טרף בקלפי פרק רביעי יומא
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סתם
סיפרא מני רבי יהודה. תימה לר"י בפ"ק דקדושין
סתם סיפרא. תורת כהנים רבי יהודה היא הכי קאמר בסנהדרין
ט א
א)
ב)
והא בתורת כהנים היא דהא קרא בספר ויקרא כתיב:
דפריך וכל היכא דכתיב חוקה לא דרשינן קל וחומר
❖
ג)
אין הקינין מתפרשות. איזו לעולה ואיזו לחטאת אלא או בלקיחת
והא גבי יוה"כ וכו' עד וטעמא דכתיב ועשהו חטאת הא לאו
י ב
הכי דרשינן קל וחומר והשתא מאי פריך והא סתם סיפרא רבי
בעלים כו' אם כשקנאן אמר זה אני
לוקח לעולה ואת זה לחטאת
יהודה ולדידיה חוקה לא קיימא
שוב אין הכהן יכול לשנותן בעשייתן
תורה אור השלם
❖
אהגרלה (ד) ותירץ רבינו שמשון מקוצי
ואם שינה פסול ואם כשקנאן לא
סתם סיפרא מני רבי יהודה וקא תני הגורל
1. וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ
דפריך מדאיצטריך זאת ואחת לקמן
פירש אף על פי שקרא להם שם
עושה חטאת ואין השם עושה חטאת אלמא
דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי
תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה
בפרק הוציאו לו למעוטי
[לאחר מיכן] אין שם חל עליהם
רבינו חננאל
הגרלה מעכבא תיובתא דמאן דאמר הגרלה
אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד
ויכול הכהן לשנותן: ולקחה ועשה.
דלא קיימא חוקה אדברים הנעשים
וזו הברייתא היא שנויה
לְחַטָּאת וְכִפֶּר עָלֶיהָ
לא מעכבא תיובתא אמר רב חסדא א אין
ביולדת כתיב ולקחה שתי תורים או
בבגדי לבן בחוץ ש"מ דדרשינן ק"ו
סתמא בתורת כהנים
הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה:
הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים
שנקרא ספרא מפני שהוא
ויקרא יב ח
שני בני יונה אחד לעולה ואחד
אפי' היכא דכתיב חוקה דאי לא תימא
2. וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן
ויקרא לבדו, וקי"ל כר'
או בעשיית כהן אמר רב שימי בר אשי
לחטאת וכן במצורע וגבי זב (א) ועשה
הכי לשתוק מיניה מאי אמרת אי לא
יוחנן דאמר בפרק אלו
אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה
מ"ט) דרב חסדא דכתיב ולקחה ועשה או
הכהן אחד חטאת ואחד עולה אלמא
כתב זאת ואחת הוה אמינא דחוקה
הן הנחנקין בתחלתו סתם
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְיָ
1
2
❖
משנה ר"מ סתם תוספתא
מִזּוֹבוֹ: ויקרא טו טו
בלקיחה או בעשייה מיתיבי ועשהו חטאת
או בשעת לקיחה נקבעין או בשעת
קיימא אכל מילי א"כ כיון דהוה
ר' נחמיה סתם סיפרא
עשייתן אבל ביני ביני לא: והא הכא
קיימא נמי אהגרלה א"כ לשתוק
הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת
ר' יהודה סתם סיפרי
כו'. מדקתני כאן שקידש הגורל
ר' שמעון, וקא מפרש
מועשהו אלא ע"כ אי לא כתב ועשהו
(ב)
גליון הש"ס
שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש
דהגרלה מעכבא, דקתני
ה"א אע"ג דחוקה הוה קיימא אכל
אינו דין שיקדש השם וקא סלקא דעתיה
גמרא שכבר אמר
הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו
הגורל עושה חטאת,
מילי הגרלה מיהא לא מעכבא מק"ו
דקידוש השם בשעת קידוש גורל
מעניותו.
ואין השם עושה חטאת
דין שיקדש השם ת"ל ועשהו חטאת הגורל
❖
והוא לר' יהודה ועלתה
אלמא אע"ג דכתיב חוקה דרשינן
קאמר שאינו לא שעת לקיחה ולא
עושה חטאת ואין השם עושה חטאת והא
בתיובתא למאן דמוקים
שעת עשייה: הכי גרסינן והא הכא
ק"ו אבל קשה על תירוץ זה דאפילו
לרבי יהודה דסבר הגרלה
הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה
דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה
כי קיימא חוקה אכל מילי ולא הוה
לא מעכבא, והוא רבי
הגהות הב"ח
יוחנן. ירושלמי הכתיבה
היא וקתני דקבע אמר רבא הכי קאמר
היא וקתני דקבע: מטמא מקדש.
דרשינן קל וחומר היכא דכתב חוקה
(א) רש"י
שעל הגורלות חקוקים הן.
לא סגי דלא כתב ועשהו למעוטי
הנכנס למקדש טמא והוא בקרבן
מה במקום שלא קידש הגורל ואפילו בשעת
וכתיב
אמר רב חסדא אין הקינין
עולה ויורד עשירות ודלות ודלי
בעלמא שלא יקדש הגורל
גבי כהן
(ה)
מתפרשות אלא בלקיחת
לקיחה ואפילו בשעת עשייה קידש השם
את האחד ואת
בעלים או בעשיית כהן. פי'
דלות האמור אצל שבועת בטוי
כדפי' לעיל ועוד אפילו קיימא
בשעת לקיחה ובשעת עשייה מקום שקידש
האחד (ב) ד"ה
קינין התורים ומבני היונה
ושבועת קול אלה והתם נמי כתיב
חוקה אכל מילי איצטריך ועשהו
נקראין קינין, כגון כי יקרא
הגורל שלא בשעת לקיחה ושלא בשעת
מקום
לגורל דהגרלה לאו עבודה היא
או (ג) נפש כי תגע וגו'
קן צפור לפניך, כלומר
עשייה אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה
(ג) ד"ה
עופות הן קרבן שמביאין
(ו) ויכילנא לשנויי דלאו דווקא נקט
ואוקמינן לה בשבועות
אשר (ד) תוס'
מן העופות, כגון הזב
ובשעת עשייה ת"ל ועשהו חטאת הגורל
התם חוקה דעיכובא אחרינא איתא
בטומאת מקדש וקדשיו שאחר
והזבה והיולדת וכיוצא
עושה חטאת ואין השם עושה חטאת ת"ש
דתנא ביה קרא תרי זימני דהוי כמו
שנטמא נכנס למקדש או אכל
בהן שמביאין תורין ובני
יונה. וכתיב בהו אחד
קדשים: והעשיר. וצריך להביא
מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו
חוקה והכי פריך וכל היכא דכתב
(ה) בא"ד
לעולה ואחד לחטאת.
בעשירות: ואחר כך. חולק המעות
עיכובא לא דרשינן ק"ו והא גבי יוה"כ
והעשיר ואח"כ אמר אלו לחטאתו ואלו
כתיב
ובא רב חסדא לפרש
שלא יקדש הגורל
שאינן מתפרשות איזו היא
דכתיב גורל וכתיב חוקה דמשמע
ופירש ואמר אלו לחטאתו ואלו
לעולתו מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו
בעלמא
חטאת ואיזו היא עולה,
עיכובא לרבי נחמיה ולרבי יהודה
לעולתו אע"ג שאין קרבן עני עכשיו
ואין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו והא
אלא או בשעה שלקחוה
איכא עיכובא אחרינא דתנא ביה
עליו חובה אלא קרבן עשיר ואין
(ו) בא"ד
בעליהן אם יפרש זו
הכא דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה
לחטאת וזו לעולה. או אם
קרא וטעמא דכתב רחמנא ועשהו
בקרבן עשיר [עולה אלא] חטאת
❖
לקחם סתם, הכהן בשעת
היא וקתני דקבע אמר רב ששת ותסברא
הא לאו הכי הוה דרשינן קל וחומר
בהמה כשבא לב"ד ויאמרו לו ב"ד
עשייתן, כלומר בשעה
והאמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא מטמא
קרבן עשיר תביא: מוסיף. מביתו
אע"פ שהיה ראוי לדרוש אשר עלה
שרוצה להקריבם יאמר
זה לחטאת וזה לעולה.
מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא
אשר עלה לעיכובא אף על גב
עד דמי בהמה ומביא חובתו בהמה
מוסף רש"י
ב
ודייק רב חסדא דכתיב
מדמים שקרא להם שם חטאת: ואין
דלא כתב בלשון צווי ונראה כמו
וכיון דלא יצא היכי קבע אלא מאי אית לך
אין הקינין.
בזב וביום השמיני יקח לו
מוסיף ומביא. חטאת בהמה מדמי
סיפור דברים בעלמא מכל מקום
שתי תורים וגו', וכן בזבה
למימר $ שכבר אמר מעניותו ה"נ שכבר אמר
מתפרשות.
כתיב וביום השמיני תקח
כיון דכתיב חוקה היה סברא לומר
עולתו שאין יכול לשנותן למעות
משע' הפרשה ולר' חגא א"ר יאשיה דאמר יצא
(ערובין
לה שתי תורים וגו', הנה
דמעכבא מכח חוקה ומכח תרי
שהפרישן שקרא להן שם עולה ליקח
לז.) אלא או בלקיחת
לקיחה בבעלים. ובכהן
מאי
בעלים.
מהן חטאת: והא הכא. דלאחר
אשר עלה אלא דאתא קל וחומר
כתיב ועשה הכהן את
האחד חטאת ואת האחד
שהפרישן פירש ואין זו לא לקיחה ולא עשייה: וקתני דקבע.
ועקר ליה מהאי סברא ואוקמינן חוקה לשאר מילי ואשר עלה
(שם לז:)
עולה, כלומר הפרשתם
עליהם השם ואין רשאי לשנותן: ותסברא. הך מתרצתא היא והאמר
ואשר עלה אמרינן סיפור דברים בעלמא הוא הכא נמי גבי
בבעלים בלקיחה, אבל
בכהן בעשייה כדכתיב
יבמה דכתיב ככה לעיכובא נימא קל וחומר דתצא בגט ועיכובא
ר"א וכו' וכיון דאין קרבן עני ראוי לו אפילו בדיעבד היכי קבע
קראי. ואותבינן עליה מן
ליה שם עולה עלייהו משהעשיר הרי אינו מחויב עולה: אלא מאי
דככה לשאר מילי:
(כריתות
השעיר שאינה עת ההגרלה
מטמא מקדש וכו'. הא דלא נקט שמיעת קול דכתיב ברישא
אית לך למימר. על כרחך מיבעיא לשבושא ולמימר דהאי ואח"כ
כח.)
לא שעת לקיחה כי
מאתמול הם בלקיחתם,
דקתני שיבוש הוא אלא הכי מיבעיא ליה למיתני ואמר אלו לחטאת
יש לומר מילתא דשכיחא טפי נקט:
ולרבי חגא אמר רבי יאשיה דאמר יצא מאי איכא למימר. וכולי
ולא שעת עשייה שעדיין
ואלו לעולה ואח"כ העשיר דבשעה שקבען הוה קרבן חזי ליה וכיון
(נזיר כו:) או
נשאר לו אחר ההגרלה
דעל כרחך משבשתא היא לרב חסדא נמי הכי תרצה שכבר אמר
עלמא אית להו דרב חסדא דאין הקינין מתפרשות וכו':
בעשיית כהן.
שחיטת הפר והקטרה
והזאת דם הפר ואחר
משעת הפרשה ותני הכא מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו
והאי
כך יעשה השעיר. ותני
ומביא דהפרשה במעות כשעת לקיחת העופות: ולרבי חגא. דאמר
ואמר בשעת הפרשה אלו לחטאת ואלו לעולה ואח"כ העשיר מוסיף
בברייתא בכי האי גוונא
מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני יצא ומשום הא לא משתבש ומתרצתא היא וכיון דחזי ליה האי קרבן בדיעבד מצי למיתני דקבע:
(ערובין שם)
דמקדש השם, כלומר אם
יאמר זה חטאת כי קראו
מאי
שם חטאת, נקדש לחטאת
אע"פ שאינה לא שעת לקיחה ולא עשייה. ותריץ לה רבה הכי, ומה [במקום] שלא קידש הגורל אפילו בשעת לקיחה
(כריתות שם) והעשיר ואח"כ אמר. אלו לחטאתו ואלו לעולתו.
ובשעת עשייה קידש השם בשעת עשייה וכו'. ת"ש מטמא מקדש עני. פי' אדם שמƒ טמא כדכתיב או נפש אשר תגע בכל
מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו.
דבר טמא או בנבלת חיה טמאה וגו' ונעלם ממנו ונכנס למקדש, אם הוא עשיר מביא חטאתו כשבה או שעירה, ואם אין
ואין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו. (כריתות כח.)
ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה. ואם היה בשעה שנכנס למקדש והוא טמא עני, והפריש מעות לקינין והוא
וכיון דלא יצא היכי קבע. (שם) שכבר אמר מעניותו.
עני בעניותו, והעשיר אחרי כן ואמר אקנה מהן תורים או בני יונה, יהיו אילו המעות, אילו לחטאת ואילו לעולה. ועכשיו
(שם)
רוצה להביא קרבן עשיר כשבה או שעירה, מוסיף מעות אחרות משלו על אותן המעות שהפרישן לקנות בהן תור של
(שם ע"פ הגהות הב"ח) שכבר אמר משעת הפרשה.
חטאת, וקונה בהן חטאת בהמה. אבל דמי עולתו נקדש כבר משעה שהפרישן לקנות בהן תור לעולה קדושת עולה, ואין
משנין מקדושת עולה לקדושת חטאת. וכזו השמועה כולה כמות שהיא בכאן, כך היא בסוף מסכת כריתות, עולה כולה
(שם) ולר' חגא א"ר יאשיה דאמר יצא.
כליל למזבח, והחטאת הדם והחלבים למזבח והבשר לכהנים. ואקשינן והא הכא עת שאמר אילו לחטאת ואילו לעולתי,
מאי איכא למימר. (שם)
לאו שעת הפרשה היא, דהא אחר שהעשיר קתני ואחר כך אמר אילו לחטאתי ואילו לעולתי. ולא שעת עשייה נמי, דהא
עכשיו עדיין רוצה לקנות בהמה ולהקריבה, וקתני דקבע הואיל ואילו הקדים ועשה עודנו עני כבר נפטר בקבעו. ומתמה
רב ששת ותסברא כלומר איפשר להעמיד ברייתא זו, כי אחרי שהעשיר אמר (לו) אילו לחטאתי ואילו לעולתי והאמר ר' אלעזר מטמא מקדש עשיר וכו', פי' מטמא מקדש [ש]היה עני והעשיר והביא קרבן עני לא יצא, וכיון דלא יצא היכי קבע, וזה
כיון שעדיין לא הפריש והעשיר, כיון שהעשיר נתחייב בקרבן עשיר והוא חטאת בהמה, כיון שנתחייב בחטאת בהמה אם הביא קינין לא יצא. וכיון שאילו הביא קינין לא יצא, כן גם אם הפריש קינין והוא עשיר לא נתקדשו, ולמה תני כי דמי החטאת
נקבעו לקדושת חטאת, ודמי העולה נקבעו לקדושת עולה. ופרקינן אלא מאי אית לך למימר לתרוצה כר' אלעזר הא מתניתא שכבר אמר מעיקרא, כלומר בעודנו עני אמר אילו הקינין שלי שכבר נתקדשו, אם הקריבן אחרי שהעשיר אעפ"י שכבר
קדשן מקודם לכן לא יצא. כן גם זו הברייתא הכין תירוצא, מטמא מקדש והוא עני והפריש מעות לקינין ואמר בשעת הפרשה אילו המעות לחטאתי ואילו לעולתי. והעשיר עכשיו, מוסיף ומביא חטאתו מדמי חטאתו כו'. ור' חגא דאמר יצא תריץ הכי,
תוס'
ישנים
' '.
'.
'.
.
() [].
.