אמר להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נוקמיה
גמ'
א) ב) מאן שמעת ליה דאמר בין אולם ולמזבח. קרוי צפון לשחיטת קדשי
בין המזבח ולכותל. תימה מאי קס"ד דהמקשה דקאמר
מג
א
ג)
קדשים מחצי פתח ההיכל ולצפון בין האולם למזבח דתנן במתני'
לימא דלא כרבי כיון דלר"א בר"ש נמי קשה נוקמיה
(ג)
מד ב ג
ד)
ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ותנן בפרק דלקמן
בין המזבח כולו ויש לומר דס"ד דבשלמא לר"א בר"ש כיון דעל ירך
ה) ו)
שבמקום וידוי שחטו דקתני בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו
המזבח הוי מקום ננסין וטבעות ושולחנות לא מוקמי ליה התם שאין
ז)
❖
❖
ד
כו' שחטו וקיבל במזרק כו' ד): וכנגד
לשם מקום פנוי כולי האי ועוד שמא
גמ' מאן שמעת לי' דאמר בין האולם ולמזבח
כל המזבח כולו. שלשים ושתים אמה
ירביץ גללים ואצל המזבח גנאי הוא
שכנגד המזבח בצפון קרוי צפון
אבל לר' לוקמיה רחוק משם אצל
צפון רבי אלעזר ברבי שמעון היא דתניא
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד
הפתח ומכל מקום מהדר ליה דטפי
איזהו צפון מקיר של מזבח צפוני ועד כותל
(א) גמ'
מאן שמעת ליה דאמר
המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע"פ
הוה עדיפא לאוקמיה אצל המזבח
השתא רבי
בין האולם ולמזבח צפון.
העזרה וכנגד כל המזבח כולו צפון דברי ר'
(ב) שם
שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה
מלקרבו כל כך להיכל אלא משום
יוסי בר' יהודה ר' אלעזר בר"ש מוסיף אף
דבעינן על ירך המזבח כדכתיב
חולשא דכהן גדול:
ומעשר עני. לא ידענא אמאי
בין האולם ולמזבח א רבי מוסיף אף מקום
ושחט אותו על ירך המזבח
(ג) רש"י
דריסת רגלי הכהנים ואף מקום דריסת רגלי
צפונה: אף בין האולם למזבח. כל
לא גרס ליה רש"י דאף
קשחיט
(זבחים כ.) וכנגד כל
ישראל אבל מן החליפות ולפנים הכל מודים
חלק צפוני לצד מערב אע"פ שאינו
על גב דבתוספתא דמנחות ליתא
(ד) ד"ה
המזבח.
ירך ממש אבל חלק צפוני שמן המזרח
דילמא ברייתא אחריתי היא ואי
שפסול לימא רבי אלעזר ברבי שמעון היא
לאו שמו צפון
ולמזבח לא (שמן מזבח): רבי
משום דיש לו וידוי כדכתיב וגם
(ד)
ולא רבי אפילו תימא רבי (א) ורבי השתא
מזבח (ה) ד"ה
מוסיף. אף כל צפון העזרה שבאחת
נתתיו ללוי לגר וגו' מ"מ כיון דאין
אפשר
אדרבי יוסי ברבי יהודה מוסיף אדרבי אלעזר
לו וידוי בפני עצמו אלא אגב מעשר
עשרה אמה של מקום דריסת רגלי
דרבי (ו) ד"ה
ברבי שמעון לא מוסיף אנן הכי קא אמרינן
(שם) אף בין האולם
שני כמו תרומה דאין מתודה עליה
הכהנים עד כותל מזרחי של עזרה:
❖
של כל
ולמזבח.
אי רבי היא נוקמיה בכולה עזרה אלא מאי
אבל מן החליפות ולפנים. רוחב
בפני עצמה כדתנן במסכת ביכורים
רבי אלעזר ברבי שמעון היא ונוקמיה בין
האולם עודף על רוחב ההיכל ט"ו
ומייתי לה בפרק
מזבח ולכותל אלא מאי אית לך למימר משום
ז) ובמסכת מעשר שני
אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו
רבינו חננאל
עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח
תנא וגם נתתיו לרבות
חולשא דכהן גדול לרבי נמי משום חולשא
מתניתין דלא כר' יוסי דתניא
לצד מערב ואותו עודף קרוי בית
את התרומה וכו' להכי מתודה נמי
ושחט אותו על ירך המזבח
דכהן גדול: ראשו לדרום ופניו למערב:
צפונה, איזהו צפון המזבח
החליפות שהיו בהן עשרים וארבע
עון מעשר עני על העולה ועוד
היכי משכחת לה אמר רב בעוקם את ראשו
הכשר בשחיטת קדשי קדשים
חלונות חלון לכל משמר ששם גונזים
דוידוי דהתם היינו כשעשה כדין והכא
מקיר צפוני עד כותל עזרה
ונוקמיה להדיא אמר אביי גזירה שמא ירביץ
סכינים של קודש וסכין קרוי חילוף ה)
מתודה עון מעשר עני:
צפוני כנגד כל המזבח דברי
על עשה ועל לא תעשה שניתק
גללים תנו רבנן כיצד סומך הזבח עומד
(שם) רבי מוסיף.
ר' יוסי ב"ר יהודה. ר'
ב
בלשון ערבי ואויר שאחורי אותו
אלעזר בר' שמעון מוסיף
בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח
לעשה. לא ידענא אמאי לא
עודף למערב ואויר שבין צפון כותל
כלפי המערב אף בין האולם
ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי
העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים
קא חשיב כל לאוי דלא לקו עלייהו
ולמזבח. ר' מוסיף מקצה
(שם) אבל מן החליפות.
המזבח ולחוץ כ"ב אמה,
מן החליפות: הכל מודים שפסול.
קרנות של זבח ובלבד שלא יהא דבר חוצץ
כגון לאו שבכללות ולאו שאין בו
ג
והם מקום דריסת הכהנים
מעשה ונראה לי מדכתיב
דכיון שאין המזבח נראה שם אינו
בינו לבין הזבח ומתודה על חטאת עון חטאת
י"א אמה ומקום דריסת
רגלי ישראל [י"א] אמה.
המזבח: לימא. דוקא
קרוי ירך
ונרצה לו משמע שיש לו תקנה ורצוי
ועל אשם עון אשם ועל עולה עון לקט
נמצאת לר' יוסי ב"ר יהודה
רבי אלעזר
ברבי שמעון היא ולא
במקום אחר והיינו עשה שבידו לתקן
שכחה ופאה (ב) ומעשר עני דברי רבי יוסי
צפון ל"ב אמה בלבד והוא
רבי: השתא ר' אדרבי יוסי מוסיף
לעשות סוכה ותפילין וכיוצא בהן ואם
ארך המזבח. ולר' אלעזר
הגלילי רבי עקיבא אומר אין עולה
ד
ב"ר שמעון נ"ד אמה. הנה
וכו'. כלומר
מאי תיבעי לך פשיטא
עבר יום או יומים עולה מכפרת עליו
משנתנו אינה לר' יוסי ב"ר
באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק
דלאו דוקא
קא אמרי וכי (ה) רבי
וכן לא תעשה הניתק לעשה וכן על
יהודה, דהא לית ליה מקום
לעשה במאי קא מיפלגי אמר ר' ירמיה
דמוסיף את צפון של צד מזרח שהוא
חייבי מיתות ועל חייבי כריתות וחייבי
כשר לשחיטה אלא כנגד
בלאו לאוין חמורין היתה מכפרת אלא שיש
המזבח בלבד, ומתני' קתני
מרוחק מקדושת היכל אדרבי יוסי
שחיטת הפר בין האולם
הוא דמוסיף לה אבל דרבי אלעזר לית ליה אפשר לומר כן המרוחק להן כפרה אחרת שעונשן אמור אבל הני אין להם ריצוי ותקנה במקו' אחר:
ולמזבח. לר' נמי ליתה, דהא
כשר והמקורב פסול: אנן הכי קאמרינן. כלומר הא ודאי פשיטא
לאו
אפילו מכנגד המזבח ולחוץ,
ונמצא לר' כשר בשחיטה
לן דרבי נמי אית ליה בין האולם ולמזבח צפון והאי דקא אמרי מתני' לימא דלא כרבי הכי קשיא לן דתנא דמתניתין לית ליה דרבי
אדרבי אלעזר
(שם)
ע"ו אמה, והוא מכותל מזרחי
דמכשיר כל צפון העזרה דאי כרבי למה לי לקרוביה לבין האולם ולמזבח נוקמיה בחלק צפוני (ו) דכל העזרה באיזה מקום שירצה:
ב"ר שמעון לא מוסיף.
עד כותל ההיכל נוקמיה
אלא מאי רבי אלעזר ברבי שמעון נוקמיה בין כותל מזבח צפוני לכותל עזרה צפונית. דהא לכולי עלמא עיקר צפון דירך המזבח
בכל העזרה. ואמר אלא
מתני' ראב"ש לוקמיה בין
ממש התם הוא: אלא מאי אית לך למימר. אמאי מקרב ליה כולי האי: משום חולשא דכהן. שלא יכבד עליו משוי מזרק הדם
מזבח לכותל העזרה ולדברי
מרחוק: לרבי נמי. אע"ג דכל עזרה כשירה בצפון שלה מקרב ליה לצד הפתח משום חולשא דכהן: ונוקמיה להדיא. אחוריו למזבח
הכל צפון הוא. אלא למה
ופניו להיכל: שמא ירביץ גללים. וגנאי הוא להראות בית הריעי שלו לצד המזבח והכי שפיר טפי להיות זנבו לצפון וראשו לדרום
קרבו לשחטו קרוב להיכל,
לפי שכהן גדול חלישות
נמצא זנבו שלא כנגד המזבח שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח: כיצד סומך. כל
יש בו, אינו יכול לבוא
(שם)
סמיכת קדשי קדשים: עומד בצפון. שקדשי קדשים טעונין צפון: ופניו למערב. ואחוריו למזרח: והסומך. הבעלים: עומד במזרח.
אנן הכי קאמרינן.
בדם הפר מרחוק. כך לרבי
אע"פ שכל העזרה כולה
אחוריו למזרח: עון חטאת. אותו חטא שהוא מביא עליו: ועל עולה עון לקט שכחה ופאה. שאין להן וידוי. הכי גרסינן לה בתוספתא
כשר הוא, משום חולשה
דמנחות ולא גרסינן בה מעשר עני דהא יש לו וידוי וגם נתתיו ללוי ו) זה מעשר ראשון ליתום ולאלמנה זה מעשר עני
דכהן גדול קירבו. מקום
: רבי עקיבא אומר אין עולה באה כו'. טעמא מפרש בתוספתא על מה עולה באה אם על כריתות ומיתות ב"ד הרי עונשן
בית החולפות הן ט"ו אמה
שהאולם עודף מפה ומפה
אמור אם על לא תעשה הרי עונשן אמור מלקות הא אין עולה
באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה שאין לוקין עליו:
על ההיכל וכותליו ותאיו
בלאו
וכתליו והמסיבה וכותליה.
(שם) אלא מאי ר"א בר"ש היא.
ראשו לדרום ופניו למערב, אוקימנא בעוקם ראשו של פר. ולמה לא היה מעמידו אחריו [למזבח וראשו] למערב שפתח
ההיכל במערב. גזירה שמא ישליך גללים. ת"ר כיצד סומך הזבח, עומד בצפון ופניו למערב בעוקם והסומך עומד במזרח
(שם) אלא מאי אית לך למימר. משום חולשא דכהן גדול.
וכו'. ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי ר' יוסי הגלילי. ר'
(שם) לרבי נמי. (שם)
עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה.
תוס'
ישנים
.
.
.
.
'.