לא:
אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאיכא אמה. עובי תקרה על חלל השער: ואמה מעזיבה. של טיט
הראש י"ח טפחים
והלא הצואר ז) הוא יותר מטפח ושליש אישתכח
יט א
א) ב)
ג)
דארון למטה מי' ובפרק מי שהוציאוהו נמי אמרינן
וחול מגובל יחד להיות המים נוחין שם לבד עומק החלל שלש אמות
ד)
שחשבת: במשהו עבדי ליה. תקרה שלהן: שעבודת היום בבגדי בוץ.
דמקומו של אדם ד' אמות ומפרש דגופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ
כ ב
ה) ו)
תחת מראשותיו כו' היינו נמי גופו ג' אמות שלימות ואמה העודפת
שיש היום עליו עבודה שהיא
בבגדי בוץ לפי שאינו רגיל לשרת בלא
ז)
כא ג
ח)
בשביל ראשו וכדי שיפשוט ידיו למעלה
שמנה בגדים ויש מהן של זהב כגון
❖
מראשו וא"ת א"כ היה עין עיטם
ציץ וחשן ואפוד ופעמוני המעיל:
והא איכא אמה תקרה ואמה מעזיבה
כב ד
❖
מתני'
ונסתפג. מתעטף באלונטית
גבוה יותר מכ"ג שאם לא היה אלא
שערים דבית המקדש כיון דשישא נינהו
של בגד לספוג מים שעל בשרו.
כ"ג א"כ היו המים יוצאין לחוץ הא
הגהות הב"ח
במשהו עבדי להו והא איכא האיך משהו
ונסתפג ונתקנח: וקידש ידיו ורגליו.
לא קשיא דודאי עין עיטם לא הוה
(א) גמ'
כיון דלא הואי אמתא לא חשיב לה: פרסו
תורה אור השלם
מן הכיור כדיליף לקמן
אלא כ"ג אבל החקק של בית הטבילה
ואת החביתין
סדין של בוץ וכו': מאי שנא של בוץ
(ב) רש"י
1. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
שצריך לכל חליפות בגדי היום קידוש
היה גבוה יותר מג' אמות אף על פי
וקידוש
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
כדאמר רב כהנא א כדי שיכיר שעבודת
לפשיטה (ב) קידוש ללבישה וטבילה
שהמים עולים למעלה כשנכנס לתוכו
(ג) ד"ה
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
היום בבגדי בוץ הכא נמי שיכיר שעבודת
ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול
לא היו יוצאין לחוץ אי נמי אפילו אם
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
היום בבגדי בוץ: מתני' פשט ירד וטבל
(ד) ד"ה
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם
היא לא הוצרך לקדש על הפשיטה:
היו יוצאים היו מיד באים אחרים
ב
וגבי
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת
קרצו. מפרש בגמרא ד): ומירק אחר.
תחתיהן מעין עיטם ואין להקשות
(ה) ד"ה
עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש
בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת
דכיון דאמר בכל דוכתא דמקום האדם
וגמר כהן אחר שחיטה לפי שאין
עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם
❖
ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד קרצו
דאיכא
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
הוי רוחב אמה היכי טביל בכלי שאינו
קבלת הדם כשירה אלא בכהן גדול
❖
ג ומירק אחר שחיטה על ידו קבל את הדם
ויקרא טז כג-כד
וצריך למהר ולקבל: על ידו. בשבילו
אלא אמה על אמה דאמתא באמתא
וזרקו נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהיטיב
הגהות מהר"ב
כמו קוצץ אדם ע"י עצמו (ב"מ דף צג.).
היכי יתיב וי"ל הא דאמר מקום האדם
את הנרות ולהקריב את הראש ואת
מוסף רש"י
רנשבורג
הוא דהוי רחב אמה היינו כשהוא
אי נמי על ידו לשון אחריו וסמוך
האברים והחביתין ואת היין קטורת של
לבוש תדע דגבי כוכין אמרינן רחבו
לו והרבה יש בספר עזרא על ידו
א] רש"י
(א)
הביאו לו את התמיד.
שחר היתה קריבה בין דם לאברים של בין
ו' טפחים ובהם מכניסין הארון והמת
החזיק פלוני את החומה :
(לעיל טו.) קרצו.
כיון
בארוןח): דשישא הוא במשהו
קטורת של שחר (ג) היא היתה קריבה
הערבים בין איברים לנסכים אם היה כ"ג
ד
עבדי ליה. למעזיבה וכיון דמעזיבה
וכו'. בגמ' ה) מפרש: מחמין לו חמין.
ב] ד"ה
זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין
לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן: גמ' אמרוה
מבערב יום הכפורים ומטילין ביום
דשישא דקה היא מאד לא בעי נמי
❖
הכפורים לתוך חקק בנין בית
אמה תקרה אלא משהו:
רבנן קמיה דרב פפא הא דלא כר"מ דאי
כדאמר
רב כהנא כדי שיכיר
טבילתו: שתפיג. להמר מיד צינתו
ר"מ כיון דאמר תרי קידושי אלבישה עביד
(שם)
כ"ג שעבודת היום של
במקצת כמו ויפג לבו
להו הכא נמי ליעביד תרי קידושי אלבישה
תוס' ישנים
בוץ. לקמן גבי הביאו לו בגדי לבן
מפיגין טעמן וריחו לא
אמר להו רב פפא בין לרבנן בין לר"מ חד
תימה מאי שנא דאמרה למילתיה
נמר מתרגמינן וריחו לא
(חולין כט.)
פג: גמ' רבנן. תלמידי דרב
אפשיטה דבגדי קודש וחד אלבישה והכא
אסיפא ולא ארישא ונ"ל דארישא לא
לנסכים.
.
❖
פפא אמרו כך לפניו: הא. מתני'
חשש לאומרו דפשיטא דצריך היכירא
בהא קא מיפלגי ופשט ורחץ (ורחץ) ולבש
(לקמן לד.)
1
שלא יטעה וילבש
כל ח' בגדים
דלא תנן בה שני קידושים בטבילה
ר"מ סבר מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה
ראשונה: דלא כר"מ. דפליג במתני'
כדרך שהוא עושה כל ימות השנה
לובש ואח"כ מקדש אף פשיטה פושט
רבינו חננאל
כשהוא פושט בגדי חול שהוא לובש
בטבילה שניה אדרבנן שהיו מקדימין
ואח"כ מקדש ורבנן סברי מקיש פשיטה
פרסו סדין של בוץ
כל ח' בגדים ולכך
פרסו בגדי בוץ
קידוש לפשיטה והוא הקדים פשיטה
כו'. כדי שיהא זכור
ללבישה מה לבישה כשהוא לבוש מקדש
כדי שיכיר שהיום אין לו ללבוש בגדי
לקידוש דתנן ו) ר' מאיר אומר פשט
שעבודת היום בבגדי בוץ.
אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש אמרו ליה
בוץ עם בגדי זהב אלא בפני עצמם
וקידש ושמעינן מיניה דס"ל דשני
"
סוגיא דשמועה זו חמש
.
טבילות ועשרה קדושין
רבנן לרב פפא ומי מצית אמרת הכי והתניא
אבל בסיפא שהוא פושט בגדי זהב
קידושין שהוצרך הכתוב בין בגד
הן לרבנן בשלבוש בגדי
ויש לו ללבוש בגדים אחרים סד"א
לבגד כדיליף לקמן תרוייהו משום
פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם
פשט
קדש, בין בגדי זהב
דלא הוה צריך היכירא דודאי לא
לבישת בגדים המתחלפים תחת
בין בגדי לבן, עודם
וירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי
בגדי הקדש עליו מקדש
אתי למיטעי ועוד סד"א כיון דכבר
הראשונים הוא וקאמרי מתני' לאו
זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו רבי
מאיר
ידיו ורגליו ופושט וטובל
פירסו פעם אחת סדין של בוץ כדי
דכוותיה תנן דאי ר"מ בטבילה
ועולה ולובש ומקדש ידיו
אומר פשט וקידש ידיו ורגליו וירד וטבל
שיכיר וכו' סגי בהכי להכי איצטריך
ראשונה נמי ניבעי תרי קידושי דהא
ורגליו ועובד עבודתו.
עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש
ולר' מאיר תרי קידושי
בגדי קדש הוא בא ללבוש: חד
רב כהנא לפרש דתרי היכירא הוו
אלבישה עביד להו. כיצד,
ופשט
וקידש ידיו ורגליו אמר להו אי תניא תניא
ורחץ ורחץ ולבש.
אפשיטה. והלכך הכא דפשיטה
עבדי:
פושט ומקדש וטובל
בשלמא לרבי
מאיר
היינו דמשכחת לה
ולובש ומקדש, על כל
וה"נ אמרי' בפ' איזהו נשך
דבגדי חול היא לא בעיא קידוש והכא
טבילה שני קדושין, מיהו
עשרה
את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית
גבי טבילה שניה שנחלק ר' מאיר
"
לרבנן בטבילה הראשונה
בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ותימה
להקדים פשיטה לקידוש לאו משום
.
כשפושט בגדי חול ולובש
בגדי קודש, אינו מקדש
דבפ"ק דקידושין אמרינן ות"ק
אי ס"ד כדאמר ר"י
הגלילי
דס"ל קידוש ראשון א] שכל טבילה מחמת לבישה בא אלא בגזירת
אלא קדוש אחד בלבישה
הכתוב פליגי: ופשט ורחץ ורחץ ולבש. ופשט את בגדי הבד
לכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן וכו'
.
בלבד. נשאר להן קידוש
אשר לבש וגו' וסמיך ליה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש
ואמאי לא נימא אע"ג דלא כתיב תקום והדרת אלא חד זימנא נימא
אחד תשלום העשרה,
כשמשלים העבודה כולה,
את בגדיו והטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה והאי ורחץ
דקאי לפניו ולאחריו כי הכא וי"ל התם לא שייך תקום על פני אלא על
וצריך לפשוט בגדי קדש,
דרשינן ליה לקמן [לב:] לענין קידוש וילפינן מיניה תרי קידושי דשדינן
מפני כמו לא אוכל לקום מפניך והדרת לא שייך אמפני
מקדש ידיו ורגליו ואחר
ורחץ אופשט ואולבש כאילו כתיב ורחץ תרי זימני: ר"מ סבר
אלא על פני כדכתיב פני זקנים לא נהדרו וההיא דחמשה
כך פושט בגדי קדש
ולובש בגדי חול.
מקיש. קידוש פשיטה לקידוש של לבישה מה לבישה לובש ואח"כ
פסוקים שאין להם הכרע לקמן אפרש בפרק הוציאו לו :
מקדש קידוש השני כדאמרינן לקמן הכל מודים בקידוש שני כשהוא
גמירי
לבוש מקדש ויליף לה מקראי אף קידוש של פשיטה פושט ואח"כ מקדש ורבנן סברי מה לבישה כשהוא לבוש מקדש ולדברי הכל קידוש
בתרא אחר לבישה אף פשיטה כשהוא לבוש בגדים שהוא בא לפשוט מקדש ואח"כ פושט: ומי מצית אמרת. דלא מצריך ר"מ אטבילה
ראשונה תרי קידושי: והתניא כו'. (ד) ב] וגם טבילה ראשונה תניא מדלא מצרכו ליה רבנן אלא חד קידוש אלא טעמא דר"מ משום דקסבר
תרוייהו משום בגדים שהוא לובש הוא: אמר להו אי תניא. בהדיא דמצריך ליה תרי קידושי תניא ומההיא איכא למשמע דטעמא דר"מ משום
תרוייהו אלבישה אבל אי לא אשכחיתו מתני' בהדיא לא הוה
שמעינן ליה מפלוגתא דטבילה
שניה דמתני' (ה) איכא לפרושי כדאמרינן להו:
עשרה