לא:
אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאיכא אמה. עובי תקרה על חלל השער: ואמה מעזיבה. של טיט
הראש י"ח טפחים
והלא הצואר ז) הוא יותר מטפח ושליש אישתכח
יט א מיי' פ"ד מהלכות
א) לקמן לה., ב) לעיל טו.
חולין כט., ג) [שבת קטו:
עבודת יוה"כ הלכה
דארון למטה מי' ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין ד' מח.) נמי אמרינן
וחול מגובל יחד להיות המים נוחין שם לבד עומק החלל שלש אמות
וש"נ], ד) [לקמן לב:],
א:
שחשבת: במשהו עבדי ליה. תקרה שלהן: שעבודת היום בבגדי בוץ.
דמקומו של אדם ד' אמות ומפרש דגופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ
כ ב מיי' שם פ"ב הלכה
ה) [לקמן לד.], ו) [לקמן
תחת מראשותיו כו' היינו נמי גופו ג' אמות שלימות ואמה העודפת
שיש היום עליו עבודה שהיא
בבגדי בוץ לפי שאינו רגיל לשרת בלא
לד:], ז) [הצואר והראש
ב:
כא ג מיי' שם פ"ד הלכה
רש"ש], ח) [וע"ע תוס'
בשביל ראשו וכדי שיפשוט ידיו למעלה
שמנה בגדים ויש מהן של זהב כגון
❖
א:
פסחים קט: ד"ה אמה],
מראשו וא"ת א"כ היה עין עיטם
ציץ וחשן ואפוד ופעמוני המעיל:
והא איכא אמה תקרה ואמה מעזיבה
כב ד מיי' שם פ"ב הלכה
❖
מתני'
ונסתפג. מתעטף באלונטית
גבוה יותר מכ"ג שאם לא היה אלא
ד:
שערים דבית המקדש כיון דשישא נינהו
של בגד לספוג מים שעל בשרו.
כ"ג א"כ היו המים יוצאין לחוץ הא
הגהות הב"ח
במשהו עבדי להו והא איכא האיך משהו
ונסתפג ונתקנח: וקידש ידיו ורגליו.
לא קשיא דודאי עין עיטם לא הוה
(א) גמ' את הראש ואת
כיון דלא הואי אמתא לא חשיב לה: פרסו
תורה אור השלם
מן הכיור כדיליף לקמן (דף לב.)
אלא כ"ג אבל החקק של בית הטבילה
האיברים ואת החביתין:
סדין של בוץ וכו': מאי שנא של בוץ
(ב) רש"י ד"ה וקידש כו'
1. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
שצריך לכל חליפות בגדי היום קידוש
היה גבוה יותר מג' אמות אף על פי
קידוש לפשיטה וקידוש
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
א) כדאמר רב כהנא א כדי שיכיר שעבודת
לפשיטה (ב) קידוש ללבישה וטבילה
שהמים עולים למעלה כשנכנס לתוכו
ללבישה: (ג) ד"ה קטורת
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
היום בבגדי בוץ הכא נמי שיכיר שעבודת
של שחר היתה כו' כצ"ל
ראשונה זו שהפשיטה של בגדי חול
לא היו יוצאין לחוץ אי נמי אפילו אם
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
היום בבגדי בוץ: מתני' פשט ירד וטבל
ותיבת היא נמחק: (ד) ד"ה
וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם
היא לא הוצרך לקדש על הפשיטה:
היו יוצאים היו מיד באים אחרים
ב
והתניא כו' וגבי טבילה
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת
קרצו. מפרש בגמרא ד): ומירק אחר.
תחתיהן מעין עיטם ואין להקשות
ראשונה: (ה) ד"ה אמר להו
עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש
בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת
כו' דטבילה שניה דמתני'
דכיון דאמר בכל דוכתא דמקום האדם
וגמר כהן אחר שחיטה לפי שאין
עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם
❖
ידיו ורגליו הביאו לו את התמיד קרצו
ב)
דאיכא לפרושי:
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
הוי רוחב אמה היכי טביל בכלי שאינו
קבלת הדם כשירה אלא בכהן גדול
❖
ג ומירק אחר שחיטה על ידו קבל את הדם
ויקרא טז כג-כד
וצריך למהר ולקבל: על ידו. בשבילו
אלא אמה על אמה דאמתא באמתא
וזרקו נכנס להקטיר קטורת של שחר ולהיטיב
הגהות מהר"ב
כמו קוצץ אדם ע"י עצמו (ב"מ דף צג.).
היכי יתיב וי"ל הא דאמר מקום האדם
את הנרות ולהקריב את הראש ואת
מוסף רש"י
רנשבורג
הוא דהוי רחב אמה היינו כשהוא
אי נמי על ידו לשון אחריו וסמוך
האברים והחביתין ואת היין קטורת של
לבוש תדע דגבי כוכין אמרינן רחבו
לו והרבה יש בספר עזרא על ידו
א] רש"י ד"ה חד אפשיטה
(א)
הביאו לו את התמיד.
לכהן גדול ביום הכפורים
וכו' לאו משום דס"ל
שחר היתה קריבה בין דם לאברים של בין
ו' טפחים ובהם מכניסין הארון והמת
החזיק פלוני את החומה (נחמיה ג):
(לעיל טו.). קרצו. חתכו,
קידוש ראשון שכל טבילה
כיון
בארוןח): דשישא הוא במשהו
קטורת של שחר (ג) היא היתה קריבה
הערבים בין איברים לנסכים אם היה כ"ג
ד
חתך בו הכשר שחיטה
וכו' צ"ל שלפני כל טבילה:
עבדי ליה. למעזיבה וכיון דמעזיבה
וכו'. בגמ' ה) מפרש: מחמין לו חמין.
ב] ד"ה והתניא וכו' וגבי
ברוב שנים ולא כולן לפי
זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין
שצריך הוא עצמו למהר
טבילה ראשונה וכו' אלא
לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן: גמ' אמרוה
מבערב יום הכפורים ומטילין ביום
דשישא דקה היא מאד לא בעי נמי
וליטול מזרק לקבל הדם
חד קידוש אלמא טעמא
❖
הכפורים לתוך חקק בנין בית
אמה תקרה אלא משהו:
שכל עבודת יום הכפורים
דר"מ וכו' כצ"ל:
רבנן קמיה דרב פפא הא דלא כר"מ דאי
כדאמר
רב כהנא כדי שיכיר
טבילתו: שתפיג. להמר מיד צינתו
אינה כשרה אלא בו
ר"מ כיון דאמר תרי קידושי אלבישה עביד
(שם) והיה צריך לאחוז
כ"ג שעבודת היום של
במקצת כמו ויפג לבו (בראשית מה)
מהר את המזרק ולקבל
להו הכא נמי ליעביד תרי קידושי אלבישה
תוס' ישנים
בוץ. לקמן גבי הביאו לו בגדי לבן
מפיגין טעמן (ביצה דף יד.) וריחו לא
הדם, לפיכך חותך בו
אמר להו רב פפא בין לרבנן בין לר"מ חד
כדאמר רב כהנא כדי
כדי הכשר שחיטה ומניחה
תימה מאי שנא דאמרה למילתיה
נמר (ירמיה מח) מתרגמינן וריחו לא
שיכיר שעבודת היום
וממהר לקבל (חולין כט.).
פג: גמ' רבנן. תלמידי דרב
אפשיטה דבגדי קודש וחד אלבישה והכא
אסיפא ולא ארישא ונ"ל דארישא לא
לנסכים. למנחת נסכים
בבגדי בוץ. לקמן בפירקין
❖
פפא אמרו כך לפניו: הא. מתני'
חשש לאומרו דפשיטא דצריך היכירא
בהא קא מיפלגי ופשט ורחץ (ורחץ) ולבש
(לקמן לד.).
[לה, א] קאמר לה רב כהנא
1
נמי כי הך (גבי) מילתא [גבי
שלא יטעה וילבש
כל ח' בגדים
דלא תנן בה שני קידושים בטבילה
ר"מ סבר מקיש פשיטה ללבישה מה לבישה
סיפא], והא דלא אמרה
ראשונה: דלא כר"מ. דפליג במתני'
כדרך שהוא עושה כל ימות השנה
הכא משום דהך עבודה
לובש ואח"כ מקדש אף פשיטה פושט
רבינו חננאל
כשהוא פושט בגדי חול שהוא לובש
בטבילה שניה אדרבנן שהיו מקדימין
(דמה) [דינה] לעשות בבגדי
ואח"כ מקדש ורבנן סברי מקיש פשיטה
זהב, והך דלקמן מיירי
פרסו סדין של בוץ
כל ח' בגדים ולכך
פרסו בגדי בוץ
קידוש לפשיטה והוא הקדים פשיטה
בבגדי בוץ, ואתי שפיר טפי
כו'. כדי שיהא זכור
ללבישה מה לבישה כשהוא לבוש מקדש
כדי שיכיר שהיום אין לו ללבוש בגדי
לקידוש דתנן ו) ר' מאיר אומר פשט
למימר לקמן, מ"מ כולן היו
שעבודת היום בבגדי בוץ.
אף פשיטה כשהוא לבוש מקדש אמרו ליה
בוץ עם בגדי זהב אלא בפני עצמם
וקידש ושמעינן מיניה דס"ל דשני
מענין אחד. פושט ואח"כ
סוגיא דשמועה זו חמש
מקדש. דלא מסתברא ליה
טבילות ועשרה קדושין
רבנן לרב פפא ומי מצית אמרת הכי והתניא
אבל בסיפא שהוא פושט בגדי זהב
קידושין שהוצרך הכתוב בין בגד
לרבי מאיר [ש]יעשה
הן לרבנן בשלבוש בגדי
ויש לו ללבוש בגדים אחרים סד"א
לבגד כדיליף לקמן תרוייהו משום
פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם
פשט
הקידוש קודם המעשה
קדש, בין בגדי זהב
דלא הוה צריך היכירא דודאי לא
לבישת בגדים המתחלפים תחת
שיהא טפל קודם לעיקר,
בין בגדי לבן, עודם
וירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי
ולרבנן לא מסתברא שיעשה
בגדי הקדש עליו מקדש
אתי למיטעי ועוד סד"א כיון דכבר
הראשונים הוא וקאמרי מתני' לאו
זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו רבי
מאיר
קידוש ערום בעזרה. אבל
ידיו ורגליו ופושט וטובל
פירסו פעם אחת סדין של בוץ כדי
דכוותיה תנן דאי ר"מ בטבילה
[גם] לרבי מאיר צריך הוא
ועולה ולובש ומקדש ידיו
אומר פשט וקידש ידיו ורגליו וירד וטבל
לעשותו בעזרה אלא שיכסה
שיכיר וכו' סגי בהכי להכי איצטריך
ראשונה נמי ניבעי תרי קידושי דהא
ורגליו ועובד עבודתו.
עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש
עצמו בשום דבר דאין קידוש
ולר' מאיר תרי קידושי
בגדי קדש הוא בא ללבוש: חד
רב כהנא לפרש דתרי היכירא הוו
אלא בפנים כדאמרינן
אלבישה עביד להו. כיצד,
ופשט
וקידש ידיו ורגליו אמר להו ג)אי תניא תניא
ורחץ ורחץ ולבש.
אפשיטה. והלכך הכא דפשיטה
עבדי:
[זבחים כ, ב] קדש בכלי שרת
פושט ומקדש וטובל
בשלמא לרבי
מאיר
היינו דמשכחת לה
בחוץ או בכלי חול בפנים
ולובש ומקדש, על כל
וה"נ אמרי' בפ' איזהו נשך (ב"מ ד' סא.)
דבגדי חול היא לא בעיא קידוש והכא
ועבד עבודתו פסולה.
טבילה שני קדושין, מיהו
עשרה
את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית
גבי טבילה שניה שנחלק ר' מאיר
מה לבישה לובש ואח"כ
לרבנן בטבילה הראשונה
בנשך ובמרבית לא תתן אכלך ותימה
להקדים פשיטה לקידוש לאו משום
מקדש. כדאמר רב אחא בר
כשפושט בגדי חול ולובש
יעקב לקמן הכל מודים
בגדי קודש, אינו מקדש
דבפ"ק דקידושין (ד' לב:) אמרינן ות"ק
אי ס"ד כדאמר ר"י
הגלילי
דס"ל קידוש ראשון א] שכל טבילה מחמת לבישה בא אלא בגזירת
בקידוש שני שלובש ואח"כ
אלא קדוש אחד בלבישה
הכתוב פליגי: ופשט ורחץ ורחץ ולבש. ופשט את בגדי הבד
לכתוב רחמנא מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני זקן וכו'
מקדש כו'. אי תניא תניא.
בלבד. נשאר להן קידוש
אשר לבש וגו' וסמיך ליה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש
ואמאי לא נימא אע"ג דלא כתיב תקום והדרת אלא חד זימנא נימא
תימה כיון דרבי מאיר פליג
אחד תשלום העשרה,
ארישא מ"ט לא פליג בהדיא
כשמשלים העבודה כולה,
את בגדיו והטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה והאי ורחץ
דקאי לפניו ולאחריו כי הכא וי"ל התם לא שייך תקום על פני אלא על
ברישא. וי"ל דמההיא לא
וצריך לפשוט בגדי קדש,
דרשינן ליה לקמן [לב:] לענין קידוש וילפינן מיניה תרי קידושי דשדינן
מפני כמו לא אוכל לקום מפניך (בראשית לא) והדרת לא שייך אמפני
הוי ש"מ בבתרייתא
מקדש ידיו ורגליו ואחר
ורחץ אופשט ואולבש כאילו כתיב ורחץ תרי זימני: ר"מ סבר
אלא על פני כדכתיב (איכה ה) פני זקנים לא נהדרו וההיא דחמשה
[ש]יעשה שני קידושין
כך פושט בגדי קדש
הראשון בפשיטה [דהכא]
ולובש בגדי חול.
מקיש. קידוש פשיטה לקידוש של לבישה מה לבישה לובש ואח"כ
פסוקים שאין להם הכרע לקמן אפרש בפרק הוציאו לו (דף נב:):
היה לבוש בגדי קדש תחילה,
מקדש קידוש השני כדאמרינן לקמן [שם] הכל מודים בקידוש שני כשהוא
גמירי
(דההיא) [וההיא] לעיל
לבוש מקדש ויליף לה מקראי אף קידוש של פשיטה פושט ואח"כ מקדש ורבנן סברי מה לבישה כשהוא לבוש מקדש ולדברי הכל קידוש
מיירי שלבוש היה בגדי
חול א) .
בתרא אחר לבישה אף פשיטה כשהוא לבוש בגדים שהוא בא לפשוט מקדש ואח"כ פושט: ומי מצית אמרת. דלא מצריך ר"מ אטבילה
ראשונה תרי קידושי: והתניא כו'. (ד) ב] וגם טבילה ראשונה תניא מדלא מצרכו ליה רבנן אלא חד קידוש אלא טעמא דר"מ משום דקסבר
ד) עיין בריטב"א שהדברים
תרוייהו משום בגדים שהוא לובש הוא: אמר להו אי תניא. בהדיא דמצריך ליה תרי קידושי תניא ומההיא איכא למשמע דטעמא דר"מ משום
מבוארים שם. ועי' ש"י.
תרוייהו אלבישה אבל אי לא אשכחיתו מתני' בהדיא לא הוה
שמעינן ליה מפלוגתא דטבילה
שניה דמתני' (ה) איכא לפרושי כדאמרינן להו:
עשרה