אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לג.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
למה
לי למרק. תימה והלא אפי' בחולין מוכח בפרק השוחט
לכך שנינו כו'. ממשנה יתירא חדא בחולין וחדא בקדשים מדקאמר
כז א מיי' פ"ו מהל' תמידין
א) לעיל דף יד:, ב) [צ"ל
קודמת], ג) [פסחים נח.],
הלכה א:
ר"ש בן לקיש דלפרושה הך דסדר יומא תנן להא דשחיטת חולין שמע
(חולין דף כז.) שיש לשחוט לכתחילה כל הסימנין ולא סגי
ד) [פסחים נח. נט:], ה) לקמן
ב [מיי' שם הלכה ג]:
מינה קרצו דהכא ברוב שנים: מצוה למרק. כדי להוציא את הדם
ברובא דילמא לא אתי למיעבד רובא וי"ל ה"מ בחד גברא אבל
כח ג מיי' שם הלכ' ה:
מה., ו) [לקמן נח: ע. פסחים
יפה: אביי מסדר מערכה משמיה דגמרא. מנה סדר עבודות של כל
בתרי גברי דכבר שחט כ"ג
ונסתלק אי אתי אחרינא וממרק נראה
ד [מיי' פ"ד שם הלכה יא
סד: מגילה ו: מנחות סד:
ע"ש], ז) [דף יד:], ח) [בא
ופ"ו הלכה יא]:
יום ויום: משמיה דגמרא. דכוליה
כשהייה ונראה כאילו נשחט
הזבח
❖
כט ה מיי' פ"א שם הלכה
פרשה ט], ט) [שמות יב],
ישיבה דרבנן דבי מדרשא: ואליבא
בשנים הוה לן למיסר למרק ומשני
לכך שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים
ג:
ל ו מיי' פ"ד מהל' תפילין
דאבא שאול. דאמר בפ"ק ז) הטבת
מצוה למרק כדי לקבל כל הדם:
בבהמה וכי מאחר דאפילו פסולא מדרבנן
❖
אביי מסדר מערכה כו'. תימה
הלכה ח:
גליון הש"ס כל הנרות קודמת (לכל) לקטורת:
ליכא למה לי למרק מצוה למרק אביי
מערכה גדולה. שעליה יקטירו כל
לי אמאי לא קא חשיב נמי
תד"ה אביי וכו' אי בעי
א)מסדר מערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא
(ב) הקטרות: קודמת. לסדר לפני
תרומת הדשן דהויא נמי תחילת
למעבדינהו ביממא. עיין
תורה אור השלם
שאול מערכה גדולה קודמת למערכה
לעיל דף כז ע"ב תוס' ד"ה
א
המערכה שניה שעושין בקרן מערבית
עבודה דיממא וצ"ל משום דזימנין
איכא דאמרי: שם ד"ה מכלל
1. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
שניה של קטורת מערכה שניה של קטורת
מקדימין אותה מאשמורת הראשונה
דרומית משוך מן הקרן ד' אמות
וכו' וי"ל דאי מהכא. עיין
בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ
קודמת לסידור שני גזירי עצים וסידור שני
לקמן דף מ"ה ע"ב וצ"ע:
ומחצות הלכך לא קא חשיב לה שהיה
לצד צפון כדתנן במסכת תמיד (דף
הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
שם ד"ה אין מעבירין וכו'
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר
כט.): של קטורת. שממנה חותין
גזירי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי ודישון
הפסק גדול בינה ובין הני דקא חשיב
וי"ל דלא שייכא דריש
עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
אבל הנך דקא חשיב היו רגילין לעשותן
גחלים להכניס למזבח פנימי שחרית
מזבח הפנימי קודם להטבת חמש נרות
לקיש. עיין מג"א סי' קמז
ויקרא ו ה
❖
2. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
ס"ק י"א:
בזה אחר זה אי נמי יש לומר תרומת
וערבית להקטיר עליה קטורת תמיד
והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ודם
ב
ב)
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה
הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל
פרס שחרית ופרס בין הערבים:
התמיד קודם להטבת שתי נרות והטבת
הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל
לסידור שני גזירין. שמסדרין על
הני $ אי בעי למעבדינהו ביממא
הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד
הגהות הב"ח
שתי נרות קודם לקטורת ב) וקטורת קודם
הרשות בידם: מכלל דאיכא
מערכה גדולה. וכולהו טעמי מפרש
הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
(א) גמ' דכתיב ובער עליה
ג ואברים למנחה ומנחה לחביתין
לאברים
ויקרא ו ב
בּוֹ:
חבירתה. תימה לי אם כן למה לי
לקמיה: לדם התמיד. לשחיטה
3. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן
הכהן כו' מכלל דאיתא
וחביתין
לנסכין ונסכין למוספין ומוספין
ולזריקה: קטורת. של מזבח הפנימי
קרא דלעיל ואש המזבח תוקד בו
ג) ד
לחברתה. נ"ב בשעה שמסדר
קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
שני גזירין וק"ל: (ב) רש"י
לבזיכין
ובזיכין לתמיד של בין הערבים
בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת
למערכה שניה תיפוק ליה מהאי קרא
קודמת לאברים להקטיר אברי
❖
ד"ה מערכה גדולה כו'
שמות ל ז
יַקְטִירֶנָּה:
התמיד על מזבח החיצון: למנחה.
$ וי"ל דאי מהכא הוה אמינא יעשו
שנאמר
והקטיר עליה חלבי השלמים
כל ההקטרות: (ג) ד"ה
1
מערכה שניה על מזבח הפנימי כדרך
מנחת נסכו של תמיד ונסכיהן
למנחה. מנחת נסכו של
(ג)
עליה
השלם כל הקרבנות כולן אמר מר
ד) ה
תמיד דכתיב כו' כצ"ל ותיבת
דכתיב (במדבר כח) ועשירית האיפה
שעושין מערכה גדולה על מזבח
מוסף רש"י
מערכה גדולה קודמת למערכה שניה של
ונסכיהן נמחק: (ד) ד"ה
סולת למנחה וגו': לנסכין. לנסך
החיצון כיון דאתיא לצורך קטורת
ואיפוך כו' של קטורת וקרא
אביי מסדר מערכה.
קטורת מנא לן דתניא ה) 2 היא העולה על
דלאו כסידורה: (ה) ד"ה
יינו של תמיד: ונסכין למוספין.
דמזבח הפנימי להכי איצטריך ואש
מסדר בגירסי דסדר מערכה,
מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדול'
עבודת כל יום ויום,
ובער עליה כו' וערך עליה
אם שבת הוא: שנאמר והקטיר עליה
המזבח תוקד בו על מזבח החיצון
העולה הס"ד ואח"כ מה"ד
משמיה דגמרא. דבר
ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של
❖
חלבי השלמים. ודרש ליה לשון השלמה
במקום מערכה גדולה:
עצים כו':
מקובל מכל בני הישיבה
אפילו הכי מכשיר עדיף. תימה
קטורת ואיפוך אנא מסתברא מערכה גדולה
שקיבלו מרבותיהם (לעיל יד:).
עליה על העולה תמיד של שחר
אין מעבירין על המצות.
עדיפא שכן כפרתה מרובה אדרבה מערכה
האמורה בראש המקרא שנאמר
לי לימא טעמא משום
הגהות מהר"ב
משבא לידי אקדים לעשות,
וערך עליה העולה והקטיר והוסיף
דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם
שניה עדיפא שכן מכניסין ממנה לפנים אפי'
דהכי תניא במכילתא ושמרתם
רנשבורג
את המצות, אם באת מצוה
והשלים אחריה כל הקרבנות ולא על
וסידור גזירין הוא תדיר טפי שהוא
הכי כפרתה מרובה עדיפא ואיבעית אימא
❖
א] רש"י ד"ה ואיפוך.
לידך אל תחמיצנה (מגילה ו:).
שבין הערבים למד על תמיד של בין
פעמים בכל יום ודישון מזבח הפנימי
להקדים מערכה של קטורת.
אי לא משכח עצים למערכה שניה מי לא
הערבים שהוא אחרון לכל הקרבנות:
אינו אלא פעם אחת ויש לומר דלא
נ"ב עי' ש"י בל' הגמ' בד"ה
מעייל ממערכה גדולה מערכה שניה של
שם מנלן דתניא וכו' ושם
מוקדה. לשון מדורת עצים וכן
גמרינן ממלבד
עולת הבוקר אשר
רבינו חננאל
❖
ביאר כוונת רש"י בזה:
קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים מנא
תוקד: זו מערכה שניה. ולימדך
לעולת התמיד דתדיר קודם אלא
משום דמצוה למרק. כלומר,
לן דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר
שתהא על מזבח החיצון ומשם יכניסו
היכא דתרוייהו שוו דזו וזו
מתנה
1
מצוה לחתוך תשלום הנותר
בסימנים ולא נחתך. אביי
בבקר עליה ולא על חברתה (א) מכלל דאיתא
תוס' ישנים גחלים על הפנימי: ואיפוך. להקדים
דומיא דתמידין ומוספין אבל
כל כי
מסדר מערכה משום דגמרא
מערכה של קטורת א] (ד) [וקרא]
האי גוונא דחד הוי עבודת מתנה
לחברתה והאי עליה מיבעי ליה לגופיה תרי
נשחט [שם סא, א] שחטו קודם
אליבא דאבא שאול, דתניא
כסידורה דהא בהקטר כל הלילה קאי:
וחד עבודת סילוק לא:
לתמיד כשר. וא"ת למה יש
מערכה גדולה קודמת
עליה כתיבי סידור שני גזירי עצים קודם
אין מעבירין על המצות.
פסול בעליה השלם אפילו
למערכה שניה של קטורת,
כפרתה מרובה. שעליה מקטירים
בפרק
לדישון מזבח הפנימי אע"ג דהכא כתיב
מדרבנן, והלא יכול להעלותן
ומערכה שניה כו' עד עליה
כל הקטרות חוץ מן הקטורת לפנים
איזהו מקומן (זבחים דף נא.)
(ולהוליכו) [ולהלינן] בראשו של
השלם כל הקרבנות. מערכה
בבקר בבקר והכא כתיב 3 בבקר בבקר אפי'
מזבח כדאמרינן בריש תמיד
להיכל: מי לא מעייל כו'. נמצאת
גבי שירי הדם היה שופך על יסוד
גדולה קודמת למערכה
הכי מכשיר עדיף מכשיר מאי ניהו שני
נשחט [נט, א]. י"ל דלא
שניה של קטורת. ואוקימנא
אף הגדולה ראויה לפנים: ובער
מערבי קאמר בגמרא מ"ט דכתיב
אמרינן הכי אלא לצורך כגון
מערכה גדולה קודמת, שכן
גזירי עצים והא אמרת שני גזירי עצים
עליה. אמערכה גדולה קאי דסמיך
(ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה אשר
גבי מחוסר כפורים פ' תמיד
כפרתה מרובה. פי', הקרבנות
למערכה גדולה אזלי אמר רבי ירמיה שום
נשחט [שם]. מ"ר. אך קשה
חטאות ואשמות וכיוצא בהן
פתח אהל מועד ההוא דפגע ביה
ליה וערך עליה עצים ב' עצים:
(ה)
לרבינו מדאמרינן בפרק בתרא
כולן למערכה גדולה עולין
ולא על חברתה. של קטורת: והכא
עצים רבינא אמר הואיל והתחיל במערכה
ברישא ומשמע משום דאין מעבירין
דראש השנה [ל, ב] פעם אחת
לפיכך קודמת. מערכה שניה
כתיב. בבקר בבקר בהיטיבו את
על המצות אבל רש"י ל"ג ההוא דפגע
גומר רב אשי אמר אי לא משכח עצים
נשתהו העדים וקילקלו הלוים
של קטורת קודמת לסידור
בשיר, וקאמר שאמרו שיר(ה)
שני גזירין. מדהוה לקרא
ביה ברישא אלא מפתח אהל מועד קא
הנרות יקטירנה (שמות ל) קאי
למערכה שניה מי לא מעייל ממערכה גדולה
של חול עם תמיד של בין
למכתב ובער עצים וכתיב
גמר לה דיסוד מערבי של מזבח הוי
למידרשיה אדישון פנימי ואהטבה
הערבים, ואמאי נקט שקלקלו
ודישון מזבח הפנימי קודם להטבת חמש
ובער עליה, שמעינן מינה
כנגד הפתח וכן משמע התם בגמרא
והקטורת כדכתיב יקטירנה ואין
הלוים בשיר, ותיפוק לי
מכלל שיש שם מערכה
נרות מאי טעמא אמר אביי גמרא גמירנא
שקילקלו במוסף שלא
אחרת, והזהירה התורה עליה
קטורת אלא לאחר דישון: מכשיר
גבי שירי הדם היה שופך על יסוד
הקריבוהו כל עיקר. י"ל
ולא על האחרת שיש שם.
סברא לא ידענא ורבא אמר כריש לקיש
עדיף. המכשיר ומתקן את הדבר
דרומי ומפרש משום דילמד ירידתו
שהקריבום אחר תמיד של בין
סידור שני גזירין קודמין
דאמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות
הזה קודמו ועצים מכשירי קטורת
מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו
ו)
ו
הערבים דאתי עשה דרבים
לדישון מזבח הפנימי. דאע"ג
ודחי עשה דהשלמה. וה"ר
דכתיב בבקר בבקר בהיטיבו
וכי
הם שהרי עצים הן המכשירין
מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד
אלחנן היה אומר שהיו יכולין
את הנרות יקטירנה, הנה
את הקטורת: מכשיר מאי נינהו.
מכשיר דהכא במאי עסקת
מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו דהיינו יסוד דרומי ואי מאין
להקריב מוספין אחר תמיד של
שני בבקר, וכתיב נמי
בשני גזירי עצים: והא למערכה גדולה אזלי. ואינם מכשירי
בין הערבים כיון שאירע כן
מעבירין על המצות קא יליף לפנימיים דנשפכין על יסוד מערבי אמאי
ובער עליה הכהן עצים
ממילא דהא תנן בפרק התכלת
בבקר בבקר, שני בקרים
קטורת: שום עצים. אף על גב דהני לאו לקטורת אזלי שם
פשיטא ליה [טפי] בפנימיים שהן ביסוד מערבי מבחיצון ביסוד דרומי
[מט, א] התמידין אין מעכבין
השקולין הן. אפי' הכי
עצים מכשירי קטורת הן: גמרא גמירנא. שכן סידרן: סברא
הא אידי ואידי שייך בהו טעמא דאין מעבירין על המצות וכן משמע
המוספין המוספין אין מעכבין
המכשיר עדיף, והם הגחלים,
כו', ומפרש התמידין של שחר
לא ידענא. לתת טעם לדבר מדעתי: אין מעבירין. הפוגע
ר"פ קדשי קדשים (שם דף נח:) דפריך שירי הדם בהדיא כתיב בהו
שאילו אין הגחלים, הקטורת
אם לא קרבו אין מעכבין
לא היתה מתקטרת. לפיכך
במצוה לא יעבור ממנה. ונפקא לן
במכילתא ח) מושמרתם את
אשר פתח אהל מועד ואם תאמר ולמה לי קרא אמאי לא נפקא
המוספין של אחריהן והמוספין
העצים אע"פ שהגזירין אינן
המצות ט) קרי ביה את המצוות לא
תמתין לה שתחמיץ ותיישן:
מדריש לקיש דאין מעבירין על המצות $ויש לומר דלא שייכא דריש לקיש
שלא קרבו אין מעכבין
עולין למערכה של קטורת.
התמידים של בין הערבים של
אסיק שום עצים, קודמין
אלא היכא דבעינן למעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע ביה ברישא
וכי
אחריהם אלא יכולין ליקרב
לדישון מזבח הקטורת.
אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא
גמרינן מיניה ונעביד לתדיר
לחודיה ולא נעביד לשאינו תדיר: [ועי' תוס' מגילה ו: ד"ה מסתבר]:
התמידין תחלה, כי אין לפרש
ודישון מזבח הפנימי קודם
עבורי להטבת ה' נרות. דקי"ל
דקאי על תמיד השחר
שהמוספין שלא קרבו [אין]
אין מעבירין על המצות,
מעכבין אותן, כי זהו דבר פשוט שלא יעכבוהו, אלא ש"מ כדפירשתי. ואם כן הכא נמי כיון שקרב אחר כך תמיד הערב היו יכולין להקריב
וכהן הבא להיכל והולך ממזרח למערב בהיכל, כי פגע ברישא במזבח הזהב פגע ברישא,
אחר כך המוספין ואין כאן שום קילקול מוספין. ועוד נראה לו דכיון דאין פסול זה אלא מדרבנן ומן התורה כשר אם הקריב אחר תמיד
של בין הערבים, גם עכשיו הוא כשר להקריב כיון שקרב התמיד. מ"ר. ור' יעקב מקורבייל תירץ דבמוספין לא קילקלו לפי שקרב על תנאי תמיד של בין הערבים שאם יבואו עדים יהא למוסף ואם לאו יהא לתמיד. וא"ת למה נתקלקלו בשיר, והלא היו יכולין לאומרו על כבש
האחר הבא [אחר כך]. י"ל דאמטו להכי קאמר דנתקלקלו לפי שלא אמרו השיר על המוסף שהיה להם לאומרו. אבל קשה קצת דקאמר התם שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים, דעם כבש של מוסף הוה ליה למימר, שלפי האמת מוסף היה כיון ש[ע]"פ תנאי קרב
ובאו עדים לבסוף. אבל אין לתרץ שהקריבו כל קרבנות של אותו היום על תנאי שאם לא יבואו יהיו עולה לקייץ המזבח, דהא איכא בהו שעירי[ם] דליכא למימר בהו הכי. ועל פשטא דהתם קשה בין למר ובין למר למה נתקלקלו בשיר, והלא יוכלו להמתין הנסכים אחר הקרבת
התמיד עד שידעו אם יבואו עדים דאמר מר [תמורה יד, א] ומנחתם ונסכיהם בלילה ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר. י"ל דחביבה מצוה בשעתה ולא רצו לאחרה כל כך א) . ואיפוך אנא. לאו אקרא אתי, דהיא העולה על מוקדה על כרחין במערכה גדולה מיירי אלא (אשאר)
[אסידור] מערכות מיירי שמסדרין קודם השנייה וקראי אין מוקדם ומאוחר. אי נמי תוקד בו משמע ליה דמעיקרא קאמר ואהיא העולה קאי. מערכה שנייה של קטורת קודמת לשני גזירין. דאע"ג דשני גזירין הן ביום, כיון שכשירים גם בלילה הוה ס"ד לאקדומינהו.
תרי עליה כתיבי. דאפילו תאמר דערך עליה העולה [איצטריך] שלא יהא דבר [קודם] לתמיד של שחר, מכל מקום אכתי [כתיב] קרא אחרינא (דערך עליה ועל) [והקטיר עליה] חלבי השלמים, ועליה השלם דרשינן מהשלמים, אי נמי איפכא. אפילו הכי מכשיר עדיף.
דסברא היא שהאיך יעשה (כל) המצוה אם לא יתקן מכשיריה תחילה. ועוד שבלא גחלים לא יוכלו להקטיר אבל בלא דישון יוכלו להקטיר. וא"ת אמאי לא קאמר טעם דאין מעבירין על המצות וסדור שני גיזרין דעל מזבח החיצון קודם דפגע ביה ברישא, כדאמרינן לקמן האי
טעמא. ומצינו למימר דלאביי קיימינן הכא דלא ידע בסמוך האי טעמא. אי נמי (כגון) [כיון] שהיה צריך להביאן מלישכת העצים ואינם שם על המזבח לא מיקרי מעבירין. אבל אין צריך לומר כן אלא אומר רבינו הואיל ודישון מזבח הפנימי מצות פנים היא עדיפא טפי.
א) בתו' שם מבואר הענין יותר ע"ש ועיין ש"י.