לג:
אמר
להם
הממונה
פרק שלישי יומא
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
עבורי
דרעא אטוטפתא. פרש"י להניח תפילין בראש קודם
וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא. קודם שיגיע למנורה שהמזבח
לא א
א) ב)
ג)
משוך כלפי מזרח קימעא: משוך מן הכותל. מרוחק מן הכותל צפוני
שיניח תפילין של יד אסור דקא מעביר על מצות תפילין
ב
שתי אמות ומחצה שיעור דרך שני כהנים זה אצל זה המסדרין שתי
של יד דפגע ברישא בזרוע קודם שיגיע לראש וקשה לפי' דמאי
❖
לב ג
ד) ה)
❖
מערכות של לחם הפנים בשבת ומצוותו לסדרן ולסלקן יחד וארבעה
איריא מדריש לקיש תיפוק ליה מדאמר בפרק הקומץ רבה
כשהוא מניח מניח של יד
נכנסין שנים מצד זה של שלחן
תורה אור השלם
ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם
לסלק את המערכה הישנה של לחם
וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא דתניא
רבינו חננאל לאות על ידך והדר והיו לטוטפות
הפנים ושנים מצד זה לסדר החדשה:
1. וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ
א שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות
כדתניא בהדיא כי השלחן
לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח
משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה.
בין עיניך ומפרש רבינו תם בשם
ומחצה ומנורה בדרום משוכה מן הכותל
בצפון והמנורה בדרום
הַשֻּׁלְחָן עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן
רב האי גאון זצ"ל דאיירי בשעה
כמדת השולחן דהא כתיב
והמזבח נתון ביניהם משוך
תֵּימָנָה וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל
שתי אמות ומחצה ב מזבח ממוצע ועומד
בצד זה: כלפי חוץ.
נכח השלחן זה
שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר
קימעא כלפי חוץ. ולמה הוא
צֶלַע צָפוֹן: שמות כו לה
באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא ונוקמיה
2. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן
משוך כלפי חוץ, דבעינן
כלפי מזרח לצד פתח ההיכל: לוקמא
אותן של יד ויתנם בתיק תחילה
שלחן נוכח המנורה, דחזו
קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
להדייהו כיון דכתיב 1 ואת המנורה נכח
בהדייהו. מכוון בינייהו ולמה נמשך
ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא
להדדי. וכיון שמושך המזבח
בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת
❖
השלחן בעינן דחזו אהדדי אמר רבא ש"מ
לחוץ: מדריש לקיש. דאמר אין
להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך
מעט כלפי חוץ, נמצא
שמות ל ז
יַקְטִירֶנָּה:
צד השלחן והמנורה הנוטה
מעבירין על המצות: עבורי דרעא
מדריש לקיש עבורי דרעא אטוטפתא
להעביר על המצות משום דשל יד יש
ג
למערב רואין זו את זו. אמר
אטוטפתא. לאחר תפילין שבזרוע
להניח תחילה כדפי' לפיכך צריך
אסור היכי עביד מדרעא לטוטפתא והטבת
רבא ש"מ [וכו']. כיון שעמד
מוסף רש"י
לנו אין מעבירין על המצות,
להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ
בשביל תפילין של ראש אסור דהא
חמש נרות קודם לדם התמיד ודם התמיד
כדי להרגיש כל העזרה
אלא המצוה שאדם פוגע בה
בזרוע פגע תחילה: היכי עביד
של יד למעלה ורבי אליהו זצ"ל מפרש
כולה.
קודם להטבת שתי נרות מאי טעמא אמר
תחילה צריך לעשות ואחר
מדרעא לטוטפתא. מן הזרוע יבא
דלענין משמוש איירי דחייב אדם
כך יעשה המצוה שאחריה
אביי ההוא בבקר בבקר דשני גזירי עצים
להקדים התפילין שעל הראש
למשמש בתפילין כל שעה ה)ק"ו מציץ
על ראש יניח שבזרוע תחילה ואח"כ
(לעיל כד:) שלא
דלא צריכי שדינהו להכא חד שדייה
ולהעביר שעל (בידו) [היד]
יניח של ראש: בבקר בבקר דשני
והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה
יהא דבר קודם לתמיד
והוא שעל הזרוע אסור,
להטבת חמש נרות דליקדמי לדם התמיד
גזירין. דלא צריך דהא אמרן מכשיר
משום דפגע בהן ברישא ואח"כ ממשמש
של שחר.
לפי כשפוגע תחלה, בתפלה
בשל ראש: ואימא חד שדייה
בזרוע פגע ברישא. פי'
וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת
עדיף: שדינהו להכא. שזו מדה
❖
(פסחים נט:)
גאון עבורי דדרעא אטוטפתא
לדישון מזבח הפנימי דנקדמיה לדם
בתורה דבר שאינו ענין לו תנהו
שתי נרות חד שדייה להטבת חמש נרות
אסור, דהכין אמור רבנן
התמיד. וא"ת נישדי תרוייהו בבקר
ענין לחבירו: דהכא תלתא והכא
כשהוא חולץ חולץ של (יד)
דליקדמי לדם התמיד דהכא תלתא והכא
[ראש] ואחר כך חולץ
תרי. הכא תלתא בהטבת נרות כתיב ד)
אדם התמיד דניקדום לדישון מזבח
תוס' ישנים
תרי וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה
של (ראש) [יד] מניחה בכיס
בבקר בבקר והאי דשדינן עליה חד
הפנימי דהכא תלתא והכא תרי וי"ל
.
למעלה ממנה. כשבא ללבוש
להטבת שתי נרות אע"ג דהכא תרי והכא
הא תלתא ובתמיד כתיב
דהא לאו סברא היא דנישדי תרוייהו
תפילין לובש של (ראש)
תרי מכפר עדיף אמר ליה רב פפא לאביי
[יד] תחילה דבגוה פגע
את הכבש האחד תעשה בבקר והאי
אהיכא דלא כתב אלא חד ואדישון
ברישא שהיא המונחת בכיס
ואימא חד שדייה לדישון מזבח הפנימי
דשדינן עליה כדאמר חד שדי לדם
פנימי דכתיב ביה תרי לא נישדי
למעלה. ותחתיה מונחת
דנקדמיה לדם התמיד דהכא תלתא והכא
התמיד: אע"ג דהכא תרי והכא
מידי יציבא בארעא וגיורא בשמי
תפילה של (יד) [ראש].
וקאמר ש"מ מדריש לקיש
תרי. הני מכפרי שהעולה מכפרת
תרי וחד שדייה לדם התמיד דנקדום להטבת
שמיא אי נמי י"ל דא"כ לא לכתוב
.
שאסור להעביר את של זרוע
על עשה ועל לא תעשה שניתק
גבי גזירין אלא חד בבקר ונשדייה
חמש נרות דאף על גב דהכא תרי והכא
שהיא למטה על טוטפת של
ראש שהוא למעלה להניחה
לעשה לקמן בפירקין : א"כ.
אדם התמיד דנקדים לדישון מזבח
תרי מכפר עדיף אם כן אפסוקי במאי
תחלה. פי' גאון הניחא לריש
הפנימי ואע"ג דהכא תרי והכא תרי
דמקדמת ליה לדם התמיד אפסוקיה
מפסקת להו הניחא לריש לקיש דאמר למה
לקיש דאמר למה מטיבין
מכפר עדיף ומדכתיב תרי בבקר ש"מ
במאי פסקת להטבת הנרות לאבא
וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש
מטיבין וחוזרים ומטיבין כדי להרגיש כל
העזרה. היינו דמשכחת ג'
דאיצטריך למימר דנישדי חד אדישון
שאול כיון דאית ליה מיטיב ואח"כ
בקרים בהטבת חמש נרות
העזרה כולה שפיר אלא לרבי יוחנן דאמר
הכא
תלתא והכא
מזבח הפנימי:
יקטיר דם התמיד תקדים והקטורת
[ב']מגופיה וא' מסידור שני
בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים מאי איכא
תרי. אין להקשות הא טובא בבקר
תאחר ובאיזו עבודה תפסיקו. וא"ת
גזירין, אלא לר' יוחנן דאמר
בבקר בבקר חלקהו לשני
למימר אמר ליה רבינא לרב אשי האי
מאי איכפת לך הניחא לר"ש בן
בבקר כתיבי בתמיד בפרשת ואתה
בקרים, ומשום הכי מטיבין
לקיש דאמר אין הפסקתן אלא להרבות
תצוה ובפרשת פינחס די"ל הני כולהו
בבקר בבקר דעצים מי מייתר הא מיבעי ליה
ה' נרות והדר מטיבין ב'
כחד חשיב להו כיון דלא כתיבי בהדי
הרגש מהלך פסיעות וקול תחילת
נרות, ליכא בחמש נרות אלא
לגופיה דקאמר רחמנא נקדמו למערכה שניה
שני בקרים, חד דגופיה וחד
עבודות בעזרה: שפיר. יש לך
הדדי כמו בגזירין ונרות דכתיב בבקר
של קטורת אמר ליה ולאו מי אוקימנא
מסידור שני גזירי עצים, ולא
לומר יפסיק ביניהם להמתין בין אלו
בבקר והוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית:
איפריק הדין קושיא. אלו
עליה ולא על חברתה מכלל דאיתה לחברתה
יוקדם
דבר שנאמר בו בבקר
לאלו לצאת וליכנס ולא תהא עבודה
דברי הגאון זלה"ה. הטבת ה'
מאי שנא דעביד הטבת חמש נרות ברישא
נרות קודם לדם התמיד. מ"ט
בבקר לדבר שלא נאמר
בינתיים: אלא לרבי יוחנן. דדריש
אמר אביי ובער עליה הכהן
נעביד הטבת שתי נרות ברישא כיון דאתחיל
בו אלא בבקר. דאע"ג דאמר לעיל
בבקר בבקר בהיטיבו חלקהו לב'
עצים בבקר [בבקר] דכתיב
בהו עביד רוב' ונעביד שית אמר קרא בהיטיבו
בסידור שני גזירין לא צריך,
נרות לשני בקרים אלו יקדמו לעבודה
דתמיד כתיב ביה תרי בבקר היינו
2
דהא גמרינן דמקדים סידור
אחת אלמא יש עבודה ביניהם והא
דם התמיד דווקא וקשה לי נימא תרי
את הנרות יקטירנה ואין נרות פחותות משתים
שני גזרי עצים למערכה
ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח
בבקר דגזירי עצים חד שדייה אדם
והטבת שתי נרות קודמת לקטורת דאמר
גדולה קודם מערכה שניה
של קטרת, מעליה ולא על
הפנימי דא"כ דמקדים הטבת ה'
התמיד דנקדמיה לדישון הפנימי
קרא בהיטיבו את הנרות והדר יקטירנה
חברתה כו', הלכך מופנה
נרות לדישון הוה ליה מעביר על
דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר
וקטורת לאברים דתניא יוקדם דבר שנאמר
הוא ולא צריך בהאי עניינא,
המצות ועבודה תו ליכא להקדים
עדיף וחד שדייה אאברי תמיד
שדיינהו חד להטבת ה'
בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא
נרות דנקדמיה לדם התמיד,
מקומה לתתה ביניהם שכולם סדורות
דניקדמו להטבת שתי נרות דאע"ג
וחד לדם התמיד דנקדום
בקר אחד בלבד ואברים למנחה דתניא מניין
כאן ע"פ המקראות: לדבר שלא
דהכא תרי והכא תרי נקדמו כי היכי
.
להטבת שתי נרות. בהטבת
שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר
נאמר בו אלא בקר אחד. התמיד
דליהוי הפסק בנרות דרחמנא אמר
הנרות כתיב בבקר בבקר
בהיטיבו את הנרות, הוספת
ת"ל
ליפסקינהו ואי לא מפסיק להו באברים
נאמר בו תעשה בבקר. וא"ת הא
לו אחד בחמש נרות נמצאו
שדינן עליה חד מהנך דשני גזירין אדם התמיד הוא דשדינן עליה ולא
במאי מפסיק להו וי"ל דאינו סברא לשוויי תרוייהו בבקר בתמיד
בו שלשה, ובתמיד דכתיב
על האברים ואם תאמר מכפר עדיף אין כפרה אלא בדם: מניין שלא
כדפרישית לעיל ואע"ג דחד בדם וחד באברים מ"מ כיון
את הכבש אחד תעשה בבקר
אע"פ שהוסיף לו בבקר אחד,
יהא דבר. ניתן על מערכה גדולה קודם לאברי התמיד:
דבחד זיבחא הוא לא מסתבר לומר כן:
.
נמצא בזה שנים ובזה שלשה,
ת"ל
העולה
ומי שיש בו ג' בקר, קודם
למי שיש לו שנים. ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות, מכפר עדיף, פיר' התמיד. ואתא רב פפא לדחוייה הא דאביי ואמר
הכי, ואימא הני בבקר בבקר דשני גזירי עצים דלא צריכי, חד שדייה לדישון מזבח הפנימי כו'. ודחינן אם כן שאתה מקדים
דם התמיד להטבת הנרות כולם, במאי מפסקת להו לנרות. הניחא לריש לקיש דאמר אין הפסקת הנירות חובה אלא כדי
להרגיש את העזרה בלבד, היינו דלא חיישינן לאפסוקינהו, אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר בהיטיבו את הנירות חלקם
לשני בקרים, הנה מן התורה צריך להפסיקם, מאי איכא למימר. ונדחו דברי רב פפא ועמדו דברי אביי שבודאי אי אפשר
שלא להפסיקם. וראינו לרבותינו הגאונים בזה פירוש אחר ויש עליו תשובה לפיכך לא כתבנוהו. מיהו נשאר לדקדק למה
מטיב חמש וזורק הדם ומטיב אחרי כן השנים, ופשוטה היא. קטרת קודמת לאברי התמיד שהקטורת כתיב בה בבקר בבקר,
והתמיד אין כתיב בו אלא בקר אחד. איברי התמיד קודמין למנחה, שאין לך דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר
.
.
'.
.