אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יכול
יתן שנים על זה. משמע דהכי פי' שנים שכתוב עליהם לשם
ומנין שבאנא. יהא וידוי זה: נאמר כפרה בחורב. במעשה עגל
מו א
א) ב)
ג)
אולי אכפרה בעד חטאתכם: מה להלן באנא. אנא חטא
יתן על של שם ושנים של עזאזל על של עזאזל אבל בירושלמי
מז ב
ד) ה)
העם הזה וגו': ומנין שבשם. אנא ה': בעגלה ערופה. כפר לעמך
פריך אהא דקאמר יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ועל זה ולאו
ו) ז)
מח ג
ישראל אשר פדית ה' : בשלמא חורב מעגלה לא יליף. לומר
דא היא קמייתא משמע דב' על זה וב' על זה היינו של שם ועזאזל על
מט ד ה
ח)
שיהא שם הזכרת השם: מאי דהוה
זה ועל זה ומתרץ הכי יכול משהוא
ט)
הוה. כבר עבר ואי אפשר לחזור:
נותן של שם על של שם ושל עזאזל
ומנין שבאנא נאמר כאן כפרה ונאמר להלן
נ ו
אלא עגלה ערופה נילף מחורב.
על של עזאזל יחליף ויתן של שם על
י)
בחורב כפרה מה להלן באנא אף כאן באנא
❖
כ)
ותיבעי אנא: והתנן. בהדי' מעשה
של עזאזל ושל עזאזל על של שם:
ומנין שבשם נאמר כאן כפרה ונאמרה
ת"ל גורל גורל ריבה. מיהו תימה
עגלה ערופה במסכת סוטה
נא ז
בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם אף
הכהנים אומרים כו': הכי גרסינן
לי דמעיקרא קאמר דמגורלות
תורה אור השלם
כאן בשם אמר אביי בשלמא חורב מעגלה
נב ח ט
בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה
נפקא לן והדר מייתי ברייתא דמגורל
1. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר
ערופה לא יליף מאי דהוה הוה אלא עגלה
כו': מתני' בא לו למזרח. חוזר
גורל נפקא ליה ועוד דלעיל דרשינן
נג י
פָּדִיתָ יְיָ וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי
❖
ערופה תיליף מחורב וכי תימא ה"נ והתנן
אחוריו לצד מזרח סמוך לפתח שלא
מדכתיב גורלות שיהו שניהן שוין וי"ל
בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר
לָהֶם הַדָּם: דברים כא ח
הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל ואילו
היו מכניסין השעירים (ב) להגריל
דהא דקתני גורלות של כל דבר לאו
א
1
2. כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל
ממשמעות דגורלות נפקא ליה אלא
אלא שיהיו בתוך חלל העזרה כדכתיב
באנא לא קא אמר קשיא: והן עונין אחריו:
לֵאלֹהֵינוּ: דברים לב ג
לעזי רש"י
3. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם
ה"ק תנא גורלות שאמרה תורה
והעמיד אותם לפני ה'
תניא רבי אומר כי שם ה' אקרא הבו
2
רְשָׁעִים יִרְקָב: משלי י ז
אשקור"ן [אישקרי"ן].
של כל דבר הן לאו מהכא נפקא
אבל לא לקרבן כל כך לצד ההיכל
❖
4. וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ
גודל לאלהינו אמר להם משה לישראל
קופסה (בעיקר לתכשיטים).
אלא מגורל גורל ריבה:
עד שהוא בא לשוחטו היו מקריבין
הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה לִפְנֵי יְיָ וְזָרְקוּ
בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם
יכול יתן של שם ושל עזאזל על
אותו כדתנן לקמן הביאו לו
בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת דָּמוֹ
הבו גודל חנניה בן אחי ר' יהושע אומר 3זכר
עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
מוסף רש"י
זה כו'. פירש"י ויברור איזה
את השעיר שחטו וכו': לצפון המזבח.
ויקרא א יא
צדיק לברכה אמר להם נביא לישראל בשע'
❖
שירצה לשם ואיזה שירצה לעזאזל וא"צ
כלומר משוך מכנגד המזבח לצד צפון
5. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי
הובא בסוף המסכת
שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה:
הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד
לפרש כן דנמצא שלא היה הגורל
שיהא כנגד אויר שבין מזבח לצפון
מתני' בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח
לַיְיָ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:
קובעת אלא השם וקרא כתיב ועשהו
דאע"ג דלא שחיט ליה הכא מ"מ כל
❖
ב
ויקרא טז ח
רבינו חננאל
חטאת ודרשינן מיניה בפרק טרף
מעשיו טעונין צפון ואשמועינן שאין
הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושם
שנינו במשנתינו סידור הוידוי
צפון כנגד מזרחו של מזבח: קלפי.
בקלפי דלא השם עושהו
שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלו'
אנא השם כו', מנא לן.
גליון הש"ס
אשקור"ן בלע"ז: של אשכרוע. ברוש:
חטאת אלא הגורל אלא נ"ל לפרש
כתיב הכא כפרה, וכפר בעדו
של אשכרוע היו ג ועשאן בן גמלא של זהב
גמ' הרב באמצע.
יהושע בן גמלא. כשנתמנה בכהונה
יכול יתן של שם כו' כמו שיש בירושל'
ובעד ביתו, וכתיב בחורב
והיו מזכירים אותו לשבח בן קטין עשה
כפרה, שנאמר אתם חטאתם
ד
גדולה: בן קטין. כ"ג היה: עשה
לאחר שנתן של שם על של שם ושל
שם יכול יתן שנים
חטאה גדולה ועתה אעלה
י"ב דד לכיור שלא היה לו אלא שנים ואף
י"ב דד. ליציקת המים: מוכני.
עזאזל על של עזאזל יחליף ויתן של
על זה.
אל ה' אולי אכפרה בעד
הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו
זה על של זה לקיים מה שנאמר
מפרש בגמרא גלגל לשקעו בו
חטאתכם, וכתיב וישב משה
(ג)
ה
אל ה' ויאמר אנא חטא
נפסלין בלינה מונבז המלך היה עושה כל
גורלות דמשמע גורלות על כל א' אי
בבור שיהו מימיו מחוברים למימי
העם הזה חטאה וגו', מה
❖
נמי לאחר שנקבעו יביא עוד ב' גורלות
הכיור ואי לא הוו מיפסלי בלינה
ידות הכלים של יוה"כ של זהב הילני אמו
להלן בחורב וידוי כפרה
באנא, אף הכא באנא. ומנא
של שם ושל עזאזל ויניח של שם על
לפי שקדשו בכלי ולא כבוד קדשים
עשתה נברשת של זהב על פתח (א) היכל
לן כי הוידוי בשם, גמר
הוא ליפסל מים קדושים: נברשת.
של שם ושל עזאזל על של עזאזל:
ואף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת
כפרה מעגלה ערופה, מה
הגהות הב"ח
אמר להלן בעגלה ערופה בשם,
מנורה ודומה לו בספר דניאל
סוטה כתובה עליה נקנור נעשו נסים
(א) גמ'
שנאמר כפר לעמך ישראל
לקבל נברשתא דדהבא במעשה
לדלתותיו והיו מזכירין אותן לשבח: גמ' מדקאמר לצפון המזבח מכלל
של (ב) רש"י
אשר פדית ה' ואל תתן
בלשאצר: שפרשת סוטה כתובה
דם נקי וגו', אף כפרה
דמזבח לאו בצפון קאי מני ראב"י היא דתניא צפונה לפני ה' שיהא
עליה. ולא יצטרך להביא תורה לכתוב
4
בין
האמורה כאן בשם. ואקשינן
האולם למזבח
דתגמור עגלה ערופה מחורב
צפון כולו פנוי דברי ראב"י והא רישא ר"א בר"ש היא כולה ראב"י היא
ממנו מגילת סוטה במקדש: נקנור
(ג) ד"ה
בכפרה כפרה שתהא טעונה
נעשו נסים לדלתותיו. שם האיש
ותני בבין האולם ולמזבח: הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו: אמר
אנא בוידוי. ועלתה בקושיא.
(ד) ד"ה
נקנור ונס שלו מפורש בגמרא :
תניא רבי אומר כי שם ה'
רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור תנן הסגן בימינו וראש בית
ייתי (ה) ד"ה
גמ' מדקאמר לצפון המזבח.
אקרא הבו גודל לאלהינו,
אב בשמאלו ועוד תניא ו שלשה שהיו מהלכין בדרך $ הרב באמצע
היא
אמר משה לישראל בשעה
שהוצרך למושכו מכנגד המזבח ולצפון:
(ו) ד"ה
שאני מזכיר את שמו של
גדול בימינו וקטן משמאלו וכן מצינו בשלשה מלאכי השרת שבאו אצל
❖
היא כבין
מכלל דמזבח לאו בצפון הוי קאי.
הקב"ה, אתם המקשיבים
אברהם מיכאל באמצע גבריאל בימינו ורפאל בשמאלו תרגומא רב שמואל
ושומעין הבו גודל לאלהינו.
אין כלום מן המזבח בצפון העזרה
כלומר אמרו ברוך שם
בר פפא קמיה דרב אדא כדי שיתכסה בו רבו והתניא המהלך כנגד
ואי הוו קיימי כנגד מזרחו של מזבח
כבוד מלכותו לעולם ועד.
הגהות הגר"א
רבו הרי זה בור אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח דמצדד אצדודי: וקלפי
פורתא לאו בצפון קיימי: צפונה על
ירושלמי כשהיה כהן גדול
ז
[א] גמ'
מזכיר את השם הקרובים היו
ירך המזבח. צפונה לשון אויר משמע
היתה שם ובה שני גורלות: ת"ר ונתן אהרן על שני השעירים גורלות
5
[ב] שם
נופלין על פניהם והרחוקים
❖
הך ה' (ד) יתירה כ) אל צפון שהוא האויר
[גורלות] של כל דבר $ יכול יתן שנים על זה ושנים על זה ת"ל גורל
אומרים ברוך שם כבוד
ח
מלכותו לעולם ועד. בא
הפנוי: והא רישא ר"א בר"ש (ה). דאמר
אחד לה' וגורל אחד לעזאזל אין כאן לשם אלא גורל אחד ואין כאן
[א]
[ב]
לו למזרח העזרה לצפון
מזבח מקצתו בצפון שהכשיר שחיטת
הגהות מהר"י
לעזאזל אלא אחד יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל
המזבח וכו'. ודייקינן ממתני'
הפר בין האולם ולמזבח: כולה ראב"י
מדקאמר לצפון המזבח
לנדא
עזאזל על זה ת"ל גורל אחד [לה' אין כאן לה' אלא אחד ואין כאן לעזאזל
מכלל דמזבח לאו בצפון
(ו) ותני. ברישא פר היה עומד בבין
[א] רש"י
קאי. מני ר' אליעזר בן יעקב
אלא א'] א"כ מה ת"ל גורלות ט שיהיו שוין שלא יעשה אחד של זהב ואחד
האולם ולמזבח סמוך לבין האולם
היא דאוקימנא בפירקין קמא
של כסף אחד גדול ואחד קטן גורלות של כל דבר פשיטא לא צריכא
ולמזבח אצל מקצוע צפונית של מזבח
דרובא דמזבח בדרום קאי
❖
אליבא דר' אליעזר בן יעקב,
לכדתניא לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב יכול אף זה
שהיה מקרבן אצל הפתח בכל יכולת
והוא מפורש בזבחים תחלת
משום חולשא דכהן ויותר מכאן לא
כן ת"ל גורל גורל ריבה ריבה של זית ריבה של אגוז ריבה של אשכרוע:
פרק איזהו מקומן של זבחים,
יכול לקרבן דאי מעייל ליה כנגד
דתניא ר' אליעזר בן יעקב
[א]
בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור וכו': תנא כדי שיהיו שנים עשר אחיו
תוס' ישנים
י
אומר צפונה שהוא פנוי
מזרח המזבח לאו בצפון הוא: הרי זה
הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת תנא שחרית במילואו
'.
מן הכלים ואפי' ממזבח.
בור. אפי' בדרך ארץ אינו בקי:
והא רישא דמתניתין דקתני
מקדש ידיו ורגליו מן העליון ערבית בירידתו מקדש ידיו ורגליו מן התחתון:
ג' שהיו מהלכין בדרך. לא ילכו זה
בא לו אצל פרו ופר היה
ואף הוא עשה מוכני לכיור וכו': מאי מוכני אמר אביי גילגלא דהוה משקעא
עומד בין האולם ולמזבח,
אחר זה אלא בשורה אחת וכן מצינו
אוקימנא לר' אליעזר בר'
ליה: מונבז המלך עשה כל ידות הכלים וכו': נעבדינהו לדידהו דזהב
במלאכי השרת מדכתיב
שמעון. ופרקינן כולה ר'
אמר
אליעזר בן יעקב היא, ותני
שלשה נצבים עליו מכלל שבשורה אחת
בבין האולם ולמזבח ולא
הוו קיימי זה אצל זה דאי זה אחר זה קיימי אין זה נצבים עליו אלא ראשון: כדי שיתכסה בו רבו. הא דקתני מימינו לא שילך אצלו אלא
בין האולם ולמזבח ממש,
מאחוריו ומיהו גדול לימין וקטן לצד שמאל אצל גדול ושניהם אחורי הרב ממש: ה"ג והתניא המהלך כנגד רבו הרי זה בור אחורי רבו הרי
כלומר לא צריכין צפון ממש.
הסגן מימינו. אמר רב יהודה
זה מגסי הרוח: דמצדד אצדודי. לא אצל ממש ולא אחורי ממש אלא שיכסה בו רבו מקצת צד רבו: יכול יתן שנים על זה ושנים על זה.
המהלך לימין רבו הרי זה
והכי קאמר קרא ונתן על כל אחד משניהם גורלות דמשמע שנים: ת"ל גורל אחד לה'. אין כתיב שם אלא על אחד מהם ואין כתיב עזאזל
בור. ואקשינן עליה ממתני'
אלא על אחד מהם: יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה. לקיים ונתן גורלות שנים על כל אחד משניהם ואיזה שירצה יעשה לשם: ת"ל אחד.
.
דקתני הסגן מימינו ומדתניא
שלשה שהיו מהלכין בדרך
ממשמע שנאמר גורל לה' יודע אני שהוא אחד וכי כתיב אחד לדרשה כתביה: יכול אף זה כן. גורל שהשם כתוב עליו: לדידהו. לכלים:
הרב באמצע גדול מימינו
בידות וקטן משמאלו וכן מצינו
במלאכים מיכאל באמצע גבריאל מימינו רפאל משמאלו. ופרקינן לא בצידו שהוא כנגדו ממש, שהעושה כן הרי זה בור, וגם המהלך אחורי רבו הרי זה גס רוח, אלא דמצדד אצדודי פי' מקצתו כנגדו ומקצתו לאחוריו. ירושלמי חמשה דברים היה הסגן
משמש א' הסגן מימינו. ב' הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. ג' בתמיד אחז הסגן בימינו והעלהו. ד' הניף הסגן בסודרין. ה' לא היה מתמנה בכהונה גדולה עד שהוא נעשה סגן. וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע. מהו אשכרוע,
פוקסינון. י' פעמים היה כהן גדול מזכיר השם בו ביום, ששה בפר, ג' בשעיר ואחד בגורלות. הקרובים היו נופלים על פניהם והרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואלו ואלו לא היו זזין משם עד שהיה מתעלם מהם, שנאמר זה
שמי לעולם, לעלם כתיב. בראשונה היה אומר בקול רם משרבו הפריצים היה אומר בקול נמוך. בן קטין עשה י"ב דד לכיור כו'. תניא כדי שיהו י"ב אחיו הכהנים העסוקים בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת. כבר פירשנוהו למעלה כי בפייס השני
בתמיד של שחר, י"ג זכין בו, הוא וי"ב הרי י"ג. מקדש הוא ואחריו מקדשין הי"ב כל אחד מדד אחד, נמצאו י"ב מקדשין בבת אחת. תנא שחרית במילואו. כלומר, בעליית הכיור מבית שיקועו והוא מלא מקדשין מן הדד העליון. ערבית, שחסרו מי
הכיור, מקדשין מן התחתון. מוכני, גלגל. והוא כדתנן בסוף עירובין וממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת. ודייקינן במקדש אין במדינה לא, דאולודי קלא בשבת אסור, וזה יש לו קול, כדתנן עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן
אומרים הגיע כו'. ומפורש בפרק שיני בשחיטת קדשים והוא שהיה מושך ומסלק הכיור מלא מים, מתוך הים שעשה שלמה שהיה משוקע בו כל הלילה שלא יפסלו מימיו בלינה. וגרסינן בירושלמי הים הזה בית טבילה לכהנים היה שנאמר והים לרחצה
לכהנים בו. ואקשינן ולאו כלי הוא. ופרקינן כההיא דאמר ר' יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעין עיטם והיו רגלי השוורים פחותים כרמונים. מחלפין תשעה ועשרים, א"ר סימון אילו הסכינים כדתנן במסכת מידות היא היתה נקראת בית
חולפות ששם היו גונזים את סכיניהם. פרק ב' בשחיטת קדשים, ת"ר כיצד מצות קידוש, מניח ידו הימנית על רגלו הימנית וידו השמאלית על רגלו השמאלית ומקדש, ר' יוסי בר' יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גבי זו ושתי רגליו זו על גבי זו ומקדש,
אמרו לו הפלגתה אי אפשר לעשות כן, שפיר אמרו ליה, אמר רב יוסף וחבירו מסייעו, מאי בינייהו, אמר אביי [עמידה] מן הצד איכא בינייהו. ומאי טעמא לא מקדשי מיושב דאמר קרא לעמוד לשרת מעומד.