אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוצץ
או אינו חוצץ. פרש"י דלר"י קא מיבעיא ליה וקשה לי דאם
חוצץ או אינו חוצץ. לר' יהודה דאמר מפני סרך טבילה בעלמא היא
יז א
א)
ב) ג)
פסלה בה חציצה כשאר טבילות או דילמא כיון דאינה באה אלא
כן הוה ליה למימר בהדיא לר"י אלא נראה דבין לבן זומא
יח ב ג ד
להזכירו על הטומאה ישנה ולא לטהר בה היא באה לא פסלה בה
בין לר"י ובטבילה שהוא טובל כשאינו בא לעבוד אלא ליכנס ביאה
ד)
חציצה: שמה ביאה. לענין טבילה זו
וצריך לטבול אם בא להכניס
ריקנית דבהא מודה בן זומא דלא הויא אלא דרבנן שמא יעבוד כדפי'
ה)
אחד מאיבריו לעזרה: מהו שיעשה
לעיל והא דקא מיבעיא ליה הכא
❖
סכין ארוכה. לפטור עצמו מן הטבילה
חוצץ או אינו חוצץ טפי מבכל טבילות
חוצץ או אינו חוצץ
אמר ליה כל דתקון
ו) ז)
❖
ויעמוד חוץ לעזרה ויושיט ידו לפנים
דרבנן כגון י"ח דבר וכיוצא בהן
רבנן כעין דאורייתא תקון אמר ליה אביי
וישחוט מי מיפטר בהכי מן הטבילה
יש לומר משום דהא טבילה מעלה
רבינו חננאל
לרב יוסף ביאה במקצת שמה ביאה או לא
או דילמא בעי טבילה. ולענין הכשירא
יתירא היא שהרי טהור גמור הוא
דמדרבנן היא, חוצץ כעין
א"ל בהונות יוכיחו שהן ביאה במקצת
תורה אור השלם
א
דקרבן לא קא מיבעיא ליה דאף
ואין כאן צד חשש טומאה אלא מעלה
דאורייתא. וביאה בעזרה
ותניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור
1. וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ
במקצת שמה ביאה. מהו
על גב דעמד מבחוץ ושחט כשירה
בעלמא וחומרא יתירא היא ולהכי
שיעשה זה שלא טבל
וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים
איבעיא להו מהו שיעשה סכין ארוכה
דתניא בזבחים בן הבקר
מיבעיא ליה דילמא אינו חוצץ:
סכין ארוכה וישחוט,
לְטָה¢ רָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו
ותניא מצורע טובל ועומד בשער
וישחוט תיבעי לבן זומא תיבעי לרבנן דפליגי
לפני ה' ולא שוחט לפני ה': תיבעי
בעיא זו עלתה בתיקו.
וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים
חמש טבילות ועשרה
ויקרא טו יג
וטָהֵר:
ניקנור. לפרש"י שפירש
לבן זומא. דמחמיר בה: תיבעי
עליה דר' יהודה תבעי לבן זומא עד כאן
ז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ
קדושין. ת"ר חמשה
לרבנן דפליגי עליה דר"י. ואמרו
דלרבי יהודה מיבעיא ליה מאי קא
לא מחייב בן זומא אלא לגואי אבל לבראי
טבילות ועשרה קדושין
שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם
כל אדם לא בעו טבילה: לגואי.
כו', וכולן בקדש אבית
פשיט מהכא הא ההיא לאו ר"י דר'
אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד
לא או דילמא אתי לאימשוכי תיבעי לרבנן
❖
הפרוה, שנאמר ורחץ את
הָעָרֶב: ויקרא טו טז
הנכנס לה: עין עיטם. ממנו
יהודה פליג עלה לעיל י"ל אעפ"כ
דפליגי עליה דרבי יהודה ע"כ לא קאמרי
בשרו במים במקום קדוש
פשיט שפיר דמדרבנן דאמרי דעביד
באה אמת המים לבית טבילת שער
ולבש את בגדיו. חוץ
רבנן התם דלא קא עביד עבודה אבל הכא
מן הראשונה שהיתה על
מעלה אפילו בשביל ביאת מקצת ה"נ
המים שעל החומה. ולפי ענין
מוסף רש"י
דקא עביד עבודה לא או דילמא לא שנא
גבי שער המים. כלומר,
לר"י בטבילת כל אדם דהויא דרבנן
המקראות נראה לי שהוא מעיין מי
במים במי מקוה.
מקוה היה שם עשוי על
תיקו: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל:
צריך לטבול אפילו לביאת מקצת:
נפתוח האמור בספר יהושע
גבי שער המים. והיו
או
מימיו נמשכין בו מעין
ת"ר חמש טבילות ועשרה קידושין טובל
דילמא אתי לאימשוכי. הא
שמשם הגבול משפע ויורד למזרח
(עירובין ד:)
עיטם, כדגרסינן בתלמוד
ולמערב והוא ו) הגבול בכל ארץ
דאמר ר"פ הכל שוחטין
כ"ג ומקדש בו ביום וכולן בקודש בבית
ארץ ישראל בגמרא דבן
ישראל. והך מילתא דאביי משום
ור"פ כל הפסולים
(שם יד:)
קטין עשה י"ב דד לכיור,
הפרוה חוץ מראשונה שהיתה בחול ע"ג
א"ר יהושע בן לוי אמת
דטמאין במוקדשין לכתחילה
דאמרינן בזבחים סבור
שער המים ובצד לשכתו היתה אמר אביי
המים היתה מושכת בו
למיבנייה לבית המקדש בעין עיטם
לא ישחטו בסכין ארוכה שמא יגעו
מעין עיטם וכו'. כן גם
שמע מיניה עין עיטם גבוה מקרקע עזרה
אמרי ניחתי ביה פורתא דכתיב
בבשר ולא קאמר טעמא דילמא אתי
בזה המקוה היו מימיו
עשרים ושלש אמות דתנן כל הפתחים שהיו
נמשכין בו מזה המעין
לאימשוכי ואע"ג דהכא מספקי' ליה
ובין כתפיו שכן דשמעינן
שהיה נקרא עין עיטם.
שם גובהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות
אי גזרינן דילמא אתי לאימשוכי או
מיניה שהוא גבוה מן הכל ולא פריש
והיה גובה השער כ' אמה
חוץ משל אולם ותניא ורחץ בשרו במים
לא הני מילי בטהור אבל בטמא
מנא ליה ופריש ליה אביי הכא:
ובנין המקוה עליו אמה על
1
אמה ברום שלש. נמצא
גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש
במי מקוה כל בשרו מים שכל גופו עולה
דאיכא כרת איכא למיחש טפי וי"ל
ב
עין עיטם גבוה מקרקע
(חגיגה יא.)
אמות. כמדת גובה שער המים
אדרבה היא הנותנת התם כיון דטמא
בהן וכמה הן אמה על אמה ברום ג'
עזרה כ"ג אמות ויותר כדי
ג
שיהא עשוי במורד, שיהו
הוא זהיר טפי ולא עייל אבל טהור
ובנין כלי של שלש אמות מלמעלה
אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה
ד
המים נשפכין מעין עיטם
איכא למיחש טפי דילמא אתי
להחזיק ארבעים סאה שאי אפשר
והא
ויורדין (על) [אל] המקוה
וכולן בקודש בגג
❖
לאימשוכי:
למים לעלות להר שהוא גבוה
(רשב"ם פסחים קט.) כל
שעל גבי שער המים.
בשרו.
ממקום שנובעין שם: חוץ משל אולם. שגבהו ארבעים ורחבו עשרים: בית הפרוה. תימה לי והא גגין ועליות לא נתקדשו וי"ל גג בית
(ערובין ד:)
הפרוה היה שוה לקרקע עזרה דכי האי גוונא משני בסוף פ' כיצד צולין
והאיכא
תוס' ישנים (המשך)
אהא דפריך מהלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קודש בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה אבל תימה לי
אי גג בית הפרוה שוה לקרקע עזרה מסיבה למה לי דאמר בפ"ק לשכת המדיחין כו' עד משם מסיבה עולה לגג בית הפרוה
❖
(רשב"ם פסחים קט.)
וי"ל דגג בית הפרוה אע"ג דשוה לקרקע עזרה לא היה לו פתח לעזרה משום צניעות לפי שכהן גדול טובל שם אלא היו נכנסין לו דרך
לשכת המדיחין שהיתה תחת הקרקע ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה וצ"ל דלשכת המדיחין תוכה קודש דאי לא תימא הכי הוה ליה גג
בית הפרוה כמו לשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול דאמר לעיל דתוכן חול אלא על כרחך לשכת המדיחין שגג בית הפרוה פתוח לה
תוס' ישנים
תוכה קודש ואע"ג דפרישנא דלשכת המדיחין מחילה היא וא"ר יוחנן בפרק כיצד צולין מחילות לא נתקדשו הא אוקימנא התם
'.
להא דרבי יוחנן בפתוחות להר הבית אבל פתוחות לעזרה נתקדשו ואין להקשות כי פריך התם מהלשכות וכו' ואוקמינן בשגגותיהן שוין
לקרקע עזרה והדר פריך מסיפא א"כ הוה ליה מחילות וא"ר יוחנן מחילות לא נתקדשו אמאי לא פריך ממתני' דפרקין וממתני' דמדות
כדפי' די"ל מאי נפקא מינה ההיא דהלשכות נמי מתני' היא בפ"ג דמסכת מעשר שני ואדרבה ניחא ליה למיפרך מינה טפי ממתני'
דהכא ודמדות לפי שהיא שנויה בסדר זרעים שהוא קודם לסדר מועד וסדר קדשים ועוד משום דפריך שתי קושיות מינה מרישא ומסיפא:
עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות. תימה לי ומנלן דבית הטבילה היתה גבוהה שלש אמות דילמא לא היתה גבוהה אלא
'
'.
אמה ואורכה שלש אמות והכהן היה משכיב עצמו בתוכו אי נמי לא היתה גבוהה אלא שתי אמות והכהן גדול יושב וטובל ויש
לומר מסתמא כל מה שהיו יכולין להקל עליו משום חולשא דכהן גדול היו עושין ודרך עמידה היה טובל כי זה נקל לו יותר לעשות:
אמה על אמה ברום שלש אמות. אין לומר דגובהו של אדם מראשו עד רגליו אינו אלא שלש אמות דא"כ גבי היזק ראייה דבעי
ארבע אמות בפ"ק דבבא בתרא למה לי כולי האי אלא י"ל דעד כתיפיו הוא שלש אמות ואף על פי שאין צוארו
וראשו מחזיק אמה כיון דאפיקתיה משלש אמות אוקמא אארבע אמות ועוד דאי אפשר לקרקע שתלקט במלקט ורהיטני ופעמים שיש
גבשושית פחות מג' טפחים סמוך לכותל וזימנין נמי שעומד על אצבעות רגליו ורואה מעבר לכותל וגבי כוכין בפרק המוכר פירות
דארכו ארבע אמות היינו בין ראשו ובין דפי הארון שלמעלה ולמטה ועוד צריך שיהא בריוח והא דסגי הכא גבי מקוה בשלש
אמות היינו משום דכשעומק המים שלש אמות כשנכנס בהן צפו מים על ראשו ועולין למעלה גם יכול לכוף ראשו קצת עד שיתכסה כל
גופו במים ומה שיש בתרגום של מגילת אסתר פרשנדתא איצטלב על צליבא דתלת אמין דלפון איצטלב על צליבא דתלת אמין וכו' יש
לומר כולם קטועי ראש היו שנהרגו ואח"כ נתלו וכן משמע בפרק המצניע דהא דאמר גופו של אדם ג' אמות דלאו היינו
עם הראש דקאמר התם המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת דאמר מר ארון ט' וכפורת טפח וגמירי דכל טונא דמידלי
במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתתא והשתא אי אמרת בשלמא דעד הכתף הוא שלש אמות דהיינו י"ח טפחים אז מוכח שפיר כי
בכתף ישאו נמצא שהיה מן הארון למטה מן הכתף ו' טפחים וב' שלישים נמצא דאכתי היה גבוה מן הקרקע י"א טפחים ושליש אבל אי הוי עם
הראש
'.
'.
.
" "
.
.