בראשונה פרק
שני יומא
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והקריבו
גמ'
בני אהרן מקבלה ואילך וכו'. בפ"ק דזבחים
א) האי מבעיא ליה לגופיה. דניבעי כהן. מיעוטא מנא לן להפשט
א ב
וניתוח: דהוה מסבר ליה לבריה. הא דחזקיה והכי מסבר ליה
פרש"י הא דאמרינן והקריבו זו קבלת הדם ולא
ב)
ניהליה דתניא בתורת כהנים ד) ושחט שחיטה בזר כשירה: וכי מאין
עבודה אחרת משאר עבודות דם כגון הולכה או זריקה משום דכתיב
מ ג
באת. לישנא דמתני' הוא וכי מאין
ושחט והקריבו ואיזו היא
עבודה שהיא אחר שחיטה לאלתר הוי
באת לומר פסולה שנזקקת
ג)
ד)
להביא מקרא להכשירה: מכלל
אומר זו קבלה והקשה ר"י דבספ"ק
מא ד
ה)
שנאמר כו'. ומתוך אותו כלל הייתי
דזבחים ו) איכא טעמא אחרינא
❖
האי מיבעי ליה לגופיה אמר רב שימי בר
ו)
בא לפסול: תלמוד לומר ושחט
כדתניא התם והקריבו זו קבלת
ז) ח)
אשי אשכחתיה לאביי דהוה מסבר ליה
❖
ט)
והקריבו הכהנים. ומדכתיב כהן
הדם או אינו אלא זריקה כשהוא
לבריה 1 ושחט אשחיטה בזר כשירה וכי מאין
הגהות הגר"א
בקבלה ובשחיטה לא כתיב מכלל
אומר וזרקו הרי זריקה אמור הא
באת מכלל שנאמר 2 ואתה ובניך אתך
[א] גמ'
דושחט אבעלים קאי וסמך ידו
מה אני מקיים והקריבו זו קבלת
תורה אור השלם
תשמרו את כהונתכם (א) שומע אני אפילו
[ב] שם
ושחט לימד על השחיטה שכשירה
הדם אלמא דלאו היינו טעמא והא
❖
1. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי
שחיטה ת"ל 1 ושחט את בן הבקר לפני ה'
בזר עכ"ל משנה ומינה הוה מסבר
דלא אמרינן זו הולכה משום דלא
יְיָ וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם מקבלה
אביי לבריה הא דחזקיה הכי: מכדי.
מסתברא לאוקמיה בהולכה ולומר
ב
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת
הגהות מהר"ב
הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר
ואילך מצות כהונה וסמך ידו ושחט לימד
מהולכה ואילך מצות כהונה משום
למדנו כאן דמקבלה ואילך מצות
3
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
רנשבורג
דאפשר לבטלה דאפשר עומד בצד
כהונה והך נתינת אש בתר קבלה
על השחיטה שכשירה בזר מכדי מקבלה
ויקרא א ה
א] רש"י
2. וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ
מזבח ושוחט דלא בעי להוליך:
כתיבה למה לי למכתב בה כהונה:
ואילך מצות כהונה ונתנו בני אהרן (ב) למה
4
אלא
תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם לְכָל
מהכא וערכו בני אהרן
למעוטי הפשט וניתוח. דלא כתיב
לי למעוטי הפשט וניתוח ואכתי איצטריך
דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית
הכהנים. בפ' ב' דזבחים
בה כהן ותילף מהכא דדוקא כתיב
לַפָּרֹכֶת וַעֲבַדְתֶּם עֲבֹדַת
סלקא דעתך אמינא כיון דלאו עבודה
❖
דריש הכהנים בכיהונם כהן
קרא ואי לא ונתנו הוה אמינא האי
מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם
דמעכבא כפרה היא לא תיבעי כהונה קמ"ל
וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת:
הדיוט שלבש בגדי כ"ג ועבד עבודה
דלא כתיב כהן בהפשט וניתוח משום
במדבר יח ז
דבעי כהונה אלא מהכא וערכו בני אהרן
עבודתו פסולה והכא דריש מדכתיב
דלא אצטריך הוא דגלי ליה דבעי
5
3. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ
מוסף רש"י
הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר
כהונה מקבלה ואילך: דלא מעכבא
קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל
בני אהרן ואין להקשות מאי איצטריך
והקריבו בני אהרן
מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן
כפרה. דאין כפרה אלא בדם:
קרא לעריכת נתחים למילפה
מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה (ג) וערכו
הכהנים את הדם.
הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל
אלא מהכא וערכו בני אהרן
מדקאמר מקבלה ואילך מצות כהונה
הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: ויקרא ג ב
למה לי למעוטי הפשט וניתוח ואימא למעוטי
4. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
הכהנים. (ד) הרי למדנו מקבלה א] שאין
תיפוק ליה מוכי תעלה על דעתך
סידור שני גזירי עצים מסתברא דיבחא
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ
שזר קרב אצל המזבח די"ל דאפשר
צריך כהונה אלא למעוטי הפשט
(פסחים סד:) והקריב הכהן
עֵצִים עַל הָאֵשׁ: ויקרא א ז
דכותיה ממעט אדרבה סדור דכותיה ממעט
וניתוח: אימא למעוטי סידור שני
5. וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים
את הכל המזבחה.
דקאי בארעא וזריק להו למזבח
לא ס"ד דאמר מר והקריב הכהן את הכל
6
אֵת הַנְּתָחִים אֶת הָרֹאשׁ
גזירי עצים. דבין הערבים דלא כתיב
כדאי' לקמן בס"פ טרף בקלפי
וְאֶת הַפָּדֶר עַל הָעֵצִים
המזבחה זו הולכת אברים לכבש הולכת
בהו הכהנים אבל בצפרא בהדיא
ז) גבי הצתת אליתא אפשר דקאי
(חגיגה
אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל
אברים לכבש הוא דבעיא כהונה הולכת
יא.)
כתיב ה) ובער עליה הכהן: לא סלקא
אארעא ועביד במפוחא:
ויקרא א ח
ג
הַמִּזְבֵּחַ:
6. וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם יִרְחַץ
הולכת
עצים לא בעי כהונה
דעתך. דלא ניבעי סידור גזירין
עצים לא בעיא כהונה הא סידור שני גזירי
בַּמָּיִם וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת
הא סידור שני גזירין
כהונה מדאיצטריך למעוטי הולכת
עצים בעיא כהונה וערכו למה לי למעוטי
הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה
(ערובין קד.)
בעי כהונה. וא"ת מנא לן דאיכא
עצים מכלל דסידורן בעי כהן:
הוּא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
הפשט וניתוח [א] ואימא הכי נמי לגופיה אלא
❖
ויקרא א יג
הולכת עצים לא בעי כהונה. דהאי
למידק הכי דילמא מההוא קרא
והקטיר הכהן את הכל למאי אתא [ב] למעוטי
כהן דכתיב בהולכת אברים על
ממעטין הולכת עצים ומהאי קרא
(פסחים סה:)
הפשט וניתוח והקריב הכהן את הכל המזבחה
כרחך למעוטי הולכה אחרת בעי
דהכא נמעט סידור שני גזירין וי"ל
הגהות הב"ח
זו הולכת אברים לכבש הולכת אברים לכבש
דאי לגופיה לא איצטריך דהא
מדאיצטריך למעוטי הולכת עצים
❖
(א) גמ'
(חגיגה יא.)
הוא דבעיא כהונה הולכת עצים לא בעיא
אשמעינן מקבלה ואילך מצות כהונה:
שמע מינה דסידור שני גזירין בעי
לכל דבר המזבח
(ב) שם
כהונה הא סדור שני גזירי עצים בעיא כהונה
וערכו למה לי. דכתיב בהן כהונה:
כהונה דאי לא בעי כהונה למה לי
הכהן אש
רבינו חננאל
למעוטי הפשט וניתוח. וכהונה
קרא למעוטי הולכת עצים השתא
ונתנו לגופיה וערכו שנים בני אהרן שנים
(ג) שם
דונתנו לגופיה כדאמרינן דלא תימא
אפילו סידור שני גזירין שהם ע"ג
מנא לן שנאמר ושחט את בן
הכהנים שנים למדנו לטלה שטעון ששה
ד
לגופייהו והקריב
הבקר לפני ה' והקריבו בני
כיון דלא מיעכבא כפרה לא תיבעי
המזבח לא בעי כהונה כ"ש הולכת
אמר רב המנונא קשיא ליה לר"א האי בבן
הכהן
אהרן מקבלה ואילך מצות
כהונה ומדגלי בה דבעיא כהונה (ה)
עצים וליכא לאקשויי אי לא כתב
כהונה. לימד על השחיטה
הבקר כתיב ובן הבקר עשרים וארבעה בעי
אלא קרא דלעיל לא הוה ממעטינן
לא איצטריך למיהדר למיכתב
שכשרה בכל אפי' בזרים
וניחא ליה על העצים אשר על האש אשר על
הכי נמי אלא והקטיר
ובנשים ובעבדים ואפי'
4
מיניה סידור שני גזירין אלא הולכת
כהונה בהערכת נתחין ואע"ג דלא
הכהן את הכל למאי אתא
בקדשי קדשים. הרי בן בקר
המזבח איזהו דבר שנאמר בו עצים אש ומזבח
עצים דמסתבר טפי די"ל אפילו אי
מיעכבא ועל כרחך למעוטי כתביה:
למעוטי הפשט וניתוח
זה עולה הוא שהיא קדשי
הוי לא הוה כתב אלא קרא דוערכו
אמר
שטעון ששה. הבשר בחמשה
קדשים ושחיטתן כשרה
(ד) רש"י
בכל, כדאמרינן מכדי מקבלה
והקרבים באחד: וניחא ליה. הדר משני ליה הכי על העצים אשר על
הוה ממעטינן מיניה סידור שני גזירין דמסתברא קאי בסידור ממעט
ואילך מצות כהונה. ונתנו בני
האש קרא יתירא הוא דהכתיב ונתנו אש וערכו עצים וערכו
סידור הקשה הר' אליהו מאיבריוק זצ"ל לר"ש דאית ליה לעיל
שאין צריך כהונה שהרי
אהרן אש על המזבח למה לי,
למדנו מקבלה למעוטי
למעוטי הפשט וניתוח מכהן.
נתחים למה לי תו על העצים אשר
על האש וגו' למידרש ביה
שני גזירין בעי שני כהנים מנא ליה דבעי כהונה אי מהכא הא
ואכתי איצטריך כו'. מסתברא
דהני ו' כהנים הוצרכו לדבר שנאמר בו אש ועצים ומזבח ואיזהו
איצטריך קרא לגופיה סד"א כיון דאפשר לבטלה היא כשרה בזר
זביחה דכוותה ממעט, פי'
דבר שהזקקתי לכם למערכה לסדר עצים ואש למזבח בשבילו:
כדאמר בספ"ק דזבחים ח) הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן
(ה) ד"ה
זבח שכמותו ממעט הפשטו
תו
וניתוחו, ולא סידור שני
לר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא כשירה בזר
הוי
❖
גזירין. ודחינן וערכו לשון
וכו' עד והרי הולכת אברים לכבש דאפשר לבטלה ופסולה בזר דאמר מר והקריב הכהן כו' המזבחה זו הולכת אברים לכבש ומשני היכא
סידור הוא, ואדרבה סידור
דגלי גלי וא"כ כיון דאיצטריך לגופיה א"כ סידור שני גזירין מנלן דבעי כהונה ותירץ לו רבי דר"ש לטעמיה דקאמר לקמן בספ"ד
דכוותה ממעט כו'. ואסיקנא
והקטיר הכהן למעוטי הפשט
תוס' ישנים גבי הצתת אליתא דלא צריך קרא שלא תהא אלא בכהן משום דכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח דלית ליה סברא דר"י
וניתוח דלא בעו כהונה.
דאמר אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא וה"ה בסידור שני גזירין דלא מצי קאי אארעא ועביד בזריקה ולר"י דאית ליה אפשר במפוחא
'.
והקריב הכהן את הכל,
.
איכא למימר דה"נ אית ליה אפשר דזריק הגזירין לראש המזבח ואפ"ה נפקא ליה שפיר דבעי כהונה מדכתיב כהן בהולכת אברים
למעוטי הולכת עצים דלא
בעו כהונה, הא סידור גזירין
דלגופיה לא איצטריך דסבירא ליה אע"ג דאפשר לבטלה עבודה היא אלא לגלויי אגזירין דבעינן כהונה כדאמרן בשמעתין:
בעיא כהונה. (והללו) [ונתנו]
תחלת
עבודה דיממא היא דא"ר יוחנן וכו'. אע"ג דבריש פירקא אמר שכבר קידש תחלה לעבודה ומסקינן דלעולם עבודת לילה
ט)
לגופייהו. וערכו שנים, בני
היא י"ל דהמקשה דהכא הקשה לאידך לישנא דלעיל דמפרש טעמא משום אונס שינה דלההוא לישנא לא משבשינן מילתא דרבי יוחנן
אהרן שנים, הכהנים שנים.
לימד על (העולה) [הטלה]
ואמרי' שכבר קידש מתחלה לעבודה ובסמוך דפריך והרי תרומת הדשן דעבודת לילה היא ובעי פייס ופי' שם דפריך ללישנא קמא דלעיל
והוא הבשר והקרביים שטעון
אין לתמוה שבכאן פי' דסתמא דהש"ס פריך לאיכא דאמרי דלעיל דודאי כך הוא ובין הכא ובין בסמוך רוצה ליישב לכל הלשונות דלעיל:
ששה להוליכו לכבש, ומן
הכבש למזבח, דאע"ג דהאי
למימרא
קרא דדרשינן בבן הבקר
. כתיב לא אשכחן בן הבקר שעולה ונערך על העצים על האש אשר על המזבח, אלא על הבשר של תמיד, כי התמיד מקדים
לכל, אלא הכבש של תמיד הוא עולה בראשונה, ונערך בעצים שעל האש שאותה האש על המזבח ועליו כל הקרבנות. וכיון
'.
שלא מצינו זה הדבר אלא בטלה לבדו, ידעינן דהאי קרא בטלה נאמר.
.
'.
.
.
' . .