טרף בקלפי
פרק
רביעי יומא
מב.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
כי
אתא רבין פירשה משמיה דר' יונתן של פרה משקל י' סלעים.
של פרה משקל עשר זוז. דבעיא כובד: של שעיר. דבעיא חלוקה
יד א
א)
משקל שני סלעים ודייה בכך: של מצורע. דלא הא ולא הא סגי
משום כובד אע"ג דר' יונתן לא חייש לכובד כדאמר רבא
טו ב
ב) ג)
ליה בשקל: הכי גרסינן פליגי בה ר"ש בן חלפתא ורבנן בפרה:
תנאי היא דלר' יונתן לית ליה כובד שמא רבין ס"ל כשינויא דאביי
וסימן. שלא תטעה לומר שאחד היה אומר משקל שני סלעים
דאמר כאן בקולחת כאן בנכפפת ואפי' לספרים דגרסי כי אתא
ד)
טז ג
ה)
רבין פירשה משמיה דר' יוחנן צריך
משנה זו תהא לך סימן ששנינו
אחד המרבה ואחד הממעיט
לתרץ כן דמ"מ אליבא דר' יונתן
של פרה משקל עשרה זוז ושל שעיר
א
ב
יז ד
ובלבד שיכוין לבו לשמים בסימן זה
פירשה דאיהו אמר ג' לשונות שמעתי
ו) ז)
המשתלח משקל שני סלעים ג ושל מצורע
❖
ח)
תזכור לומר שהאחד נתן בה שיעור
אי נמי י"ל ג' לשונות שמעתי דקאמר
משקל שקל אמר ר' יוחנן פליגי בה ר"ש
ט)
המרבה מכולן והאחד נתן בה שיעור
אליבא למאן דאית ליה כובד ושמעתי
❖
בן חלפתא ורבנן בפרה חד אמר משקל קאמר וליה לא סבירא ליה:
וקא ממעט מכולן אבל שיעור בינוני
תורה אור השלם
שחיטה לאו עבודה היא.
עשרה וחד אמר משקל שקל וסימניך אחד
לא הוזכר כאן: לא בפרה פליגי.
1. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר
המרבה ואחד הממעיט אמר ליה ר' ירמיה
הגהות הגר"א
בלשון של פרה: וההוא יומא. דאיפליגי
בכל דוכתא פרש"י
הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל
מדיפתי לרבינא לא בפרה פליגי אלא
[א] גמ'
בה נח רביא בר קיסי. שם חכם:
משום דכשירה בזר ותימה הוא
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ
[ב] שם
במדבר יט ג
לְפָנָיו:
מכפר. מיתת צדיקים מכפרת
בשעיר המשתלח פליגי וההוא יומא נח
דבפ"ק
דזבחים פריך והרי
2. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר
שחיטה
דא"א לבטלה וכשירה בזר
כדאמר בעלמא
נפשיה דרביא בר קיסי ואנחו בה סימנא
צִוָּה יְיָ לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי
ומשני שחיטה לאו עבודה היא
יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה
רביא [בר] קיסי מכפר כשעיר המשתלח אמר
❖
אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ
כהונה לומר לך מה בגדי כהונה
והשתא
מה תשובה היא זו שהרי
ר' יצחק שתי שחיטות שמעתי אחת של פרה
מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ
מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:
הקשה
שהיה לה ליפסל בזר כיון
במדבר יט ב
עֹל:
ואחת של פרו אחת כשרה בזר ואחת
3. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
של פרו. פר כהן גדול של יוה"כ:
דא"א לבטלה ופירש רבינו יעקב
מוסף רש"י
פסולה בזר ולא ידענא הי מינייהו [א] איתמר
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
אלעזר וחוקה. אלעזר כתיב בה ונתתם
מאורליינ"ש דלאו עבודה היא דנוהגת
ואמר רב עלה.
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת
שחיטת פרה ופרו רב ושמואל חד אמר
אותה אל אלעזר הכהן וגו' (במדבר יט)
אפי' בחולין וקשה א"כ מאי פריך
פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:
אלעזר וחוקה שנינו בה.
ויקרא טז יא
פרה פסולה פרו כשרה וחד אמר פרו
וכתיב (שם) זאת חקת התורה וכל היכא
עלה התם והאמר רב שחיטת פרה
4. וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת
דכתי' חוקה עיכובא הוא: אהרן וחוקה.
בזר פסולה בשלמא לפרש"י פריך
פסולה פרה כשרה תסתיים דרב הוא דאמר
עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שפיר אבל לפירוש רבינו יעקב מאי
דכתיב והקריב אהרן את
מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה
פרה פסולה דאמר ר' זירא [א] דשחיטת פרה
וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת
פריך נהי דשחיטת פרה פסולה בזר
פר החטאת אשר לו וכפר וגו' ושחט
בזר פסולה ואמר רב עלה אלעזר וחוקה
(זבחים יד:) שחיטה לאו
ויקרא טז לד
1
2
מֹשֶׁה:
מ"מ לאו עבודה היא כיון דנוהגת
את פר החטאת אשר לו וגו' וכתיב
עבודה היא.
5. וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו
שנינו בה ורב מאי שנא פרה דכתיב אלעזר
נמי בחולין והיה נראה ליישב פרש"י
באחרי מות בענינא והיתה זאת
(זבחים
אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת
וחוקה פרו נמי הא כתיב אהרן וחוקה
יד:) שאני פרה דקדשי
3
4
דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף:
לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל:
כן ולפרש שחיטה לאו עבודה היא
❖
בדק הבית היא.
במדבר יט ה
שחיטה לאו עבודה היא אי הכי פרה נמי
שחיטה לאו עבודה היא. ולא קיימא
כיון דהוכשרו בה כל הפסולין ואפי'
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא ולאו
חוקה אשחיטה: שאני פרה דקדשי
נשים ועבדים וטמאים מסתמא לא
הגהות מהר"י
(תמורה כ.)
בדק הבית היא. כלומר אין בה קדושת
כל דכן הוא אמר רב שישא בריה דרב אידי
חשיבא עבודה לפני המקום מאיזה
לנדא
טעם שיהא או משום דנוהגת נמי
המזבח אלא קדושת דמים בעלמא
מידי דהוה אמראות נגעים דלאו עבודה היא
(שבועות יא:)
[א] גמרא
בחולין או משום טעמא אחרינא והדר
שהרי שחיטתה בהר המשחה הלכך
ובעיא כהונה ולשמואל דאמר פרו פסולה
(זבחים סח:)
פריך מנא לך דלאו עבודה היא
אין צד עבודות נחלקות בה וכל
❖
מאי שנא פרו דכתיב אהרן וחוקה פרה נמי
העבודות שוות בה: ולא כל דכן
מדהוכשרו בה כל הפסולין והלא יש
הא כתיב אלעזר וחוקה שאני התם דכתיב
הוא. בתמיה אשחיטת פרו דקדושת
שחיטה שהיא פסולה בזר כגון שחיטת
1 ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ואלעזר
רבינו חננאל
פרה ורבינו שמשון מפרש לאו עבודה
הגוף היא לא כתיבא חוקה ואשחיטת
רואה ורב שלא יסיח דעתו ממנה ושמואל
דגבי קבלה בעינן שהמקבל יעמוד
פרה כתיבא חוקה ומיפסלא בזר:
(מנחות ו:)
חלוקת ר' שמעון בן חלפתא
ורב[נן] בתלמוד א"י היא ,
שלא יסיח דעתו מנא ליה נפקא ליה מושרף
אמראות נגעים. דכתיב
בפנים ובשחיטה אם עמד והושיט
5
ותנן בסוף כריתות המפריש
ידו לפנים ושחט כשר כדדרשינן בפרק
ז) (כנגע נראה) והובא אל אהרן
את הפרה לעיניו ורב חד בשחיטה וחד
שתי סלעים כו', עד לקח
הכהן: ושחט אותה לפניו. מדכתיב
כל הפסולין בן הבקר
בהן שני אילים לחולין אחד
בשריפה וצריכא דאי כתב רחמנא בשחיטה
יפה שתי סלעים ואחד יפה
לפניו מכלל דהשחיטה לאו אאלעזר
לפני ה' והוא בעצמו הקשה לשמעון
משום דתחילת עבודה היא אבל שריפה
עשרה זין, היפה שתי סלעים
קאי אלא ושחט אותה אחר לפני
התימני דפליג התם ואמר שיהו ידיו
יקרב לאשמו והשני למעילתו
אימא לא צריכא ואי כתב רחמנא בשריפה
אלעזר: ורב. לעולם אלעזר שחטה
של שוחט לפנים מן הנשחט מאי
כו', ופרשוה בגמרא דהאי
משום דהשתא הוא דמתכשרא פרה אבל שחיטה
(זבחים יד:) ולאו
עשרה זיין, אינון שתי סלעים
איכא למימר מיהו מצי למימר דאפי'
ומאי לפניו שלא יסיח דעתו משמירתה:
כל דכן הוא.
וחומשיהן והן שתי סלעים
אימא לא צריכא למעוטי מאי אילימא
דהשתא הוא דמתכשרא פרה. שהרי
לשמעון התימני שחיטה לאו עבודה
וחצי סלע דהוא חומשא
כל עצמה אינה עשויה אלא לאפרה: למעוטי אסיפת אפרה ומילוי מים לקידוש
(מנחות ו:)
מלבר. איתמר שחיטת פרה
היא שהרי בקדשי קדשים צריך
[ב]
אמר רב שישא.
אדומה ושחיטת פר כהן
למשמרת
למעוטי מאי. דלא פסיל בה היסח
שיעמוד המקבל בצפון כדדרשינן
גדול ביום הכפורים בזר,
הדעת במעשה פרה: אסיפת אפרה. ואסף
איש טהור וגו'
בפרק איזהו מקומן מולקח לו יקח ובשוחט לא
פליגי רב ושמואל, חד אמר
פרה פסולה ופרו כשר, וחד
: ומילוי מים. לתת ח) לתוך אפר להזות: לקידוש. בעינן שיעמוד השוחט בצפון וכי פריך בפ"ק דזבחים
❖
(שם)
אמר פרו פסול ופרה כשרה.
היא נתינת מים ט) על האפר
ומערבן יחד:
ובפ"ק דמנחות והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה ומשני
ואסיק, רב אמר שחיטת
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא תימה ליפרך מפרו של אהרן
למשמרת
פר יום הכפורים כשרה
בזר, ושחיטה לאו עבודה
תוס' ישנים למאן דאמר פסולה בזר ולא הוה מצי לשנויי הכי ואמר לי מורי הרב ר' שמואל בר שלמה בשם הר' יוסף קלצון זצ"ל דמהתם ליכא
היא. אבל שחיטת פרה בזר
למיפרך דהתם לאו משום דעבודה היא דהא פסולה אפי' בשאר הכהנים אלא בכ"ג לחודיה אלא גלי רחמנא דבעינן בעלים מידי דהוה
פסולה, מ"ט אלעזר וחוקה
שאני
פרה דקדשי בדק הבית היא. והכי נמי אמרינן בפ"ק דזבחים ובפ"ק
אסמיכה דלאו עבודה היא דבעינן בעלים:
כתיב בה, אלעזר דכתיב
ונתתם אותה אל אלעזר
דמנחות ובפ"ק דשבועות וקשה מכאן לפרש"י שפירש בריש פ' אין מעמידין גבי ש"מ פרה קדשי מזבח
הכהן והוציא אותה אל מחוץ
היא דאי קדשי בדק הבית היא מי מיפסלא ברביעה אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן אלמה תניא ופסולה ביוצא דופן ור"ש מכשיר אלא
למחנה ושחט אותה, ואע"ג
.
שאני פרה הואיל והמום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסל בה ופרש"י דלרבנן קדשי מזבח היא ולהכי מיפסלא ברביעה וביוצא
דשחיטה בכל מקום כשרה
בזר ואפילו בפר יום הכפורים
דופן ולר"ש קדשי בדק הבית היא ולהכי לא מיפסלא ביוצא דופן והאי דמודה ר"ש דמיפסלא ברביעה משום דכיון דהמום פוסל בה דבר
שחיטה לאו עבודה היא, שני
ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בה וקשה לפי' דא"כ כל סתמי דהש"ס בכמה דוכתי דקאמר פרה קדשי בדק הבית היא כר"ש ולא כרבנן
הכא דכתיב ושחט אותה,
ושם מפורש ובפרק קמא דחולין בשמעתא דמנא הא מילתא דאזלי בתר רובא הארכתי:
מידי דהוה אמראות נגעים
למעוטי מאי אילימא למעוטי אסיפת אפרה כו'. תימה לי מאי קאמר למעוטי מאי וכי חובה הוא שיש לי למעט וליכא למימר משום דהוי
דלאו עבודה היא, דבעיא כהן
להורות לטמא או לטהר, הכא
שחיטה ושריפה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דאדרבה אינן באין כאחד דהא מיצרך צריכי ונראה דע"כ היסח הדעת
נמי בשחיטת פרה אדומה
אע"ג דלאו עבודה היא, בעיא
לא פסיל בכולהו דאי פסיל בכולהו מאי איצטריך למיכתב בשחיטה ובשריפה דלא אתו מהדדי ליכתביה גבי אסיפת אפרה או מילוי מימיה או
כהן. חוקה, שנאמר זאת
באחת מן השאר שאינן תחילת עבודה ולא עבודה דהשתא הוא דמתכשרה פרה וניתו כולהו וניגמר מינה למאי הילכתא כתביה בתרתי שיש
.
חוקה התורה וגו'. ושמואל
בכל חדא מילתא דחשיבותא אלא שמע מינה למעוטי עבודה שאין לה שום חשיבותא דלא פסל בה היסח הדעת והיינו דקאמר למעוטי מאי:
אמר שחיטת פרו פסולה
בזר מאי טעמא אהרן וחוקה
למשמרת
כתיב ביה, אבל שחיטת פרה
[] .
אדומה כשר בזר שנאמר ושחט אותה לפניו, דייק לפניו, ואמר לפניו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה. ורב, לפניו מבעי ליה
.
שלא יסיח דעתו ממנה, ללמד כי היסח הדעת פוסל בה. ושמואל אמר שלא יסיח דעתו ממנה מלעיניו מפיק ליה, שנאמר
() []
ושרף את הפרה לעיניו. ורב, הזהיר בשחיטה והזהיר בשריפה על הסח הדעת וצריכי כו'. ושמואל אמר בחדא סגיא, לפניו
.
להכשיר שחיטתה בזר הוא דאתא. ולרב הוי רבוי אחר רבוי, למעוטי מאי אתיין.
.
.
.