טרף בקלפי
פרק רביעי יומא
מ.
מסורת הש"ס
הגהות הב"ח
תני
מצוה להניח. ה"נ הוה מצי לשנויי הא מני רבי שמעון
אלא להך לישנא דאמרת. אליבא דרבי יהודה פליגי ואמר רבי
ינאי
א)
(א) גמ'
ב)
מעכבא וכל שכן לרבי נחמיה הא מני לא רבי יהודה ולא
רבי
היא דאמר הגרלה לא מעכבא ואח"כ מצאתי ברייתא זו
ג)
ואזדו לטעמייהו דתניא
נחמיה: תני מצוה להניח. ואם לא הניח כשר (ב) ובהא כולי עלמא
שנויה בתוספתא [פ"ג] וסמוך לה שנויה פלוגתא דבסמוך דרבי יהודה
❖
ד)
יעמד חי לפני ה' וכו'
מודו דבנתינה לא תנא בה קרא אלא
חדא זימנא הוא דכתיב ונתן
ורבי שמעון יעמד חי וכו' ומסיק דברי רבי יהודה ורבי שמעון אומר
בכפרת דברים הכתוב
מדבר ת"ש
אהרן וגו' אבל בעלייה תנא בה
וכו' ומדסיפא ר"ש רישא לאו רבי
הא
הגהות הגר"א
שמעון: דקאמר תני מצוה
קרא דכתיב ג) והקריב אהרן את השעיר
אלא להך לישנא דאמרת פליגי בשלמא
מיהא מעכבא
להניח. אינו מגיה הברייתא אלא פרושי
אשר עלה עליו וגו' וכתיב והשעיר
[א] גמ'
ת"ש שאלו
למאן דאמר לא מעכבא הא מני ר' יהודה
(ב) רש"י
אשר עלה (ג): ולהתודות. על שעיר
קא מפרש מאי לא הגריל לא הניח
❖
היא אלא למ"ד מעכבא הא מני תני מצוה
דבהא
הגורל: רבי שמעון לא ידע. ואם
המשתלח כדכתיב והתודה עליו וגו':
(ג) בא"ד
להניח ת"ש מצוה להגריל ולהתודות לא
אילימא לא הניח. בההוא הוא דקאמר
תאמר לימא דשפיר ידע ולא הגריל
ולא
הגריל ולא התודה כשר וכי תימא הכי נמי
תנא ביה קרא אלא
רבי שמעון כשר אבל עלייתו מתוך
דרבי שמעון היינו עלה כי היכי
מוסף רש"י
לעכב (ד) ד"ה
להניח אימא סיפא רבי שמעון אומר לא
קלפי אית ליה לרבי שמעון דמעכבא:
דמפרשי נמי השתא ללא הגריל דידיה
מת אחד מהן.
הגריל כשר לא התודה פסול מאי לא הגריל
אלמא אין (ה) ד"ה
מביא חבירו.
והתניא מת אחד מהן. לאחר הגרלה
עלה אע"ג דלא הגריל דרבנן מספקא
שלא בהגרלה.
אילימא לא הניח מכלל דרבי שמעון סבר
דאי אפשר עוד להגריל אלא אם כן
ליה אי הוי הניח או עלה וי"ל אי
אבל
יביא שנים אחרים וילך אחד לאיבוד
רבי שמעון פשיטא ליה דלא הגריל
הגרלה מעכבא והתניא מת אחד מהן מביא
השעיר אינו מעכב את
הפר אם
כדאמרי' בפ' שני שעירי (לקמן דף סב.):
דרבנן היינו לא הניח א"כ הוה ליה
חבירו שלא בהגרלה דברי רבי שמעון ר'
שהיה
מביא. אחד מן השוק תחת זה שמת
למימר איהו לא עלה הגורל אבל
פוסלה
שמעון לא ידע מאי קאמרי רבנן והכי
❖
השתא ניחא משום דמספקא ליה
ויהא חבירו של זה העומד (ד) ואין
(כריתות כח.)
קאמר להו אי הגרלה הגרלה ממש קא
הדמים
צריך להגריל: רבי שמעון לא ידע
דילמא רבנן אמרי לא עלה וקרו ליה
אמריתו פליגנא עלייכו בחדא אי הגרלה
כו'. לעולם לא הגריל דקאמר תנא
לא הגריל נקט נמי לא הגריל:
תוס' ישנים
ואזדו
דקאמריתו היינו הנחה פליגנא עלייכו
לטעמייהו דתניא יעמד חי
קמא כשר לא הניח הוא ודקשיא לך
הוא דקאמרינן
(ו) ד"ה
בתרתי (א) ת"ש פר מעכב את השעיר ושעיר
כו'. פרש"י דאוידוי קאי
היכי קאמר ר"ש עלה לא הגריל כשר
כיון
' .
אי הגרלה זו היינו הנחה משמע דאי
ואמר שיש לגרוס אותו לעיל קודם ת"ש
❖
אין מעכב את הפר במתנות שבפנים בשלמא
לא העלה פסול לרבי שמעון לא
פר מעכב את השעיר ול"נ כגירסת
פר מעכב את השעיר דאי אקדמיה לשעיר
הספרים וקאי אהגרלה ומשום דקאמר
תקשי דלא הגריל דקאמר ר' שמעון
מקמי פר לא עבד ולא כלום אלא שעיר אין
רבינו חננאל
לא הגריל ממש קאמר ולא הוה ידע
אי בעית אימא ר"ש דאמר הגרלה לא
מעכב את הפר מאי ניהו אילימא דאי אקדים
דלא הגריל דקאמר ת"ק אהנחה הוא
מעכבא ואי בעית אימא רבי יהודה
והא ר' ינאי דאמר דברי
מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר
הכל עליית גורל מעכבת,
דקאי והכי קאמר להו ר' שמעון
נהי דבסידרא לא מעכבא הגרלה
הא מתניתא [כמאן] מוקים
בפנים חוקה כתיב בהו אלא לאו דאקדים
לרבנן אי לא הגריל כשר דקאמריתו
מעכבא היכא דלא עלה הגורל כלל
לה. ודאי לא תימא
מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה ומדסדרא
היינו בעלייה דהוא הגרלה ממש
כו' ואזדו לטעמייהו דכי היכי דפליג
מצוה להגריל דמשמע
עליית גורל מתוך קלפי
לא מעכבא עיקרא הגרלה נמי לא מעכבא
פליגנא עלייכו בחדא בלא התודה:
ר' יהודה ארבי שמעון היכא דלא
אלא אימא מצוה להניח
ואי הגרלה דקאמריתו היינו הנחה.
עלה הגורל מעולם הכא נמי פליג
[א] לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי
.
ואם לא הניח כשר. ת"ש
מצוה להגריל ולהתוודות
היכא דעלה הגורל ומת המשתלח
אבל עלייה לדידכו מעכבא פליגנא
מתנות דשעיר בהיכל ורבי יהודה היא
לא הגריל ולא התודה
קודם מתן דמים דשעיר הפנימי
בתרתי דלדידי הגרלה לא מעכבא
דאמר דברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ
כשר. [רש"א לא הגריל
דסבירא ליה לרבי יהודה ישפך הדם
כלל והוידוי מעכב ולקמן מפרש
כשר] לא התוודה פסול.
לא מעכבי והא במתנות שבפנים קתני
האי דקתני ר' שמעון לא
טעמא דתרוייהו בוידוי: פר מעכב
ויביא שנים אחרים ויגריל עליהם
הגריל מהו, אם תאמר לא
אלא הא מני רבי שמעון היא דאמר הגרלה
את השעיר. אם הקדים אחת מן
בתחילה דתניא יעמד חי עד מתי יהא
.
הניח הוא כמו שהעמדת
לא מעכבא ואיבעית אימא לעולם רבי יהודה
זקוק לחיות עד מתן דמים של חבירו
העבודות של שעיר המאוחרות לשל
הברייתא האחרת, מכלל
דר' שמעון הנחה לא
היא ונהי דבסדרא לא מעכבא הגרלה
ולכפר עליו דקרא הוי פירוש עד
פר ועשאה קודם לפר הפר שהוא
בעי הגרלה בעי. והתניא
ראוי ליקדם לה מעכבא ופוסלה ואינה
שיכפרו בחבירו ור' שמעון סבר אין
מיהא מעכבא ואזדו לטעמייהו דתניא
בהדיא מת אחד מהן מביא
צריך ולכפר עליו אשעיר המשתלח
עולה לו וצריך לחזור ולעשותה לאחר
חבירו שלא בהגרלה דברי
יעמד
ר' שמעון. ודחי ר' ינאי
קאי וה"ק והשעיר אשר עלה עליו
הפר (ה). וסדר עבודותיהן כך היא
הכי, לעולם הגרלה זו
הגורל לעזאזל יעמד חי עד שיכפר עליו בוידוי ואם מת קודם וידוי
בפרשה בתחילה מתודה על הפר וידוי ראשון ואח"כ מגריל על
הנחה היא, ור' שמעון
מביא אחר בלא הגרלה ואם מת אחר וידוי אין צריך להביא אחר אף
השעיר ואחר כך מתודה על הפר וידוי שני ושחטו ומכניס
כף
לא ידע האי הגרלה דתנו
רבנן מאי היא, והכי קאמר
ע"פ שלא שילחו עדיין דשילוח אינו מעכב ואם מת המשתלח קודם
ומחתה ונותן את הקטורת על האש וגומר ונותן מדם הפר על
להו אי האי דקאמריתו
וידוי וקודם זריקת דמי חבירו יזרק הדם של חבירו ומביא שעיר
הכפורת ואחר כך שוחט את השעיר ונותן ממנו על הכפורת ואחר
מצוה להגריל הנחה (זו)
היא וזו היא מצוה, אבל
אחר בלא הגרלה ומתודה עליו ולא יגריל אפילו למצוה דאין
כך נותן מדם הפר על הפרוכת ואחר כך מדם השעיר ואחר כך
עליית הגורל מעכבת,
מערב דמים ונותן על מזבח הפנימי: אבל השעיר אינו מעכב את
הגרלה אלא בשנים כדכתיב על שני השעירים ואם היה מביא שנים
פליגנא עלייכו בתרתי
הפר. אם הקדים עבודת הפר והוא מן המאוחרות לשל שעיר
היה צריך לשפוך הדם או לאבד את השני ד)(עמו) שיעלה עליו הגורל
שהגרלה אינה מעכבת
ואם לא התוודה פסול.
ועשאה לפני שעיר אין השעיר שהיה ראוי ליקדם לה פוסלה:
לשם וכמו שפירש' דלרבי יהודה כשמת המשתלח צריך להביא שנים
ואי הגרלה עליית גורל
במתנות שבפנים. קאמרי דסדר הפר מעכב את השעיר: אי אקדמיה
אחרים ולהגריל עליהם בתחילה הכי תנן לקמן בפרק שני שעירי
קאמריתו שהיא מצוה,
לשעיר. על בין הבדים מקמי פר לא עשה כלום: אלא שעיר אינו
ומסיים עלה והשני ירעה עד שיסתאב רבי יהודה אומר
בהא מודינא לכו דהגרלה
אע"ג דאינה מעכבת מצוה
מעכב את הפר מאי ניהו. איזה עבודה מצינו בשעיר הקודמת לשל
תמות ועוד א"ר יהודה מת המשתלח ישפך הדם ובת"כ נמי איכא
.
מיהא איתא, ופליגנא
בהדיא מת אחד מהם משהגריל יביא שנים אחרים ויגריל דברי רבי
פר במתנות פנים דנימא עלה שאם שינה להקדים את של פר לפניה
עלייכו בהתוודה שאם לא
אין השעיר הראוי ליקדם לה פוסלה: בהיכל. על הפרוכת: חוקה
יהודה ומהאי קרא נפקא לן לרבי יהודה דמיד בתר פלוגתא דרבי
התוודה פסול. ת"ש פר
מעכב את השעיר ושעיר
כתיבא בהו. דהא אפילו רבי יהודה מודה דאדברים הנעשין בפנים
יהודה ורבי שמעון גרסינן התם לשלח אותו שאם נשפך הדם ימות
אינו מעכב את הפר כו'.
המשתלח מת המשתלח ישפך הדם והאי מילתא אתאן לרבי
כתיב חוקה והרי שינה זה בעבודות פנים שהרי הקדים לה את של
סדר עבודת יום הכפורים,
חוץ שהיא מאוחרת לה: אלא לאו דאקדים מתנות דפר בפנים מקמי יהודה דרבי שמעון סבירא ליה מת אחד מהן מביא חבירו
מתודה בפרו ומגריל ונותן
הגורלות על השעירים,
הגרלה. דשעיר דעל כרחך אינך מוצא עבודות שעיר קודם מתנות
בלא ומתודה שמה בעדו ובעד
דפר בפנים אלא זו וקתני דלא מעכבא: ומדסדרא לא מעכבא הגרלה נמי לא מעכבא. אפילו עקר לה לגמרי. אלמא איכא למאן
.
ביתו בפרו. ושוחטו ונותן
דאמר הגרלה לא מעכבא וקשיא למאן דאמר אפילו לרבי יהודה מעכבא וכל שכן לרבי נחמיה הא מני: דאקדים מתנות דפר.
הדם למי שממרס בו,
וחותה בגחלים, וחופן
על מזבח הפנימי כדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר וגו' והיה לו לאחרו עד גמר מתנות הפרוכת: ונהי דבסדרא לא
הקטורת ומכניס ומקטיר.
מעכבא. הגרלה דהא לרבי יהודה לא כתיבה חוקה אדברים הנעשים בחוץ הגרלה מיהא כי עקר לה לגמרי מעכבא (ו) דתנא
וחוזר ולוקח דם הפר
ממי שממרס בו ומכניס
בה קרא כדאמרן: ואזדו לטעמייהו. אפלוגתא דלא התודה
קאי ומיקמי תא שמע פר מעכב את השעיר גרסינן ליה:
ומזה על הכפורת ולפני
יעמד הכפורת. ויוצא ושוחט
.
השעיר ומכניס דם השעיר ומזה כאשר הזה מדם הפר וחוזר ונוטל דם הפר ומזה ממנו אחת למעלה וז' פעמים בהיכל על
פני הפרוכת. ויוצא ונותנו למי שממרס בו ונוטל דם השעיר ומזה ממנו כאשר הזה מדם הפר. ויוצא ומערה דם הפר לתוך
.
דם השעיר ומזה על המזבח. פיר' במתנות שבפנים [בהזאות שמזה בפנים]. בשלמא פר מעכב לשעיר, שאם הקדים הזאת
השעיר להזאת הפר לא עשה כלום משום דמתנות שבפנים הן, ולדברי הכל מתנות שבפנים מעכבי. אלא שעיר אינו מעכב
לפר מאי ניהו, שאם הקדים הזאות של פר בהיכל קודם הזאות השעיר לפני ולפנים, חוקה כתיבה ובעינן הדברים ככתבן.
אלא דאי אקדים מתנות של פר בפנים קודם שיגריל בשעיר מה שעשה עשוי, ומדכסידרן [לא מעכבא] ההגרלה אינה
מעכבת, מכלל שאינה עבודה ואע"פ שלא יגריל כלל כשר. קשיא לר' ינאי. ודחי ואמר הא ר' יהודה היא, וכגון שהקדים
דם הפר במזבח קודם מתנות של שעיר בהיכל, וכיון דעבודת חוץ מקדש הקדשים היא, אע"ג שהיא בבגדי לבן לר' יהודה
לא מעכבה. ואקשינן והא מתנות שבפנים קתני. ופריק אלא לעולם הגרלה היא, והא מני ר"ש היא [ד]קסבר הגרלה אינה
מעכבת כלל. עמדה, כי לר' שמעון הגרלה לא מעכבא כלל, אבל לר' יהודה כסידרן לא מעכבא. כלומר, ההגרלה אינה
מעכבת שחיטת הפר אלא אם שחט מה שעשה עשוי ויגריל, ולעולם בעי הגרלה על שני השעירים. ואזדו לטעמייהו דתניא