מא:
טרף בקלפי פרק
רביעי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאי
עולה אזלא לנדבה. לאו לנדבת צבור קאמר לקיץ המזבח
מאי
איכא למימר. והא הכא לאו בשעת לקיחה ולאו שעת עשייה
יא א
א)
ב)
וקבע ליה: לא תימא ואחר כך אמר אלא ואח"כ לקח ואמר.
דהאמר בפ"ק דשבועות דאין מקיצין בעולת
הוא
יב ב
ג)
העוף אלא לנדבת יחיד קאמר מיהו הלשון קשה דקאמר אזלא
זו לחטאת וזו לעולה דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת על ידי
לנדבה דבכל דוכתא אמרינן לנדבה
היינו לשופרות לנדבת צבור
שכחה ומיחלף להו בין ואחר כך לקח לואחר כך אמר: ופרכינן
יג ג
לקח. אם כן מוסיף ומביא חובתו
וי"ל הא דאין מקיצין בעולת העוף
❖
ד)
בהמה מדמי חטאתו מאי ניהו הרי
היינו דאין לוקח לכתחילה מן המעות
מאי איכא למימר לא תימא ואח"כ אמר אלא
אינו מעות שכבר לקח העוף:
של הנדבה עופות להקיץ אבל אי
ה) ו)
אימא ואחר כך לקח ואמר לקח מוסיף
רבינו חננאל מתרמי ממילא כי הכא מקיצין בו ח)
דפריק ליה. ומוציאו לחולין ומוסיף
ומביא חובתו מאי ניהו דפריק ליה והא
ז)
מביתו וקונה מן המעות בהמה:
אבל קשה אמאי לא מייתי ליה עולת
ח)
לא תימא ואחר כך אמר אלא
א אין פדיון לעוף אמר רב פפא כגון שלקח
❖
והא אין פדיון לעוף. דהכי תנן
יחיד כי ההיא דתנן בנזיר פרק
אימא ואחר כך לקח. כלומר,
פרידה אחת אי עולה זבן מוסיף ומביא
קנה אחד, אם מדמי העולה
במסכת מנחות אבל העופות
מי שאמר הריני נזיר ושמע
קנאו ונשארו דמי החטאת,
חובתו מדמי חטאתו והאי עולה אזלא לנדבה
והלבונה והכלי שרת אין להם פדיון
האשה שנדרה בנזיר והפרישה את
מוסיף על אילו המעות
תורה אור השלם
אי חטאת זבן אין מוסיף ומביא חובתו
שלא נאמר אלא בבהמה: כגון
בהמתה והפר לה בעלה וכו' עד
וקונה כשבה או שעירה. ואם
1. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת
בדמי החטאת קנה, זה העוף
[שלקח] פרידה אחת. גוזל אחד
מדמי עולתו והאי חטאת אזלא למיתה גופא
החטאת תמות העולה תקרב עולה
הנקנה לחטאת אזלא למיתה,
הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָה¢ רָתוֹ
ושלמים יקרבו שלמים וי"ל שאני
לקח מן הצבורין דמעות והכי קאמר
א"ר אלעזר א"ר הושעיא מטמא מקדש עשיר
ובדמי העולה קונה מהן
וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן:
עולה נדבה. גופא אמר רבי
ויקרא יד ב
התם כיון דכבר הפרישה כל
תנא אי עולה זבן הני מעות דקיימי
והביא קרבן עני לא יצא ורבי חגא א"ר
1. זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע
אלעזר א"ר אושעיא מטמא
קרבנותיה הוקבעו לה לשמה אבל
חטאת נינהו ומוסיף עליהן ומביא
הושעיא יצא מיתיבי מצורע עני שהביא
מקדש עשיר והביא קרבן
צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ
הכא דלא לקח כל קרבנותיו לא
חובתו והאי עולה דזבן אזלא לנדבה:
עני לא יצא ור' חגא א"ר
בְּטָה¢ רָתוֹ:
קרבן עשיר יצא עשיר שהביא קרבן עני
יאשיה יצא. מיתיבי מצורע
ויקרא יד לב (עיין רש"ש)
אי חטאת זבן. הוקבעו מעות צבור
הוקבע לו להכי אזלא לנדבת צבור
2. וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ
לא יצא שאני התם דכתיב 1 זאת אי הכי
עני שהביא קרבן עשיר יצא
אי נמי נ"ל דהכא קאמר סתמא
השני לעולה על ידי לקיחה זו ואין
ועשיר שהביא קרבן עני
מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד
רישא נמי הא רבי רחמנא תורת והתניא
אזלא לנדבה ולא קאמר תקרב עולה
מוסיף עליהן ומביא מהן חובתו אלא
לא יצא תיובתא לר' חגא.
אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו
ופריק שני מצורע דכתיב ביה
תורת לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר
וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל
מביא מן המעות עולת נדבה והחטאת
כדקאמר התם לפי שאין נפקותא
זאת תהיה. כלומר, זאת כמו
בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן:
בדבר ואין חילוק בין עולת העוף
שלקח תמות ומביתו יביא מעות ויקח
יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני ת"ל
שהוא עכשיו אם הוא עשיר
ויקרא יד כא
בהמה: שאני מצורע. דכתיב
הבאה בשביל צורך לאותה שהיא
3. כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר
לא יביא קרבן עני, [אלא]
זאת ונילף מינה מיעט רחמנא ואם דל הוא:
2
כשכתוב לא תוסיף ולא
עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל
מתני' קשר לשון של זהורית בראש שעיר
באה נדבת צבור דאידי ואידי אין
זאת תהיה תורת המצורע
ב
תגרע. ואקשינן אי הכי רישא
חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ:
❖
ולא אחרת: רישא נמי. עני שהביא
טעונין סמיכה ולא נסכים דעוף
נמי והוא עני שהביא קרבן
ויקרא טז ל
המשתלח והעמידו כנגד בית שילוחו
קרבן עשיר: התם הא רבי רחמנא (א).
אין טעון נסכים ולא סמיכה אבל
עשיר אמאי יצא, קרי ביה
ולנשחט כנגד בית שחיטתו בא לו אצל
זאת תהיה ועכשיו עני הוא.
עולת בהמה שהיא באה בשביל
תורה אחת לכל המצורעין כולן
ודחינן רבי רחמנא תורת.
פרו שניה וסומך שתי ידיו עליו ומתודה
הגהות הב"ח
יוצאין בקרבן עשיר: והתניא.
יחיד טעונה נסכים משלו ואם היא
כלומר, תורת המצורע בשלש
וכך היה אומר אנא השם (חטאתי עויתי
(א) רש"י
בניחותא: ונילף מינה. לטמא
קרבן אנשים טעון סמיכה וכשהיא
בהמות, שני כבשים וכבשה.
תורת
והנה תניא כך, דתניא תורת
מקדש: ואם דל הוא. מיעוט הוא
ופשעתי) לפניך אני וביתי ובני אהרן עם
באה נדבת צבור נסכיה קריבין
(ב) ד"ה
לרבות מצורע עני שהביא
משל צבור ואין טעון סמיכה ואם
מצורע הוא דעשיר שהביא קרבן
קדושך אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים
לנשחט דקאמר
קרבן עשיר, יכול אף עשיר
(ג) ד"ה
שהביא קרבן עני יצא ת"ל
היה כהן עבודתה ועורה שלו כשהיא
עני לא יצא אבל שאר חייבי קרבן
ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי
בשעיר
זאת, כלומר זאת לעשיר
מתני' כנגד בית
באה בשביל יחיד אבל כשבאה
עולה ויורד לא:
(ד) ד"ה
לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך
שלא יפחות העשיר משלש
שילוחו. כנגד שער שהוציאוהו
נדבת צבור עבודתה ועורה לאנשי
בהמות. ואקשינן ונילף ר'
❖
ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה
3
שלה
חגא מינה כי כל עשיר
בו: ולנשחט. מפרש בגמרא:
משמר הכי מפורש בתמורה בפרק
שהביא קרבן עני לא יצא.
יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם
גמ'
אקשירה
קאי. דקושר לו
ואלו קדשים ואף על גב
ופריק ר' חגא שני מצורע
לפני ה' תטהרו והן עונין אחריו ברוך שם
לשון כנגד צוארו: או אהעמדה
דאיכא נפקותא לענין עבודתה
הגהות מהר"ב
דמיעט רחמנא ואם דל הוא,
כבוד מלכותו לעולם ועד: גמ' איבעיא
כלומר המצורע אם הוא דל
קאי. (ב) והכי קאמר ואת שעיר
שמקריבה אפילו במשמר שאינו שלו
רנשבורג
יביא בדלות ואם הוא עשיר
החטאת העומד לשחיטה מעמיד
כיון דאם אין כהן לא נפקא מיניה
להו ולנשחט אקשירה קאי או אהעמדה
א] רש"י
לאו (זה לבדו). אבל שאר
כנגד מקום בית שחיטתו: שפיר.
מידי קאמר סתמא אזלא לנדבה:
[חייבין] אפילו עשיר שהביא
קאי ת"ש דתני רב יוסף קשר לשון של
❖
שלש לשונות. הא דלא נקט
קרבן עני יצא דתניא ואם
דתו לא מערבי אהדדי שזה קשור
זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו
דל הוא, שומע אני דל ממה
נמי של שעיר הפנימי נ"ל
בראשו וזה בצוארו ולא באחרים
שהיה, [שהיה] עשיר בן ק'
כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית
משום דההיא לא הוה אלא כדי שלא
שאלו קשור עליהן לשון ושל אחרים
מנה ונעשה עכשיו בן נ'
מוסף רש"י
שחיטתו שלא יתערב זה בזה ולא יתערב
מנה, ת"ל ואין ידו משגת,
אינו קשור: אלא אי אמרת.
יתערב לא הוה לה שיעור כלל אבל
לשון של זהורית.
או ואין ידו משגת יש לו
באחרים אי אמרת בשלמא אקשירה קאי
הני כיון דיש בהן צורך הוה להו
ולנשחט אהעמדה הוא דקאי ומשום
ואינו מוצא ליקח, ת"ל ואם
❖
שפיר אלא אי אמרת אהעמדה קאי נהי דקשירת שעיר המשתלח לחודיה
(לעיל לט.)
דל הוא, הא עד שיאמרו
שיעור וזה של שעיר המשתלח
א]
שני כתובים ואם לאו לא
דבחבריה לא מיערב דהאי קטיר ביה והאי
היה בו צורך לידע אם הלבין
קאמר שלא יתערבו זה בזה ולא
שמענו. לפיכך אמרנו שבא
כדכתיב כשלג ילבינו :
באחרים בשלמא במשתלח לא
לא קטיר ביה באחריני מיהת מיערב אלא
ואם דל [הוא] שהוא כתוב
תוס' ישנים
במצורע, להוציא שאר חייבין
מיערב (ג) שעיר הפנימי דהאי
כי
לאו שמע מינה אקשירה קאי שמע מינה
.
שאפילו אינו דל והביא
קשיר ביה והאי לא קשיר ביה אלא
א"ר יצחק שתי לשונות שמעתי אחת של פרה ואחת של שעיר המשתלח
קרבן עני יצא. קשר [לשון]
באחריני אמאי לא מיערב שעיר
של זהורית כו'. איבעיא
אחת צריכה שיעור ואחת אינה צריכה שיעור ולא ידענא הי מינייהו אמר
להו האי דקתני במתניתין
הפנימי הא שעיר פנימי ואחרים
ולנשחט (כנשחט) כנגד
רב יוסף ניחזי אנן של שעיר המשתלח דבעי חלוקה
בעי שיעור ושל פרה
אין לשון קשור עליהם: שתי לשונות
בית שחיטתו [פי' דאיכא]
דלא בעי חלוקה לא בעי שיעור מתקיף לה רמי בר חמא דפרה נמי
שמעתי. על שתי לשונות של זהורית
קשור גם בשעיר הנעשה
בפנים, [דקשרו] לשון של
בעי כובד א"ל רבא כובד תנאי היא ודפרה לא בעי
חלוקה איתיביה אביי
שמעתי חילוק ביניהם אחת של פרה
זהורית בצוארו כנגד בית
אדומה שכתוב בה ולקח
כיצד הוא עושה כורכן בשירי לשון אימא בזנב לשון א"ר חנין אמר
ג
שחיטתו, כמו שקשר בראש
הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת:
שעיר המשתלח. או דילמא
רב עץ ארז ושני תולעת שקלטתן שלהבת כשרה מיתיבי נתהבהב הלשון
העמידו לנשחט כנגד בית
אחת צריכה שיעור. ושיעורה מפרש
מביא לשון אחר ומקדש אמר אביי ל"ק כאן בקולחת כאן בנכפפת רבא אומר
שחיטתו. ופשטנה [דאיכא]
לקמן: ואחת אין צריכה שיעור.
קשר בצוארו של שעיר
כובד תנאי היא דתניא למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה אחת דברי רבי רבי
שכשירה בכל שהוא: דבעי חלוקה.
הנעשה בפנים. לשון של
אלעזר בר' שמעון אומר כדי שיהא בהן כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה
זהורית כו'. פי' שירי לשון,
כדתנן לקמן מה היה עושה
כגון שחלקו ונטל ממנו
כי אתא רב דימי א"ר יוחנן שלש לשונות שמעתי אחת של פרה ואחת של שעיר
המשלח את השעיר חולק לשון זהורית
והנותר נקרא שירי לשון.
המשתלח ואחת של מצורע אחת משקל עשרה זוז ואחת משקל שני סלעים
ופריק אימא כרכן בזנב
חציו קשר בסלע וחציו קשר בין
הלשון. כלומר הלשון הזה
קרניו: בעי כובד. שתהא כבידה
ואחת משקל שקל ואין לי לפרש כי אתא רבין פירשה משמיה דרבי יונתן
'.
הוא ארוך, והקצר היוצא
ותפול לתוך עומק האור כדכתיב
של
ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך
.
בו. כי אתא רב דימי א"ר
אל תוך שריפת הפרה: תנאי
יונתן שלש לשונות של
היא. לקמן בשמעתין: כיצד הוא עושה. במסכת פרה תנן לה: כורכן. לעץ
ארז ואזוב: ה) [בשירי הלשון. מדקתני
זהורית שמעתי, והוא שכתוב
שירי מכלל דאיכא תו]: בזנב הלשון. סרוקה במסרק ונעשית קצרה לראש האחד כמין זנב: שקלטתן שלהבת. ולא נפלו לתוך
בתורה ושני תולעת. של פרה
'. [ ].
אחת, ושל שעיר המשתלח
שריפת הפרה אלא נתהבהבו באויר: ומקדש. כלומר ונותן שם. כל מעשה פרה קרי לה קידוש: בקולחת. אש שיש עליה עמוד
אחת ושל מצורע אחת. של
שלהבת זקוף למעלה כקלח של עשב גבוה צריך להביא אחר והא דאמר רבי חנין כשירה בנכפפת אש ששלהבת (ד) נמוכה וכפופה
פרה שנאמר ולקח הכהן
וסמוכה לגחלתה וקרינן ביה אל תוך: שיהיו כולן באגודה אחת. דבעינן שיהו נלקחין בבת אחת דכתיב ולקח עץ ארז ואזוב ושני
עץ ארז ואזוב ושני תולעת
והשליך אל תוך שרפת
תולעת: ואחת של מצורע. דכתיב ביה נמי ושני תולעת ואזוב: ואין לי לפרש. ואיני יודע לפרש איזו גדולה ואיזו קטנה ואיזו בינונית:
.
הפרה. של שעיר הא דתנן
של
קשר לשון של זהורית בראש
שעיר המשתלח. של מצורע שנאמר ולקח המטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. אחת משקלה עשרה זין
ואחת משקלה שני סלעים ואחת משקלה שקל ואין לי לפרש. מצאנו בתלמוד ארץ ישראל כי עשרה זין הן שתי סלעים ומחצה,
. .
וכך כתוב, ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן ג' לשונות הן, של שעיר בסלע, של מצורע בשקל, של פרה בשתי סלעים. ר' חונייא
.
דבית חוורן ר' אבא בר זבדא בשם ר' שמעון בן חלפתא, של פרה בשתי סלעים ומחצה. ואית דמפקין לה לישנא בעשרה זין.
.