מד:
טרף בקלפי פרק רביעי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאילו
מהיכל פרשי בין בקדושה דידיה. הכי פירושא לדידך
בקדושה. מתן דמים: שם פרישה אחת (א).
כולה חדא מעלה
לה א
א) ב)
ג)
לא הוה ליה למתני האי לישנא דבין בשעת הקטרה וכו'
היא דמהיכל פרשי [משום] לפני ולפנים בין בשביל הקטרה ובין
לו ב
ד) ה)
בשביל מתן דמים ומבין האולם ולמזבח לא [פרשי] בשביל לפני לפנים
אלא הכי איבעי ליה למתני שבהיכל פורשין בין בקדושה דידיה בין
ו)
לז ג
כלל וכיון דאשמועינן דמשום הקטרה דלפני ולפנים לא פרשי לא
בקדושה דלפני ולפנים דמשמע בין דקטרת בין דמתן דמים ובין
❖
ז) ח)
איצטריך לאשמועינן משום מתן
האולם ולמזבח אין פרישה אלא
❖
דמים: מעלות דאורייתא. מעלות
בקדושה דהיכל דקטרת ודמתן דמים
אלא בשעת הקטרה
והא איכא הא מעלה
שמנו חכמים במשנה במסכת כלים
ואמאי נקטה הקטרת דמשמע הקטרת
דאילו מהיכל פרשי בין בקדושה דידיה בין
גליון הש"ס
ותו לא בשלמא לדידי דאמרי דפורשין
בפ"ק דקאמר התם הר
תורה אור השלם
בקדושה דלפני ולפנים ואילו מבין האולם
גמרא וזהב אופיר.
בין האולם ולמזבח אף בשעת הקטרה
הבית מקודש מירושלים והחיל מהר
1. וְגַם א¢ נִי חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא
ולמזבח לא פרשי אלא בקדושה דהיכל אמר
לפני ולפנים ולא במתן דמים דלפני
הבית ועזרת נשים מן החיל ועזרת
זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר
רבא שם פרישה אחת היא אמר מר כך
עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד
ולפנים ניחא הא דנקט הקטרה
ישראל משל נשים ושל כהנים משל
וְאֶבֶן יְקָרָה: מלכים א י יא
פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם
ומשני שם פרישה אחת היא ותנא
ישראל ובין האולם ולמזבח מן העזרה
רש"י ד"ה קב גחלים. לתוך
2. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן
דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים מנא
אמה סילון.
וההיכל מבין האולם ולמזבח דאורייתא
הקטרה משום דעיקר קרא איירי
גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז:
❖ כפרה כפרה מיוה"כ. תימה
מלכים א י יח
לן א"ר פדת אתיא כפרה כפרה מיוה"כ אמר
בה וה"ה במתן דמים:
נינהו הלכה למשה מסיני והכי גמירי
3. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
אתיא
להו הלכך לענין פרישה (ב) נמי
רב אחא בר אהבה שמע מינה מעלות
מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט
דקרא לא איצטריך פרישה אלא מהיכל
לי בשלמא שעירי עבודת
שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל
רבינו חננאל
דאורייתא והכי גמירי להו דאי ס"ד דרבנן
הַצִּנָּה הָאֶחָת:
כוכבים כתיב בהן כפרה בפרשת שלח
כדכתיב ז) וכל אדם לא יהיה באהל
מאי שנא בין האולם ולמזבח דילמא מיקרו
אמר רב אדא בר אהבה ש"מ
מלכים א י טז
אבל פר כהן משיח דלא כתב ביה
מועד ואתו רבנן וגזור בין האולם
4. וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ
מעלות דאורייתא והכי גמירי
ועיילי מכולה עזרה נמי נפרשו דילמא מיקרו
להו. פי' כגון עשר קדושות
כפרה אע"ג דאיתקש לפר העלם
ולמזבח דילמא מיקרי ועייל להיכל
שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית
ועיילי בין האולם ולמזבח כיון דלא מפסיק
ששנינו במשנתינו, וקדושת
יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר אֵין
דבר מנלן למאן דאמר בפרק איזהו
ולא נמשכה שאר עזרה לאותה גזירה
כל אחת יש לה מעלה מן
כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה
מידי לא מינכרא מילתא עזרה כיון דאיכא
שהרי בין האולם ולמזבח קדושה אחת
מקומן דדבר הלמד
האחרת, ומעלת ההיכל זולתי
לִמְאוּמָה:
מעלה בין האולם ולמזבח.
דברי הימים ב ט כ
מזבח החיצון דמפסיק מינכרא מילתא אמר
היא ושאר כל העזרה קדושה אחת
בג"ש אין חוזר ומלמד בהיקש והא
5. וַיְצַף אֶת הַבַּיִת אֶבֶן
ואסיקנא אולם ובין האולם
ובין האולם למזבח גופה גזירה
פר העלם גופיה בגזירה שוה דכפרה
רבא ש"מ קדושת אולם והיכל חדא מילתא
ולמזבח חדא קדושה הואי,
יְקָרָה לְתִפְאָרֶת וְהַזָּהָב זְהַב
והויא לה שאר עזרה גזירה לגזירה
כפרה גמר ויש לומר למאן דאמר
היכל ואולם שתי קדושות
פַּרְוָיִם: דברי הימים ב ג ו
היא דאי ס"ד שתי קדושות נינהו אולם גופיה
6. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב
הם. מפני מה לא היתה
ואי סלקא דעתך מעלות דקתני התם
בזבחים פרק בית שמאי לפר
גזירה וניקום ונגזור גזירה לגזירה לא אולם
מחתה של זהב בכל יום,
שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם:
❖
דרבנן נינהו אבל מדאורייתא בין
זה פר העלם ואע"ג דקרא בדידיה
שהתורה חסה על ממונם של
בראשית ב יב
ובין האולם ולמזבח חדא קדושה היא היכל
האולם ולמזבח וכל העזרה חדא
איירי איצטריך למיהוי מאי דאתיא
ישראל. תני חדא נתפזרו לו
ואולם שתי קדושות: בכל יום היה חותה בשל
קב גחלים מכבדן לאמה.
קדושה היא מ"ש כו': מכולה עזרה
ליה מהיקשא כמאן דכתב בגופיה
ותניא אידך קביים. בשלמא
כסף וכו': מ"ט התורה חסה על ממונן של
הגהות הב"ח
נמי [נפרשו]. משום הא גזירה גופה
לדידיה ניחא הכא דאיכא למימר כי
הא דתני [קב] רבנן היא,
ישראל: והיום חותה בשל זהב ובה היה
(א) רש"י
דהא כולה חדא גזירה: ש"מ. מדגזר
היכי דאמרינן דאהני לפר זה פר
דתנן בכל היום חותה בשל
היא.
ארבע קבין ומערה לתוך
בין האולם ולמזבח פרישה: קדושת
מכניס: מ"ט משום חולשא דכ"ג: בכל יום
העלם למאי דילפינן ליה בהיקשא
א
מחתה של שלשת קבין
היכל ואולם חדא היא. ואולם נמי
מפר כהן משוח למיהוי כמאן דכתב
בשל ארבעת קבין וכו': תנא נתפזרו לו
ומתפזר קב, אלא הא דתניא
דלפני ולפנים
קביים לר' יוסי ליתה, דהא
בגופיה הכי נמי אהני להאי מילתא
אהל מועד מקרי ועביד הרחקה
קב גחלים מכבדן לאמה תני חדא קב ותניא
ב
ר' יוסי חותה בשל סאה
לפרוש מבין האולם ולמזבח (ג) פרישה
דהכא דגמרינן מיוה"כ למיהוי כמאן
(ב) ד"ה
אידך קביים בשלמא הך דתני קב רבנן אלא
שהיא ו' קבין, ומערה בשל
דכתב בגופיה ולמאן דאמר לפר זה
לכל העזרה דילמא עייל לאולם וקא
דקרא נמי
שלשת קבין קתני, נשארו
הך דתני קביים מני לא רבנן ולא רבי יוסי
(ג) ד"ה
ג' קבין, לרבנן נמי ליתה
עבר אלא יהיה באהל מועד: אולם
פר יום הכפורים יש לומר דלדידיה
דהא קב נשאר להן. ושנינן
אמר רב חסדא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן
ובין האולם ולמזבח חדא היא. וכי
לא קשיא דהא כיון דדריש ועשה
לר' ישמעאל בן ר' יוחנן
בן ברוקה היא דתניא ר' ישמעאל בנו של ר'
לפר זה פר יום
הכפורים כאשר
גזור אולם אטו היכל אימשיך האויר
בן ברוקה היא, דתני בשל
(ד) ד"ה
קביים היה מכניס, נשארו מן
יוחנן בן ברוקה אומר בשל קביים היה מכניס
דבין האולם בההיא גזירה: חסה
עשה לפר זה פר כהן משיח הרי
ב'
הארבעה קבין [קביים]. ובא
על ממונן. ואנן נמי חסינן וחתיית
❖
איתקשו פר יוה"כ ופר כהן משיח
רב אשי אמר אפילו תימא רבי יוסי והכי
קבין
רב אשי ואוקמה לר' יוסי
להדדי וגמר מפר
יוה"כ לפרישה
גחלים שוחקת את הכלי ומחסרתו:
ואמר הכי קתני ר' יוסי חותה
קאמר בכל יום היה חותה בשל סאה מדברית
בסאה מדברית, ומערה לתוך
משום חולשא. שטורח הוא לערות
דאף על גב דשעירי עבודת כוכבים
ומערה לתוך שלשת קבין ירושלמיות: בכל
שלשת קבין ירושלמיות.
מוסף רש"י
מכלי אל כלי: קב גחלים. כשמערה
דילפינן להו התם מדכתב החטאת
וגרסינן בעירובין פרק כיצד
יום היתה כבידה והיום קלה: תנא בכל יום
וניקום ונגזור גזירה
בפר העלם ודרשינן מיניה שעירי
של ארבעת קבין לתוך של שלשה
משתתפין בתחומין, ת"ר
היתה גלדה עבה והיום רך בכל יום
לגזירה.
סאה ירושלמית עודפת על
עבודת כוכבים לא חשיב להו התם
מתפזר לו קב גחלים הוא מכבדו
של מדברית שתות. בכל יום
היתה קצרה והיום ארוכה מ"ט גכדי שתהא זרועו
כאילו הוקשו לפר כהן משיח אלא
$ לתוך אמה סילון של עזרה היוצאת
היתה המחתה כבדה שהיתה
של כ"ג מסייעתו תנא בכל יום לא היה לה
לנחל קדרון: ולא רבי יוסי. דאי ר'
גילדה עבה [והיום רך],
לפר העלם דכתב ביה קרא שאני
ולמה היתה היום ידה ארוכה,
יוסי שלשה מתפזרין: בשל קביין היה
ניאשתיק והיום היה לה ניאשתיק דברי בן
התם דהחטאת ייתורא בעלמא הוא
כדי שתהיה ידה תחת זרועו
מכניס. וחותה בשל ד' קבין כרבנן
ואין במשמעותו שיהא מוקש לפר
הסגן: בכל יום היה זהבה ירוק: א"ר חסדא
ותמצא מסייעתו. ניאשתיק
(ביצה ב:)
כיסוי כדאמרי רבנן בשמש כי
כהן משיח אבל פר כהן משיח ופר
שאמרו בשל ד' קבין היה חותה:
שבעה זהבים הן זהב וזהב טוב $ וזהב אופיר
1
התורה חסה על ממונן
[לעתיד לבוא הק' מערטלו
סאה מדברית. ששת קבין מדבריות
יום הכפורים בהילוך לישנא דקרא
של ישראל.
מנושתקו]. בכל יום היה
2וזהב מופז 3וזהב שחוט 4וזהב סגור 5וזהב פרוים
משמע שהוקשו זה לזה ועשה לפר
וכשבאו לירושלים הוסיפו שתות על
זהבה ירוק והיום אדום. אמר
זהב וזהב טוב דכתיב
וזהב הארץ ההוא טוב
6
רב חסדא ז' זהבים הן. זהב.
זה דהיינו פר כהן כאשר עשה
המדות ונעשות ששת קבין מדבריות
וזהב טוב. וזהב שחוט. וזהב
זהב אופיר דאתי
מאופיר זהב מופז
לפר יום הכפורים וכן פירש שם
חמש ירושלמיות וכשחותה בשל סאה
אופיר. וזהב מופז. וזהב
שדומה
ריצב"א אמילתא אחריתי:
מדברית ומערה לתוך שלשת קבין
סגור. וזהב פרוים.
בכל
יום לא היה לה ניאשתיק.
קביין ירושלמיות: היה גלדה עבה.
ירושלמיות נתפזרו לו (ד)
פרש"י טבעת להשמיע קול
❖
דופנה עבה לכך היתה כבדה: רך. דק: ניאשתיק. טבעת
כדכתיב ונשמע קולו בבואו אל הקודש ובירושלמי גרסינן
(לעיל לט. ועי"ש
❖
מוסף רש"י)
בראשה שמקשקש ומשמיע קול משום ונשמע קולו בבואו וגו'
נרתק שלא יכווה ונראה לריב"א כעין נרתק של עור היה עשוי
: וזהב הארץ ההוא טוב. מכלל דאיכא זהב סתמא:
סביב ידה של מחתה לאחוז בה שלא יכווה משום דכל כלי
תוס' ישנים מתכות חם מקצתו חם כולו ולפיכך היה צריך היום נרתק יותר
שדומה
תוס' ישנים (המשך)
.
מבשאר ימים לפי שהיו הגחלים שוהים במחתה זמן מרובה עד שהיתה חמה הרבה ושוב מוציא אותה שהיא אחת מהעבודות
הוצאת כף ומחתה ופריך בירושלמי ואינו חוצץ ומשני
קובעו במסמר כלומר על ידי מסמרין היה נקבע אותו נרתק לבית יד
זהב
טוב. מפרש בירושלמי כשצורפים אותו אינו נחסר כלום זהב מופז על שם מקומו:
שיהא בטל ויחשב כגוף המחתה:
והיום
מקיתון של זהב. דאמר בפרק שני דזבחים
דבכל כלי שרת מקדש דכתיב ירחצו לרבות שאר כלי שרת. ריב"א:
ח)
רבי
"
.
'.
" .
'.
.
.