טרף בקלפי פרק רביעי יומא
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשילה
ובית עולמים מניין. וכי האי גוונא אמרינן לקמן בפרק
יכול אף בכל העזרה. לא יהא אדם עומד כשהכהן מקטיר קטרת
לד א ב ג
א)
ב) ג)
לפני ולפנים: אין לי אלא בשעת הקטרת קטורת. לקמיה מפרש
הוציאו לו גבי מעלה עשן ובפרק שני שעירי
ד)
מאי משמע: הוי אומר זו הקטרת קטרת. דאילו מתן דמים אין
תניא ג)(מדבר) המדברה לרבות נוב וגבעון שילה ובית
❖
ה)
שוה בכולם שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על ישראל:
עולמים ובפרק שני דסוטה גבי עפר סוטה ומן העפר
ו)
❖
ז)
על לשון הרע. כי ההיא דקרח
אשר יהיה בקרקע המשכן קאמר
רבינו חננאל
לשון הרע הוה דכתיב
שילה ובית עולמים מניין וכו' ובפ"ב
יכול אפי' בעזרה ת"ל באהל מועד אין לי
אתם המיתם את עם ה' וסתם לשון
דשבועות דקאמר
מכדי
ודרישניה דפריש אפילו
אלא באהל מועד שבמדבר שילה ובית
תורה אור השלם
בשעת הקטרה. ומיבעיא
הרע בחשאי הוא: מבין האולם
מקדש איקרי משכן ומשכן
איקרי
עולמים מנין ת"ל בקודש אין לי אלא בשעת
1. וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה
לן, כפרה בהקטרה מנא
ולמזבח. מכל אויר כ"ב אמות
מקדש לימא או אידי ואידי משכן
לן ואמרינן מדכתיב הכא
בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר
הקטרה בשעת מתן דמים מנין ת"ל בבואו
שביניהם: ל"ש אלא בשעת הקטרה
או אידי ואידי מקדש אלמא
אע"ג
כפרה שנאמר לכפר בקודש,
בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר
לכפר אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין
וכתיב ביום הכפורים וכפר
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל
דהיכל. דמזבח הפנימי שחרית וערבית
דמקדש איקרי משכן ומשכן
איקרי
קְהַל יִשְׂרָאֵל: ויקרא טז יז
בעדו ובעד ביתו ובעד כל
ת"ל עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל
שהרי סמוך לו: אבל בשעת הקטרה
מקדש איצטריך תרי קראי חד
2. וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר
קהל ישראל, איזהו היא
קהל ישראל כפרתו קודמת [א] לכפרת ביתו
דלפני ולפנים. מהיכל שהוא סמוך
למקדש וחד למשכן ולא גמירי
כפרה ששוה לו ולביתו
מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל
ולאחיו הכהנים ולכל קהל
וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן
כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים
לו פרשי אבל מבין האולם ולמזבח
מהדדי וקשה דבפרק קמא דחולין
ישראל, הוי אומר זו הקטורת,
אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל
❖
שהוא מרוחק לא פרשי: בשעת מתן פר
גבי שנים שפוסלים בלוים
וכפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל קהל
שאם תאמר כפרת דמים,
במדבר יז יב
הָעָם:
כהן משיח. הבא על אחת מכל המצות
חלוקה כפרתם, הוא וביתו
קאמר יכול אף בשילה ובית עולמים
ישראל אמר מר אין לי אלא בשעת הקטרה
ואחיו הכהנים מתכפרים
שטעה בהוראת עצמו ועשה ומתן דמו
כן ת"ל ד)(זאת) ובפ"ק דעירובין
מאי משמע אמר רבא וכן א"ר יצחק בר
בפרו וישראל כל [ה]קהל
הגהות הב"ח
על הפרוכת ועל מזבח הזהב: ושעירי
שלמים ששחטן קודם פתיחת
בשעיר. וקטורת מי מכפרה,
אבדימי וכן א"ר אלעזר אמר קרא וכפר
1
(א) גמרא
אין, דכתיב ויתן את הקטורת
עבודת כוכבים. ציבור שעבדו ע"ז
דלתות ההיכל פסולין במקדש מנא
מי
בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל
ויכפר על העם. ותני רב
בהוראת בית דין מביאים פר לעולה
לן אשכחן מקדש דאיקרי משכן וי"ל
מכפרא (ב) שם
חנניה מיכן למדנו לקטורת
איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים
ושעיר לחטאת כדכתיב בפרשת שלח
בההיא דעירובין שמא איכא שום
[ב]
שמכפרת. ותנא דבי רבי
ודמים של יוה"כ
ישמעאל על מה הקטורת
ולכל קהל ישראל הוי אומר זה הקטרת
לך אנשים ואותו שעיר מתן
פסוק להשוות מקדש למשכן לההיא
מכפרת על לשון הרע יבא
דמו על הפרוכת ואינו נאכל כדילפינן
מילתא וכן בפ' קמא דחולין ובתר
הקטורת וקטורת (א) מכפרת אין דהא תני
דבר שבחשאי ויכפר על
(ג) רש"י
דמעטינן שילה ובית עולמים (מזאת)
בסיפרא וסיפרי ובמסכת זבחים
ה)
מעשה חשאי. ועיקר זו
ר' חנניא למדנו לקטורת שמכפרת שנאמר
השמועה בזבחים סוף פ'
: הא מה מעלה יש כו'.
אז נוקי אותו פסוק לדרשא אחריתי
ויתן את הקטורת ויכפר על העם ותנא
האי בשעת הקטרה
המזבח מקדש ובערכין פרק
2
וריב"א גרס בפרק שני דשבועות
האי הא כמו הרי כלומר מעתה
דקאמר בשעת הקטרה
יש בערכין להקל ולהחמיר.
דבי ר' ישמעאל על מה קטורת מכפרת על
דהיכל קאמר
תרי קראי למה לי ולי נראה
[מה] מעלה יש בפרישה בין היכל
ומפרש התם בבירור מבואר
לשון הרע יבא דבר שבחשאי ויכפר על
כי בגדי כהונה מכפרין,
לבין אולם ולמזבח: בין בשעת
אע"ג דמקדש איקרי משכן כו' אפי'
דאמר למה נסמכו בגדי
מעשה חשאי תנן התם א פורשין מבין
הקטרה כו'. קא סלקא דעתיה בין
הכי בההיא דשבועות דאיירי לענין
כהונה לקרבנות, לומר לך
האולם ולמזבח בשעת הקטרה א"ר אלעזר
טומאה סד"א לחלק בינייהו כיון
בשעת הקטרה דלפני ולפנים בין
מה קרבנות מכפרין אף
בגדי כהונה מכפרין, כתונת
לא שנו אלא בשעת הקטרה דהיכל אבל
דחלוקין הן לענין טומאה דאי כתב
שלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים
❖
ב
מכפרת אשפיכות דמים.
אלא בשעת מתן דמים דלפני ולפנים:
מקדש ה"א דין הוא דטמא שנכנס
בשעת הקטרה דלפני לפנים מהיכל פרשי
מכנסיים מכפרין על גלוי
עריות. מצנפת מכפרת על
ומבין אולם ולמזבח אין פורשין. משום
למקדש חייב שהרי איסורו איסור
מבין האולם ולמזבח לא פרשי מתיב רב
גסי הרוח. אבנט מכפר
הגהות הגר"א
עולם ואפילו בתר דנפיל מחיצה
לפני ולפנים אלא בשעת הקטרה
אדא בר אהבה ואמרי לה כדי ר' יוסי אומר
על הירהורי הלב. מעיל
אבל לא בשעת מתן דמים: מאי לאו
חייבין על המקום משום טומאה אבל
[א] גמרא
מכפר על לשון הרע. חשן
כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת
מכפר על הדינין. אפוד
כו'. כדפרישית: לא בשעת הקטרה
במשכן לאחר שנסעו משם ופירקוהו
❖
[ב] שם
מכפר על ע"ז. ציץ מכפר
הקטרה ג כך פורשין בשעת מתן פר כהן
דהיכל. קאמר דפורשים מבין האולם
והעמידוהו במקום אחר אין חייבין
על עזי פנים. קשיא לשון
משיח ופר העלם דבר של ציבור ושעירי
על מקומו הראשון ואי כתב משכן
ולמזבח והכי קתני כשם שפורשים
הרע אלשון הרע. ופרקינן
לשון הרע בצניעותא קטורת
עבודת כוכבים (ב) הא מה מעלה יש בין
ה"א דין הוא שחייב עליו לפי שנמשח
מבין האולם בשעת הקטרה דהיכל
מוסף רש"י
מכפרת, לשון הרע בפרהסיא
בשמן המשחה ואסור ליגע בו
כך פורשין בשעת מתן פר כהן
ההיכל לבין האולם ולמזבח אלא שבהיכל
ויכפר על העם.
מעיל מכפר. תנן התם בפרק
משיח דהוי נמי בהיכל: אי הכי.
בטומאה אפילו כשהוא מפורק אבל
ראשון מסכת כלים פורשין
פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת
(זבחים
מבין האולם ולמזבח בשעת
דכשם שפורשין בשעת הקטרה אהיכל
אבני היכל שנשרו מותר ליגע בהם
הקטרה ומבין האולם ולמזבח אין פורשין
יבא דבר שבחשאי.
הקטרה. א"ר אלעזר לא
פח:)
בטומאה ובהא נמי מיתרצא הא
קאי ולא אדלפני ולפנים הא מה
שנו שפורשין מבין האולם
אלא בשעת הקטרה בשעת הקטרה
(ערכין טז.) שהיה הכהן
דמצרכינן קרא בפרק היה מביא
מעלה יש בתמיה וכי אין עוד מעלה
ולמזבח, אלא בהקטרה
מיהא פרשי מאי לאו בשעת הקטרה
לבדו שם כדתנן פורשין
דהיכל, אבל כשהקטיר
לרבות בית עולמים
אלא הא דשלא בשעת הקטרה
מבין האולם ולמזבח
לפניי ולפנים, מהיכל פרשי,
דלפני לפנים לא בשעת הקטרה דהיכל
משום דאפקיה קרא בלשון טומאה
דלפני לפנים דקתני שבהיכל פורשין
בשעת הקטרה, וכל שכן
מבין האולם [ולמזבח לא
אי הכי הא מה מעלה ותו לא הא איכא
מן ההיכל שנאמר וכל
פרשי]. ומותבינן עליה
דכתיב ונסתרה והיא נטמאה וכל
בין בשעת הקטרה בין דהיכל בין
אדם לא יהיה וגו' (זבחים
מיהא דתני מה מעלה
הא מעלה דאילו מהיכל פרשי בין בשעת
הלכות ספק טומאה גמרינן מסוטה
לפני לפנים בין שלא בשעת הקטרה
ויכפר על מעשה
יש בין (האולם) [ההיכל]
שם)
להכי סד"א כיון דמקדש ומשכן
אלא בשעת מתן דמים בין דהיכל
חשאי.
הקטר' דידיה בין בשעת הקטרה דלפני לפנים
לבין האולם ולמזבח, אלא
(ערכין שם) ואמרי לה כדי.
שבהיכל פורשין בין בשעת
חלוקים לענין טומאה כדפרי' לענין
בין לפני ולפנים ומבין האולם
ואילו מבין האולם ולמזבח לא פרשי אלא
❖
(גיטין פה:)
הקטרה בין שלא בשעת
טומאת סוטה נמי יהא חילוק ביניהם
ולמזבח לא פרשינן שלא בשעת
בשעת הקטרה דהיכל הא קתני אלא שבהיכל
הקטרה. ומבין האולם
ותדע דהיינו טעמא דאיסי בן יהודה
הקטרה דהיא שעת מתן דמים
ולמזבח לא פרשי אלא בשעת
פורשין בין בשעת הקטרה ובין שלא בשעת
הקטרה. בשעת הקטרה מיהת
דלפני ולפנים אלא בשעת הקטרה
ו) דמצריך קרא לרבות שילה ובית
תוס' ישנים
פרשי ואפי' בהקטרה דלפני
הקטרה ומבין האולם
ולמזבח אין פורשין
דהיכל דהא אפילו בשעת הקטרה
עולמים מדפליג עליה התם איסי
ולפנים. ופרקינן לא הקטרה
אלא
יש מעלה דאילו מהיכל פרשי כו':
בן מנחם ואמר אינו צריך ק"ו הוא
דהיכל. והא איכא הא מעלה
❖
כו'.
הא קתני. בניחותא ה"נ קאמר האי (ג)
ומה בטומאות קלות לא חילק הכתוב בין שילה ובית עולמים טומאת
שלא בשעת הקטרה דקאמר
שלא בשעת הקטרה דהיכל קאמר אלא בשעת הקטרה היא לפני לפנים:
אשה חמורה לא כ"ש פירוש טומאות קלות הנכנס למשכן ולמקדש
בין בשעת הקטרה. [דהיכל] והא שלא בשעת הקטרה דקתני תנא
בטומאת הגוף חייב כרת אתרוייהו אע"ג דיש חילוק ביניהן
תוס' ישנים (המשך)
שלא בשעת הקטרה דידיה אלא בשעת הקטרה דלפני ולפנים:
כדפרישית אפילו הכי השוה אותם לענין כרת הנכנס להם ומשום
האי חילוק אין נראה לו לחלק ז)ומדבר המדבר סד"א דווקא במשכן
בקדושה
כשהיו ישראל במדבר סמוכין למדבר ודמעלה עשן משום דכתיב בההוא קרא אהרן והאי קרא דשמעתא סד"א משום דכתיב אהל מועד
ולא איקרי אהל מועד אלא במדבר ומקרא יתירא הוא דלא הוה צריך למיכתב אלא וכל אדם לא יהיה בבאו לכפר בקדש וסד"א דאתא
למעוטי שילה ובית עולמים ובתר דמרבינן שילה ובית עולמים אהל מועד דכתב רחמנא למעוטי עזרות איצטריך:
כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח. ה"נ הוה מצי למימר בשעת מתן פר ושעיר של יוה"כ בהיכל אלא לא פסיקא ליה משום
דיש מהן נמי לפני לפנים: מה מעלה יש בין היכל וכו'. טובא איכא דמזבח הזהב ומנורה ושלחן ומתן דמים בהיכל
מאי
לאו בשעת הקטרה דלפני ולפנים. תימה לי מ"ש דגזרו לפרוש
מה שאין כן בין האולם ולמזבח אלא לענין פרישה קאמר:
מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה דלפני ולפנים ולא בשעת הזאה והא בין הקטרה בין הזאה מחד קרא נפקא לעיל וי"ל בהקטרה
דכתב בקרא בהדיא טפי גזרו בה רבנן
ולא בהזאה דמייתורא דלכפר נפקא:
דאילו
'.
.
'.
.
'.