אמר להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נוקמיה
גמ'
א) זבחים כ., ב) [תוספתא מאן שמעת ליה דאמר בין אולם ולמזבח. קרוי צפון לשחיטת קדשי
בין המזבח ולכותל. תימה מאי קס"ד דהמקשה דקאמר
מג
א מיי' פ"ה מהל' בית
מנחות פ"י ה"ג], ג) מנחות
הבחירה הל' טז:
קדשים מחצי פתח ההיכל ולצפון בין האולם למזבח דתנן במתני'
לימא דלא כרבי כיון דלר"א בר"ש נמי קשה נוקמיה
(ג)
מד ב ג מיי' פ"ג מהל'
צג:, ד) [לקמן מג:],
ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ותנן בפרק דלקמן (דף מא:)
בין המזבח כולו ויש לומר דס"ד דבשלמא לר"א בר"ש כיון דעל ירך
ה) בס"א: חלף, ו) [דברים כו],
מעשה הקרבנות הלכה
שבמקום וידוי שחטו דקתני בא לו אצל פרו שניה וסמך שתי ידיו
המזבח הוי מקום ננסין וטבעות ושולחנות לא מוקמי ליה התם שאין
ז) צ"ל [יבמות פ' הערל דף
יד:
❖
❖
ד [מיי' שם הלכה יג]:
ע"ג.],
כו' שחטו וקיבל במזרק כו' ד): וכנגד
לשם מקום פנוי כולי האי ועוד שמא
גמ' מאן שמעת לי' דאמר בין האולם ולמזבח
כל המזבח כולו. שלשים ושתים אמה
ירביץ גללים ואצל המזבח גנאי הוא
שכנגד המזבח בצפון קרוי צפון
אבל לר' לוקמיה רחוק משם אצל
צפון רבי אלעזר ברבי שמעון היא דתניא
הגהות הב"ח
מוסף רש"י
לשחיטת קדשי קדשים אבל שלא כנגד
הפתח ומכל מקום מהדר ליה דטפי
איזהו צפון מקיר של מזבח צפוני ועד כותל
(א) גמ' אפילו תימא רבי
מאן שמעת ליה דאמר
א)
המזבח לצד מערב ולצד מזרח אע"פ
הוה עדיפא לאוקמיה אצל המזבח
השתא רבי אדר' יוסי בר'
בין האולם ולמזבח צפון.
העזרה וכנגד כל המזבח כולו צפון דברי ר'
יהודה מוסיף: (ב) שם ועל
שהוא צפון העזרה אינו צפון לשחיטה
מלקרבו כל כך להיכל אלא משום
דקתני (לקמן מג:) שחטו
יוסי בר' יהודה ר' אלעזר בר"ש מוסיף אף
עולה עון לקט שכחה ופאה
וקיבל במזרק את דמו סמוך
דבעינן על ירך המזבח כדכתיב
חולשא דכהן גדול:
(ומעשר עני) תא"מ ונ"ב
לוידויו מיד, אלמא בין האולם
ומעשר עני. לא ידענא אמאי
בין האולם ולמזבח א רבי מוסיף אף מקום
(ויקרא א) ושחט אותו על ירך המזבח
רש"י לא גרס ליה: (ג) רש"י
ולמזבח צפון הוא לשחיטת
דריסת רגלי הכהנים ואף מקום דריסת רגלי
ד"ה מאן שמעת כו' בין
קדשים דהא פר חטאת
צפונה: אף בין האולם למזבח. כל
לא גרס ליה רש"י דאף
האולם למזבח קשחיט דתנן
הוא (זבחים כ.). וכנגד כל
ישראל אבל מן החליפות ולפנים הכל מודים
חלק צפוני לצד מערב אע"פ שאינו
על גב דבתוספתא דמנחות ליתא
במתני' ופרו: (ד) ד"ה אף
המזבח. כנגד צפונו, ולא מן
ירך ממש אבל חלק צפוני שמן המזרח
דילמא ברייתא אחריתי היא ואי
שפסול לימא רבי אלעזר ברבי שמעון היא
בין האולם כו' שמן המזרח
המזבח והלאה לא לצד מזרח
ולמזבח לאו שמו צפון
ולא לצד מערב, ואע"פ שהוא
ולמזבח לא (שמן מזבח): רבי
משום דיש לו וידוי כדכתיב וגם
(ד)
ולא רבי אפילו תימא רבי (א) ורבי השתא
מזבח: (ה) ד"ה השתא רבי
בחצי חלק העזרה הצפוני לא
מוסיף. אף כל צפון העזרה שבאחת
נתתיו ללוי לגר וגו' מ"מ כיון דאין
כו' קא אמרי וכי אפשר
אדרבי יוסי ברבי יהודה מוסיף אדרבי אלעזר
כשר הוא לשחיטת חטאת,
לו וידוי בפני עצמו אלא אגב מעשר
עשרה אמה של מקום דריסת רגלי
דרבי דמוסיף את: (ו) ד"ה
דבעינן על ירך המזבח וליכא
ברבי שמעון לא מוסיף אנן הכי קא אמרינן
(שם). אף בין האולם
אנן הכי כו' נוקמיה בחלק
שני כמו תרומה דאין מתודה עליה
הכהנים עד כותל מזרחי של עזרה:
❖
צפוני של כל העזרה:
ולמזבח. שהוא מערבו של
אי רבי היא נוקמיה בכולה עזרה אלא מאי
אבל מן החליפות ולפנים. רוחב
בפני עצמה כדתנן במסכת ביכורים
מזבח, ובלבד שיהא בחלק
רבי אלעזר ברבי שמעון היא ונוקמיה בין
האולם עודף על רוחב ההיכל ט"ו
(פ' ב' משנה ב) ומייתי לה בפרק
צפוני של עזרה, אבל מזרחו
של מזבח לצד שער נקנור שבו
מזבח ולכותל אלא מאי אית לך למימר משום
ז) (הזהב דף נב) ובמסכת מעשר שני
אמה לצפון וכנגדו לדרום ומשך אותו
רבינו חננאל
נכנסין לעזרה לא מכשר אפילו
עודף אינו אלא עשר אמות ממזרח
(פ"ה משנה י) תנא וגם נתתיו לרבות
חולשא דכהן גדול לרבי נמי משום חולשא
חלק צפוני, דקילא קדושתיה
מתניתין דלא כר' יוסי דתניא
לצד מערב ואותו עודף קרוי בית
את התרומה וכו' להכי מתודה נמי
דהוא מקום דריסת ישראל
ושחט אותו על ירך המזבח
דכהן גדול: ראשו לדרום ופניו למערב:
וכהנים, י"א אמה מקום
צפונה, איזהו צפון המזבח
החליפות שהיו בהן עשרים וארבע
עון מעשר עני על העולה ועוד
היכי משכחת לה אמר רב בעוקם את ראשו
דריסת ישראל מן השער
הכשר בשחיטת קדשי קדשים
חלונות חלון לכל משמר ששם גונזים
דוידוי דהתם היינו כשעשה כדין והכא
ולפנים וי"א אמה עוד לצד
מקיר צפוני עד כותל עזרה
ונוקמיה להדיא אמר אביי גזירה שמא ירביץ
סכינים של קודש וסכין קרוי חילוף ה)
מתודה עון מעשר עני:
המזבח מקום של דריסת רגלי
צפוני כנגד כל המזבח דברי
על עשה ועל לא תעשה שניתק
גללים תנו רבנן כיצד סומך הזבח עומד
הכהנים (שם). רבי מוסיף.
ר' יוסי ב"ר יהודה. ר'
ב) ב
בלשון ערבי ואויר שאחורי אותו
אף צפון שבאותן עשרים
אלעזר בר' שמעון מוסיף
בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח
לעשה. לא ידענא אמאי לא
עודף למערב ואויר שבין צפון כותל
ושתים אמה של צד מזרח
כלפי המערב אף בין האולם
ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי
שהן דריסת ישראל וכהנים
העודף לבין כותל העזרה קרוי לפנים
קא חשיב כל לאוי דלא לקו עלייהו
ולמזבח. ר' מוסיף מקצה
(שם). אבל מן החליפות.
המזבח ולחוץ כ"ב אמה,
מן החליפות: הכל מודים שפסול.
קרנות של זבח ובלבד שלא יהא דבר חוצץ
כגון לאו שבכללות ולאו שאין בו
ג) ג
ומהו בית החליפות, האולם
והם מקום דריסת הכהנים
מעשה ונראה לי מדכתיב (ויקרא א)
דכיון שאין המזבח נראה שם אינו
בינו לבין הזבח ומתודה על חטאת עון חטאת
עודף רוחבו על רוחב ההיכל
י"א אמה ומקום דריסת
ט"ו אמה לצפון וט"ו לדרום
רגלי ישראל [י"א] אמה.
המזבח: לימא. דוקא
קרוי ירך
ונרצה לו משמע שיש לו תקנה ורצוי
ועל אשם עון אשם ועל עולה עון לקט
והוא נקרא בית החליפות
נמצאת לר' יוסי ב"ר יהודה
רבי אלעזר
ברבי שמעון היא ולא
במקום אחר והיינו עשה שבידו לתקן
ששם בכותל האולם מאחוריו
שכחה ופאה (ב) ומעשר עני דברי רבי יוסי
צפון ל"ב אמה בלבד והוא
רבי: השתא ר' אדרבי יוסי מוסיף
לעשות סוכה ותפילין וכיוצא בהן ואם
חלונות שהכהנים מצניעין שם
ארך המזבח. ולר' אלעזר
הגלילי רבי עקיבא אומר אין עולה
ד
את סכיניהם (וסכין קרי
ב"ר שמעון נ"ד אמה. הנה
וכו'. כלומר
מאי תיבעי לך פשיטא
עבר יום או יומים עולה מכפרת עליו
חילוף בלשון ערבי) הכי תנן
משנתנו אינה לר' יוסי ב"ר
באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק
דלאו דוקא
קא אמרי וכי (ה) רבי
וכן לא תעשה הניתק לעשה וכן על
לה במסכת מדות ואשמעינן
יהודה, דהא לית ליה מקום
לעשה במאי קא מיפלגי אמר ר' ירמיה
דמוסיף את צפון של צד מזרח שהוא
חייבי מיתות ועל חייבי כריתות וחייבי
דמאחורי האולם לאו צפון
כשר לשחיטה אלא כנגד
הוא לשחיטת קדשים, דכיון
בלאו לאוין חמורין היתה מכפרת אלא שיש
המזבח בלבד, ומתני' קתני
מרוחק מקדושת היכל אדרבי יוסי
דלא מתחזי מזבח התם
שחיטת הפר בין האולם
הוא דמוסיף לה אבל דרבי אלעזר לית ליה אפשר לומר כן המרוחק להן כפרה אחרת שעונשן אמור אבל הני אין להם ריצוי ותקנה במקו' אחר:
לא קרינן ביה על ירך,
ולמזבח. לר' נמי ליתה, דהא
כשר והמקורב פסול: אנן הכי קאמרינן. כלומר הא ודאי פשיטא
אע"ג דמכשרינן ליה לשחיטת
לאו
אפילו מכנגד המזבח ולחוץ,
קדשים קלים לקדשי קדשים
ונמצא לר' כשר בשחיטה
לן דרבי נמי אית ליה בין האולם ולמזבח צפון והאי דקא אמרי מתני' לימא דלא כרבי הכי קשיא לן דתנא דמתניתין לית ליה דרבי
. אדרבי אלעזר
פסול (שם)
ע"ו אמה, והוא מכותל מזרחי
דמכשיר כל צפון העזרה דאי כרבי למה לי לקרוביה לבין האולם ולמזבח נוקמיה בחלק צפוני (ו) דכל העזרה באיזה מקום שירצה:
ב"ר שמעון לא מוסיף.
עד כותל ההיכל נוקמיה
האי מוסיף דקתני אדר' יוסי
אלא מאי רבי אלעזר ברבי שמעון נוקמיה בין כותל מזבח צפוני לכותל עזרה צפונית. דהא לכולי עלמא עיקר צפון דירך המזבח
בכל העזרה. ואמר אלא
קאי, אדר' אלעזר לא קאי,
מתני' ראב"ש לוקמיה בין
ממש התם הוא: אלא מאי אית לך למימר. אמאי מקרב ליה כולי האי: משום חולשא דכהן. שלא יכבד עליו משוי מזרק הדם
והא ע"כ אדר' אלעזר נמי
מזבח לכותל העזרה ולדברי
מרחוק: לרבי נמי. אע"ג דכל עזרה כשירה בצפון שלה מקרב ליה לצד הפתח משום חולשא דכהן: ונוקמיה להדיא. אחוריו למזבח
אמרה למילתיה, דעל כרחך
הכל צפון הוא. אלא למה
כיון דמכשר מקום קדושה
ופניו להיכל: שמא ירביץ גללים. וגנאי הוא להראות בית הריעי שלו לצד המזבח והכי שפיר טפי להיות זנבו לצפון וראשו לדרום
קרבו לשחטו קרוב להיכל,
קלה לשחוט שם, מקום קדוש
לפי שכהן גדול חלישות
נמצא זנבו שלא כנגד המזבח שאינו מושכו לצד דרום כל אורך הפר אלא שיהא מקצת גופו בין האולם ולמזבח: כיצד סומך. כל
חמורה לא כל שכן .
יש בו, אינו יכול לבוא
(שם)
סמיכת קדשי קדשים: עומד בצפון. שקדשי קדשים טעונין צפון: ופניו למערב. ואחוריו למזרח: והסומך. הבעלים: עומד במזרח.
אנן הכי קאמרינן. הא
בדם הפר מרחוק. כך לרבי
דשקליה ליה מרבי, לאו משום
אע"פ שכל העזרה כולה
אחוריו למזרח: עון חטאת. אותו חטא שהוא מביא עליו: ועל עולה עון לקט שכחה ופאה. שאין להן וידוי. הכי גרסינן לה בתוספתא
דרבי לא מכשיר בין האולם
כשר הוא, משום חולשה
דמנחות (פ"י) ולא גרסינן בה מעשר עני דהא יש לו וידוי וגם נתתיו ללוי ו) זה מעשר ראשון ליתום ולאלמנה זה מעשר עני (מעשר שני פ"ה
ולמזבח לשחיטת חטאת, אלא
דכהן גדול קירבו. מקום
משנה י): רבי עקיבא אומר אין עולה באה כו'. טעמא מפרש בתוספתא על מה עולה באה אם על כריתות ומיתות ב"ד הרי עונשן
הכי קשיא לן כיון דרבי נמי
בית החולפות הן ט"ו אמה
מכשיר לצפון שבמזרח למה לו
שהאולם עודף מפה ומפה
אמור אם על לא תעשה הרי עונשן אמור מלקות הא אין עולה
באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה שאין לוקין עליו:
לשוחטו אצל האולם, לוקמיה
על ההיכל וכותליו ותאיו
בלאו בצפון המזרחי סמוך לכניסתן
וכתליו והמסיבה וכותליה.
לעזרה דהא לאו אורח ארעא לאקרובי להיכל (שם). אלא מאי ר"א בר"ש היא. ומשום דלא מכשר מקום דריסת ישראל וכהנים
ראשו לדרום ופניו למערב, אוקימנא בעוקם ראשו של פר. ולמה לא היה מעמידו אחריו [למזבח וראשו] למערב שפתח
לשחיטת חטאת ממטי ליה להתם, אכתי תקשה לך דהוה מצי לאוקמי מקיר מזבח צפוני עד כותל עזרה צפוני, דהוי צפון לדברי הכל
ההיכל במערב. גזירה שמא ישליך גללים. ת"ר כיצד סומך הזבח, עומד בצפון ופניו למערב בעוקם והסומך עומד במזרח
(שם). אלא מאי אית לך למימר. עליה, משום חולשא דכהן גדול. שכל עבודות של היום עליו ותש כחו, להכי ממטינן
וכו'. ומתודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי ר' יוסי הגלילי. ר'
ליה להתם לפי שהוא צריך להכניס דמו להיכל ולהזות ולא יכבד עליו משוי המזרק והדם (שם). לרבי נמי. הא טעמא איכא (שם).
עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה.
תוס'
ישנים
מאן שמעת ליה בין האולם למזבח צפון. [דסומכין] במקום ששוחטין בצפון, כדתניא בתו"כ [ויקרא פרשתא דא] וסמך ושחט
נמי אית להו וידוי כדתנן במעשר שני [פ"ה מ"י] בערתי הקדש זה מעשר שני ונטע רבעי, נתתיו ללוי זה מעשר ראשון, וגם נתתיו זו
במקום שסומכין שוחטין. אלא מאי אית לך למימר משום חולשא דכהן גדול. וא"ת נוקמיה בין (אולם) [כותל] למזבח במקום
תרומה, לגר וליתום ולאלמנה זה מעשר עני ולקט ושכחה ופיאה [אע"פ ש]אין מעכבין את הוידוי, פי' שאין עיקר אלא על מעשר שני
שראוי לשחיטה. י"ל דחיישינן שמא ירביץ גללים. ובלבד שלא יהא דבר חוצץ. בתו"כ [שם פרק דב] מפיק ליה מקרא דסמך ידו
בלבד, והיינו שאין להם וידוי דתוספתא, כלומר אינו צריך ואין בהם עיכובא כמו במעשר שני, וא"כ גרסינן שפיר מעשר עני. ועוד קשה
על ראש ולא ידו על גב ידו, וכל שכן דבר אחר שחוצץ, וגמרינן נמי בתו"כ [אחרי פרשתא דד] מוסמך אהרן את שתי ידיו מלמד
מאי שייך וידוי דהכא להני דמעשר שני, התם מיירי (בודאי) [בוידוי] שעשה כהלכה כדכתיב [דברים כו, יג] ולא עברתי ממצותיך וגו',
אבל כאן אינו מתודה אלא על מה שעבר עליהם ולא עשאם כדין, ותנן נמי [שם מי"ב] לא אכלתי באוני ממנו אכלו באנינה אינו (צריך)
שהסמיכה בשתי ידים, ודריש נמי בתו"כ פרשת ויקרא [דיבורא דחטאות פרשתא גד] וסמך ידו על ראש הפר, לרבות פר יום הכפורים
לסמיכה. ועל עולה עון לקט שכחה ופיאה. שאין להם וידוי. ה"ג בקונטרס ובתוספתא [מנחות פ"י ה"ד] ולא גרסינן מעשר (שני)
[יכול] להתודות, ואיך יתכפר לו אם לא יתודה על (נחלתו) [עולתו]. על כן נראה דל"ג שאין להם וידוי בתוספתא דלא שייך מידי הכא,
וכן פירש ה"ר יוסף. עון לקט כו'. אכתי איכא טובא שניתוקם לעשה אלא בא להשמיענו שאלו ניתוקם לעשה.
[עני] לפי שיש לו וידוי וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני, כך פי' בקונטרס. ואין נראה לרבינו דבכולהו