כז:
בראשונה פרק שני יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למימרא
דעבודת יום בעי פייס וכו' עד והרי תרומת הדשן.
הוי אומר זה טלה. תמיד של שחר הזקיקך הכתוב בו למערכת עצים
מב א
א) ב)
❖
תימה לי מאי קפריך אמאי לא משני תחילת עבודת
חדשה בכל בקר ואש על המזבח תוקד בו והך מוקדה סידור
(א)
ה)
ג)
יום היא כדשנינן לעיל וי"ל דהכא אתי למימר דבעינן תרוייהו עבודת
המערכה היא כדתניא לקמן בפ"ג ו) ובער עליה הכהן עצים בבקר
ד)
וערך עליה העולה ואמר מר העולה עולה ראשונה אבל שאר קרבנות
יום ומיתה בזר דלכאורה משמע ליה דרבא דפריך אלא מעתה ה"ק
ה)
מוסף רש"י
❖
ו) ז)
לא הוזקקו לחידוש מערכה והנך עצים
אלא מעתה דקמחייבת בזר תיבעי
סוף עבודה דיממא היא.
פייס ומשמע נמי אלא מעתה דקרית
ואש דכתיבי בבן בקר לאו לאצרוכי
הוי אומר זה טלה א"ר אסי אמר רבי יוחנן זר
לה עבודת יום אלמא דבעינן תרוייהו
סידרי עצמו אלא משום דעדיין לא
שסידר את המערכה חייב כיצד הוא עושה
גליון הש"ס
קידש ידיו
(לעיל כב.)
לענין פייס הרי אברים ופדרים
נאמרה פרשת סידור המערכה
פורקה וחוזר וסודרה מאי אהני ליה אלא
תוס' ד"ה למימרא. דהא
לתרומת הדשן.
דנהי דזר חייב עליהם מ"מ עבודת
הכתובה בצו את אהרן וכאן התחיל
בירושלמי יש.
א פורקה זר וסודרה כהן מתקיף לה ר' זירא
לילה היא והדר פריך מתרומת הדשן
לדבר בצרכי עולה והוצרך לומר
וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה
אי ס"ל כרב דלא מיחייב זר אעבודת
האיך תינתן כתב לן כאן ז) ונתנו אש
בזר ולא והרי אברים ופדרים סוף עבודה
וערכו עצים דאסידור מערכה דשחרית
סילוק אלמא אע"ג דלא מיחייב זר
דיממא היא והרי תרומת הדשן תחלת
קאי: חייב. מיתה: פורקה. הזר
עלה בעי פייס וכן פרש"י למימרא
עבודה דיממא היא דא"ר אסי א"ר יוחנן
אין צריך כהן לסתור סידורה אלא
דעבודת יום וחיוב מיתה בזר בעיא
הזר בעצמו: והרי אברים ופדרים.
פייס ולא נהירא מה שפי' דבדרך
קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אינו צריך
(זבחים כ.) למחר אין
צריך לקדש.
את"ל דסבר כרב $ דהא בירושלמי
הקטר חלבים שהוא כל הלילה
לקדש שכבר קידש מתחלת עבודה ואלא
יש זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב
ושווינהו לעיל מארבע עבודות
קשיא אלא כי איתמר הכי איתמר א"ר אסי
שהזר חייב עליהן מיתה: והרי
אלא י"ל דפריך ללישנא קמא דלעיל
ד"ה איכא דאמרי
דקאמר עבודת לילה היא: א"ר יוחנן זר שסידר שני גזירי עצים חייב הואיל
כו'.
תרומת הדשן. דכתיב כהונה: אלא
ועבודת יום היא מתקיף לה רבא אלא מעתה
אין
זר חייב מיתה לא בעיא
קשיא. וכי יש לך עבודה שכשירה
❖
(לעיל כב.) שכבר קידש
תיבעי פייס אשתמיטתיה הא דתניא מי
פייס. וא"ת הרי דישון מזבח
בלילה שפסולה בזר: ועבודת יום
מתחילת עבודה.
(זבחים
שזכה בתרומת הדשן זכה בסדור מערכה
היא. דכתיב ובער עליה הכהן
הפנימי והמנורה י"ל כדמשני דשחיטה
כ.) שני גזירי עצים.
הגהות הב"ח
עצים בבקר בבקר: אלא מעתה.
תחילת עבודה היא ה"נ נימא דישון
ובסדור שני גזירי עצים למימרא דעבודת
(א) רש"י
מזבח הפנימי תחילת עבודה דהקטרה
דחשיבא כולי האי שהיא עבודת יום
יום בעיא פייס עבודת לילה לא בעיא פייס
דכתיב
וזר חייב עליה: למימרא דעבודת
היא ודישון מנורה תחילת הדלקה היא
והרי אברים ופדרים סוף עבודה דיממא היא
בבקר
יום בעי פייס. מדאתקיף רבא אלא
וא"ת לרבנן דר"א בן יעקב דאמרי
והרי תרומת הדשן משום מעשה שהיה
בויקרא
המעלה אברים לכבש אין מעלה
מעתה תבעי פייס מכלל (ב) הך
למימרא דעבודת יום ושזר חייב עליה מיתה
(ב) ד"ה
עבודה היא בעיא: והא אנן לא תנן.
אותם למזבח א"כ אין זר חייב עליהן
דהך דבעיא
בעיא פייס אין זר חייב עליה מיתה לא
מיתה כיון דיש אחריה עבודה וא"כ
שיהא סידור שני גזירין עבודת יום:
פייס (ג) ד"ה
בעיא פייס והרי שחיטה שאני שחיטה
הזמן
אם הגיע זמן השחיטה. אם האיר
למה מפיסין וי"מ דהא דאמר דהיכא
(לעיל כב.) אמר
דתחלת עבודה היא אמר מר זוטרא ואיתימא
דאין זר חייב עליה דאין מפיסין היינו
המזרח ועת לשחוט את התמידין
❖
לפי
להם הממונה.
❖
פייס בפני עצמו אבל הני עיקר פייס
שהשחיטה פסולה בלילה דכתיב
רב אשי והא אנן לא תנן הכי אמר להם
הדרן עלך בראשונה
ביום זבחכם: דלית ליה
היינו בשביל השחיטה וי"ב אחיו
הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה
רבינו חננאל
תקנתא. אם נשחט בלילה: דאית
הכהנים נמשכים עמו ולא נהירא וי"ל
ואילו זמן שני גזירי עצים לא קתני הך דלית
תוס' ישנים
ליה תקנתא. אם סידרן בלילה פורקן
כיון דאין אחריהן עבודה אלא מענין
א"ר יוחנן זר שסידר המערכה
לה תקנתא קתני הך דאית לה תקנתא לא
חייב. כיצד עושה פורקה
גמר הולכת אברים לא גריעא בכך
וחוזר וסודרן ביום לכך לא הטריחו
זר, וסודרה כהן. ואקשינן
קתני וא"ד מתקיף לה רבי זירא וכי יש לך
איכא
דאמרי
לעלות לגג ולראות אם הגיע (ג) שאותו
לענין פייס:
והלא סדור בלילה הוא וכי
עבודה שיש אחריה
עבודה ופסולה בזר
מתקיף לה רבי זירא וכו'. נ"ל לפרש
הטורח לא הטריחו אלא שפעם אחת
יש עבודה כשרה בלילה
ופסולה בזר. ופרקינן הנה
והרי
דאדלעיל קאי דא"ר יוחנן זר שסידר
עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח
אברין ופדרין שפקעו מעל
את המערכה חייב וכו' ואקשי ליה
ושחטו את התמיד כדקתני לה בפ"ג
.
גבי המזבח שמחזירין עד
רבי זירא וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר והשתא קאמר
אבל סידור גזירין
סידורו בקרקע עזרה משהאיר המזרח
חצי הלילה ופסולה בזר.
ודחינן סוף עבודה דיממא
ואם טעה במאור הלבנה לא איכפת להו שהרי יש תקנה בדבר: שיש
איכא דאמרי דהכי אקשי ליה רבי זירא וכי יש לך עבודה שיש אחריה
הוא, כלומר כבר העלום
אחריה. סידור עבודה סידור שני גזירין ופסולה בזר להתחייב מיתה:
עבודה כי הא שיש אחריה סידור שני גזירין ופסולה בזר ומתמה
על גבי המזבח ביום, וזה
הגמ' אאתקפתא דר' זירא ולא והרי אברים כו' פי' אטו כל כהאי
סוף אותה העבודה הוא.
והרי
והנה תרומת הדשן שהיא
גוונא לאו עבודה תמה היא הרי אברים ופדרים דאע"ג דיש אחריהם תרומת הדשן שהיא זקוקה לעיכול איברים ופדרים כדכתיב
בלילה ופסולה בזר, תחלת
היא העולה על מוקדה דהיינו איברים ופדרים וכתיב בתריה והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה אלמא אף על גב דתרומת הדשן
עבודה דיממא היא, דא"ר
יוחנן קידש ידיו לתרומת
זקוקה לה וגמר עבודת עיכול איברים היא אפ"ה חשיבא עבודה תמה וזר חייב עליה כיון דאברים ופדרים זמנם מתחיל מבעוד יום ואי בעי
הדשן למחר אין צריך לקדש
מקטר להו אתמול אי בעי מקטר להו בלילה ותרומת הדשן זמנה אינה אלא בלילה כדאמר לעיל כל הלילה והרים כ"ש סידור מערכה כיון
.
שכבר קדש מתחילת עבודה.
דזמנה רק בלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג סידור מערכה וסידור שני גזירי עצים לא
ואמאי לא דחי אימא שכבר
קידש מתחלה לעבודה כמו
הויא אלא ביממא כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג סידור שני גזירין דדוקא עבודת יום שיש אחריה
שדחה בתחילת הפרק. נאמר
עבודת יום לא חשיב תמה כגון קבלה והולכה שיש אחריה זריקה ואידי ואידי עבודת יום נינהו אבל חדא בלילה וחדא ביום נימא שפיר דעבודה
לפי שלא עמד אלא א'
תמה היא. ומשני סוף עבודה דיממא לעולם סידור מערכה לאו עבודה תמה כיון שיש אחריה סידור שני גזירין דהוו גמר הסידור ואע"ג דהא
איבעית תימא לעולם עבודת
יום היא מעיקרא סבור
הויא בליליא והא הויא ביממא ודקשיא לן מאברים ופדרים שאני התם דתרומת הדשן לא שייכא לה ואינה גמר עבודתה וטפילה לה דאדרבה
זו השנויא דשני. ועלתה
העלאת אברים עצמה טפילה לגמר עבודת יום שלפניה היא והרי תרומת הדשן שיש אחריה עבודה הוצאת הדשן דחשיבא עבודה לר' יוחנן
בקושיא. ותריצנא להא דר"י
גופיה אליבא דת"ק דר"א דפסיל בה בעלי מומין ואפ"ה זר חייב עליה ללוי ואפילו רב לא פטר אלא משום דעבודת סילוק היא אבל עבודה
הכי זר שסידר שני גזירין
חייב הואיל ועבודת יום היא.
תמה מיקרי ואמאי הא יש אחריה הוצאה אלא על כרחך כיון דתרומת הדשן דוקא בלילה והוצאה אי בעי ביממא אי בעי בליליא איקרי שפיר
אלא מעתה כיון שעבודת יום
עבודה תמה $כ"ש סידור מערכה דהוא בליליא דווקא דעבודה תמה היא אע"ג דיש אחריה סידור ב' גזירין כיון דהא דוקא בליליא והא דוקא
תיבעי פייס. אשתמיטתיה הא
ביממא ומשני תחילת עבודה דיממא היא כלומר הוצאה לא שייכא לה ולא גמר עבודתה היא דתרומת הדשן היא תחילת עבודת יום דאי בעי
דתניא כו'. למימרא דעבודת
יום בעיא פייס עבודת לילה
לא עביד שום עבודה אחריה אלא עבודת יום דהוצאת דשן אינה עבודה בכל יום אלא כשהיו צריכים דאמר בפ"ב דתמיד וברגלים לא היו מדשנין
לא, והרי אברים ופדרים
אותו מפני שהוא נוי למזבח מתקיף לה רבא ותיבעי פייס כל זה מאיכא דאמרי דלעיל איכא דאמרי לישנא אחרינא באתקפתא דרבא והא דללישנא
דעבודת לילה הוא, ותניא
קמא לא פריך כי הכא יפיסו לה בפני עצמה היינו משום דהכא משמע לן דקאמר מפני שהיא עבודה תמה שאין אחריה עבודה לעולם וקס"ד
כשם שמפיסין לו לתמיד
שחרית כך מפיסין לו ערבית.
דוקא עבודה הדומה לה שאין אחריה עבודה בשום פעם בו ביום ולהכי פריך כיון דחשובה כל כך יפיסו לה בפני עצמה והיינו דקא פריך
ואע"ג דאוקימנא בשבת
למימרא דעבודה תמה שמעולם אין עבודה אחריה בעי פייס הא לאו הכי לא והרי אברים ופדרים דזמנין כשנעשין בלילה יש אחריהן תרומת
הואיל ומשמרות מתחלפות
בשבת מיהא מפיסין, ואפי'
הדשן
למ"ד אין מפיסין לא אמר
אלא אין מפיסין בפני עצמן, אלא הם שזכו בכלל הפייס של תמיד השחר, הן הן הזוכין בתמיד של בין הערבים, ואפילו
באברים ופדרים שעבודה אחת היא, מכל מקום בפייס הן הן הזוכים בתמיד של בין הערבים הן הזוכין בהחזרת איברים
ופדרים כי עבודה אחת היא. ודחינן האי סוף עבודה דיממא היא. והרי תרומת הדשן כו' אמר רב אשי והא אנן לא תנינן
לה כי שני גזירין עבודת יום הוא. דתנן אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, ואילו זמן שני גזירין לא קתני.
ופרקינן השחיטה דלית ליה תקנה שאחר שישחוט לא יתכן לו להחיותו קתני, אבל סידור גזירין שיכול לפורקו אלא קתני.
איכא דאמרי הכי מקשי ליה, וכי יש עבודה שיש אחריה עבודה בלילה ופסולה בזר,
.
.
.