מג:
טרף בקלפי פרק
רביעי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דאמר כו'. דאת על כרחך לא מצית למימר
רבותא טפי להכשיר ואם כן במתניתין גבי פסול הוה ליה למיתני
בהאי ב] דמשמע
כט א
א)
ב) ג)
ממילא הוא ועל כרחך פליגי: והזה הטהור. האי טהור יתירא הוא
אפי' בשעת טבילה ונראה לי דלא קשיא דהא דפסלינן היכא דהאשה
ד)
דהא בטהור קאי: מכלל שהוא טמא. שיוצא מכלל טומאה: כי הוו.
אחזה בידו היינו משום דהוי כאילו האשה עשתה אותו והא ודאי הוי
ה)
ב
כי מדקדקי: לא מסקי מיניה. כלומר לא היו מעלין מתוכה דבר חידוש
פשוט טפי לפסול אשה בטבילה מבהזאה דקרא דממעטינן מיניה
ל ג
להיות יכולין לאחוז בשיטתה להשוות
אשה בטבילה כתיב ולגבי הכשר קטן
שיהא מקראותיה כולם מוציאים זה
הויא רבותא טפי בהזאה משום דקרא
ולא פליג רבי יהודה
אמר אביי כיון דאמר
לא ד
ו)
מיד זה או כולם מתקיימים זה אחר
דמכשרינן מיניה קטן בטבילה כתיב:
מר משמע מוציא מיד משמע ומשמע ממילא
ולא פליג ר' יהודה. תימה הוא
לב ה ו
זה: כמה דמסיק תעלא מבי כרבא.
פליג והזה הטהור על הטמא טהור מכלל
1
דבתוספתא דמסכת פרה
כמה שמעלה השועל ברגליו כשדורס
לג ו
שהוא טמא לימד על טבול יום א שכשר
❖
ז)
על שדה ניר: מדת הדין נותנת.
י) תנינא בהדיא ר' יהודה [א] מכשיר
בפרה אמר ר' אסי כי הוו בה ר' יוחנן וריש
ח)
בקטן ושמא המקשה לא שמיע ליה
כלומר כך יפה לומר שאחר שהתודה
ט)
הברייתא: לימד על טבול יום
לקיש בפרה לא מסקי מינה אלא כמאי
על עצמו ויהא זכאי ראוי לכפר על
י) כ)
תורה אור השלם
אחרים: מתני' למי שהיה ממרס
דמסיק תעלא מבי כרבא אלא אמרי משמע
שכשר בפרה. תימה למה לי קרא
1. וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל
בו. מיגס בו: שלא יקרוש. כשישהה
מוציא מיד משמע ומשמע ממילא תני תנא
מהיכא תיתי לפוסלו אי משום דחטאת
❖
א]
הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
קרייה רחמנא הא הזאה לאו עבודה
עד שתעשה עבודת הקטורת כמו
קמיה דר' יוחנן כל השחיטות כשירות בזר
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ
שסדורות בפרשה: על הרובד
היא כיון שזר כשר בה ואי משום
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס
חוץ משל פרה אמר ליה ר' יוחנן $ פוק תני
בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר
גליון הש"ס
הרביעי. כל הרצפה עשויה שורות
דכתב טובא טהור בפרשה ואסף איש
לברא לא מצינו שחיטה בזר פסולה ור'
בָּעָרֶב: במדבר יט יט
טהור וטבל במים איש טהור הא
שורות טבלאות אבני שיש וכל שורה
גמרא פוק תני לברא.
2. וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה
יוחנן לא מיבעיא לתנא דלא ציית אלא
ושורה קרויה רובד וקא סלקא דעתיה
אצטריך לדרשא כולהו בשמעתין וי"ל
בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר
אפי' לרביה לא ציית דאמר ר' יוחנן משום
בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר
ס"ד מדכתיב והניח במקום טהור
דעל שורה רביעית שמפתח ההיכל
❖
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד
ר"ש בן יהוצדק שחיטת פרה בזר פסולה
ולפנים קאמר : מחתה. גחלים
בעינן נמי גברא שיהא טהור גמור
(ג)
כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל:
❖
ויקרא טז יז
ואני אומר כשירה לא מצינו שחיטה שפסולה
והניחם עד שיחפון קטורת ויתן לתוך
קא משמע לן ואם תאמר והיכי
הגהות הב"ח
הכף ואח"כ יכניס כף ומחתה לפנים:
גמרינן שאר עבודות דפרה דפסול
בזר: בא לו אצל פרו שניה: מ"ש בוידוי
בכל יום. כשחותה גחלים ממערכה
(א) מתני'
בזר כ)מהזאה איכא למיפרך מה להזאה
ראשון דלא אמר ובני אהרן עם קדושך
מוסף רש"י
בתוך של
שכשירה בזר וי"ל דאפי' הכי כיון
שניה של קטורת להכניס על המזבח
ומ"ש בוידוי שני דאמר ובני אהרן עם קדושך
טהור.
דעיקר טהרה בהזאה קאתי ואכשר
הפנימי לקטורת שחרית וערבית:
מכלל שהוא טמא.
בשל שלשת
תנא דבי ר' ישמעאל כך היא מדת הדין
(ב) שם
חותה בשל כסף. מפרש טעמא בגמ' ח):
בה רחמנא טבול יום כל שכן בשאר
נותנת מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב ואל
והיום חותה וכו'. טעמא דיוה"כ
עבודות וא"ת ואימא לרבות מחוסר
יבא חייב ויכפר על החייב: מתני' אשחטו
כפורים אבל טבול יום לא וי"ל
בכולהו משום חולשא דכהן גדול:
וקבל במזרק את דמו ונותנו למי שהוא
והיום עולין באמצע
והיום ארוכה. כדי שיתן ידו למטה
דמוקמינן קרא בטומאה דאותה
ויורדים באמצע
מזרועו ותהא זרועו מסייעתו: פרס.
ממרס בו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי
פרשה כגון טומאת מת דלא שייכא
(ג) רש"י
חצי מנה: מוסיף מלא חפניו.
בה כפרה והכי אמרינן בפ"ב דזבחים
שלא יקרוש נטל מחתה ועלה לראש
דלמאן דאמר במחוסר
שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס
המזבח ופנה גחלים אילך ואילך וחותה מן
וחותה את הגחלים
כפורים כשירה קסבר טומאה דכל
שחרית ושל ערבית הניתן על מזבח
❖
המעוכלות הפנימיות וירד והניחה על הרובד
(יבמות עג. וכעי"ז זבחים
הפנימי: והיום דקה מן הדקה. זו
התורה כולה וכיון דמכשרינן טמא
יז:) דמסיק תעלא.
הרביעי שבעזרה בכל יום היה חותה בשל
ב
מבי כרבא.
שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר
מת דאיירי באותה פרשה ה"ה כל
כסף ומערה בתוך של זהב והיום חותה בשל
הגהות הגר"א
ערב יוה"כ למכתשת ושוחקה הדק:
טבול יום אפילו אותו שמחוסר כפרה
(נדה
זהב ובה היה מכניס בכל יום חותה בשל
בכל יום כהנים. העולים למזבח
ומאן דאמר מחוסר כפורים פסול
[א] תוס'
סה:) פוק תני לברא.
(סנהדרין סב.)
ארבעת קבין ומערה (א) לתוך שלשת קבין
עולים בשפת מזרחו של כבש שהמזרח
קסבר טומאה דאותה פרשה דהיינו
יבא זכאי ויכפר על
הוא לימין העולה שהרי פניו לצפון
טבול יום דמת דלאו מחוסר כפרה
והיום חותה בשלשת קבין ובה היה מכניס
החייב.
❖
כשעולה בכבש שהוא בדרום וכיון
אבל דזב ומצורע לא אפילו העריב
ר' יוסי אומר בכל יום חותה בשל סאה
דכל תחילת פינותיו לימין אין נאה
שמשו כיון דמחוסר כפורים:
ומערה בתוך שלשת קבין והיום חותה
אמר
❖
רב יהודה תני של היכל.
שיהא מקיף שלא לצורך ורוחב הכבש
הגהות מהר"ב
(שבועות יד.)
בשלשת קבין ובה היה מכניס בכל יום
שש עשרה אמה עולה במזרח ומקיף
והא דאמר לקמן דפורשין
רנשבורג
היתה כבדה והיום קלה בכל יום היתה
את המזבח לעבודתו ויורד לצד שמאל
נמי מבין האולם ולמזבח הא מסקינן
א] גמ'
רבינו חננאל
ידה קצרה והיום ארוכה בכל יום היתה
בשפת מערב: והיום. כהן גדול
לקמן דה"מ בשעת הקטרה דהיכל
זהבה ירוק והיום אדום דברי רבי מנחם בכל
ולא פליג ר' יהודה
מראה כבודו וחיבתן של ישראל שהוא
ובשעת מתן דמים דהיכל אבל בשעת
ב] רש"י
ומכשיר באשה וטומטום.
יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים
שלוחן ועושה עצמו כבן בית ואם בא
הקטרה לפני ולפנים לא והכא איירי
ופרקינן כיון דאמר מר כל
לעלות למזבח להקיף כגון למתן דמים
בהקטרת קטרת דלפני ולפנים ומיד
והיום מוסיף מלא חפניו בכל יום היתה
הפרשה כולה משמע
ג
מוציא מיד משמע, דבר
תמידין ומוספין ואילו ואיל העם מקיף
אחר הקטרת קטרת דלפני ולפנים
דקה והיום דקה מן הדקה בכל יום כהנים
❖
ד
ברור הוא מה שפסלו
את כל הכבש לצורך ושלא לצורך:
נטל הדם מיד הממרס ולקמן כי
עולין במזרחו של כבש ויורדין במערבו
בפסוק אחד הכשירו
ארבעמערכות כו'.
מפרש בגמרא ט):
בעי לאוכוחי דפורשין מבין האולם
בפסוק אחר. והזה הטהור
והיום כ"ג עולה באמצע ויורד באמצע
גמ' והא כתיב וכל אדם וגו'. ומוקמינן
(ב)
על הטמא טהור מכלל
ולמזבח אף בשעת הקטרה דלפני
תוס' ישנים
שהוא טמא טמא לתרומה
ר' יהודה אומר לעולם כהן גדול עולה באמצע
ולפנים מברייתא דר' יוסי הוה מצי
לה לקמן בשמעתין בשעת הקטורת
בלבד. לימד על טבול יום
ויורד באמצע בכל יום כהן גדול מקדש ידיו
לאוכוחי ממתניתין דאין פורשין והוה
ואת אמרת ממרס בו על הרובד
.
שכשר בפרה. פיר' הטהור
מכל טומאה והוא שהוזה
ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב ר'
רביעי שבהיכל: תני של היכל.
ליה למימר אדמקשת לי מברייתא
עליו וטבל, ולא נשאר
דר' יוסי תביא לי סייעתא ממתניתין
כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את
יהודה אומר לעולם כ"ג מקדש ידיו ורגליו מן
עליו אלא הערבת שמש
'
וי"ל דממתניתין לא הוה מצי לאיתויי
הרובדין והוי האי רביעי להיכל:
לאכילת תרומה, כדתניא
הקיתון של זהב בכל יום היו שם ארבע
'.
בסיפרי ולקח אזוב וטבל
סייעתא דאיכא למימר כיון דהפרשה
יכול
מערכות והיום חמש דברי רבי מאיר רבי יוסי
במים איש טהור, רבי
דמבין האולם ולמזבח אינה אלא
עקיבא אומר טהור למה
אומר ה בכל יום שלש והיום ארבע רבי יהודה אומר בכל יום שתים
מדרבנן דמדאורייתא אין פורשין אלא
נאמר, עד שלא יאמר יש
והיום שלש: גמ' והכתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד אמר
לי בדין, ומה אם האוסף
2
מאהל מועד לא גזרו אלא על העומדים
האפר בעינן טהור, המזה
רב יהודה תני של היכל תנו רבנן וכל אדם לא יהיה באהל מועד
ו
שם שלא לצורך וא"ת א"כ אמאי לא
לא כל שכן, הא מה ת"ל
יכול
טהור, שהוא טהור מכל
קאמר דהא מילתא איכא נמי בין
טומאה, ואיזה זה זה טבול
היכל לבין האולם ולמזבח דאילו מהיכל פרשינן אפי' לצורך ומבין האולם ולמזבח לא פרשינן אלא שלא לצורך וי"ל דהמקשן דלקמן סבירא ליה דאפי'
יום. מכדי כתיב ולקח אזוב
מהיכל נמי לא פרשינן לצורך עבודה והוא לא היה מגיה במתניתין
מידי אלא הוה תני שבהיכל דכיון דצורך עבודה הוא שרי אף בהיכל:
וטבל במים איש טהור
והזה על האהל וגו' והזה
בשילה
הטהור על הטמא הוי
מיעוט אחר מיעוט, טהור ולא טבול יום טהור, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אפי' טבול יום, לימד שכל טהור שבפרה
טבול יום הוא. ר' יוחנן אומר שחיטת פרה בזר כשרה, ואע"ג דתני תנא קמיה פסולה, לא צאית ליה, ואפי' לרביה דאמר
שחיטת פרה בזר פסולה (אלא אמר) לא צאית, [אלא אמר] לא מצינו שחיטה פסולה בזר. בא לו אצל פרו שנייה כו'. תנאי
שייך לעמוד הבא
'.
דבי ר' ישמעאל כך מידת הדין נוהגת יבא זכאי ויכפר על החייב כו'. פי' על הרובד הרביעי, של היכל מבחוץ. ת"ר וכל
אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש עד צאתו,