיל
מעכב בהן מדקאמר ליה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן אי מה מלואים כל
מדאמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן
אי מה מלואים כל הכתוב בהן
הכתוב בהן מעכב בהן ולא קא מהדר ליה ולא מידי תסתיים מאי בינייהו
וכו' ואודי ליה מכלל דתרוייהו כו':
אמר
ותסתיים. פלוגתא
דרבי יוחנן ורבי
חנינא דפליגי בהא מילתא בעלמא תסתיים מהכא
דרבי יוחנן הוא
דאמר
כל הכתוב בהן
מעכבא בהן:
דבר