לח:
אמר
להם
הממונה
פרק שלישי
יומא
הגהות הב"ח
מסורת הש"ס
דלא
מסקי בשמייהו. בפרק בתרא דכתובות
ומשלך יתנו לך. כלומר לא משלהם (ב) הוא מתנה אלא מזונות קצובים
גבי שני
(א) גמ'
א)
לך מן השמים: ואין מלכות נוגעת בחברתה. משהגיע זמן המלכות
דייני גזירות אדמון וחנן בן אבישלום $גריס ר"ת אבישלום
(ז)
(ב) רש"י
ב)
ליפול ותעמוד אחרת לא יאחר זמן כמלא נימא אלא מי שזמנה ליפול
משום דאמר ר"מ בחלק אבשלום אין לו חלק לעוה"ב
ג)
בלילה נופלת בלילה שנאמר
ואשכחן שם אדם אבישלום כדכתיב
מ) (אביה) בת אבישלום וכן
ביה (ג) בליליא איתקטל בלשצר
ד)
יתנו לך
ה)
הקצובים
בפ"ק דשבת גרסי' הלל
ושזמנה ביום נופלת ביום שנאמר
(ג) ד"ה קטיל
ו) ז)
ושכנא דשבנא רשע היה וי"מ דתרי
ובתחפנחס חשך היום:
ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו
(ד) ד"ה
ח)
לבין הנימין. בין חליקת נימת השפה
שבנא הוו כדכתיב בישעיה לך
ט)
דהויא
ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא
בכלי (ה) ד"ה
י)
נגד מחיצת החוטם: נזקרים בבת
בוא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על
נימא: הוגרס בן לוי וכו': תניא כשהוא נותן
כ)
ולהיות
ראש. נרתעין מהכרעת הקול:
הבית וכתיב בתריה מה לך פה וגו'
(ו) ד"ה
ל)
קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח
מ)
רקביבות. רדולי"א חלודה (ד) ככלי
משמע שהיה רשע וכתיב בתריה
בה כלומר
אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו הכהנים
ברזל שאין משתמשין בו: דלא מסקי
נ) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע
❖
אותו (ז) תוס'
נ)
נזקרים בבת ראש לאחוריהם ת"ר בן קמצר
בשמייהו. לא יקרא אדם לבנו שם
וגו' עד ואת שבנא הסופר ואת
לא רצה ללמד על מעשה הכתב אמרו עליו
היו בירושלים
אדם רשע: מודדתו בטפחים.
הזקנים מתכסים בשקים אלמא אחר
(ח)
לידע כמה נוסף בו מיום ליום ונותנת
גליון הש"ס
שהיה נוטל ד' קולמוסין בין אצבעותיו ואם
הוא וכיון דאחד היה צדיק מסקינן
אביה בן
המשקל אומד התוספת: כהן ונביא.
בשמיה מיהו נראה דהכל אחד דעל
גמ' מדאורייתא מנא לן.
היתה תיבה של ד' אותיות היה כותבה בבת
גרס שכנא
איש ירושלים דהוי
זכריה בן יהוידע הכהן. אלמא מסקינן
כרחך ההוא שבנא בתרא שנתכסה בשק
אחת אמרו לו מה ראית שלא ללמד כולן
שם א"ר נחמן בר יצחק
נמי שם אדם כדאמר
כשחירף רבשקה במעשה דסנחריב
בשמייהו דהא דואג האדומי רשע
בסוטה אלא כשכנא
מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא
חסידו כתיב.
היה וזה קראו לתינוק בשמו: חזי
רשע הוה כדמשמע בפרק זה בורר
וכהלל ולא גרסי'
תשובה לדבריו על הראשונים נאמר זכר
1
תוס' ד"ה
ושבנא דשבנא רשע
מאי דסליק ביה. ראה מה עלתה
אבל אין מוקדם ומאוחר
הוה (ח) בא"ד
דלא מסקי בשמייהו.
צדיק לברכה ועל בן קמצר וחביריו נאמר
ביה שנשחט: צדיק מעצמו. ע"י
בתורה ואף ע"ג דהכא קרי ליה
זקני הכהנים
ושם רשעים ירקב מאי ושם רשעים ירקב
מעשיו נזכר לטובה: רשע אף ע"י
סופר והכא על הבית על כרחך
(ט) בא"ד
1
(ט)
❖
❖
והתם
אמר ר' אלעזר רקביבות תעלה בשמותן דלא
חבירו. נזכר לרעה: שם רשעים.
הכל אחד כדפרישית:
ולא כתיב שם רשע: המכסה אני
מסקינן בשמייהו מתיב רבינא מעשה בדואג
הדרן עלך אמר להם הממונה
מאברהם. וכיון שהזכיר שמו ברכו
בן יוסף שהניחו [אביו] בן קטן לאמו בכל יום
תורה אור השלם
לעזי רש"י
וסמיך ליה ואברהם היו יהיה וגו':
היתה אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו של זהב לבית המקדש
1. זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה
(א)
רדולי"א [רידויל"א].
❖
עובדיה. היה דר בין אחאב ואיזבל:
חלודה.
וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:
וכשגבר אויב טבחתו ואכלתו ועליה קונן ירמיה 2 אם תאכלנה נשים
מברכתן של צדיקים כו'. במקום
משלי י ז
פרים עוללי טפוחים משיבה רוח הקדש ואומרת אם יהרג במקדש ה'
2. רְאֵה יְיָ וְהַבִּיטָה לְמִי
שהקב"ה מברך את הצדיקים שם
עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה
כהן ונביא חזי מאי סליק ביה אמר ר' אלעזר צדיק מעצמו ורשע מחבירו
מוסף רש"י
מקלל את הרשעים: וירא את האור.
נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים
צדיק מעצמו דכתיב זכר צדיק לברכה ורשע מחבירו דכתיב ושם רשעים
הוא יליץ.
ראה בדעתו להתקיים האור של עולם
אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי
כֹּהֵן וְנָבִיא: איכה ב כ
בשביל הצדיק שהוא טוב: וישת
ירקב אמר ליה רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה מנא הא
3. וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי
(שבת קד.)
עליהם תבל. פיזרן בכל הדורות
מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה א"ל דהא כתיב זכר צדיק לברכה
מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי
(מנחות כט:)
עֹשֶׂה: בראשית יח יז
להיות שתות וקיום ויסוד לקיים
$ מדאורייתא מנא לן דכתיב וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני
3
4. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה
ולענוים.
תבל: רגלי חסידיו. בשביל חסידיו
יתן חן.
עושה וכתיב 4 ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום מנא הא מילתא דאמור
לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ
כמו ויברך ה' אותך לרגלי
(שבת
בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
רבנן שם רשעים ירקב א"ל דהא כתיב ושם רשעים ירקב מדאורייתא
שם) מסייעין אותו.
בראשית יח יח
: שוב אינו חוטא שנא' רגלי חסידיו
❖
5. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ
(שם)
מנא לן דכתיב 5 ויאהל עד סדום וכתיב 6 ואנשי סדום רעים וחטאים לה'
ישמור. סופי חסידיו ישמור: פעם
כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי
מאד אמר ר' אלעזר צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם
ראשונה ושנייה כו'. רגלי חסידיו
הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם:
בראשית יג יב
רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם צדיק דר בין שני רשעים
משהנהיג בחסד שני רגלים כמו זה
רבינו חננאל
6. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים
שלש רגלים פעמים ישמור
ולא למד ממעשיהם עובדיה רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם
ומשלך יתנו לך. אין
וְחַטָּאִים לַיְיָ מְאֹד:
אותו מן החטא: כיון שבא אדם לטמא.
בראשית יג יג
מלכות נוגעת בחבירתה
זה עשו (אמר) ר' אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים
7. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר
ולא אדם במוכן לחבירו
(ה) להיות רשע: פותחין לו. פתח
ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים מברכתן של צדיקים אתה
כמלא נימא. הוגדוס בן
יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ
הטומאה ליכנס (ו) בו מספיקין בידו
לוי היה יודע פרק בשיר.
אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְיָ
למד קללה לרשעים דכתיב 7 כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' וכתיב בתריה
ואין מונעין ממנו מן השמים לעכבו:
כלומר אומנות. וגם זה
לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה ומקללתן של רשעים אתה למד
הביא טעם לדבריו, אבל
לְמַעַן הָבִיא יְיָ עַל
8
אם ללצים הוא יליץ. אם ללצים הוא
בן קמצר לא מצא תשובה
אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר
ברכה לצדיקים דכתיב 9 ואנשי סדום רעים וחטאים לה' וה' אמר אל אברם
בא להתחבר הוא יליץ לא ימנעוהו
עָלָיו: בראשית יח יט
כו'. פיר' שם רשעים ירקב.
אחרי הפרד לוט מעמו (אמר) ר' אלעזר אפי' בשביל צדיק אחד עולם
8. וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדֹם
ולא יעזרוהו: אם לענוים. הוא בא
שאין אדם נקרא בזה השם
ומצליח. אמר ר' אלעזר
וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם
נברא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק
להתחבר יתן לו חן מי שבידו ליתן:
01
צדיק מעצמו. כלומר
כִּי כָבְדָה מְאֹד:
בא כשנזכר הצדיק, מתברך
שנאמר אמרו צדיק כי טוב (אמר) ר' אלעזר כל המשכח דבר מתלמודו
בראשית יח כ
11
9. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים
הוא בעצמו כדכתיב
גורם גלות לבניו שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ר' אבהו אמר מורידין אותו
21
זכר צדיק לברכה. רשע
וְחַטָּאִים לַיקֹוָק מְאֹד: וַיְיָ
מגדולתו שנאמר 21 כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אין
אפילו מזכיר רשע אחד
אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי
מתקללין כל הרשעים,
הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא
צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש עד שלא כבתה
31
שנאמר ושם רשעים ירקב.
עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם
ומנא לן מן התורה
שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי (אמר) ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן ראה הקדוש ברוך
אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה
שהצדיק כיון שהוא נזכר
וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור שנא' כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל (אמר) ר' חייא
41
מתברך שנאמר וה' אמר
בראשית יג יג-יד
01. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת
המכסה אני מאברהם
בר אבא א"ר יוחנן אפי' בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר 51 וצדיק יסוד עולם ר' חייא דידיה אמר
וגו', כיון שהזכירו בירכו
הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל
מהכא רגלי חסידיו ישמור חסידיו טובא משמע $אמר רב נחמן בר יצחק חסידו כתיב (אמר) ר' חייא בר אבא
מיד, שנאמר ואברהם היו
61
אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין
יהיה לגוי גדול וגו'.
הַחֹשֶׁךְ: בראשית א ד
אמר ר' יוחנן כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא שנאמר רגלי חסידיו ישמור
11. אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב
וכן הרשע כיון שהזכיר
דבי ר' שילא אמרי כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא שוב אינו חוטא שנאמר
ויאהל עד סדום, כתיב
כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם
ישעיהו ג י
ואנשי סדום רעים וחטאים
יֹאכֵלוּ:
רגלי חסידיו ישמור אמר ריש לקיש מאי דכתיב 71 אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא
21. נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי
וגו'. צדיק דר בין שני
פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו תנא דבי רבי
ישמעאל משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון
רשעים, עובדיה דר בין
הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת
אחאב ואיזבל ולא למד
מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי
בא ממעשיהם. ועשו הרשע
וַתִּשְׁכַּח תוֹרַת אֱלֹהֶיךָ
אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי: הושע ד ו 31. וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: קהלת א ה 41. מֵקִים
דר בין יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם. וברכת הצדיק גורמת זכרון הרשעים, שנאמר למען הביא ה' על אברהם את
אשר דבר עליו. וכתיב בתריה ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה וגו'. וכן קללת רשעים גורמת זכרון הצדיקים בברכה, שנאמר
מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיְיָ מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:
שמואל א ב ח 51. כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם:משלי י כה 61. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ
ואנשי סדום רעים וחטאים וגו', וכתיב בתריה ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו עד קום התהלך בארץ לארכה
יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ: שמואל א ב ט 71. אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן: משלי ג לד
ולרחבה כי לך אתננה. בשביל צדיק אחד העולם נברא, שנאמר וירא אלהים כי טוב וגו'. וכל המשכח דבר אחד מתלמודו
גורם גלות לבניו, שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. אין צדיק נפטר עד שנברא צדיק כמותו שנאמר וזרח
השמש וגו'. ראה הקב"ה שהצדיקים מועטין ושתלן בכל דור ודור, שנאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ואפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים שנאמר וצדיק יסוד עולם. וכן מי (שלא יצאו) [שיצאו] רוב שנותיו בלא חטא, או מי שבא
לידו דבר עבירה פעם ופעמים ולא חטא, שוב אינו חוטא, שנאמר רגלי חסידיו ישמור חסידו כתיב. אם ללצים הוא יליץ בא ליטמא פותחין לו, ולענוים יתן חן בא ליטהר מסייעין לו.
תוס'
ישנים
'.
.
.
.
'.
.