אמר
להם הממונה
פרק שלישי
יומא
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מן אלכסנדריא לפי שלא היו יודעים לרדות מן התנור שלא יהא נשבר
בסירוגין. אם לא שכב אחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ואת כי
נו א
א)
ב)
שטית ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא יתן ה' אותך ואחריו ראשי
לפי שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה כמין ספינה היו יראים לדבקם
(ג)
מבפנים לתנור ואופין אותן מבחוץ: כפלו להם שכרם. מתרומת
תיבות עד סוף המקרא ובאו המים ואחריו ראשי תיבות א] (אם שכב ואת
נז ב
ג)
❖
כי שטית): להביא דלתות. לשער המזרח של העזרה ושל נחושת היו:
הלשכה: ועל דבר זה מזכירים אותם לשבח שמעולם כו': לפטם.
ד) ה)
נחשול. סערה: והטילוה לים. להקל
לכתוש הסמנין ולערבם יפה כמו
ו)
לספינה: וכרכה. חבקה: לנמלה.
שנאמר ממולח: להעלות
בסירוגין: ניקנור נעשו נסים לדלתותיו:
ז)
א
תורה אור השלם
עשן. שלא היו מכירין בעשב שהוא
פורט"ו מקום שהספינות נמשכות שם
ת"ר מה נסים נעשו לדלתותיו אמרו כשהלך
ח)
1. קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים
מעלה את העשן זוקף ומתמר כמקל:
ליבשה: רהיטנו. לשון דלת שהוא
ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של
ט)
רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים:
רץ ונועל רץ ופותח: אלא ברית ים.
מיעט כבודם. בחורבן ביתו: מעלה
שיר השירים א יז
מצרים בחזירתו עמד עליו נחשול שבים
עשן. עשב שהוא מעלה עשן
כאילו כרתו ברית זו עם זו ויש
2. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
לטבעו נטלו אחת מהן והטילוה לים ועדיין
וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:
אומרים בריית ים: נשתנו. כשהעשירו:
ראיתי כנגדי: מגילת סמנין. שכתובין
י)
משלי י ז
לא נח הים מזעפו בקשו להטיל את חברתה
בה שמות סמני הקטורת: מכאן
קלניתא. מזוקקת וכן שם מין נחושת
כ)
3. כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי
❖
והוא נחושת קלל: מתני' בן לוי.
עמד הוא וכרכה אמר להם הטילוני עמה מיד
אמר בן עזאי. ממעשה בית גרמו
וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו
אַף עֲשִׂיתִיו:
כלומר מן הלוים: (ב) פרק. הכרעת
נח הים מזעפו והיה מצטער על חברתה כיון
ובית אבטינס שבקשו חכמים לדחותם
ישעיה מג ז
ממקומם ולא יכלו: (ד) בשמך
קול נעימה: על מעשה הכתב. קושר
שהגיע לנמלה של עכו היתה מבצבצת
4. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי
הגהות הב"ח
יקראוך. לא ידאג אדם לומר פלוני
ד' קולמוסין בד' אצבעותיו וכותב
יְיָ וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם
ויוצאה מתחת דופני הספינה ויש אומרים
(א) גמ'
שם בן ארבע אותיות כאחד: גמ'
נְקִיִּים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל
יקפח פרנסתי כי על כרחך בשם
בריה שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה
וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת
לרדות. מן התנור: שהללו. שבאו
יקראוך לבא ולשוב במקומך:
לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי יְיָ:
אמר שלמה קורות בתינו ארזים רהיטנו
1
במדבר לב כב
ומשלך
5. כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ
ברותים אל תיקרי ברותים אלא ברית ים
וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה:
❖
לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו נסים ויש
משלי טז ד
אומרים מפני שנחושתן מוצהבת היתה ר' אליעזר בן יעקב אומר ב נחשת קלוניתא היתה והיתה מאירה
כשל זהב: מתני' ואלו לגנאי של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים של בית אבטינס לא רצו
(ב) רש"י בשיר
הגהות מהר"ב
(ג) ד"ה
ללמד על מעשה הקטורת הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על
רנשבורג
מעשה הכתב על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה ועל אלו נאמר ושם רשעים ירקב: גמ' ת"ר בית
א] רש"י
או
2
2
רוקדת
גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים
(ד) ד"ה
והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ והללו מסיקין
כלומר
כרחם בשמך
מבפנים ואופין מבפנים הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת כששמעו חכמים בדבר אמרו כל
❖
ולישב
מה שברא הקב"ה לכבודו בראו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וחזרו בית גרמו למקומן שלחו
3
להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרן ובאו בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה
תוס' ישנים
❖
ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד
'.
אמרו להם יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת
כוכבים בכך ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם שלא יאמרו ממעשה
לעזי רש"י
לחם הפנים זה ניזונין לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל: של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה
❖
4
פורט"ו [פור"ט]. נמל.
הקטורת: ת"ר בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין
.
מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן של הללו מתמר
מוסף רש"י
ועולה כמקל של הללו מפציע לכאן ולכאן וכששמעו חכמים בדבר אמרו (א) כל מה שברא הקב"ה לכבודו
לכבודו. (אבות פ"ו
❖
בראו שנאמר כל פעל ה' למענהו וחזרו בית אבטינס למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרן
'
הי"ד)
5
.
ובאו בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה
והיום ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד
רבינו חננאל
ליחרב אמרו שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח
ואלו לגנאי בית גרמו לא
מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם שלא יאמרו
"
רצו ללמד על מעשה לחם
הפנים. ולא היו יודעים
ממעשה הקטורת מתבסמין לקיים מה שנא' והייתם נקיים מה' ומישראל תניא אמר ר' ישמעאל פעם אחת הייתי
[]
לרדות, פי' כגון רדן בשולי
מהלך בדרך ומצאתי אחד מבני בניהם אמרתי לו אבותיך בקשו להרבות כבודן ורצו למעט כבוד המקום עכשיו
() []
המחתה [תמיד פ"ו], וכמו
שאומרים יצא רדיית הפת
כבוד מקום במקומו ומיעט כבודם אמר ר' עקיבא (פעם אחת) סח לי ר' ישמעאל בן לוגא פעם אחת יצאתי אני
שהיא חכמה ואינה מלאכה
ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים וראיתי (ששחק ובכה) אמרתי לו מפני מה בכית אמר לי כבוד אבותי
[שבת קיז]. וכן בית
אבטינס דברים פשוטין הן.
נזכרתי ומפני מה שחקת אמר לי שעתיד הקב"ה להחזירה לנו ומפני מה נזכרת אמר לי מעלה עשן כנגדי הראהו
בר קמצר לא רצה ללמד
לי אמר לי שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם אמר ר' יוחנן בן נורי פעם אחת מצאתי זקן א' ומגילת
על מעשה הכתב. מאי
מעשה הכתב (כן) שהיה
סממנין בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינס אני ומה בידך אמר לי מגילת סממנין הראהו לי אמר לי
נוטל ה' קולמוסין בה'
אצבעותיו ואם היתה תיבה
כל זמן שבית אבא היו קיימין לא היו מוסרין אותו לכל אדם ועכשיו הרי הוא לך והזהר בה וכשבאתי וסחתי
של ה' אותיות כותבה בבת
דברי לפני ר"ע אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך
אחת. כל פעל ה' למענהו.
פי' פעל ה' ונתן חכמה
ומשלך
לזה יתר מזה, למענהו,
כדי שלא יהיה המלאכה אלא במי שחפץ. מעלה עשן. הסם שנותן בקטורת ומעלה עשנה כמקל שאינה מפצעת לכאן
ולכאן. וכיון שהגיד ר' יוחנן בן נורי מה שא"ל אותו זקן שהיה מבית אבטינס, א"ר עקיבא כיון שכוונתם לשם שמים
היתה אסורה לספר בגנותן. וכן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך