לט:
טרף בקלפי פרק רביעי יומא
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וציר
דלתות ההיכל היה נשמע בשמונה תחומי שבת. תימה
חמצן. גזלן: אשרו חמוץ. החזיקו הנגזל: ולא חומץ. לא שייך הכא
ה א
א)
ב)
דבמסכת תמיד פ"ג תנן מיריחו היו שומעין קול
אלא [בסנהדרין] שלמדנו מכאן שנזקקין לתובע תחילה:
❖
ו ב
ג)
מלברך בשם. מלברך ברכת כהנים את העם בשם המפורש $ שלא
שער גדול שנפתח ומוכח התם דהוא שער היכל ויש לומר דצירי
ד)
היו כדאי: נפתחות מאליהן. סימן לאויבים לבא וליכנס: וכבר
דלתות לא היו נשמעין אלא ח' תחומי שבת אבל השער עצמו נשמע
ה)
נתנבא עליך. שהפתיחה זו היא סימן
ביריחו אי נמי מתוך ח' תחומי שבת
תורה אור השלם
ו)
לחורבן: שלשה בוידוי ראשון. של פר
היו מרגישין קול צירי הדלתות שכל
חמצן עד יום מותו אמר רבה בר (בר) שילא
ז)
1. אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי מִיַּד רָשָׁע
אנא השם חטאתי אנא השם כפר
אדם יכול להרגיש שהוא קול צירים
מאי קרא 1 אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול
מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ:
תהלים עא ד
לפני ה' תטהרו: ואחד בגורלות. לה'
ומיריחו היו שומעין קול הברה בעלמא
וחומץ רבא אמר מהכא למדו היטב דרשו
ח) ט)
2. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ
2
חטאת: וכבר אמר. כלומר וכבר
אבל מי שלא היה יודע לא היה מרגיש
מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ
משפט אשרו חמוץ אשרו חמוץ ואל תאשרו
היה מעשה שהלך קולו עד יריחו:
מה קול היה זה וכן פירשתי ספ"ק
יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה:
חומץ תנו רבנן אותה שנה שמת בה שמעון
י)
ישעיהו א יז
כלה. דרכה להתקשט בבשמים:
גבי גביני כרוז:
כ)
3. פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ
כלה שבירושלים לא היתה צריכה
הצדיק אמר להם בשנה זו הוא מת אמרו
בהרי מכמר. שם המחוז: והרחתי
ל) מ)
וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ:
לו מניין אתה יודע אמר להם בכל יום
להתבשם מריח הקטרת.
ריח קטרת. מקטורת שנעשה בו
זכריה יא א
נ) ס)
4. וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב
בעוד המשכן בשילה: עליית גורל
הכפורים היה מזדמן לי זקן אחד לבוש
תימה דאמר פרק כל שעה
ע)
שָׁחוּט שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב
מתוך קלפי מעכבת. עבודה שאין
קול ומראה וריח אין בהן
לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויצא עמי
יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת
פ)
משום מעילה ודייק מעילה הוא דליכא
השעירים מתפרשין זה לשם וזה לעזאזל
וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר
והיום נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ועטוף
מלכים א י יז
הַלְּבָנוֹן:
אלא ע"פ הגורל לפיכך צריך לראות
הא איסורא איכא מאי לאו לאותן
5. יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ
שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי אחר הרגל
איזה עלה בימין ויהא שעיר של ימין
העומדין בפנים דלא איפשר וקא
בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן
חלה שבעה ימים ומת ונמנעו אחיו הכהנים
נקבע בו ואי זה עלה בשמאל ויהא
מיכוון ואביי לאותם שבחוץ א"כ לאביי
פִּרְיוֹ וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב
מלברך בשם ת"ר ארבעים שנה קודם חורבן
תהלים עב טז
הָאָרֶץ:
שעיר של שמאל נקבע בו: אבל
היו עושין איסור בכל יום ויש לומר
צ)
6. גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל
הבית לא היה גורל עולה בימין ולא היה
הנחה. של גורל על השעיר אינה
אינו אסור אלא שלא יקרבו עצמן
ק)
הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל בָּשָׁן
ר) ש)
לשון של זהורית מלבין ולא היה נר מערבי
וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל:
לעזרה כדי להריח יותר:
מעכבת אפילו לא הניחו עליו שהרי
❖
דתנא ביה קרא אשר עלה כו'.
נחום א ד
הוקבע של ימין בגורל שעלה בימין
דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן
7. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף
וכן שעיר השמאל לגורל שמאל: אף
ומאן דאמר לא מעכבת
גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן
עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי אמר לו
לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן
עלייה אינה מעכבת. ואם יקרא
סבירא ליה כיון דלא כתב צווי אע"ג
תוס' ישנים
היכל היכל מפני מה אתה מבעית עצמך
הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד יְיָ הֲדַר
הכהן שם חטאת על האחד ושם
דתנא ביה קרא לא מעכבא מידי
.
אֱלֹהֵינוּ: ישעיהו לה ב
יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב וכבר
8. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת
עזאזל על חבירו הוקבעו בלא הגרלה
דהוה אבלילה דתנן
אם
נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון
3
הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו
שאין הגרלה מעכבת אלא שחיסר
לא בלל כשר אע"ג דכמה זימנין כתיב
הַגּוֹרָל לַיְיָ וְעָשָׂהוּ חַטָּאת:
דלתיך ותאכל אש בארזיך אמר רבי יצחק
מצוה: אליבא דרבי יהודה כו'.
בלילה בלילה אלא כיון דלא כתיב
ויקרא טז ט
בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין
9. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו
בלשון צווי לא מעכבא ולמאן דאמר
בפרק הוציאו לו פליגי
הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָע¢ מַד חַי
עונותיהן של ישראל אמר רב זוטרא בר
מעכבא לא דמי לבלילה דשאני הכא
ר' יהודה ור' נחמיה אם שינה בסדר
'.
לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח
דאהני חוקה קצת כיון דמחוקה
עבודות להקדים את המאוחר ואמר
טוביה למה נקרא שמו יער דכתיב בית
אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
4
❖
ויקרא טז י
גמרינן לעיכובא לשאר מילי שבפרשה
ר' נחמיה כל סדר העבודות שנעשות
יער הלבנון לומר לך מה יער מלבלב אף
בבגדי לבן בין בפנים כגון לפני לפנים
גמרינן נמי מינה להגרלה כיון דתנא
בית המקדש מלבלב דאמר רב הושעיא
בה קרא כל דהו:
בין מבחוץ כגון בהיכל או בעזרה
גליון הש"ס
בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו
'
מעכב דחוקה דכתיבא בענינא
תני
רש"י ד"ה מלברך בשם כו'.
.
כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות
דאחרי מות עלייהו כתיבא ור' יהודה
שלא היו כדאי.
בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר ירעש
אומר לא כתיבא חוקה אלא בדברים
5
❖
כלבנון פריו ומהן היתה פרנסה לכהונה וכיון שנכנסו עובדי כוכבים
הנעשים בבגדי לבן מבפנים הלכך
הגרלה שהיא אינה נעשית מבפנים
להיכל יבשו שנאמר ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירה לנו
6
אלא מבחוץ לר' יהודה דאמר אדברים
.
שנאמר פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה: נתנן
מוסף רש"י
7
שנעשים מבחוץ לא כתיבא חוקה:
על שני השעירים: תנו רבנן א עשר פעמים מזכיר כהן גדול את השם בו
אשרו חמוץ.
דכולי עלמא לא פליגי. דאפילו ר'
(סנהדרין
ביום ג' בוידוי ראשון ושלשה בוידוי שני ושלשה בשעיר המשתלח ואחד
לה.) דברים הנעשין
ינאי מודה דלר' יהודה לא מעכבא
בגורלות וכבר אמר השם ונשמע קולו ביריחו אמר רבה בר בר חנה
בבגדי לבן מבחוץ.
דהא לא כתיב בהו עיכובא: כי
מירושלים ליריחו עשרה פרסאות וציר דלתות ההיכל נשמע בשמונה תחומי
פליגי אליבא דרבי נחמיה. דאמר
שבת עזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת נשים שביריחו אינן
לא מעכבא.
חוקה אכל דברים הנעשים בבגדי
לבן כתיבא וזו בבגדי לבן היא כדכתיב
צריכות להתבשם מריח קטורת כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט
❖
בעניינא: הני מילי. דכתיב חוקה
מריח קטורת אמר רבי (יוסי בן דולגאי) עזים היו לאבא בהרי (מכמר)
(לקמן ס.)
לעיכובא בעבודה הוא דאתא לעיכובא
והיו מתעטשות מריח הקטורת אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי
ר) (עד ש) כאן לא אמר רבי נחמיה דכתיב
יהושע בן קרחה סח לי זקן אחד פעם אחת הלכתי לשילה והרחתי ריח
רבינו חננאל
חוקה בעבודה לעכובא כגון חתיות
קטורת מבין כותליה אמר ר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה
ב
וכל אותן מ' שנה היה
גחלים מן המזבח ושחיטת פר
מזדמן לו בכל יום הכפורים
אינה מעכבת ורבי יוחנן אמר אף עלייה אינה מעכבת אליבא דרבי
דעבודות נינהו ופסולות בכהן אחר
זקן לבוש לבנים ועטוף
יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ לא מעכבא כולי
אבל הגרלה דלאו עבודה היא שכשרה
לבנים נכנס ויוצא עמו.
אותה שנה שמת נזדמן לו
עלמא לא פליגי דלא מעכבא כי פליגי אליבא דר' נחמיה מ"ד מעכבא כר'
בסגן למאן דאמר לעיל הסגן וכ"ג
זקן לבוש שחורים ועטוף
מכניסין ידיהן של ימין בקלפי אימא
נחמיה ומאן דאמר לא מעכבא הני מילי עבודה הגרלה לאו עבודה היא
שחורים נכנס עמו ולא יצא
הכא מודה ר' נחמיה דלא מעכבא):
עמו. וכיון שראה כך אמר
איכא דאמרי אליבא דרבי נחמיה דאמר מעכבא כולי עלמא לא פליגי
בשנה זו מת. חלה אחר הרגל
כולי עלמא לא פליגי דמעכבא.
דמעכבא כי פליגי אליבא דר' יהודה מאן דאמר לא מעכבא כרבי יהודה ומאן
(ח') [ז'] ימים ומת, ונמנעו
דקאמר חוקה עלייהו כתיב:
אחיו הכהנים מלברך בשם.
דאמר מעכבא שאני הכא דתנא ביה קרא 8 אשר עלה 9 אשר עלה תרי זימני
שאני הכא דתנא בה קרא. אף על
ארבעים שנה [קודם] חורבן
מיתיבי מצוה להגריל ואם לא הגריל כשר בשלמא להך לישנא דאמרת אליבא
הבית היו דלתות ההיכל
גב דחוקה לאו עלה קיימא לעכב
נפתחות מאיליהן, עד שגער
דרבי יהודה כולי עלמא לא פליגי דלא מעכבא הא
מני רבי יהודה היא
מעכבא שהרי שנה עליו הכתוב לעכב
בהן רבן יוחנן בן זכאי ואמר
אלא
כבר נתנבא עליה זכריה בן
ומקרא יתירא נפקא לה עיכובא:
עידו ואמר פתח לבנון דלתיך
אלא
(אשר בארץ). נקרא לבנון
.
מפני שמלבין עונותיהם של ישראל, נקרא יער שהיה מלבלב ומוציא פירות כיער. ת"ר י' פעמים מזכיר כהן גדול השם בו
ביום. ג' בוידוי ראשון וג' בוידוי שני וג' בשעיר המשתלח וא' בגורלות. וכבר אמר אנא השם בקול נמוך ואחר כך הרים קולו
.
ונשמע קולו ביריחו. א"ר יוחנן מירושלים עד יריחו י' פרסאות. תנא ציר ההיכל הוה נשמע בח' תחומי שבת כו'. א"ר ינאיי
עליית גורל מתוך קלפי מעכבת. הנחה על שני השעירים אינה מעכבת. ור' יוחנן אמר אפי' עלייה אינה מעכבת. ומה נתינה
דכתיב ונתן אהרן אינה מעכבת, עליה דלא כתוב בה והעלה הכהן לא כל שכן שאינה מעכבת. ואם הקדים מעשה לחבירו כגון
שחיטת הפר אם הקדימה להגרלה אינה מעכבת. אליבא דר' יהודה דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי כולי
עלמא לא פליגי. אליבא דר' נחמיה כו'. חלוקת ר' יהודה ור' נחמיה מפורשת באחרית פרק הוציאו לו את הכף. וכולי עלמא
וידוי הפר והשעיר, והגורלות עלייתן ונתינתן על השעירים, וחפינת הקטורת ונתינת על הכף, וחתיית הגחלים בבגדי לבן בחוץ
הן. איכא דאמרי אליבא דר' נחמיה דאמר מעכבה כולי עלמא לא פליגי. כלומר ר' ינאי ור' יוחנן מודו דמעכבה. כי פליגי
אליבא דר' יהודה. ר' יוחנן כר' יהודה, ור' ינאי אמר לך בהא אפילו ר' יהודה מודה דעליית גורל אע"פ שהיא בחוץ מעכבה,
מדכתיב שתי פעמים אשר עלה אשר עלה, הכתוב שנה עליו לעכב. מיתיבי לר' ינאי מצוה להגריל [ואם לא הגריל] כשר.