טרף בקלפי פרק
רביעי יומא
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לרב
הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא
דאפיק חמור
בהדה. דלתנא
קמא
שרי דליכא שמא יאמרו לרבי
כג
א) ב)
א
לרבות. על כרחך צ"ל לרבות כהן הדיוט שיהא כשר בקבלה
ולקח
אלעזר הכהן. בקבלת דמה:
אסור דהא
אותה
כתיב:
כד ב
ג)
לשמואל. דדייק לפניו לומר שהזר כשר לשחיטה איצטריך למיכתב
והזאה אבל בהוצאה ושחיטה דווקא אלעזר דהא לכולהו לישני אמרינן
כה ג
בקבלת דמה אלעזר לאהדורה לאלעזר דאי כתב ולקח מדמה
לעיל אותה לאלעזר והא דאמר ר' זירא אמר רב לעיל שחיטת
פרה בזר פסולה דמשמע הא בכהן
ח) (והזה באצבעו) הוה משמע דאשוחט
כו ד
ד)
קאי: לרב. נמי דאמר שחיטה
כשירה ואפי' בכהן הדיוט יש לומר
דאפיק חמור בהדה ושחט אותה שלא
ה)
1
❖
כז ה
באלעזר היא לא הוה ליה למיכתב
דלדורות קאמר וסבירא ליה כההוא
ישחוט אחרת עמה לפניו לרב שלא יסיח
ו)
בקבלה אלעזר וכי כתיב הוי מיעוט
לישנא דאותה לאלעזר הכהן הא
דעתו ממנה לשמואל שיהא זר שוחט ואלעזר
ז)
אחר מיעוט לאלעזר ולא אחר ואין
לדורות בכהן הדיוט:
ח) ט)
רואה 2 ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו
תורה אור השלם
הכל כשרין לקדש. פירש רש"י
י)
מיעוט אחר מיעוט כו': ולקח הכהן
לשמואל לאהדוריה לאלעזר לרב הוי
1. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל
עץ ארז לשמואל. דאמר קבלה והזאה
המים על האפר ובמסכת
אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא
מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט
באלעזר הואי כתיב בה כהן לאכשורי
פרה בכמה דוכתי משמע שהיו נותנין
אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
אלא לרבות דאפילו כהן הדיוט ולקח הכהן
השלכת עץ ארז בכהן הדיוט הוי
האפר על המים והא דכתיב ולקחו
וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:
3
במדבר יט ג
עץ ארז ואזוב ושני תולעת לשמואל דאפי'
האי משמע מוציא מיד משמע וכן
לטמא מעפר שריפת החטאת ונתן
כ)
2. וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
כל הני דאמרינן. ולרב דמכשר קבלה
עליו מים חיים אל כלי דמשמע מים
בכהן הדיוט לרב אצטריך סלקא דעתך
מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל
בכהן הדיוט הוי האי משמע ממילא
על האפר ב] יש לפרש י) ונתן עליו
נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד
אמינא כיון דלאו גופה דפרה נינהו לא
❖
מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים:
ואינו מוציא מכלל מקרא שלפניו
בשבילו יתן מים חיים אל כלי ואדרבה
ליבעי כהן קא משמע לן 4 וכבס בגדיו
במדבר יט ד
ואיצטריך למיכתב ביה כהן דאי כתב
משמע שהמים נוגעים בכלי והאפר
3. וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז
הכהן בכיהונו וטמא הכהן עד הערב כהן
א
ולקח עץ ארז ולא כתיב כהן הוה
נותן עליהם מלמעלה:
וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת
הגהות הב"ח
בכיהונו לדורות הניחא למאן דאמר לדורות
מאי
וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת
ולקחו לטמא דאפילו קטן
אמינא ולקח כל מי שירצה ולא הוה
(א) רש"י
הַפָּרָה: במדבר יט ו
בכהן הדיוט שפיר אלא למאן דאמר לדורות
דפסלי לך התם הכא כשר.
מוקמינן ליה אכהן דקבלה סלקא
4. וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן
דהא אכהן
(ב) ד"ה
בכהן גדול השתא כהן גדול בעינן בכיהונו
וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר
דעתך אמינא הואיל ולאו גופה כו':
והא דמכשיר טפי בקטן מבחרש
יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא
הכהן בכיהונו. האי כהן קרא יתירא
ושוטה יש לומר משום דאתי לכלל
מיבעיא אין מילתא דאתיא בקל וחומר
חוקה (ג) ד"ה
הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:
דעת: ונתן ולא נתנה. אע"ג
הוא דלא הוה ליה למיכתב אלא
במדבר יט ז
טרח וכתב לה קרא ואסף איש טהור
5
שנכשרו
5. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת
וכבס בגדיו וגו' ואנא ידענא (א)
דכל התורה כולה בלשון זכר
את אפר הפרה והניח איש להכשיר את
(ד) תוס'
ב
אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ
דאהא דאיירי ביה קאי אלא למסמך
נאמרה ואפילו הכי לא ממעטינן אשה
לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר
הזר טהור להכשיר את האשה והניח מי
כהן אבגדיו כלומר שבבגדי כהונה
$ אלא היכא דכתיב איש בהדיא יש
וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
❖
שיש בו דעת להניח יצאו חרש שוטה
לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה
נעשית ולא בבגדי חול: וטמא הכהן
לומר דשאני הכא מדשני קרא
חַטָּאת הִוא:
וקטן שאין בהן דעת להניח תנן התם
עד הערב. ללמד על פרה הנעשית
בדיבוריה דכתיב ולקחו לשון רבים
במדבר יט ט
הכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה
6. וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר
הגהות מהר"ב
לדורות שצריכה בגדי כהונה: הניחא
והדר כתיב ונתן להכי דרשינן ולא
ג
שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן
רנשבורג
למאן דאמר. לעיל לדורות בכהן
וקטן ר' יהודה מכשיר בקטן ופוסל באשה
ונתנה :
עָלָיו מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:
עד
דשקיל חד ויהיב חד. פי' ההוא
הדיוט ולא גמר חוקה (ב) מיום
א] רש"י
ובאנדרוגינוס מאי טעמא דרבנן דכתיב
במדבר יט יז
7. וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל
הכפורים איצטריך למיכתב כהן הכא
גופיה דשקיל ליה מערב ליה
ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת הנך
6
הכל
בַּמַּיִם אִישׁ טָהוֹר וְהִזָּה
כשירין להזות
ללמד על של דורות שתעשה בבגדי
במים (ד):
ב] תוס'
דפסלי לך באסיפה פסלי לך בקידוש והנך
עַל הָאֹהֶל וְעַל כָּל
חוץ מטומטום ואנדרוגינוס כו'.
כהונה: איש להכשיר הזר. משום
הַכֵּלִים וְעַל הַנְּפָשׁוֹת
דאכשרי לך באסיפה אכשרי לך בקידוש
תימה לי דהני תרי משניות דהכל
דלעיל מיניה איירי בכהן כתיב הכא
אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם וְעַל הַנֹּגֵעַ
❖
ורבי יהודה אם כן לימא קרא ולקח מאי
בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל אוֹ בַמֵּת
כשרין לקדש ולהזות מיתנן במסכת
איש להכשיר את הזר דאי כתב ואסף
❖
אוֹ בַקָּבֶר: במדבר יט יח
ולקחו דאפי' קטן דפסלי לך התם הכא כשר
את אפר הפרה הוה אמינא כהן
פרה מ"ש
א]
אשה מנא ליה ונתן ולא ונתנה ורבנן אי כתב
דלעיל מיניה איירי בכהן כתב הכא
דבקידוש לא קתני טומטום בהדי
מוסף רש"י
גליון הש"ס
איש: להכשיר את האשה. דאי
אשה ואנדרוגינוס כדקתני גבי הזאה
רחמנא ולקח ונתן ה"א עד דשקיל חד ויהיב
שלא יסיח דעתו.
תוס' ד"ה ונתן וכו' אלא
למעוטי טמא פשיטא דחטאת קרייה
וי"ל דת"ק דרבי יהודה נמי פסיל ליה
(לעיל מב.)
חד כתב רחמנא ולקחו ואי כתב רחמנא
ד
הכל כשרין לקדש.
היכא דכתיב איש בהדיא.
רחמנא: לקדש. לתת מים על
לטומטום לקדש מפני שהוא ספק
ולקחו ונתנו הוה אמינא עד דשקלי תרי ויהבי
❖
האפר בכלי חרס ט): ולקחו לטמא.
ערל כדאמר בפ' הערל
(שבת קלז.)
תרי כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי
(ערכין
בתר ואסף איש טהור כתיב זו היא
טומטום שקידש קידושו פסול מפני
תרי ויהיב חד ולקח אזוב וטבל במים איש
ג.)
7
עבודה שאחר אסיפה וכתיב ולקחו
שהוא ספק ערל וערל שקידש קידושו
רבינו חננאל
טהור לרבנן איש ולא אשה טהור להכשיר
(ג) אותם הנאמרים באסיפה זר
פסול אנדרוגינוס שקידש קידושו כשר
❖
את הקטן ולר' יהודה איש ולא קטן טהור
(יבמות עב:)
ואשה ולא חרש שוטה וקטן: א"כ.
ושחט אותה לפניו, לרב
מפני שהוא ספק אשה רבי יהודה
כדאיתיה
ולשמואל
להכשיר את האשה מיתיבי הכל כשרין
הואיל אדלעיל קאי נימא ולקח דהא
פוסל באשה ואנדרוגינוס ות"ק דרבי
ה
כדאיתיה. ולקח אלעזר
גבי אסיפה בלשון יחיד כתביה: אשה
יהודה דמתניתין היינו ת"ק דרבי
להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס ואשה
הכהן מדמה, ללמד שהזאה
תוס' ישנים
באלעזר. ולרב דאמר כי
מנא ליה. וכן אנדרוגינוס משום
יהודה דברייתא דפרק הערל
וקטן (שיש) בו דעת
אשה מסייעתו ומזה
.
השחיטה נמי באלעזר, הוי
ספק אשה: ורבנן. אמרי לך לעולם
דסבירא ליה כר' עקיבא
ולא
מיעוט אחר מיעוט, והיא
אדלעיל קאי והא דלא כתיב ולקח
דמרבי לערל כי טמא והא דלא קתני
שחיטה באלעזר ולא בזר.
הזאה באלעזר ולא בזר
לשון יחיד דאי כתיב ולקח ונתן הוי אמינא עד דשקיל חד האפר
ת"ק חוץ מטומטום יש לומר אין למידין מן הכללות אפילו במקום
.
מיעוט אחר מיעוט לרבות
והוא עצמו יתנהו על המים כתיב ולקחו דאפילו שקלי תרי: ולקח
שנאמר בהן חוץ ותנא חוץ מחרש שוטה וקטן ושייר ערל וטמא
כהן הדיוט. פי' כהן
אזוב. דכתיב בהזאת מימיה והיא עבודה שאחר הקידוש: לרבנן.
וטומטום והא דלא פריך ממתניתין למאן דאמר ערל שהזה הזאתו
בכיהונו בלא (מים) [מום]
.
ו[ב]לא טומאה. בכיהונו
כשירה ופריך מברייתא י"ל משום דבברייתא קתני בהדיא דהזאתו
דאמרי הקידוש נעשה באותן של אסיפה ובאסיפה כתיב איש
בטכסיס הכהונה בבגדים
פסולה להכי ניחא ליה למיפרך מינה:
טהור דהיינו זר ואשה על כרחך איש טהור דהכא לאו לאכשורי
שהוא מתוקן לעבודה.
זר ואשה ולמיפסל קטן ולהוי משמע ממילא דאם כן לשתוק קרא
ואסף איש טהור את אפר
אשה
[]
הפרה והניח להכשיר הזר.
מסעדתו. בפרק בתרא דמסכת פרה כ) בתוספתא
מיניה ונכתוב ולקח אזוב וטבל במים והזה ואנא ידענא דבההוא
.
כלומר, כל איש ואפי' זר.
דלעיל מינה קאי וכי כתבינא למדרש איש ולא אשה על כרחך
מפרש כיצד מסעדתו אוחזת לו המים אפילו בשעת
טהור להכשיר את האשה.
משמע זה מוציא מיד משמע: טהור להכשיר
קטן. דפסליה
הזאה ולא מבעיא בשעת טבילת האזוב דהזאה חשיב טפי
והניח מי שיש בו דעת
להניח, לפסל חרש שוטה
בקידוש: ולרבי יהודה. דאמר
אשה פסולה
בקידוש וקטן
רבותא מטבילת האזוב משום דקרא דמכשרי' מיניה קטן
וקטן. תנן התם במס' פרה
כשר אתא האי למימרא איפכא
איש ולא קטן טהור להכשיר
בטבילה כתב דכתיב וטבל במים איש טהור ודרשינן מיניה
פרק ה' הכל כשירין לקדש
חוץ מחרש שוטה וקטן. ר'
אשה דע"כ ליכא למימר דמשמע
ממילא דאם כן
לישתוק מיניה:
טהור להכשיר הקטן וילפינן הזאה מטבילה דאיתקשו להדדי
יהודה מכשיר בקטן ופוסל
כדאיתא בסוף פרק ב' דמגילה ובמתניתין דפרק בתרא
כיון
באשה ובאנדרוגינוס. מאי
דפרה מסיים עלה ואם
אחזה בידו אפילו בשעת הזייה
פסול ור"י מסימפונ"ט גימגם בזה דבתוספתא משמע דהזאה הוי
טעמא דרבנן דכתיב ולקחו
לטמא מעפר שריפת
רבותא
החטאת ונתן עליו מים
חיים אל כלי, איתקוש נתינת מים חיים אל כלי לעפר שריפה, מה עפר שריפה הכל כשרין באסיפה חוץ מחרש שוטה וקטן, אף
.
קידושין כן. ור' יהודה אמר לך אם כן היה לך לכתוב ולקח לטמא דשמעינן הוא שאסף את האפר הוא שיטול ויתן המים החיים
אל כלי לקדש, מאי טעמא כתיב ולקחו, ללמד דאפילו קטן דפסול באסיפה כשר בקידוש. ולקח אזוב וטבל במים איש טהור.
לרבנן דמכשירי אשה בקידוש, פסלי הכא בהזאה את האשה. טהור להכשיר הקטן דפסלי בקידוש. לר' יהודה, איש ולא קטן.
טהור, להכשיר את האשה. מה שהכשיר בקידוש והוא הקטן פסלו בהזאה, ומה שפסל בקידוש הכשיר בהזאה. ואקשינן איני והתנן בפרה בפרק האחרון בסופו, הכל כשרין להזות חוץ מטומטום ואנדרוגינוס האשה והקטן כו',