מ:
טרף בקלפי
פרק רביעי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יעמד חי. על כרחך ללמדנו שאם מת אתה צריך להביא אחר דאי לא
בלא הגרלה אלא ודאי רבי יהודה היא ודריש יעמד חי כדי
לכפר
ז א
א)
ב)
בו כיון שאם מת המשתלח לא יוכל לכפר עוד בחבירו אלא
ישפך
למאי אתא אם תאמר שלא ישלחנו עד לאחר מתן דמים ליכתוב
ח ב
ג)
הדם ודריש נמי לכפר עליו לשלח אותו
שאם רוצה לשלח אותו אינו
יעמד לפני ה' לכפר עליו חי למה לי אלא שאם מת צריך להביא
❖
ד)
ג
אחר: ועד מתי הזקיקו להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירו.
יכול לשלחו אלא אם כן כפר בחבירו
אבל אם נשפך הדם ימות
ה)
דכתיב לכפר עד שיכפר בדמו של
המשתלח וכיון דלר' יהודה מיעכבי
ו)
רבינו חננאל
חבירו אבל משעת מתן דמים ואילך
אהדדי וצריך להביא שנים אחרים כל
1 יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהיה
אע"פ שעדיין לא התודה לפי סדר
היכא דקרינן ביה ולקחו שני השעירים
ז)
יעמד חי, עד מתי יהא
זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו
❖
זקוק להיות חי עד שעת
המקראות וכלה מכפר וגו'
קרי ביה נמי ונתן על שני השעירים
דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר עד שעת
א
מתן דמו של חבירו דברי
וסמך אהרן וגו' אם מת אין צריך
גורלות אבל לר' שמעון דדריש עד
ר' יהודה. דייק מדקתני
וידוי דברים במאי קא מיפלגי כדתניא לכפר
אחר אלמא וידוי לא מיעכב: רבי
שעת כפרת דברים דאינן תלויין זה
של חבירו מכלל שהיה
תורה אור השלם
בכפרת דמים הכתוב מדבר וכן הוא אומר
לו חבר בהגרלה ונתברר
שמעון אומר כו'. כדפריש טעמא
בזה אלא שעיר המשתלח תלוי במעשה
1. וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה
שזה לה' וזה לעזאזל. ר'
2 וכלה מכפר את הקדש מה להלן בכפרת
לקמן. ואני שמעתי ואזדו לטעמייהו
שבגופו ואם נשפך הדם לא ימות
שמעון אומר עד שעת
עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל
דמים אף כאן בכפרת דמים דברי רבי יהודה
בהגרלה מיעכבא ולא מיעכבא ואי
המשתלח אלא יתודה עליו כיון שהוא
וידוי דברים. כלומר, עד
יָע¢ מַד חַי לִפְנֵי יְיָ לְכַפֵּר
שיתודה עליו שאפילו לא
עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ
אפשר להעמידה: וכן הוא אומר
ר' שמעון אומר לכפר עליו בכפרת דברים
חי מביא אחר שלא בהגרלה דלא
ב
הוגרל עליו ולא היה לו
לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
וכלה מכפר את הקודש. הוא מתן
קרינן ביה ולקח את שני השעירים
הכתוב מדבר ת"ש שאלו תלמידיו את רבי
חבר בגורל כשר. במאי
ויקרא טז י
2. וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת
דמים והקריב את השעיר החי עד כאן
פליגי כדתניא בכפרת
לא קרינן ביה נמי ונתן על שני
עקיבא עלה בשמאל מהו שיחזור לימין אמר
דברים הכתוב מדבר כו'
הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד
צריך להיות חי: לכפר עליו. בכפרה
השעירים גורלות וא"ת אם כן תיקשי
להן אל תתנו מקום לצדוקים לרדות טעמא
פשוטה היא. שאלו את
וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת
מכאן למ"ד אליבא דר' יהודה דהגרלה
המוטלת עליו הכתוב מדבר והוא
ר' עקיבא עלה הגורל
הַשָּׂעִיר הֶחָי:
דאל תתנו מקום לצדוקים לרדות הא לאו
הכתוב בו לה' בשמאל,
ויקרא טז כ
הוידוי: עלה בשמאל. גורל שם:
לא מעכבא וי"ל דאיכא למימר הא
3. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת
הכי מהדרינן ליה והא אמרת הגרלה מעכבא
ונתברר העומד בשמאלו
אל תתנו מקום לצדוקים. תלמידים ו)
דישפך הדם כשמת המשתלח לאו
כנגדו הוא חטאת לה'
הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו
וכיון דקבעתיה שמאל היכי מהדרינן ליה
היינו משום הגרלה אלא משום דבעינן
החולקים על התורה לרדות ולמשול
ושל ימין לעזאזל כו'.
הַגּוֹרָל לַיְיָ וְעָשָׂהוּ
❖
ותריצנה הכי מהו שיחזור
חַטָּאת: ויקרא טז ט
אמר רבא הכי קאמרי עלה הגורל בשמאל
ולקח את שני השעירים שיהו ניקחין
בהן לקפח אתכם בדברים שיאמרו
[השעיר] של שמאל לימין,
לפי רצונם הם עושים הכל: הא לאו
כאחת א"נ כיון דהוקבעו כבר כאחת
מהו שיחזירו לו ולשעירו לימין אמר להם אל
והגורל של שמאל לימין
הכי מהדרינן. של עזאזל לשם: כיון
אם מת אחד מהן גם השני ידחה
שנמצא הגורל שהוא לה'
תתנו מקום לצדוקים לרדות ת"ש אילו
הגהות הב"ח
בימין ויניחהו על [השעיר]
שעלה. מתוך קלפי ויודע איזו לשם
הלכך צריך להביא אחרים וכיון דלא
נאמר את השעיר אשר עליו הייתי אומר
(א) רש"י
שהחזירו לימין. ואמר
סגי דלא מייתי אחריני מגריל עליהם
ואיזו לעזאזל א] (א) שוב אינו צריך להיות
היכי
להו אל תתנו מקום
יניחנו עליו ת"ל עלה כיון שעלה שוב אינו
מהדר ליה והא
למצוה ולר' שמעון למצוה נמי לא כיון
מונח עליו ואפילו למצוה אבל עלייה
למינים לרדות. כלומר כיון
צריך למאי אילימא למצוה מכלל דהנחה
(ב) ד"ה
שתעשו כך, יאמרו כי
דסבירא ליה דאינו מביא אלא אחד
והנחה מצוה (היא) מיהא איכא:
עזאזל רשות אחרת היא,
מצוה נמי לא אלא לאו לעכב ושמע מינה
ואין השם. אם קרא לו שם בלא גורל:
אין שייך בו הגרלה:
מקום
מיהו [יש] אחת גדולה
כיון דקבעתיה שמאל כו'. ולא
הגרלה מעכבא הנחה לא מעכבא אמר רבא
שקידש הגורל כיון
במקום שלא קידש הגורל. בשאר
לפיכך הוצרך לכבדו בימין
שמצינן
שהיא משובחת, והן אינן
❖
הכי קאמר אילו נאמר אשר עליו הייתי אומר
בעי לאוקמא ר"ע כרבי
קרבנות הצריכין פירוש כגון קיני
יודעין כי גזירת הקב"ה
שמעון כיון דר' יהודה ור' נחמיה נמי
זבין וזבות ויולדות שאחד מהן חטאת
יניחנו עליו עד שעת שחיטה ת"ל אשר עלה
הן, ואין להם להרהר
על זה. ת"ש ועשהו
ואחד מהן עולה שלא קידש הגורל אם
היו תלמידיו כדאיתא בפרק הבא על
כיון שעלה שוב אינו צריך ת"ש ועשהו חטאת
3
הגהות מהר"ב
חטאת הגורל עושה חטאת
כתב על שני גורלות על אחד חטאת ועל
יבמתו
:
גהגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטא'
ואין השם עושה חטאת.
ועשהו חטאת הגורל עושהו
רנשבורג
א' עולה ונתנן עליהם לא מצינו שהגורל
פי' (אם) [אין] קריאתך
שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש
א] רש"י
על השעיר שם חטאת
חטאת וכו'. וא"ת ניהדר
קובעם ולא יכול לשנותן: קידש
בלא גורל קובעהו חטאת
הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו
השם. מאחר שקרא לזו חטאת
ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל
אלא הגורל קובעו, שנאמר
❖
דין שיקדש השם ת"ל ועשהו חטאת הגורל
מק"ו ומה במקום שלא קדש השם
ולזו עולה אין הכהן רשאי לשנותן
והקריב אהרן את השעיר
אשר עלה עליו הגורל
עושה חטאת ואין
השם עושה חטאת
כדאמרינן לקמן מולקחה
קדש הגורל במקום שקדש השם
לה' ועשהו חטאת. כלומר
שתי תורים או שני בני יונה אחד
א"ד שיקדש הגורל וי"ל דכי היכי
סתם
עליית הגורל לה' הוא
מוסף רש"י
❖
דדרשינן מועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת לעולה ואחד לחטאת בשעת לקיחה הן נקבעין זו לעולה
עשהו חטאת,
עד מתי יהיה זקוק
כל שכן דנדרוש ועשהו חטאת לזה ולא לאחר תדע דבפ"ק דקדושין
וזו לחטאת (ב) כאן שמצינו שהגורל קובען אינו דין שהשם קובען:
לעמוד חי.
סתם עד שעת מתן דמו
אמרינן גבי עבד עברי הנמכר לנכרי שיהא נגאל
תוס' ישנים
של חבירו.
בשש מק"ו ומה מי שאין נגאל באלה פי' בקרובים כגון עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בשש מי שנגאל באלה אינו דין שיהא נגאל בשש
ומשני ת"ל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ופריך ואי ס"ד יליף שכיר שכיר אמאי אינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר ומשני שאני
ועשהו
.
(לקמן סה.)
התם דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר אלמא אף על גב דפשיטא ליה דדרשינן מיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר ולהכי לא ילפינן נמכר
חטאת.
לישראל בק"ו מנמכר לנכרי אפילו הכי הוה יליף נמכר לנכרי ליגאל בשש בק"ו ולא קא ממעט ליה מיגאלנו ולמידרש דודו ובן דודו
או משאר בשרו יגאלנו ולא בדבר אחר אבל תימה מאי שנא דהכא ממעטינן תרוייהו מועשהו דהכא לא מקדש השם ובעלמא לא מקדש
הגורל
(חולין כד.)
הגורל והתם לא ממעט מיגאלנו אלא דבעלמא לא מהני גאולת קרובים אבל דהכא אינו נגאל בשש יליף לה מקרא אחרינא מואם לא יגאל
עושהו חטאת.
באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ושמא יש לומר דשאני הכא דכיון דכתיב ועשהו חטאת וכתב נמי חוקה אתא ועשהו דכתיב בגורל
(קדושין
לגלויי אחוקה דקאי נמי אהגרלה דאע"ג דלרבי יהודה חוקה לא קיימא אהגרלה ועשהו מגלי לן דחוקה נמי קאי אהגרלה א"נ משום דתנא ביה קרא
יד.) ואין השם עושהו
תרי זימני אשר עלה אשר עלה ובהא נמי ניחא מאי דק"ל דמסיק תיובתא למ"ד הגרלה לא מעכבא אבל למ"ד מעכבא ניחא ואמאי
.
חטאת.
לדידיה נמי תיקשי דהכא יליף עיכובא מועשהו ואיהו יליף ליה לעיל מדתנא ביה קרא ולמאי דפרישית ניחא דאי לאו ועשהו דמשמע
מיעוטא אע"ג דתנא ביה קרא הוה דרשינן ק"ו לומר דהגרלה לא מעכבא כיון דלא תנא ביה קרא בלשון צווי להכי איצטריך ועשהו
ואי לא תנא ביה קרא לא הוה דרשינן ועשהו אלא למעוטי דלא מהני הגרלה בעלמא כי ההוא דיגאלנו כדפירש' להכי איצטריך דתנא
ביה קרא מיהו בלאו הכי מצי למימר דלא פריך למ"ד מעכבא דאיכא למימר טעמיה מהכא והא דקאמר טעמא לעיל משום דתנא ביה
(חולין שם)
קרא אין זה מדבריו אלא בעל הגמרא קא מפרש לטעמא הכי למאי דלא ידע אכתי ברייתא דועשהו וכי האי גוונא יש בפ"ג
"
ואם יפול הגורל על
דשבועות גבי פלוגתא דרב ושמואל בשבועה שזרק פלוני צרור לים : מה במקום שלא קידש הגורל כו'. הקשה מורי
.
חבירו יהא זה לעזאזל
ז)
(קדושין שם) שיכול
הר"ר שמואל בר מנחם זצ"ל היכי גמר מהכא והא יום הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר
והלא דין הוא.
החדש בגורל אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר
החדש גמרי מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב אבל אם יש להשיב לא גמרינן אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא
ללמד על עצמו יצא כו' כמו הבערה וכיוצא בה גמרינן מיניה אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג"ש והיקש שאין משיבין עליהן תדע
.
דבפרק קמא דיבמות פריך מאי איצטריך עליה למיסר עריות לייבם מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך עליה למיסר קא ס"ד תיתי
מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא ללמד וכו' ופריך הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד"א תיתי אחות אשה
(חולין שם
במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר תו קאמר תיתי מאשת אח אלא על כרחך מעיקרא הוה
וכעי"ז קדושין שם) ומה
ס"ד למימר דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד דאפילו איכא פירכא לא פרכינן ופריך והלא דבר החדש הוא ואם כן
במקום שלא קידש
הגורל.
אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה והדר קאמר ואע"ג דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי
'.
(כריתות כח.)
ולהכי פריך מי דמי התם חד איסורא הכא תרי איסורי והיינו פירכא וכיון דאיכא למיפרך לא גמרינן מיניה כיון דדבר חדש הוא:
סתם
(חולין
" '.
שם) (קדושין שם) קידש השם.
(שם)
(חולין שם) מקום
שקידש הגורל. (קדושין שם) תלמוד לומר. (שם)