לו:
אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
לאו
דנבילה איכא בינייהו. ה"נ הוי מצי למימר טריפה דכתיב
בלאו דנבילה קא מיפלגי. דכתיב עשה אחריו לגר אשר בשעריך
מה א
א)
ב) ג)
ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון
תתננה ואכלה ומיהו על כרחך אין זה ניתק לעשה דהא
ד)
אותו וליכא למימר לכולי עלמא לא לקי אההוא לאו דטריפה דהוי
נתינתה לגר אי אפשר לאחר שעבר על לא תעשה של אכילה ועל
ה) ו)
❖
ליה לאו שבכללות דאיצטריך לבשר קדשים שיצאו חוץ למחיצה ולהוציא
כרחך עשה מעיקרא משמע
לא תאכלו כל נבילה אלא לגר תתננה
ולא תאכלוה: רבי עקיבא סבר לאו
העובר את ידו קודם שחיטה בפרק
ז)
מעליא הוא. ולוקין עליו ולאו דלקט
בהמה המקשה דהא
$ בלאו דנבילה קא מיפלגי ר"ע סבר לאו
ח) ט)
תורה אור השלם
לטריפה דכתיב בהדיא לא הוי לאו
שכחה ופאה נמי עשה דבתריה
י)
מעליא הוא ורבי יוסי הגלילי סבר לאו לאו
❖
1. וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְּׁתֵי
שבכללות כדמשמע בר"פ כל שעה
מעיקרא משמע והכי קאמר קרא
מעליא הוא אביי אמר דכ"ע לאו דנבילה לאו
יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי
גבי נותר וגבי נא
ולקט קצירך לא תלקט
וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת
מעליא הוי והכא בתעזוב קא מיפלגי דרבי
אלא לעני תעזבנו ולא תלקטנו ולקי
ומבושל ט)וע"ש ולענין קדשים ועובר הוא
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל
גליון הש"ס
עקיבא סבר תעזוב מעיקרא משמע ורבי
פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן
עליה ואין עולה באה עליו: ור' יוסי
דהוי לאו שבכללות והא דאמר בפרק
גמ' בלאו דנבילה.
אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר
יוסי הגלילי סבר השתא משמע ת"ר כיצד
הגלילי סבר. לאו דנבילה אע"ג
אלו הן הלוקין י) גבי זר
וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי
❖
מתודה עויתי פשעתי וחטאתי וכן בשעיר
שאכל את העולה חוץ לחומה לפני
דעל כרחך עשה דבתריה מעיקרא
הַמִּדְבָּרָה: ויקרא טז כא
2. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא
המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל
זריקה ופריך ולילקי נמי משום ובשר
משמע הואיל ובתריה דלאו כתיב
1
עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא
אין לוקין עליו דלא דמי ללאו דחסימה
בשדה טרפה לא תאכלו התם לאו
עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל
יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל
הגהות הב"ח
מלקות ממש קאמר אלא איסורא
ובאה עליו עולה ולאו דלקט שכחה
בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל
חטאתם וכן במשה הוא אומר נושא עון
2
(א) גמ'
שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:
ופאה נמי אפילו אמרינן דעשה
בעלמא כדמוכח סוגיא דהתם דאיסורא
ופשע וחטאה דברי ר' מאיר וחכ"א עונות
שמות לד ז
דבתריה מעיקרא הוא משמע לא
קאמר ונ"ל לתרץ דלהכי לא קאמר
(ב)
3. כִּי דְבַר יְיָ בָּזָה וְאֶת
אלו הזדונות וכן הוא אומר הכרת תכרת
3
(ב) רש"י
לקי עליה: אביי אמר דכ"ע לאו
טריפה דאפילו רבי יוסי הגלילי לא
מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת
הנפש ההיא עונה בה פשעים אלו המרדים
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ:
דנבילה. דע"כ עשה דבתריה מעיקרא
חשיב ניתוק כיון דלא ניתק כל מה
במדבר טו לא
וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי ואומר
משמע ולאו מעליא הוי ומלקינן עליה:
שבלאו דבלאו [כולל] נמי קדשים שיצאו
(ג) ד"ה
4
4. וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט
דמים
אז תפשע לבנה בעת ההיא לכל חטאתם
והכא בתעזוב. הכתוב אחר לאו של
מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ
חוץ למחיצתן ואהנך לא קאי לכלב
❖
5
מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי
לקט שכחה ופאה קא מיפלגי: רבי
תשליכון ואע"פ כן מצאתי בספר
אלו השגגות וכן הוא אומר נפש כי תחטא
6
אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר
יוסי סבר השתא משמע. אחר שלקט
אחד לאו דנבילה וטריפה איכא בינייהו
אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי
בשגגה ומאחר שהתודה על הזדונות ועל
הגהות מהר"ב
כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:
אבל תימה לי אמאי לא קאמר לקט
ועבר על לא תעשה נתקו הכתוב
המרדים חוזר ומתודה על השגגות אלא
א
מלכים ב ג ז
רנשבורג
שכחה ופאה איכא בינייהו ופליאה
לעשה וצוהו לעוזבו שם לעני ולגר
5. וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד
כך היה מתודה חטאתי ועויתי ופשעתי לפניך
א] גמ'
ולפיכך אין לוקין עליו: ור"ע סבר.
גדולה מאד דשבק לקט שכחה ופיאה
יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז
אני וביתי וכו' וכן בדוד הוא אומר חטאנו
7
תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא:
דאיירי בהו ונקט נבילה ונ"ל דמעיקרא
מעיקרא קודם לקיטה קאי עשה
מלכים ב ח כב
עם אבותינו העוינו הרשענו וכן בשלמה
ולקי עליה דלא ניתק לעשה ואין עולה
בעי למימר דנבילה איכא בינייהו וכיון
6. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הוא אומר חטאנו (והרשענו ומרדנו) וכן
באה עליו: וכן בשעיר המשתלח הוא
דאשכחן מילתא אחריתי דאיכא בינייהו
לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
8
בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר
אומר. עונות תחילה ואח"כ פשעים
איכא למימר דלתרוייהו מכפרת על
בדניאל הוא אומר חטאנו (והעוינו) והרשענו
❖
9
לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת
ואחר כך חטאים: המרדים. העושה
לקט שכחה ופיאה לרבי יוסי הגלילי
ומרדנו אלא מהו שאמר משה נושא עון
ויקרא ד ב
מֵהֵנָּה:
7. חָטָאנוּ עִם אֲבוֹתֵינוּ
להכעיס: מלך מואב פשע בי. מרד
דלא הזכיר ניתוק בדבריו מכפר
ופשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה
הֶעֱוִינוּ הִרְשָׁעְנוּ:
בי: אז תפשע לבנה. מרדו יושבי
אע"ג דלאו ניתוק גמור הוא ושמעיה
רבינו חננאל (המשך)
רבש"ע בשעה שישראל חוטאין לפניך
תהלים קו ו
לבנה על מלך יהודה: חוזר ומתודה
ר' עקיבא דסבירא ליה כל לאו שכתב
8. וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ
כחכמים, ולא משגחינן להני
ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות
כלהו דהא איפרקן כולהו,
כו'. בתמיה אם על זדונות ימחלו
עשה אחריו אע"ג דלאו ניתוק הוא
אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ
ופשוטים הם. ירושלמי תנא
אמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כדברי
וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ
לו אין צריך לבקש שוב על השגגות:
לתקן אחריו הלאו לאחר שעבר עליו
כיצד מתודים אומר עויתי
שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ
חכמים פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים
עשה להן זדונות כשגגות. והכי קאמר
עולה מכפרת עליו ותנא לקט שכחה
פשעתי חטאתי וכו'. א"ר
וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ:
מלכים א ח מז
חגי בראשונה אומרים אנא
מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' מאיר
נושא עון ופשע כחטאת שוגג: דקא
ופאה והוא הדין לנבילה וקאמר ליה
9. חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ
השם ובשנייה אומרים אנא
מסייע ליה קרא. דוידוי יוה"כ גופיה:
רבי עקיבא בלקט שכחה ופאה
דקמסייע ליה קרא (א) א] דמשה קמ"ל ההוא
בשם. ואומר והתודה עליו
וּמָרָדְנוּ וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ
ההוא דנחית. שליח ציבור שמסדר
מודינא לך דלדידי סבירא לי דהוי
וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ: דניאל ט ה
את כל עונות בני ישראל
דנחית קמיה דרבה ועבד כר"מ א"ל
01. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
וגו' דברי ר' מאיר. וחכמים
ניתוק גמור לתקן הלאו אחר שעבר
בתפלתו של יום הכפורים סדר
שבקת רבנן ועבדת כר"מ א"ל כר"מ סבירא
אומרים עונות אילו הזדונות
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
עליו דסבירא לי כרבי ישמעאל דאמר
עבודותיו של כהן גדול על שם
כו'. ומתני' בתרוויהו קתני
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
לי כדכתיב בספר אורייתא דמשה: ת"ר
פרק הגוזל קמא
ונשלמה פרים שפתינו
מצות
:
ויקרא טז ו
אנא השם. וקיימא לן כמתני'
פאה להפריש מן הקמה לא הפריש וכפר בכפרת דברים הכתוב מדבר אתה
11. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה
דלגבי ר' לא משגחינן ברבי
01
וכפר. מה שאמור בפרו וכפר בעדו
(חייא) [חגי] דאמר' ר' לא
עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָע¢ מַד
אומר בכפרת דברים או אינו אלא כפרת
ובעד ביתו דברי וידוי:
מן הקמה כו' עד רבי ישמעאל אומר
שנא ר' חייא מנא ליה.
חַי לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר עָלָיו
דמים הרי אני דן נאמרה כאן כפרה ונאמרה
נאמר להלן. בשעיר המשתלח יעמד
ועוד יש לומר כיון שאין
אף מפריש מן העיסה ומפרש התם
לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל
ויקרא טז י
בה בתוספתא אלא עויתי
הַמִּדְבָּרָה:
חי לפני ה' לכפר עליו : ואם
להלן כפרה מה כפרה האמורה בשעיר
דאפילו את"ל דשינוי קונה הכא חייב
11
ויקרא פרק טז
פשעתי בלא הזכרת אנא
נפשך לומר. להשיב תשובה על
משום דכתיב תעזוב יתירא אלמא
21. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
דברים אף כפרה האמורה בפר דברים
השם בתחלה כלל, בא ר'
חגי לומר בראשונה ובשניה
אפילו אחר שעבר הלאו לגמרי אמר
גזירה שוה זו לומר שאין וכפר אלא
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
ואם נפשך לומר הרי הוא אומר והקריב
21
מזכיר בשניהן אנא השם
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת
פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ: קרא תעזוב ותפטר אם כן הוה ליה
במתן דמים על כרחך מיניה וביה
אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר
והרואה טעה. ירושלמי חד
❖
ניתוק גמור אבל נבילה לא אבל
תיפוק לך דלא אפשר למימר הכי
(אפי') [אסי] אמר לר' פנחס
ויקרא טז יא
בעדו ובעד ביתו ועדיין לא נשחט הפר
תא נמסור לך השם, א"ל
בתר הכי דקאמר דלכולי עלמא בעי
שהרי הוא אומר והקריב אהרן את
(ליאוי) [לית אנא] יכיל דאנא
מאי ואם נפשך לומר וכי תימא נילף משעיר
ניתוק גמור אז צריך לומר דלקט
פר החטאת אשר לו וכפר בעדו
אכיל מעשר ואמר רב דרגיל
רבינו חננאל
הנעשה בפנים שכפרתו בדמים הרי
שכחה ופאה איכא בינייהו שאל"כ
ובעד ביתו ואחר כך ושחט את
בשם לא יכיל מיכול מבר
נש כלום. ואסיקנא לא
ואמרינן ר' יוסי הגלילי נמי
הוא אומר וכפר ועדיין לא נשחט הפר
פר החטאת וגו' על כרחך וכפר
מאי בינייהו א"נ דמעיקרא ס"ד דלכולי
מסרינן ליה לרמאין. ת"ר
הכי קאמר דכולהו לא תעשה
בעדו ועדיין לא נשחט אלמא
עלמא תעזוב להבא משמע וניתוק
ומנין
וכפר בכפרת דברים. כלומר
שניתק לעשה נינהו, כגון
כפרה זו בדברים היא: מאי אם נפשך לומר. מה היה
גמור הוא מיהו רבי עקיבא שמעיה לת"ק דאפילו אי לא הוי ניתוק
הכפרה בוידוי. או אינו אלא
דכתיב ופרט כרמך לא תלקט
בדמים כדכתיב כי הדם
לא תעשה, ניתק לעשה לעני
להשיב לו דאיצטריך ליה טעמא אחרינא: וכי תימא
מכפר מדלא הזכיר בהדיא ניתוק לעשה אם כן הוא הדין נבילה:
הוא בנפש יכפר. נאמרה
ולגר תעזוב אותם האידנא.
נילף. האי וכפר מכפרה
דכתיבא בשעיר הפנימי דכתיב
יכול
ואמרינן בלאו דנבלה פליגי,
כפרה בפר ונאמרה כפרה
וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל וההיא במתן
היא דבתר מתן דמים כתובה ועוד שאין בו וידוי:
בשעיר המשתלח, מה כפרה
דכתיב ביה לגר אשר בשעריך
(ג)
האמורה בשעיר המשתלח
תתננה ואכלה, ר' יוסי הגלילי
ומנין בכפרת דברים והוא הוידוי,
סבר לא דמו להני אלא ההוא
אף כפרה בפר, וידוי. ואם
לאו מעליא הוא. ור' עקיבא
יש לך לומר למוד כפרה כפרה משעיר הנעשה בפנים שהוא כפרת הדם, הרי הוא אומר והקריב וכיפר ועדיין לא נשחט.
סבר האי נמי לאו שניתק לעשה הוא דכל תנא בתרא לטפויי קאתי. אביי אמר בתעזוב פליגי, ר' עקיבא סבר מעיקרא
משמע ואינו לא תעשה שניתק לעשה, אלא כגון לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו וגו', אבל הני לא. ור' יוסי
נתברר כי כפרה זו כפרה בדברים היא.
הגלילי סבר תעזוב השתא משמע, כלומר לא תלקט ואם לקטת תעזבהו השתא. ת"ר כיצד מתודה. אומר עוויתי פשעתי
חטאתי וכו'. וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי כו'. ואסיקנא אמר רבה בר שמואל אמר רב הלכתא כחכמים. ואע"פ
דר' מאיר מסייע ליה קרא. וההוא מרבנן דנחת קמיה דרבא ועבד כר' מאיר ואמר כדכתיב בספר אורייתא דמשה, הלכתא
תוס'
ישנים
.
.
.