אמר להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמירי
חמש טבילות וכו'. תימה לי אי הלכתא קרא למה לי לקמן
עשרה קידושין. לחמש טבילות: תשעה הוו. דחסרא ליה טבילה
כג א
א) ב)
❖
ג)
ראשונה חד קידוש: אמרי לך רבנן. קידוש עשירי החסר כאן:
וי"ל אי לאו קרא הוה אמינא חמש טבילות יטבול אפילו
ד)
קידושא בתרא. כשגמר עבודת כל היום ופושט בגדי קודש ולובש בגדי
בזה אחר זה כולם ביחד להכי אצטריך קרא דכשהוא משנה מעבודה
❖
ה)
חול: עביד ליה התם. כשבא לפשוט בגדי קודש דלדידן סבירא לן
לעבודה עביד להו ואי לאו
הלכתא הוה אמינא אינו משנה מעבודה
רבינו חננאל
קידוש חד אפשיטה וחד אלבישה ולר'
לעבודה אלא ג' פעמים דהוו להו ג'
אמר רב חסדא גמירי חמש
ואי
תורה אור השלם
טבילות ותו לא: כסדרן לא
מאיר לא מקדש מידי שהרי אינו בא
עשרה קידושין אלא לרבנן תשעה הוו אמרי
טבילות ועשרה קידושין
משכחת להו ה' טבילות. וא"ת ומנלן
ללבוש בגדי קודש: ובא אהרן אל
1. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
כהן גדול טובל ומקדש בו
לך רבנן קידושא בתרא אכי פשיט בגדי קדש
ביום. ואם תעשה העבודות
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
אהל מועד. נאמר אחר שגמר
דהאי קרא שלא על הסדר נאמר טפי
ולביש בגדי חול עביד ליה התם ת"ר ובא
1
כמה דכתיבי קראי, בשחר
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
הקטרה ומתן דמים פר ושעיר: למה
משאר קראי דילמא קטורת דיום
כשיוצא לעשות תמיד של
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
אהרן אל אהל מועד למה הוא בא אינו בא
הוא בא. אל ההיכל הרי גמר
הכפורים שלא על הסדר נאמר
ויקרא טז כג
שחר [ב]בגדי זהב, צריך
אלא להוציא את הכף ואת המחתה (שכל)
2. וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם
טבילה כמו בכל יום
עבודותיו אף במקרא זה לא פירש
ומשכחת לה ה' עבודות תמיד של
ויום, כדכתיב בבואם אל
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת
הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק
מה יעשה לשם: אינו בא אלא
שחר בבגדי זהב קטורת דיוה"כ בבגדי
אהל מועד ירחצו מים
בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת
זה מאי טעמא אמר רב חסדא גמירי חמש
להוציא כף ומחתה. שהניח בין הבדים
לבן אילו ואיל העם בבגדי זהב עבודת
ולא ימותו או בגשתם
עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם
אל המזבח לשרת להקטיר
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול
היום בבגדי לבן מוספין ותמיד של בין
כדכתיב ה) ונתן את הקטרת על האש
אשה לה'. הנה טובל
ויקרא טז כד
וגו': שכל הפרשה. נאמרו המקראות
הערבים בבגדי זהב וי"ל אם איתא
ומקדש בו ביום ואי כסדרן לא משכחת להו
3. כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ
בתמיד של שחר. בא
לעשות עבודת היום בבגדי
דלא הוה הפסק בין הוצאת כף ומחתה
על סדר העבודות המחלפות
וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ
(א)
אלא שלש טבילות וששה קידושין תניא אמר
לבן, צריך טבילה אחרת,
וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר
לעבודת היום שלפניה למה נאמר בה
כסידרן בפרשה כך סדר עבודתם
ר' יהודה מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין
כדכתיב כתונת בד קודש
וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי
ובא אהרן והא התם קאי אלא ש"מ
חוץ ממקרא זה שכתב הוצאת כף
ילבש ומכנסי בד יהיו על
קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת
שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום ת"ל ובא
בשרו וגו' עד בגדי קודש
משום דאפסקה בעבודה חיצונה להכי
ומחתה עם עבודות הפנימיות ולא
בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:
❖
אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד
הם ורחץ במים את בשרו
ויקרא טז ד
הפסיק עבודת אילו ואיל העם בנתיים
כתב ובא וא"ת א"כ לימא משום
ולבשם, הנה שתי טבילות.
ורחץ בשרו במים במקום קדוש ולבש את
והיה לו לכתוב בתחילה ויצא ועשה את
דכתיב ובא אהרן ש"מ שלא על הסדר
1
ולובש בגדי לבן ועובד
כל עבודת היום. וכתיב
בגדיו ויצא ועשה הא למדת שכל המשנה
נאמר ומאי איצטריך רב חסדא
עולתו וגו' ואח"כ ובא אהרן להוציא
גליון הש"ס
ובא אהרן אל אהל מועד
למימר טעמא משום דגמירי ה'
כף ומחתה ואח"כ ופשט את בגדי
מעבודה לעבודה טעון טבילה אמר רבי מנין
תוס' ד"ה מה לבישה וכו'
ופשט את בגדי הבד אשר
הבד והניחם שם ורחץ את בשרו במים
טבילות וי"ל דה"א גזירת הכתוב הוא
כגון קרבנות גופייהו.
לבש בבואו אל הקודש
לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן
והניחם שם, ורחץ את
שיוציא כף ומחתה לאחר גמר עבודת
ולבש את בגדיו שמונה של כל השנה
❖
גדול ומקדש בו ביום שנאמר כתונת בד
בשרו במים במקום קדוש.
2
פנים ושוב חוזר לפנים ופושט את
ועשה המוספין ותמיד של בין הערבים:
הנה ג' טבילות. ולבש
קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט
מאי טעמא. צריך להפסיק באילו ואיל
בגדי הבד והניחם שם ושוב יוצא
את בגדיו ויצא ועשה את
בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף בגדי קדש הם
עולתו ואת עולת העם
ועושה אילו ואיל העם ומוספין ותמיד
העם בין עבודת היום להוצאת כף
הגהות הב"ח
וגו'. שלמה עבודת יום
ורחץ במים את בשרו ולבשם הא למדת שכל
ומחתה: אמר רב חסדא גמירי.
של בין הערבים וא"ת ואימא דהאי
(א) רש"י
הכפורים בין עבודת פנים
המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה ואומר
הלכה למשה מסיני: חמש טבילות.
ובא אהרן לאו להוציא כף ומחתה אלא
בין עבודת חוץ, אלא ובא
המתחלפות
אהרן אל אהל מועד שלא
בו ביום: ואי כסידרן. של עבודות
בגדי קדש הם הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה
להפסיק בעבודת פנים ונימא ובא
(ב) ד"ה
על הסדר הוא כתוב. וכך
כתיב מקרא זה: לא משכחת בהן אלא
אהרן להקטיר קטורת או להזאת פר
וחמש עבודות הן תמיד של שחר בבגדי זהב
סידור הענין, תמיד של
יש
שחר בבגדי זהב. עבודת
שלש טבילות. אחת לתמיד של שחר
ושעיר ואי משום ה' טבילות נימא
עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי
לך שלש תיבות הללו
היום בבגדי לבן. אילו
ואחת בינו ובין עבודת היום כולה עם
דמפסיק באילו ואיל העם בין קטורת
שהן יתירות לדרוש
זהב כף ומחתה בבגדי לבן תמיד של בין
ואיל העם בבגדי זהב
להזאות אבל הוצאת כף ומחתה מנלן
הוצאת כף ומחתה ואחת בין הוצאת
(ג) ד"ה
על מזבח החיצון. ואחרי
הערבים בבגדי זהב ומנין שכל טבילה
כן ובא אהרן אל אהל
דעבודה היא להצריך לה טבילה בפני
כף ומחתה לאילו ואיל העם ועמהם
כשבא
מועד להוציא את הכף
וטבילה צריכה שני קידושין ת"ל ופשט ורחץ
עצמה י"ל משום דכבר כתב בכולהו
המוספין ותמיד של בין הערבים
מבגדי לבן לבגדי
ואת המחתה בבגדי לבן.
❖
ורחץ ולבש ר"א ברבי שמעון אומר ק"ו ומה
עבודות היום ובא והביא אבל הוצאת
לפיכך צריך להפסיק אילו ואיל העם
תמיד של בין הערבים
והקטורת והנרות בבגדי
במקום שאין טעון טבילה טעון קידוש מקום
כף ומחתה לא כתיב להכי איכא
בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה
זהב. הנה ה' עבודות.
למימר דבהוצאת כף ומחתה איירי:
והוצאתן תפסיק בין אילו ואיל העם
שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש אי מה
וכל המשנה מעבודה
מוסף רש"י
ומה במקום שאין טעון טבילה
לתמיד של בין הערבים הרי חמש
לעבודה צריך טבילה הנה
להלן קידוש אחד אף כאן קידוש אחד ת"ל
חוץ מפסוק זה.
ה' טבילות. ומנא לן
טעון קידוש וכו'. ליכא למימר
תמיד של שחר בבגדי זהב עבודת
1 ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי
שעל כל טבילה שני
היום בבגדי לבן אילו ואיל העם בבגדי
טמא ליכנס לעזרה יוכיח שטעון
קידושין, שנאמר ופשט
הבד אשר לבש מה ת"ל אשר לבש כלום
טבילה ואין טעון קידוש די"ל מה
זהב על המזבח החיצון הוצאת כף
ורחץ, ורחץ ולבש, דרוש
אדם פושט אלא מה שלבש אלא להקיש
הרחיצה עם הפשיטה ועם
ומחתה בבגדי לבן ומוספין ותמיד של
להתם שאינו עובד תאמר ביוה"כ
הלבישה, כלומר תן רחיצה
פשיטה ללבישה מה לבישה טעון קידוש אף
בין הערבים בבגדי זהב: ולבש את
שהוא רוצה לעבוד:
לפשיטה ותן רחיצה
מה לבישה טעון קידוש אף פשיטה.
פשיטה טעון קידוש א"ר יהודה מנין לחמש
בגדיו. שמונה בגדים המיוחדים לו
ללבישה. פיר' מקום שאין
טעון טבילה, כגון בשעת
כל ימות השנה: מעבודה לעבודה.
טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ואם תאמר והא לבישה גופה
העלאת איברים לכבש וכן
בק"ו אתיא ובעיא היא בפרק איזהו
מעבודת פנים לעבודת חוץ וה"ה
(ויקרא טז כא) ועשרה
ומקדש בו ביום תלמוד לומר ובא אהרן אל
מן הכבש למזבח וכיוצא
קידושין.
בהן מן העבודות טעון
מחוץ לפנים ולקמן מסיים מילתיה
מקומן למ"ד בתר מלמד
אהל מועד ורחץ את בשרו במים במקום
(לעיל יט.) בו
קדוש ידים ורגלים וכו'.
וקתני חמש עבודות הוו הרי חמש
אזלינן אי דבר הבא בק"ו חוזר ולמד
ביום.
קדוש הא למדת שכל המשנה מעבודה
❖
טבילות: כתונת בד קודש ילבש ורחץ
בהיקש בקדשים
וי"ל דהני מילי
(שם)
לעבודה טעון טבילה אשכחן מבגדי לבן
במים וגו'. הרי כשהוא משנה מעבודת
בקדשים $ כגון קרבנות גופייהו:
התמיד להתחיל בעבודת היום שהיא לבגדי זהב מבגדי זהב לבגדי לבן מנין
תנא
תוס' ישנים
תנא
פנימית כדכתיב בתריה ולקח את
❖
.
שני השעירים וגו' וכוליה עניינא: ואומר בגדי קדש הם. בתוך מקרא זה עצמו (ב) לדרוש יש לך שלש תיבות הללו שהן יתירות כולן ולקמיה מפרש
מאי דרשה: וחמש עבודות הן. אתיא בין לרבי בין לר"י: ת"ל ופשט ורחץ וגו'. הך מילתא רבי קאמר לה דגמר טבילות מורחץ במים דכתיב בבגדי
לבן ואייתר ליה האי קרא דר"י ודריש לה לקידושין ופשט ורחץ ורחץ ולבש הטיל הכתוב ורחץ בין ופשט ולבש ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה:
תוס' ישנים
מה מקום שאין טעון טבילה. כל ימות השנה הבא לעבוד אין טעון טבילה מן התורה אלא מדברי סופרים לזכור טומאה ישנה: טעון קידוש. דכתיב
בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו: מקום שטעון טבילה. ביוה"כ לכל חליפות בגדים: מה לבישה טעון קידוש.
דנפקא לן מק"ו מטבילה כדאמרן ומופשט ורחץ לא דריש ר"א בר"ש שטעון קידושין דמיבעי ליה לטבילה להחליף בבגדי זהב כר' יהודה:
(ג)
כפרתן
" . '.
.
'.