לב:
אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תנא
דבי ר' ישמעאל ק"ו מה בגדי זהב כו'. תימה ותנא דבי
כפרתן מרובה. שמשמש בהן כל ימות השנה אבל
עבודת פנים דיום
כד א
א) ב)
ג)
רבי ישמעאל גופיה הכא גמר בגדי לבן מבגדי זהב ולקמן
הכפורים אינה מכפרת אלא על טומאת מקדש
וקדשיו כדאמרינן
ד)
בשבועות : נפקא ליה מדרבי. כתונת בד קדש ילבש ורחץ
תנא דבי רבי ישמעאל [איפכא וי"ל דתנא דבי רבי ישמעאל] גמר
כה ב
ה)
❖
במים ולבשם: א"ר וכו'. לפרושי מתניתא דלעיל קא מהדר:
טבילה מבגדי לבן לבגדי זהב כר"י ומבגדי זהב לבגדי לבן כרבי וקאמר
היינו דקתני. במילתא דרבי ואומר
למה לי תרי קראי ניכתוב חד וניתי
בגדי קדש הם והכי דריש ליה תלה
אידך מיניה והיינו דקא דייק הי
תנא דבי רבי ישמעאל קל וחומר מה בגדי
כו ג
תורה אור השלם
❖
הכתוב טעם הטבילה בשביל שהם
ניכתוב אי כתב בבגדי זהב לא אתו
זהב שאין כהן נכנס בהן לפני ולפנים טעון
1. כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ
בגדי קדש ללמדך שכל חליפות בגדי
בגדי לבן בקל וחומר ומה בגדי זהב
טבילה בגדי לבן שנכנס בהן לפני ולפנים
וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ
קדש בו ביום טעונין טבילה ובגדי
וכו' דאיכא למיפרך וכן איפכא:
וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר
אינו דין שטעון טבילה איכא למפרך מה
רבינו חננאל
נפקא ליה מדרבי אלעזר ברבי
זהב גם הם קדש: האי בטבילה
וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי
לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה אלא נפקא
בגדי זהב כפרתן מרובה כל
קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת
שמעון. ואם תאמר
כתיב. דהא כתיב בשרו: הכי גרסינן
השנה כולה, בגדי לבן
בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:
ליה מדרבי אמר רבי מנין לחמש טבילות
אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה
אם כן מאי איצטריך לעיל למימר
פעם בשנה. דבי ר'
ויקרא טז ד
ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו
2. וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל
מבגדי קדש הם תנהו לענין קידוש:
דר"י נפקא ליה מדרבי טבילה בבגדי
ישמעאל מפיק לכל טבילה
שני קידושין, ובא אהרן אל
מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי
הא קמ"ל. מדאפקא בלשון טבילה
ביום ת"ל כתנת בד קודש ילבש הא למדת
לבן ניתי נמי מדר' אלעזר ברבי
1
אהל מועד ופשט וגו'
הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ
דילפינן טבילה מיניה: מה קידוש
שמעון להיקישא דמקיש פשיטה
שכל המשנה מעבודה לעבודה שטעון טבילה
ורחץ את בשרו ולבש, תן
אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם:
במקום קדוש. כדכתיב בה במקום
רחיצה לפשיטה ורחיצה
ויקרא טז כג
ללבישה ונימא הכי מה לבישה דבגדי
אשכחן מבגדי זהב לבגדי לבן מבגדי לבן
3. וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם
ללבישה. ואקשינן האי
זהב שהוא לובש טעון טבילה כדנפקא
קדוש אף טבילות הבאות מחמת
לבגדי זהב מנין תנא דבי רבי ישמעאל ק"ו
ורחץ טבילת כל בשרו,
בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת
ליה לר"י מורחץ אף בגדים שהוא
מחלפות היום במקום קדוש אבל
כדכתיב ורחץ את בשרו
בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת
מה בגדי לבן שאין כפרתן מרובה טעונין
במים. ופרקינן אם אינו
פושט (בהם) שהם של לבן כשהוא
טבילה ראשונה לא ילפת מיניה דהא
עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם
טבילה בגדי זהב שכפרתן מרובה אינו דין
עניין לטבילה דנפקא ליה
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
לאו דאורייתא היא: ור' יהודה. דמפקא
לובשן יהא טעון טבילה וי"ל אי
ויקרא טז כד
לטבילה מורחץ דכתיב
שטעונין טבילה איכא למפרך מה לבגדי
אמרינן היקישא כי האי גוונא אז לא
ליה להאי קרא לטבילת בגדי זהב
4. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד
בענין כתונת בד קודש,
תנהו עניין זה הפסוק
לבן שכן נכנס בהן לפני ולפנים היינו דקתני
יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ
מצינו למיגמר מיניה קידוש לפשיטה
לא דריש בגדי קדש הם קידוש מנא
לקידוש. ונכתביה רחמנא
בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ
ליה: אמר רב חסדא כו'. קסבר
דנימא הכי מה שהוא לובש שהם של
ואומר בגדי קודש הם ורחץ את בשרו במים
1
בלשון קידוש, כלומר הוה
לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה
רב חסדא דוקא א"ר ופשט ורחץ ורחץ
זהב כשהוא לובשן טעון קידוש אף
ליה לקרא למכתב ורחץ
שמות ל כ
לַיְיָ:
ולבשם וחמש עבודות הן תמיד של שחר
5. עֶגְלָה יְפֵה פִיָּה
ידיו ורגליו שהן לשון
של לבן שהוא פושט כשהוא לובשן
ולבש שני קידושין בין פשיטה ולבישה
בבגדי זהב עבודת היום בבגדי לבן אילו ואיל
קידוש, וגמר קדוש
מִצְרָיִם קֶרֶץ מִצָּפוֹן בָּא
❖
אחד לפני טבילה ואחד לאחריה קודם
טעון קידוש ולא צריכא להאי דרשא
בפשיטה מן הלבישה, מאי
ירמיהו מו כ
בָא:
העם בבגדי זהב כף ומחתה בבגדי לבן תמיד
לבישה: מפקא מדר' מאיר. מוצאת
דהאי קידוש ללבישת בגדי לבן מק"ו
טעמא כתב ורחץ את בשרו
של בין הערבים בבגדי זהב ומנין שכל
שהוא לשון טבילה, ללמד
אתיא כמו קידוש לבגדי זהב וא"כ לא
היא מכלל דבריו של ר"מ לא סבירא
כי הקידוש כטבילה, מה
טבילה וטבילה צריכה ב' קידושין תלמוד
גליון הש"ס
הוה דרשינן היקישא אלא לטבילת
ליה כר"מ דאע"ג דאמרינן במתניתין
טבילה במקום קדוש אף
לומר ופשט ורחץ ורחץ ולבש האי בטבילה
גמ' מי שאינו מחוסר
בגדי לבן אבל קידוש לפשיטה לא
פשט וקידש ידיו ורגליו דס"ל קידוש
קידוש במקום קדוש. ור'
2
3
אלא גישה.
יהודה גמר שני קידושין
שלפני הטבילה אחר פשיטה הוא פליג
כתיב אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה
הוה נפקא לן הילכך איצטריך קרא
❖
לכל טבילה בקל וחומר
לטבילה וממילא דרשינן היקישא
עליה מיהא בקידוש שני דקאמר אחר
מבגדי קדש הם תנהו ענין לקידוש וליכתביה
כר' אלעזר ב"ר שמעון.
לקידוש כדאמרן לעיל: אם כן
אמר רב חסדא הא דרבי
לבישה הוא כדקתני ברייתא דר"מ
רחמנא בלשון קידוש הא קמ"ל דטבילה
דדריש ופשט ורחץ ורחץ
מוסף רש"י
הויא לה עבודה באחר. ה"נ הוה
לעיל לבש קידש ידיו ורגליו: הכל
כקידוש מה קידוש במקום קדוש אף טבילה
ולבש, כלומר אחר
מודים. ואפילו רבי שהקידוש הסמוך
מצי למיפרך אם כן הוי לה שחיטה
הכל מודין בקידוש
שיפשוט בגדיו והוא עומד
במקום קדוש ורבי יהודה קידוש מנא ליה
שני.
ערום, מקדש ידיו ורגליו
בשנים כיון דאם לא מירק פסול ואם
לפני העבודה כשהוא לבוש מקדשו:
וטובל ועודנו ערום עוד
נפקא ליה מדרבי אלעזר בר' שמעון אמר רב
לא רב חסדא. דאמר מילתיה דרבי
שנים שוחטין זבח אחד אפילו בזה
מקדש ידיו ורגליו ואחר כך
חסדא הא דרבי מפקא מדר' מאיר ומפקא
אחר זה פסול כדמוכח בפרק השוחט
דוקא בעי שני קידושין בין פשיטה
לובש, נמצא לרבי שני
קידושין שעל הפשיטה
מדרבנן מפקא מדרבנן דאילו רבנן אמרי
ללבישה: אית ליה דרב אחא. דאמר
וא"ת ומאי קשיא ליה
ושעל הלבישה כשהוא
קידוש אחר לבישה בעינן: ולא רב
מעבודה באחר הא בפ' טרף בקלפי
כשהוא לבוש מקדש ואיהו אמר כשהוא
ערום מקדש, לפיכך
אחא. דבעי קידוש סמוך לעבודה:
איכא מאן דמכשיר
שלובש.
אמרינן הא דרבי לא כרבנן,
פושט מקדש ומפקא מדר' מאיר דאילו ר"מ
דהא רבנן תרי קידושי
אית ליה דרב חסדא. דבעי לרבי
אפילו שחיטת פרו בזר ואפילו מאן
אמר הך קידוש בתרא כשהוא לבוש מקדש
ואחר כך מקדש.
כשהוא לבוש מקדש ולא
שני קידושין כשהוא ערום דאם כן
דפוסל היינו דוקא פרו דאתי לחובת
כר' מאיר, דאילו ר' מאיר
ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש אמר רב
דאית להו בהדדי הוו ליה לרבי ג'
היום דקאי עליה אהרן וחוקה אבל
מצריך שני קידושין חד
אחא בר יעקב הכל מודין בקידוש שני שלובש
אפשיטה כשהוא ערום,
קידושין בכל טבילה ב' כשהוא ערום
תמיד דלא שייך לחובת יום הכפורים
❖
(זבחים יט:)
מיהו השני שהוא על
ואחר כך מקדש מ"ט דאמר קרא 4או בגשתם
ואחד כשהוא [לבוש]: ברוב שנים.
לא קאי עליה אהרן וחוקה בשחיטה
הלבישה, אחר הלבישה
אל המזבח $ מי שאינו מחוסר אלא גישה
הכשר שחיטה בצמצום: וכי מאחר
מקדש, כדתנן ר' מאיר
כיון דלאו עבודה היא ויש לומר דמכל
אומר פשט קידש ידיו
תוס' ישנים
ששנינו. בשחיטת חולין ורובו של
יצא זה שמחוסר לבישה וגישה א"ל רב
מקום פסול מדרבנן וי"מ משום
ורגליו הביאו לו בגדי לבן
אחד כמוהו ממילא שמעינן רוב
דמריקה צורך קבלה ולא נהירא דמי
'
אחא בריה דרבא לרב אשי לא רב חסדא
ולבש וקידש ידיו ורגליו.
".
(ומצאו) [נמצאו] לר' מאיר
שנים כשנים: למה שנינו. בצדה
עדיף מיעוט סימן בתרא מרוב קמא
אית ליה דרב אחא ולא רב אחא אית ליה
חמש קידושין [כשהוא]
רוב אחד בעוף וכו': יכול יהא
ועוד י"מ כיון דהא דאמר שחיטה לאו
דרב חסדא דאם כן לרבי הוו ליה חמיסר
פשוט, וחמש [כשהוא]
פסול מדרבנן. הואיל וכל עצמו
עבודה היא היינו כמו שפירש רבינו
לבוש. ורבי אומר שניהם
קידושין: הביאו לו את התמיד קרצו וכו':
כשהוא פשוט מקדש,
יעקב מאורליינ"ש ה) לפי שנוהגת אף
לדם הוא צריך פסול וכי תנן רובו
'.
לפיכך הא דרבי מפקא
מאי קרצו אמר עולא לישנא דקטלא הוא
של אחד כמוהו בחולין תנן:
בחולין והאי מירוק אינו מעכב' בחולין
מדרבנן ומפקא מדר'
אמר רב נחמן בר יצחק מאי קרא עגלה
א"כ הוי עבודה ולא יהא כשר אלא בו:
לכך
5
מאיר. אמר רב אחא בר
יעקב הכל מודים בקדוש
למה יפהפיה מצרים קרץ מצפון בא בא מאי
שלאחר הטבילה כשהוא
משמע כדמתרגם רב יוסף מלכא יאי הוה מצרים עממין קטולין מציפונא ייתון עלה קרצו בכמה אמר עולא
לבוש מקדש, דאמר קרא
בבואם אל אהל מועד
ברוב שנים וכן אמר ר' יוחנן א ברוב שנים ואף ריש לקיש סבר ברוב שנים דאמר ריש לקיש וכי מאחר ששנינו
ירחצו מים ולא ימותו או
רובו של אחד כמוהו למה שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה לפי ששנינו הביאו לו את התמיד קרצו
בגשתם אל המזבח לשרת.
ב
מי שאינו מחוסר שירות
ומירק אחר שחיטה על ידו וקיבל את הדם וזרקו יכול לא מירק יהא פסול יכול לא מירק יהא פסול אם כן הויא
אחר קידוש ידים ורגלים,
ליה עבודה באחר (ותנן) כל עבודות יום הכפורים אינן כשרות אלא בו הכי קאמר יכול יהא פסול מדרבנן
אלא גישה אל המזבח. ואם
ג
תאמר פשוט מקדש יצא
לכך
זה שמחוסר לבישה
וגישה. ואסיקנא רב חסדא לית ליה הא דרב אחא בר יעקב דאמר הכל מודים דקידוש בתרא כשהוא לבוש מקדש. ולא רב
.
אחא בר יעקב אית ליה הא דרב חסדא, דאם כן הוו לרבי בה' טבילות בכל טבילה שני קידושין כשהוא פשוט וקידוש (אחר)
. .
[אחד] כשהוא לבוש, הרי על כל טבילה שלשה קידושים נמצא בה' טבילות ט"ו קידושים. הביאו את התמיד קרצו. פי'
.
קרצו שחטו כדכתיב קרץ מצפון. קרצו ברוב שנים. כלומר שחטו ברוב שני סימנים הוושט והקנה, הוכשר ואפילו בקדשים,
.
ולית ביה שמץ פסול אפילו מדרבנן. ומפני מה שנינו ומירק אחר שחיטה על ידו, מכלל שאע"פ ששחט כהן גדול רוב שנים
.
צריך אחר למרק. כלומר להשלים לחתוך מיעוט הסימנים הנשארים.
שייך לעמוד הבא
[ .
.
.