אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
העולה
עולה ראשונה. תימה למה לי קרא תיפוק ליה ממלבד
ת"ל וערך עליה העולה וגו'. העולה משמע תהא ראשונה דאי
לג א
א)
לאורויי בעלמא אתא שיקטירו עליה עולה ושלמים נכתוב וערך עליה :
עולת הבקר אשר לעולת התמיד דנפקא לן מיניה בפרק
ג)
לד ב
עולה ומנחה. להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר
כל התדיר כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכי
ב) ג)
❖
❖
יום ביומו עולה ומנחה
לימדך שתהא מנחת העולה
תימא דההוא למוספין והאי לנדרים ונדבות וצריכי דמוספין [קבוע]
ד)
אחר העולה מיד ולא יפסיקו חביתין
להם זמן ונדרים ונדבות שכיחי בכל
בין עולה למנחת התמיד: שום
יום והא בפרק התכלת
ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא העולה
א
1
תורה אור השלם
מוסף רש"י
מנחה. הואיל וחביתין אף הן מנחה
מייתי לקרא דהעולה לתמידין
היא עולה ראשונה ומנחה לחביתין עולה
1. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
ת"ל וערך עליה העולה.
והזקיקם הכתוב עם התמיד דכתיב
קודמין למוספין דקאמר היכי דמי
ומנחה וחביתין לנסכים שום מנחה ונסכים
בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ
בה ועשירית האיפה
הא דתנן התמידין אינן מעכבין
(פסחים
הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
למוספין 2זבח ונסכים ומוספין לבזיכין והתניא
סולת למנחה תמיד ד) אף היא תהא
המוספין אילימא דאית ליה ולקדם
נח:) העולה היא עולה
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר
בזיכין קודמין למוספין תנאי היא אמר אביי
ראשונה.
עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
סמוכה לתמיד אחר מנחת נסכים
והתניא העולה כו' ועוד קשה טפי
ויקרא ו ה
מסתברא כמאן דאמר ב מוספין קודמין
כדכתיב עולה ומנחה: זבח ונסכים.
דבס"פ הגוזל קמא
2. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר
לבזיכין לאו מי אמרת בבקר בבקר להקדים
למדנו שלא יפסיק קרבן אחר בין
דרש מדכתיב מלבד איל
תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ
לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיְיָ עֹלָה
זבח לנסכים: תנאי היא. רבי
הכא נמי ביום ביום לאחר מ"ט דמאן דאמר
הכפורים מכלל דכסף ברישא ופריך
3
וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם
אלא מעתה מלבד עולת הבקר מכלל
ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בה
בזיכין קודמין למוספין גמר חוקה חוקה
ויקרא כג לז
בְּיוֹמוֹ:
4
5
3. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת
(פסחים שם,
דמוספין ברישא והתניא העולה וכו'
בפסחים בפרק תמיד נשחט :
מחביתין אי מהתם גמר ליגמרה כולה
יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד
וכעי"ז כתובות קו. וזבחים
ביום. ביום השבת יערכנו
הוה ליה למיפרך ממתני' דכל התדיר
מילתא מהתם להכי אהני ביום ביום לאחר:
קג.)
מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית
ולשון ביום משמע באור עצום
דאדרבה ממלבד גופיה
ויקרא כד ח
עוֹלָם:
קטורת של שחר
היתה קריבה בין דם
4. וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו
(מנחות מט.)
היום ולא בבקרו: חוקה חוקה.
דרשינן איפכא וליכא למימר נמי
(ב"מ נה.)
לאיברים וכו': מני אי רבנן בין דם לנרות
מִבָּנָיו יַעֲשֶׂה אֹתָהּ חָק עוֹלָם
בחביתין כתיב חק עולם
דאיצטריך מלבד לצבור שאין להם
לבזיכין.
לַיְיָ כָּלִיל תָּקְטָר:
מיבעי ליה אי אבא
שאול בין נרות לאיברים
לה' כליל תקטר ובבזיכין כתיב
תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם
ויקרא ו טו
5 וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו
מיבעי ליה לעולם רבנן היא ובסידרא לא
קדש קדשים הוא לו מאשי ה'
דהא מתני' דכל התדיר לא איירי
וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי
חק עולם ואכולה מילתא קאי וגמרינן
כולה אלא בלקדם דומיא דדם חטאת
קא מיירי: ושל בין הערבים היתה קריבה
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי
קודם לדם עולה דקתני התם בהדה
מיניה שתקדים למוספין כחביתין:
יְיָ חָק עוֹלָם: ויקרא כד ט
בין איברים לנסכים וכו': מנא הני מילי
6. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי
וליגמרה לכולה מילתא. להקדימן אף
וליכא למימר נמי חד למצוה וחד
אמר ר' יוחנן דאמר קרא כמנחת הבקר
6
תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת
לנסכים: אי רבנן. דאמרי בפ' קמא
לעכב דעיכובא ליכא כדאמר בפרק
הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה
וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת
התכלת
בקטורת מפסיק להטבת
וי"ל דהעולה
(פסחים נח.)
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
קודמת לנסכים אף כאן קטורת קודמת
מוספין קודמין לבזיכין.
במדבר כח ח
נרות: בין דם לנרות מיבעי ליה.
עולה ראשונה להקדמה דהקטרה
❖
7. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין
(שם)
לנסכים אי מה להלן קטורת קודמת לאיברים
בין עבודת הדם לעבודת הנרות
דקרא בהקטרה איירי וקרא דמלבד
לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ
אף כאן קטורת קודמת לאיברים מי כתיב
קודם שיגמרם: לעולם רבנן היא.
להקדמת שחיטה שתעשו את אלה
נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיְיָ:
❖
במדבר כח ז
רבינו חננאל
ניחא ליה לאוקמה כרבנן: ובסידרא
כאיברי הבקר כמנחת הבקר כתיב כמנחת
בעשיית דם איירי והשתא ניחא דמייתי
לא קא מיירי. לא דק: בין איברים
בפ' התכל' מהעולה לאשמעי'
הבקר ולא כאיברי הבקר א] תנו רבנן ונסכו
שנאמר וערך עליה העולה,
7
הגהות מהר"ב
ואמר רבא העולה בלשון
לנסכים. למנחת נסכים: כמנחת
בהקטרה דלא תנן בפ' כל התדיר
רביעית ההין ילמד של שחרית משל ערבית
ידוע כי היא עולה ראשונה.
רנשבורג
הבקר. תהא מנחת ערב: מה
דתמיד קודם אי נמי משום
רבי
מנחה לחביתין שנאמר עולה
מנחת הבקר. תהא מאוחרת
הוה ס"ד דמקשה שהוא מעכב הלכך
א] גמ'
ומנחה. כלומר אחר העולה
מנחה. חביתין לנסכין. פיר'
לקטורת שהרי אף איברים מאוחרים לה: אף מנחת הערב.
פריך מברייתא דלשון שלא יהיה דבר קודם משמע טפי עיכובא מלישנא
מצאנו שהמנחה קודמת
קטורת קודמת לה: מי כתיב כאיברי הבקר. כן יהיה איברי הערב
דמתני' דכל התדיר וניחא נמי דלא מייתי בהגוזל קמא מההיא דכל התדיר
לנסכין שנאמר עולה ומנחה
ותידוק מינה מה איברי הבקר מאוחרים לקטורת אף איברי הערב
לאוכוחי [על מלבד איל הכפורים דלא הוי] כסף ברישא דאיכא למימר
זבח ונסכים, והחביתין אע"פ
שאינם מנחת זבח הן מנחת
מאוחרים לה: כמנחת הבקר. תהא מנחת הערב: ולא כאיברי
לעולם כסף ברישא והדר איל כסדר שנכתבו בפרשה אבל בכל התדיר
כהן, שנאמר על מחבת
הבקר. איברי הערב: ונסכו רביעית ההין לכבש האחד. גבי
איירי בעשיית דם וה"ק קרא מלבד עולת הבקר שעשיתם עבודת הדם
בשמן, לפיכך אמר כל
תמידין כתיב ולימד על האחד שטעון נסכים ומיהו האחד הוא
כבר תעשו את אלה אבל הקטרה דכתיב מקמי קרא דמלבד תהא
ששם מנחה עליה קודמת
לנסכים. נסכין למוספין,
של ערבית דהא מיניה סליק דכתיב לעיל מיניה ואת הכבש
קודם התמיד דכולי קראי דקמיה בהקטרה משתעי דכתיב בהו
שנאמר זבח ונסכים, כלומר
השני תעשה בין הערבים ועשירית האיפה סולת וגו' עולת
אשה ריח ניחוח להכי אצטריך לאיתויי העולה דאפילו
התמיד ועמו נסכים ואחריו
תמיד העשויה וגו' ונסכו רביעית ההין: ילמד שחרית
בהקטרה תמיד קודם אע"ג דהקטר מוספין כתיב ברישא אפ"ה
המוספין. מוספין קודמין
לבזיכין דאע"ג דאיכא למימר
משל ערבית. מה זה טעון נסכים אף זה טעון נסכים:
תמיד קודם הכא נמי נימא דאע"ג דכסף כתיב ברישא איל הכפורים
בזיכין גמרי חק חק מן
קדים מיהו תימה למה לי קרא דהעולה ודמלבד לאשמועינן דתמידין
רבי
החביתין, כתיב בבזיכין קדש
קדשים הוא (לה') [לו] מאשי
קודמין למוספין תיפוק ליה דבתמידין כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום ויוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום ואמרי'
ה' חק עולם, וכתיב בחביתין
נמי מוספין בשש ואז אינו בקר וי"ל דאי לאו קרא דהעולה היינו מאחרין הקטרת התמיד עד אחר הקטרת המוסף כדמשמע בהגוזל
והכהן המשיח תחתיו מבניו
קמא מדכתיב מלבד ותעשה בבקר הוה מוקמינן ליה לעבודת דם אבל קשה עדיין כיון דכתיב העולה לאפוקי מההיא סברא
יעשה אותה חק עולם
לה' כליל, כשם שקודמין
למה לי קרא דמלבד לאשמועינן דתמיד קודמת למוספין בעבודת דם תיפוק ליה מדכתיב בבקר בתמיד ובמוספין ביום ונ"ל דאיצטריך
החביתין למוספין כך קודמין
מלבד למיגמר בעלמא דבכל מקום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דמאי טעמא כתב אשר לעולת התמיד פשיטא דעולת הבקר היא
הבזיכין. כיון דכתיב בבזיכין
עולת התמיד אלא טעמא קא יהיב קרא למילתיה מאי טעמא אמרי לך מלבד עולת הבקר שהיא תקדום לפי שהיא עולת התמיד וכל
ביום השבת ביום השבת,
ובמוספין אינו כתיב אלא
דבר שהוא תדיר קודם לדבר שאינו תדיר וכן משמע בפ' כל התדיר דגמר מהכא בכל דוכתא דקתני כל התדיר מחבירו קודם כו'
❖
עד שנאמר מלבד: העולה עולה ראשונה. י"מ שהיא עולת התמיד שכתובה ראשונה לכל הקרבנות בפרשת פינחס אי נמי קסבר
וביום השבת פעם אחת,
אהני ביום ביום שכתב
עולה שהקריבו אבותינו לפני הר סיני עולת תמיד הואי והיא היתה ראשונה לכל הקרבנות ציבור ופלוגתא היא בפ"ק דחגיגה
בבזיכין לאחרו. קטרת של
תוס' ישנים דאיכא למ"ד עולת תמיד הוה ואיכא למ"ד עולת ראייה הוה : חביתין לנסכים שום מנחה. הא דלא קאמר
שחר היתה קריבה בין דם
לאיברים כו'. אוקימנא לרבנן
טעמא משום דבחביתים כתיב מחציתה בבקר משום דבנסכים כתיב נמי בבקר כמנחת הבקר וכנסכו :
כדתנן כל שבעת הימים הוא
נסכים למוספין זבח ונסכים. תימה לי אמאי לא קאמר טעמא יוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום ובלאו הכי
זורק את הדם ומקטיר את
הקטורת ומטיב את הנרות.
איצטריך קרא לזבח ונסכים לדרשא אחריתי בפרק התודה אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח שנאמר
הנה הקטורת בין דם לנרות,
זבח ונסכים ונ"ל דאיצטריך למילף מהאי קרא כדי ליישב אותו אפי' למאן דאמר בזיכין קודמין למוספין אע"ג דהכא כתיב ביום והכא
.
ומתניתין דהכא לא דקדק
כתיב תרי ביום אלמא דלא משמע ליה ביום לאחר להכי מייתי קרא דזבח ונסכים אין להקשות מנלן דמנחה קודמת לנסכים אי משום
לשנותם על הסדר. והא דאבא
שאול פשוטה היא כדמסדר
דכתב עולה ומנחה אימא דנסכים קודמין למנחה דכתיב זבח ונסכים דהא לא קשה כלל דבכל דוכתא כתיב מנחה ברישא ואח"כ
המערכה אביי משמא דגמרא
נסכים ובההוא קרא גופיה כתיב מנחה ברישא דכתיב עולה ומנחה זבח ונסכים:
אליבא דאבא שאול. ותני
לעולם רבנן היא. הא דלא קאמר אי בעית אימא רבנן אי בעית אימא אבא שאול ובסידרא לא קא מיירי י"ל משום דרישא
נרות קודמין לקטורת וקטורת
קודמת לאברים הנה הקטורת
דלא כאבא שאול דקתני ונכנס להקטיר קטורת ולהיטיב הנרות כדאמר בפ"ק :
בין נרות לאיברים. וקטורת
רבי של בין הערביים קריבה בין
'.
אברין לנסכין, גמר מן הקטורת של שחר, מה הקטורת של שחר כתיב בה בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה, הנה
בבקר בבקר מקטיר ואחר הקטורת התמיד ומנחתו ונסכו, כך תמיד של בין הערבים אחר הקטורת נסכין. ואקשינן כיון
. שאתה למד תמיד של בין הערבים מתמיד של שחר, למוד אותו לכל דבר ותהיה הקטורת קודמת אפילו לאיברים. ודחינן
מי כתיב כאיברי הבקר, [כמנחת הבקר] וכנסכו כתיב, למנחה ולנסך הקישו ולא לאיברים. ת"ר ונסכו רביעית ההין יין
. .