מב:
טרף בקלפי
פרק רביעי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למשמרת
למי נדה כתיב. תימה לי א"כ מאי איצטריך קרא
למשמרת למי נדה. משמע דצריכי שימור עד שיזה מהן: לסיועיה
יח א ב
א)
ב)
לרב. דאמר פרה שחיטתה בזר פסולה: הזאת מימיה אין כשירה
בשחיטה ובשריפה ובהכי תיתי חדא מתרתי
באשה. לקמן מפרש לה: ואין כשירה אלא ביום. דכתיב
ותלת וליכא למימר דאין הכי נמי דלא צריכי אלא הוו להו שני
יט ג
כ ד
הוא יתחטא בו ביום השלישי: מניין לרבות שחיטתה וקבלת דמה
כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין והא דקאמר למעוטי השלכה
והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ
משום דג' כתובים הבאין כאחד ואין
כא ה
ארז ואזוב ושני תולעת. דלא יהיו
מלמדין חדא דמשמע דקאמר אלא
למשמרת למי נדה כתיב אלא למעוטי
ג)
1
❖
כב ו
כשרין אלא ביום דאילו לענין באשה
למעוטי השלכת עץ ארז [דומיא]
ד)
השלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת דלאו
❖
כבאיש (א) אינו אצטריך לרבויי
דלמעוטי אסיפת אפרה דמעיקרא
גופה דפרה נינהו איתמר שחיטת פרה בזר
דכולהו כתיב בהו או אלעזר או
דההוא מכח יתור קאמר ולא מכח
ר' אמי אמר כשרה ור' יצחק נפחא אמר
תורה אור השלם
כהן: והזאת דמה. אל נוכח פני
ב' כתובים הבאין כאחד כדפרישית
רבינו חננאל
פסולה עולא אמר כשרה ואמרי לה פסולה
1. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת
אהל מועד שבע פעמים : ת"ל
ועוד אי מכח ג' כתובים קא ממעט
ואסיקנא למעוטי השלכת
אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ
מתיב ר' יהושע בר אבא לסיועיה לרב אאין
תורה. זאת חקת התורה תורה
השלכת עץ ארז א"כ מאי איצטריך
עץ ארז ואזוב ושני תולעת,
לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר
לי אלא הזאת מימיה שאין כשרין באשה
אחת לכל עבודתה: ת"ל זאת. את
למימר טעם לדבר דלאו גופה דפרה
דלאו גופה דפרה נינהו,
וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
אלא אסיפת אפרה למילוי
לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה
הכתוב כאן קיים ואל תוסיף: אחר
כבאיש ואין כשרין אלא ביום מניין לרבות
נינהו וי"ל דשחיטה לא אתיא מכולהו
המים וקידוש שהוא נתינת
חַטָּאת הִוא:
שריבה הכתוב ומיעט. ולא פירש
דמה לכולהו שאינן נוהגין בחולין
שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה
אפר במים, היסח הדעת
במדבר יט ט
2. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה
פוסל בהן. מאי טעמא,
תאמר בשחיטה דלאו עבודה היא
מאי ריבה ומאי מיעט מעתה לא
והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת ת"ל
למשמרת למי נדה כתיב,
אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לֵאמֹר דַּבֵּר
שנוהגת בחולין ולהכי נאמר דלא
מסרן אלא להתבונן בה את האמת
1 תורה יכול שאני מרבה אף אסיפת אפרה
כלומר, צריכין שימור
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ
ואת הישר: אמרת הרי אנו למידין
מיפסל היסח הדעת כמו בחולין
שלא יסיח דעתו. מתיב
אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה
ומילוי מים וקידוש ת"ל זאת ומה ראית לרבות
רב יהושע לסיועי לרב,
כולן מהזאת מימיה. שפסול הלילה
ושריפה נמי לא אתיא מכולהו דמה
תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ
את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב
אין לי אלא הזאת מימיה
מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ
מפורש בו: שאין כשרים באשה
לכולהו דין הוא שיפסול בהן היסח
שאין כשרין אלא ביום,
במדבר יט ב
עֹל:
ומיעט אמרת הרי אנו למדין כולן מהזאת
כבאיש. כדלקמן ולקח אזוב וטבל
הדעת דחזו מיד להזאה דמיד בשעת
3. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל
מנא לן לרבות שחיטתה
וקבלת דמה והזאת דמה
מימיה מה הזאת מימיה אינן כשרין באשה
במים איש טהור וגו' : והאי
אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא
שחיטה מקבל הדם כדי להזות וכן
ושריפתה והשלכת עץ ארז
אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
מאי תיובתיה. לשמואל אי נימא
באסיפת אפרה ומילוי מימיה [וקידוש]
כבאיש ואין כשרין אלא ביום אף אני אביא
ואזוב ושני תולעת שאין
וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
❖
מדקתני שחיטה פסולה באשה פסולה
ראוין לאלתר להזאה משא"כ בשריפה
כשרין אלא ביום, ת"ל
במדבר יט ג
שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה
חוקת התורה. יכול שאני
נמי בזר: אשה מאי טעמא. מנא
ואסיפת אפרה ומילוי מימיה וקידוש
והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת הואיל
מרבה אף אסיפת אפרה
ליה דשחיטה פסולה באשה בשלמא
איצטריך למיכתב בהו למשמרת
ומילוי מים וקידוש,שלא
ואין כשרין באשה כבאיש אין כשרין אלא
הגהות הב"ח
דמכולהו לא אתו דמה לכולהו
קבלת דמה והזאת דמה כתיב ולקח
יהיו כשרים אלא ביום,
ביום ומוציא אני אסיפת אפרה ומילוי מים
(א) רש"י
ת"ל זאת. ומה ראית לרבות
ב
ג
אלעזר הכהן מדמה היינו קבלה והזה
שפסולים באשה ובלילה ואין להקשות
לא
את אילו ולהוציא את אילו,
וקידוש הואיל וכשרין באשה כבאיש כשרין
❖
אל נוכח פני אהל מועד היינו הזאתה
אמאי איצטריך למיכתב בכל שלשתן
אחר שריבה הכתוב התורה
נמי ביום ובלילה והאי מאי תיובתא אילימא
ושריפה נמי לעיל מינה כתיב כהן
באסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש
ומיעט זאת, אמרת הרי
אנו למידין כולן מהזאת
והדר ושרף את הפרה לעיניו דאלעזר
מדפסולין באשה פסולין נמי בזר הזאת מימיה
[לכתוב] בחד מינייהו וניתו אינך
הגהות מהר"ב
מימיה, מה הזאת מימיה
מיניה די"ל דאיזה מהם שלא היה
והשלכת עץ ואזוב כהן כתיב אלא
תוכיח שפסולין באשה וכשרין בזר אמר
מיוחדין שאין כשרין
ד
רנשבורג
באשה כבאיש, דתנן
שחיטה מהיכא: אלעזר ולא אשה.
נכתב הייתי ממעטו ולא הייתי ממעט
אביי היינו תיובתיה אשה מאי טעמא אלעזר
א] רש"י
הכל כשרין להזות חוץ
השלכת עץ ארז כדממעטינן השתא
ועל כרחך ושחט אותה לפניו אאלעזר
ולא אשה זר נמי אלעזר ולא זר אמר עולא
מטומטום ואנדרוגינוס
כיון דהני כשירין באשה כבאיש
קא דריש ליה תנא כרב דאי שיהא
והאשה, תינוק שאין בו
כל הפרשה כולה משמע מוציא מיד משמע
דעת האשה מסעדתו כו'.
והשלכת עץ ארז פסול באשה:
אחר שוחט ואלעזר רואה כדדריש
ואין כשרין אלא ביום
ומשמע ממילא 2 ונתתם אותה אל אלעזר
אף
אני אביא שחיטה וכו' עד
שמואל מהיכא ממעט אשה אלא
שנאמר והזה הטהור על
הכהן אותה לאלעזר ולא לדורות לאלעזר
והשלכת עץ ארז. תימה לי
מאלעזר דריש ליה תנא וכי היכי
הטמא ביום השלישי וביום
השביעי, אף אני אביא
איכא דאמרי לדורות בכהן גדול ואיכא דאמרי
דממעט אשה מהכא ממעטינן נמי
אמאי לא קאמר מה הזאת מימיה
❖
שחיטה וקבלת דמה כו'.
זר: כל הפרשה כולה. של פרה כמו
מיוחדת דעבודת גופה דפרה נינהו
לדורות בכהן הדיוט בשלמא למ"ד לדורות
ה
הא מתניתא כר' ישמעאל
שעבודותיה סדורות זו אחר זו:
אף כל דגופה דפרה ונרבי אסיפת
דמכשיר אסיפת אפרה
בכהן הדיוט שפיר אלא למאן דאמר לדורות
באשה, דתניא ואסף איש
משמע מוציא מיד משמע ומשמע
אפרה ומילוי מימיה וקידוש ונמעט
תוס' ישנים
בכהן גדול מנא ליה גמר חוקה חוקה
טהור, איש להוציא את
ממילא. כשתדקדק בה אינך יכול
השלכת עץ ארז ואזוב דלאו גופה
הקטן, טהור להביא את
מיום הכפורים והוציא אותה שלא יוציא
דפרה נינהו דה"נ אמרינן לעיל גבי
להשוות שיטת הפרשה בשוה שיהיו
האשה דברי ר' ישמעאל.
אחרת עמה כדתנן לא היתה פרה רוצה
רבי עקיבא אומר איש
ו
היסח הדעת וי"ל דסברא הוא
כל מקראותיה שוים זה עם זה אלא
להוציא את האשה. הזאת
לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו
לרבויי השלכת עץ ארז ואזוב ושני
יש בהן שמשמע מקרא זה מוציא
מימיה כשרין בזר, דתנן
שחורה שחטו ואין מוציאין עמה אדומה שלא
מכלל משמע מקרא שלפניו מה שפסל
הכל כשרין להזות כו'.
תולעת טפי מאסיפת אפרה ומילוי
ודייקינן מינה שחיטתה
מימיה וקידוש כיון דהנהו כשירים
זה הכשיר זה או מה שהכשיר זה
יאמרו שתים שחטו ר' אומר לא מן השם הוא
מאי טעמא אינה כשרה
פוסל זה א] ויש בה מקראות משמעות
אפי' באשה והנך חשיבי כולי האי
זה אלא משום שנאמר אותה לבדה ות"ק
באשה, משום דכתיב
3
ונתתם אותה אל אלעזר
דקבעי להו כהן ולעיל נמי גבי היסח
שמתקיימין ממילא משמעותו שהמשמע
הא כתיב אותה מאן ת"ק ר"ש היא דדריש
הכהן וגו', וכתיב ושחט
הדעת אי לאו דפסיל קרא היסח
עומד במקומו ואינו מוציא מכלל
טעמיה דקרא מאי
בינייהו איכא בינייהו
אותה לפניו, ואמרינן
הדעת בהדיא באסיפת אפרה ומילוי
חבירו ולפי סידורן יש לך להבין מהו
אלעזר ולא אשה, נימא
דאפיק
אלעזר ולא זר, מיהא
מים וקידוש הוה מוקמינן בהן
המוציא מכלל חבירו ומי משמע
תיובתא לשמואל וסיועא
ממילא ועכשיו דורש והולך את כולה: לאלעזר. שהוא סגן: בשלמא
מיעוטא ולא בהשלכת עץ ארז תדע דקאמר לעיל מעיקרא אילימא
לרב. אמר עולא כל
למאן דאמר לדורות בכהן הדיוט שפיר. דכיון דלא קבע לה קרא
למעוטי אסיפת אפרה כו':
הפרשה כולה משמע
מוציא מיד משמע. כלומר,
בהדיא סגן או כהן גדול כל כהנים כשרין בה: שלא יאמרו שתים
לרב
מה שמרבה זה המקרא
שחטו. וקי"ל שכל מלאכות הנעשות עמה פוסלות אותה כדתנן כל העוסק בפרה מתחילה ועד סוף פוסלין אותה
ממעט האחר, מה שממעט
במלאכה ולקמן נמי אמרינן ושחט אותה שלא ישחוט אחרת עמה: משום שנאמר אותה. והוציא אותה: דדריש טעמא דקרא. בבבא
האחד מרבהו האחר.
ונתתם אותה אל אלעזר
מציעא אלמנה עשירה ממשכנין אותה עניה אין ממשכנין אותה מפני שאתה צריך להחזיר לה ואתה משיאה שם רע בשכינותיה:
הכהן, אלעזר היה באותה
דאפיק
העת סגן, ואמרינן אותה
הפרה נעשית בסגן, אבל לדורות אינה נעשית בסגן אלא או כהן גדול או בכהן הדיוט. והוציא אותה שלא יוציא אחרת
עמה הנה אותה של נתינה מיעטה הסגן, ואותה של הוצאה מיעטה אחרת.
.
.
. '.
" '.
'.
() [] '.
.
'. .