אמר
להם
הממונה
פרק שלישי יומא
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בא. הלוקח למדוד נפט מפני שריחו רע אומר לו המוכר מדוד לעצמך: מטמטמת. אוטמת וסותמת מכל חכמה: ונטמתם. חסר א':
א א
א) ב)
מטמאין אותו הרבה. מניחין אותו ליטמא הרבה והכי קאמר קרא אל תטמאו בהן ואם תטמאו סוף ונטמתם: והתקדשתם. מעט
ב ב
והייתם קדושים הרבה הבא ליטהר
ג ג
ג)
בא למדוד נפט אומר לו מדוד אתה לעצמך טרף בקלפי וכו'. וקראו אותו
ד ד
מסייעין אותו:
ד)
חמצן כל ימיו. אף ע"פ
בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן לי עד
הדרן עלך אמר להם הממונה
ה
שגם גרגרנין אחרים חוטפים ואוכלים
שאמדוד עמך כדי שנתבסם אני ואתה תנא
❖
טרף
בקלפי. שנינו בפרק שלמעלה
ה)
כמותו האי דקראו אותו חמצן טפי
דבי רבי ישמעאל עבירה מטמטמת לבו
ו)
וקלפי היתה שם:
מאחריני י"ל לפי שהוא חטף מחמצן
ז)
של אדם שנאמר 1 ולא תטמאו בהם ונטמתם
טרף. פתאום בטריפה ובחטיפה:
אחר אי נמי אחרים לא הקפידו כשהיו
ח)
רבינו חננאל
בם אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם תנו
ט)
והעלה שני גורלות. אחד בימין ואחד
חוטפין זה מזה אבל זה כשזה חטף
י)
תנו רבנן והתקדשתם
רבנן (אל) תטמאו בהם ונטמתם בם
בשמאל והשעירים עומדים אחד לימין
מידו הקפיד:
❖
כ)
והייתם קדושים אדם
ואחד בשמאל ונותן גורל שעולה בימין
וציר מקדש עצמו מעט מקדשין
אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו
לשעיר של ימין: והן עונין אחריו.
אותו הרבה.
הרבה מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעולם הזה מטמאין אותו לעולם
הדרן עלך אמר להם
כשמזכיר את השם: גמ' דלא ניכוין.
תורה אור השלם
הבא תנו רבנן והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מעט
הממונה
2
שלא ימשמש להבין במשמושו איזה של
1. אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת
טרף בקלפי והעלה שני
מקדשין אותו הרבה מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בעולם
הזה מקדשין
גורלות. פי' טרף עירבבם.
שם ויטלנו בימין לפי שהוא סימן
נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ
אותו לעולם הבא:
כי היכי שלא יתכוין ויעלה
הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם
יפה כשהוא עולה בימין: ושל חול
של שם בימינו. אמר
וְנִטְמֵתֶם בָּם:
הדרן עלך אמר להם הממונה
היתה. אינה מקודשת: התורה חסה
ויקרא יא מג
רבה קלפי של עץ ושל
2. כִּי אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם
חול היתה שאין עושין
כו'. שנאמר וצוה הכהן
טרף
כלי שרת של עץ. ואינה
וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם
בקלפי והעלה שני גורלות אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו
ופנו את הבית וגו' על מה חסה
א
מחזקת פיה אלא שתים
קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא
תורה על פכין של כלי חרס שאין
לעזאזל הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו אם של שם עלה
ידים כדי שלא יתכוין.
תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם
הא דתני ר' יהודה הסגן
בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל
להם טהרה במקוה א"כ חסה על
בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ואם של שם עלה בשמאלו
❖
הָאָרֶץ: ויקרא יא מד
וכהן גדול מכניסים ימינם
ממון קל כ"ש על ממון חשוב א"כ
ראש בית אב אומר לו אישי כ"ג הגבה שמאלך נתנן על שני השעירים
בקלפי כו', ר' חנניה
חסה על ממונן של (צירועין) קל
ט)
סגן הכהנים חולק עליו
ואומר לה' חטאת רבי ישמעאל אומר לא היה צריך לומר חטאת אלא לה'
ב
ואומר למה סגן ממונה
וחומר על ממונן של צדיקים: ואם
גליון הש"ס
והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: גמ' למה לי טרף
שאם אירע פסול בכהן
בימינו של סגן עלה ראש בית אב
גמ' וכלי שרת דעץ לא
גדול משמש תחתיו, אבל
❖
בקלפי כי היכי דלא ניכוין ולישקול אמר רבא קלפי של עץ היתה ושל חול
ג
אומר לו לכהן גדול דבר מילך.
עבדינן.
כל זמן שלא אירע בו
פסול אינו משמש כלל.
היתה ואינה מחזקת אלא שתי ידים מתקיף לה רבינא בשלמא אינה מחזקת
דבר דבריך לה' חטאת: כיון דלא
ת"ר [מ'] שנה ששימש
סליק בידיה. דכהן גדול ובידיה
אלא שתי ידים כי היכי דלא ליכוין ולישקול אלא של חול נקדשה אם כן
שמעון הצדיק, היה הגורל
הגהות הב"ח
דסגן סליק חלש דעתיה דכהן גדול אי
עולה בימין, ולשון זהורית
ד וכלי שרת דעץ לא עבדינן ונעבדה דכסף ונעבדה
הוה לה כלי שרת של עץ $
(א) גמ' מימין
מלבין, והיה נר מערבי
אומר לו סגן: למה סגן מימינו כו'.
דזהב התורה חסה על ממונן של ישראל מתניתין דלא כי האי תנא דתניא
(ב) רש"י
דולק, והיתה אש של
שהולך תמיד לימינו כך אמרו בשם
מערכה מתגברת, והיתה
רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר הסגן וכהן גדול מכניסין ידן בקלפי אם
[ברכה] בעומר ובשתי
ר' יצחק הלוי. ואני שמעתי מרבינו
בימינו של כהן גדול עולה הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך ואם
מזרחיים דולקים
הלחם ובלחם הפנים כו'.
יצחק בר יהודה למה סגן ממונה שאם
מעשה באחד שחטף חלק
בימינו של סגן עולה ראש בית אב אומר לו לכהן גדול דבר מילך ונימא ליה
יארע פסול אבל כל זמן שלא יארע
היה האמצעי
חבירו והיו קורין אותו
סגן כיון דלא סליק בידיה חלשא דעתיה במאי קא מיפלגי מר סבר ימינא
מוסב
חמצן.
בו פסול אין הסגן עובד שום עבודה
הוא אמצעי
דסגן עדיף משמאליה דכהן גדול ומר סבר כי הדדי נינהו ומאן האי תנא
בעולם: לשון של זהורית. צמר סרוק
(ג) ד"ה
ומשוך כמין לשון וצבוע אדום וקושרין
דפליג עליה דרבי יהודה רבי חנינא סגן הכהנים הוא דתניא רבי חנינא סגן
דלעיל
אותו בראש שעיר המשתלח והיה
הכהנים אומר למה סגן מימינו שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס סגן
(א)
❖
מלבין מאיליו והוא סימן שמחל הקב"ה
ומשמש תחתיו תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה
❖
לישראל שנאמר אם יהיו
בימין מכאן ואילך פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל והיה לשון של
חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: והיה
זהורית מלבין מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין והיה נר מערבי
תוס' ישנים
נר מערבי דולק. לאחר שכבו שאר
מוסף רש"י
דולק מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה והיה אש של מערכה מתגבר
'. .
כל הנרות ואע"פ שממנו מתחיל
מדוד אתה לעצמך.
ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים כדי לקיים
להדליק ערבית בו היה מסיים הטבת
נרות שחרית והוא עדות שהשכינה
מצות עצים מכאן ואילך פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר ולא היו
(שבת כז:)
הדרן עלך אמר להם
שורה בישראל כדכתיב מחוץ לפרוכת
י)
כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו ונשתלחה ברכה
הממונה
העדות ואמרינן במסכת שבת (דף כב:)
בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו
התורה חסה על ממונן
עדות היא לכל באי עולם שהשכינה
של ישראל.
ושבע ויש אוכלו ומותיר מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי
שורה בישראל ואמרינן מאי
הלחם ובלחם הפנים וכל כהן מגיעו כפול הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין
ה
עדות זה נר מערבי שנותן בה שמן
נוטלין ואוכלין ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו והיו קורין אותו בן
כמדת חברותיה וממנה היה מתחיל
חמצן
ובה היה מסיים. ואיזהו נר מערבי
למאן דאמר שבעת הנרות סדורים מזרח ומערב קרי נר מערבי נר שני שסמוך לראשון שבמזרח כדתנן
נכנס אחד ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות וכו' למאן דאמר כו' צפון ודרום נתונין היו אמצעיתן פניו מסובין כלפי מערב והוא
(ב)
קרוי מערבי ושאר הנרות מצדדין פניהם כלפי אמצעי כדכתיב אל מול פני המנורה היא אמצעית יאירו נרות של ששה
קנים: והיה אש המערכה מתגבר. ודולק מאיליו בלא תוספת עצים ולא היו צריכין להביא עצים משסדרוהו שחרית: חוץ משני
'
גזירין. של בין הערבים שהן חובה כדאמרינן בפרקין לעיל: נשתלחה מאירה. שאינו משביע: וכל כהן מגיעו כפול. שאינו כזית
(ג)
.
מאחר שראו שאינו משביע הצנועין מושכין את ידיהן כ) (ואם יותיר לא היו מושכין ידיהם) ובימי שמעון את מי שמגיע כפול לא היו מושכין ידיהם:
חמצן
'.
(חולין מט:) למה סגן מימינו. (סוטה מב. ושם: ממונה)
'. .
.
" '.
'.
.
.
.
.