כח:
אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ'
עלה ברקאי.
האיר יותר מברק: לשכור פועלים. האי יצאו
שאינו הלכה למשה מסיני אלא תקנת סופרים שעתידין לתקן:
ג א
א)
ב)
ואיהו מפשר. פותר החלום כלומר הוא שואל הוא משיב: אמר
איש למלאכתו לאו
על הפועלים קאי אלא בעה"ב שהוא משכים
ביותר ל) למצוא פועלים לשכור: צלותיה דאברהם. תפלת הערב שלו:
איהו. זה שעל הגג: עד שבחברון. שאילה היא: ואיבעית אימא
ד ב
מכי משחרי כותלי. חומות הפונות למזרח שהלבינו מהנץ החמה
האי דקאי אארעא. אמר הן כיצד אמר הא דקאי אארעא האיר
ה ג
הבאה מן המזרח ונוצצת עליהן
פני כל המזרח בלשון שאילה וזה
גמ' תניא ר' ישמעאל אומר ברק ברקאי ר"ע
ובתחילת שבע שעות שהחמה באמצע
אומר לו עד שבחברון האיר וא"ל
❖
הרקיע בראש כל אדם אינה עושה
האי דקאי אארעא הן כך אני שואל.
אומר עלה ברקאי נחומא בן אפקשיון אומר
ומצינו בתלמוד ירושלמי (פ"ג ה"א) כדי
עמוד אלא תחתיהן משחירין אותן
אף ברקאי בחברון מתיא בן שמואל (אומר)
הגהות הב"ח
להזכיר זכות אבות מזכירין חברון:
הכתלים לפי שאין חמה נוצצת אלא
הממונה על הפייסות אומר האיר פני כל
(א) גמ'
ומי מיחלף. צימוח תימור חמה בצימוח
בראש הכותל בעוביו ומיצל חודו
המזרח עד שבחברון רבי יהודה בן בתירא
תימור לבנה: תימור של חמה.
של שפת עוביו על זקיפת הכותל
ג)
אל המקום
אומר האיר פני כל המזרח עד בחברון ויצאו
עלות השחר שנבקע ונראה כתמר
ומשחרת מההיא שעתא נוטים צללי
ד)
אשר עמד שם את פני ה'.
כל העם איש איש למלאכתו אי הכי נגה
(ב) שם
ה) ו)
ערב וקרוי ערב: אנן מאברהם
זקוף לשון ותמרות עשן על
(ג)
ז) ח)
ומאי
שם שזוקף ועולה: יום המעונן.
ניקום ונגמר. מ) באת ללמדנו להיות
ליה טובא לשכור פועלים קאמרינן אמר רב
(ג) רש"י
ט) י)
זריזין כאברהם: חל להיות בערב
הרקיע קשור בעבים ואין התימור
ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי
❖
כ)
שבת. הוצרך למהר תמיד של בין
נראה בעד ערפל אלא במקום פיזור
כותלי אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום
הערבים בכל יכולת לפי שפסחים
העבים במקומות הרבה בין עב
וניגמר אמר רבא תנא גמר מאברהם ואנן
לעב: שמע מינה. מדקאמר ביום
נשחטו אחריו וצריך לצלותן מבעוד
רבינו חננאל
לא גמרינן מיניה דתניא 1 וביום השמיני
יום ואמרינן התם מוקמינן ליה
המעונן נבקע במקומות הרבה:
ימול בשר ערלתו א מלמד שכל היום כשר
תניא ר' ישמעאל אומר ברק
יומא דעיבא כוליה שימשא. אפילו
אדיניה מכי ינטו צללי ערב וקתני
בורקאי. כלומר האיר. ר'
למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות
נשחט התמיד בשש ומחצה ואי מכי
במקום צל שהחמה בוקעת בכל
ל)
עקיבא אומר עלה האור כו'.
מ)
וכיון שהורה בענין הבוקר
שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש
משחרי כותלי מיקרי בין הערבים
מקום ואינה יוצאת דרך חלון כנגד
(א)
2
הזכיר עוד תפלת הצהרים.
נשחטיה מכי משחרי דהיינו מתחלת
חלונות שהעבים עומדים בפניה
וגו' אלא אמר רבא רב יוסף הא קא קשיא
אמר רב ספרא צלותיה
שבע: דלא מכווני. לא הוו זקופים
והיא מתפשט' עליהם ובוקעת בכל
דאברהם כו'. פי' תפילת
ליה דתנן חל ערבי פסחים להיות בע"ש
ב
האבות כולם, לא הזכיר
פיסוק שבהן: לשטוח עורות.
בצמצום ולפי שהחומה היתה רחבה
נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה
אברהם אלא מפני שהוא
❖
לייבש: לא תלוש. בפסח: זוהמא
מלמטה והולכת ומתקצרת ועולה
העיקר. ואמר מכי משחרי
ונשחטיה מכי משחרי כותלי (ב) מאי קושיא
דשמשא. אותו חום של יום המעונן:
ולפיכך אין חודו של שפת עוביו
כתלי. ויש מי שאומר תחלת
ודילמא כותלי דבית המקדש בשש ומחצה
שעה שביעית משחרי כתלי.
דנא דחלא. שפיה סתום יפה שלא
למעלה מיצל על זקיפתו להשחירו עד
כלומר כיון שינטו צללי ערב
משחרי משום דלא מכווני טובא א"נ שאני
מוסף רש"י
שתימשך חמה למערב: איצטגנינות.
יצא ריחו ויחלוש וכשאתה נוקב
והוא משעה שביעית משיכנס
אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו
וישכם אברהם בבקר.
נקב קטן יוצא שם ריח חזק מאד
להיות בקי בהליכות המזלות ותחילות
השמש במערב ולמעלן,
(פסחים
מתחילין הכתלים להשחיר
א"נ משום דזקן ויושב בישיבה הוה דא"ר
כך יום המעונן מתוך שהחמה
השעות דהכי תניא בבבא בתרא
חל ערבי פסחים
מפני שהלך השמש מן
ד.)
מכוסה וחום שלה כבוש נוקבת בכח
וה' ברך את אברהם בכל
חמא בר' חנינא מימיהן של אבותינו לא
להיות בע"ש.
המזרח ובא הצל. והיא תפלת
הצהרים כדכתיב ערב ובוקר
דרך נקב העבים: שברירי דשמשא.
איצטגנינות גדולה היתה בלבו וכל
פרשה ישיבה מהם היו במצרים ישיבה
וצהרים אשיחה וגו'. וזו
סנורים (בראשית יט) מתרגמינן שברירי.
מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו
(שם נח.) לא
עמהם שנאמר 3 לך ואספת את זקני ישראל
השיחה היא תפילה כדכתיב
לשאול במזלות: דולה ומשקה.
שמש הנוקבת בכח דרך נקב
בחמה.
באבות ויצא יצחק לשוח
היו במדבר ישיבה עמהם שנאמר אספה
4
ולא בחמי חמה.
[בשדה] לפנות ערב. וזו
נוטריקון של דמשק: שבע מצות.
העבים קטנים הנותן עיניו כנגד
השיחה היא תפילת הצהרים
לי שבעים איש מזקני ישראל אברהם אבינו
שנצטוו לשאר כל בני נח אבל תורה
הנקב קשים לו הסנורים יותר מן
❖
(פסחים מב.)
כדת המסורה לו מאביו.
זקן ויושב בישיבה היה שנאמר ואברהם זקן
המסתכל בחמה שבאויר: וסימניך
לא נתנה לו: אפילו עירובי תבשילין.
5
ואמר לפנות ערב משעה
שיכנס השמש במערב.
בא בימים יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה
דילפא. קשה דלף היורד על
ובאותה העת מתחילין
תוס' ישנים
האדם משאם נכנס כל גופו למים:
היה שנאמר ויהי כי זקן יצחק יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר
6
הכתלין שבמזרח להשחיר.
'.
הרהורי
אמר רב יוסף אנן מאברהם
ועיני ישראל כבדו מזוקן אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה
7
'.
נגמור (אברהם קיים) כלומר
שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו אר"א שמושל בתורת רבו הוא דמשק
אברהם קיים המצות ועדיין
8
9
לא ניתנה התורה, ואין לנו
אליעזר א"ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה
ללמוד ממנהג הנביאים אלא
כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' א"ל רב שימי בר חייא לרב ואימא שבע מצות הא
כגון דניאל וכיוצא בו מפני
01
שנהגו כהלכה למשה מסיני
איכא נמי מילה ואימא שבע מצות ומילה א"ל א"כ מצותי ותורותי למה לי אמר (רב) ואיתימא רב אשי
אחרי שניתנה התורה. א"ל
קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה: מתיא
רבה והא תנא גמר מאברהם
דתניא וביום השמיני וגו'
בן שמואל אומר וכו' והוא אומר הן: מאן אמר הן אילימא הך דקאי אאיגרא הוא חלים והוא מפשר אלא
כלומר שאברהם היה מקיים
הך דקאי אארעא מנא ידע איבעית אימא הך דקאי אארעא ואיבעית אימא הך דקאי אאיגרא איבעית
המצות כהילכתן. ואקשינן אי
הכי כי תפלת המנחה והיא
אימא הך דקאי אאיגרא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל הך דקאי אארעא עד שבחברון וא"ל
תפלת הצהרים מכי משחרי
.
איהו הן ואיבעית אימא הך דקאי אארעא אמר איהו האיר פני כל המזרח וא"ל עד שבחברון וא"ל
כותלי, הא קי"ל כי התפילות
ניתקנו כנגד התמידים, תפלת
הן: ולמה הוצרכו לכך וכו': ומי מיחליף והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של
השחר כנגד תמיד של שחר,
ותפלת המנחה כנגד תמיד
חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן תנא דבי רבי ישמעאל
של בין הערבים. ולמה היה
יום המעונן היה ומפציע לכאן ולכאן אמר רב פפא שמע מינה יומא דעיבא כוליה שמשא למאי נפקא
התמיד של בין הערבים
נשחט בזמן שחל ערב פסח
מינה לשטוחי עורות אי נמי לכדדרש רבא ג אשה לא תלוש לא בחמה ולא בחמי חמה אמר רב נחמן
להיות בערב שבת בשש
זוהמא דשימשא קשי משימשא וסימניך דנא דחלא שברירי דשימשא קשו משימשא וסימניך דילפא
שעות ומחצה, לא נשחטיה
אלא (בתר) [בתחילת] שעה
שביעית מכי משחרי כותלי.
ופרקינן ודלמא [שאני] כותלי בית המקדש בשש ומחצה הוו משחרי משום דהוו מכווני טובא, כדגרסינן בתלמוד דארץ ישראל
בעירובין פרק כיצד (מערבין) [מעברין], א"ר יוסי מי שאינו יודע לכוון הרוחות יראה ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת
תמוז, עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת, אלו פני מזרח וכו', עד כמה יגעו הנביאים הראשונים לעשות שער המזרחי
שתהא החמה מצמצמת בו בתקופת טבת ובתקופת תמוז. ז' שמות נקראו לו, שער (סוד) [סור] ששם היו הטמאים פורשים, הדא
הוא דכתיב סורו טמא קראו למו. שער היסוד ששם היו מייסדים ההלכה. שער חרסית שהוא מכוון כנגד זריחת השמש, כדכתיב
'.
האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון שמשמש כניסה ויציאה. שער התווך שהוא ממוצע בין שני שערים. שער חדש ששם חידשו
הסופרים ההלכה. שער העליון שהוא למעלה מעזרה. אי נמי משום דאבות איצטגנינות גדולה היתה בלבם ויודעין לכווין השעות.
אי נמי זקנים יושבין בישיבה היו. כלומר והשכינה עמהם כו'. אמר רב קיים אברהם כל התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם
בקולי וגו'. תורותי שתים, דברי תורה ודברי סופרים. מתיה בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הין. מאן
אמר הין, איבעית אימא הך דקאי אאיגרא אמר איהו האיר פני כל המזרח. ואמרין ליה הנך דקיימי בארעא עד שבחברון, כלומר
'.
אתה רואה עד חברון, ואמר להן הין. ואיבעית אימא הך דקאי אארעא אמר הך דקאי באיגרא האיר פני כל המזרח עד שבחברון.
ואמר ליה הך דקאי בארעא הין. כלומר בתימה, כלומר הבט וראה בטוב שלא תטעה. ירושלמי ועד אחד נאמן, שנייא היא הכא
.
שאת יכול לעמוד עליו. כלומר, כיון שאתה יכול לברר עליו הדבר עכשיו, אינו משקר. אמר עד אחד נולד בן לפלוני בשבת מלין
אותו על פיו. חשיכה מוצאי שבת מטלטלין על פיו. ולמה עד שבחברון, כדי להזכיר זכות אבות שהן ישנים בחברון. ולמה הוצרכו
לכך. פעם אחת עלה מאור הלבנה כו'. ירושלמי ומי מחלף, מאור הלבנה מתמר ועולה כמקל, ותימור של חמה פוסה על פני כל המזרח. ואוקימנא למתניתין יום המעונן הוה והיה אור הלבנה מפצע לכאן ולכאן, כלומר היה פוסה על פני כל המזרח. ש"מ מדקתני
כי היה אור הלבנה מפצע בכל מקום, כך השמש ביום המעונן אורו וכוחו בכל מקום, ואפילו במקום שאילו היתה החמה בעולם בזה המקום זו העת צל הוא ואין בו חמה, עכשיו ביום המעונן אפילו במקום הצל כח חמה וחמות גם באותו המקום היא. ואסור ללוש
ביום המעונן בכל מקום ואפילו במקום הצל. זיהא דשימשא. פי' חמות השמש אחרי שכבר עבר השמש מאותו מקום. וסימנך דנא דחלא. כלומר, אחרי שתריק החומץ ממנו ריחו חזק יותר מריח חומץ עצמו. שברירי דשימשא. פי' שמש הנכנס מן החור וכיוצא בו כו'.
תורה אור השלם
1. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: ויקרא יב ג 2. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים: בראשית כב ג 3. לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם: שמות ג טז 4. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ
אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ: במדבר יא טז 5. וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל: בראשית כד א 6. וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: בראשית כז א
7. וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: בראשית מח י 8. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: בראשית כד ב 9. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי אֱלֹהִים מַה תִּתֶּן לִי
וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: בראשית טו ב 01. עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: בראשית כו ה