טרף בקלפי פרק רביעי יומא
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יוסי אומר בכל יום ג' והיום ד'. תימה בפרק שני דתמיד
שדומה לפז. מצהיב כמרגלית: שנטווה כחוט. מפני שהוא רך:
א)
א
כל החנויות נסגרות. שאין מכר לזהב אחר מפני זה: תניא נמי
תנן ביררו משם עצי תאנה וכו' ומוקי לההיא
ב)
הכי. דעל שם שדומה לדם הפרים נקרא זהב פרוים בדברי הימים
מתניתין כר' יוסי בפרק קדשי קדשים במסכת זבחים והיכי
לח ב ג
: והלא כבר נאמר. בשל כל ימות
השנה ושחקת ממנה הדק:
מתוקמא כרבי יוסי והא קתני סיפא והציתו שתי מערכות ירדו
ג) ד)
לט ד
ה)
אלא דרך ימין. שהוא למזרח שהרי
ובאו ללשכת הגזית ולרבי יוסי הא
ו)
הכבש בדרום לכך עולה במזרחו של
קאמר בכל יום היו שם שלש ודוחק
שדומה לפז $ זהב שחוט שנטוה כחוט $ זהב
ז) ח)
מ ה
כבש שסמוך ליפנות לימין:
הוא לומר סבר ליה כוותיה בחדא
ט)
סגור בשעה שנפתח כל החנויות נסגרות
י)
משום כבודו (א). להראות חשיבותו
ופליג עליה בחדא וי"ל דאכתי הואי
$זהב פרוים שדומה לדם הפרים רב אשי אמר
מא ו
שהוא כבן בית ומקיף לצורך ושלא
חדא לקיום האש ולא קא חשיב אלא
❖
מב ז
חמשה הן וכל חד וחד אית ביה זהב וזהב
❖
מג ח
לצורך: שמוסיפין לבו ביום. ליטול
הנך תרתי דדמיין להדדי ומציתין
טוב
תניא נמי הכי בכל יום היה זהבה
ממנה גחלים לקטורת של לפני ולפנים
אותן ביחד ומחד קרא מפיק להו
ירוק והיום אדום והיינו זהב פרוים שדומה
תורה אור השלם
אבל קטורת של מזבח הפנימי הרי
והקשה רבי אלחנן במזבח הנחשת
מוסף רש"י
לדם
הפרים: בכל יום מקריב פרס שחרית
1. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
הוא כקטורת של כל השנה: של
שלא היה מקום מערכה אלא אמה
כל החנויות.
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
קיום האש. שאם אין אש של מערכה
וכו' בכל יום היתה דקה והיום דקה מן
כדאמר בפרק קדשי קדשים
(מנחות כט.)
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת
גדולה מתגבר מוסיפין עליו מזה:
ואמרינן נמי התם גיזרין שעשה
הדקה: תנו רבנן דקה מה ת"ל והלא כבר
מוקדה.
סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית
1
(לעיל לג.)
שלא נתעכלו. שלא ניתנו על מערכה
ויקרא טז יב
משה ארכן ורחבן אמה א"כ כל הני
לַפָּרֹכֶת:
נאמר ושחקת ממנה הדק אלא להביא דקה
2
2. וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק
זו מערכה שניה של
או ניתנו ולא הספיקו להתעכל:
מערכות היכא הוו קיימי וצריך לומר
קטורת.
מן הדקה: בכל יום כהנים עולין במזרחו
וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת
להצתת האליתא. להצית בהן אור
באמה של הילוך רגלי הכהנים והיו
בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד
של כבש: דאמר מר כל פינות שאתה
א
(שם)
מערכה גדולה: אליתא. קיסמים
מסבבין המערכה גדולה עד הני
לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים
להצתת אליתא.
פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח: והיום
תִּהְיֶה לָכֶם: שמות ל לו
וכי
מערכות: תעלה על דעתך
דקים: ורבי יוסי הצתת אליתא
3. צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו
(עולין) באמצע (ויורדין) באמצע: מאי
שזר קרב אצל המזבח. הקשה רש"י
מנא ליה. שתהא בראשו של מזבח
לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה
טעמא משום כבודו דכהן גדול: בכל יום
הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל
ולא יצית על הרצפה ויעלם כשהן
לדידיה נמי תקשי דמוקי קרא להצתת
ב
הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד
דולקין על המזבח: ובכלי שרת.
אליתא הכהן למה לי וכי תעלה על
כהן [גדול] מקדש ידיו ורגליו מן הכיור
(לעיל כד:) ובכלי
הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
בלבוש בגדי כהונה: וכי תעלה על
דעתך שזר קרב כו' ותירץ דאיצטריך
שרת.
ויקרא ו ב
בּוֹ:
וכו': מאי טעמא ג משום כבודו של כהן
4. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד
דעתך. מאחר שאתה למד מן האש
משום דדרשינן לעיל בסוף פרק קמא
גדול: בכל יום היו שם ארבע מערכות:
בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶיהָ
על המזבח תוקד בו שיהא בראשו
ונתנו בני אהרן הכהן אש
הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
תנו רבנן בכל יום היו שתים מערכות
של מזבח כלום הוצרכנו למקרא זה
על המזבח אע"פ שהאש יורדת מן
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר
והיום שלש אחת מערכה גדולה ואחת
עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
להטעינה כהן וכי תעלה על לב
השמים מצוה להביא מן ההדיוט
❖
(שם)
ויקרא ו ה
מערכה שניה של קטורת ואחת שמוסיפין
שזר קרב לגבי מזבח והלא נאמר
וסד"א שיהא כשר בזר ואפשר דקאי
5. וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
בו ביום דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר
אארעא וזריק אש של הדיוט למעלה
אך אל כלי הקדש
אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ
❖
עֵצִים עַל הָאֵשׁ: ויקרא א ז
רבינו חננאל
ואל המזבח לא יקרבו: אלא לימד
בכל יום שלש והיום ארבע אחת של מערכה
וקשיא לן א"כ מנא ליה דאתא קרא
ד
על הצתת האליתא שלא תהא אלא
להצתת אליתא דילמא כוליה קרא
גדולה ואחת מערכה שניה של קטורת ואחת
רב אשי אמר חמשה הן
גליון הש"ס על ראש המזבח. ואידך קרא לקיום
ובכל אחד יש בו זהב
לנתינת אש דהדיוט וי"ל דא"כ לכתוב
של קיום האש ואחת שמוסיפין בו ביום רבי
וזהב טוב. בכל יום היה
קרא ונתנו בני אהרן הכהן אש
האש אתא כרבי יוסי וכהונה דכתיב
גמ' זהב שחוט.
(מאיר) אומר בכל יום ארבע והיום חמש
מקריב פרס כו'. פרס הוא
וערכו עצים על האש ואנא ידענא
בהאי קרא לגופיה איצטריך לה
שם זהב סגור.
חצי מנה, כי בכל יום היה
אחת של מערכה גדולה ואחת של מערכה
❖
שם זהב פרוים.
מקטיר במזבח הקטרת מנה,
דנתינת האש על המזבח הוה מדכתיב
שנתינת אש צריכה כהן ולא יטלנה
חציו בשחרית וחציו בין
שניה של קטורת ה ואחת של קיום האש
זר ויזרקנה למזבח: ורבי יהודה.
וערכו עצים על האש דמערכה בראש
הערבים, דגרסינן בכריתות
ואחת לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב
אמר לך: אי מהתם.
מהאש על המזבח
המזבח היא על המזבח למה לי אלא
פרק א' ת"ר קטרת היתה
הגהות הב"ח
נעשית שס"ח מנה, שס"ה
ואחת שמוסיפין בו ביום דכולי עלמא מיהת
כו' אע"ג דשמעינן מינה שהצתה
למידרש אש על המזבח להצתת
(א) רש"י
מנה כנגד ימות החמה מנה
בראש המזבח לא שמעינן דפסולה
אליתא שמבעירין אותה על המזבח
תרתי אית להו מנלן אמר קרא היא
של כהן גדול
ו
3
בכל יום, שלשת מנין שמהן
❖
בזר הוה אמינא קאי זר אארעא ועביד
ותימה לי והא ר"ש לית ליה סברא
כהן גדול מכניס מלא חפנים
העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה
ביום הכפורים, והשאר ניתנין
במפוחא: מנא ליה. דבעי מערכה:
דאפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא
זו מערכה גדולה ואש המזבח תוקד בו
לאומנין בשכרן. ת"ר קטרת
נפקא ליה מואש. וא"ו דריש:
א"כ לא הוה צריך הכהן לנתינת אש
היו מחזירין אותה למכתשת
זו מערכה שניה של קטורת ורבי יוסי קיום
תוס' ישנים
דהדיוט דליכא למימר כמו שפרש"י
פעמים בשנה, בימות החמה
אשר
האש מנא ליה נפקא ליה מוהאש על המזבח
בוזרה כדי שלא תתעפש.
דאפשר דקאי אארעא וזריק דהא
בימות הגשמים צוברה כדי
תוקד בו ור' יהודה ההוא להצתת אליתא הוא דאתא דתניא היה רבי
ר"ש לית ליה האי סברא וי"ל דבאש
שלא תפוג ריחה. בכל יום היו
יהודה אומר
מניין להצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח
שם ד' מערכות והיום ה' דברי
דהדיוט שפיר אית ליה דאפשר דקאי
ז
ר' מאיר כו'. תנו רבנן בכל
תלמוד לומר והאש על המזבח תוקד בו אמר רבי יוסי מניין שעושה
אארעא וזריק לה כיון דשל הדיוט
4
יום היו שם (ה') [ד'] מערכות
היא אבל הצתת אליתא שהבערתה
מערכה לקיום האש תלמוד לומר והאש על המזבח תוקד בו ורבי יוסי
והיום ה'. מערכה גדולה
ומערכה של קטרת ומערכה
על המזבח לאו אורח ארעא למיעבד
הצתת אליתא מנא ליה נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לרבי שמעון
של קיום האש ומערכה
במפוחא ברחוק וקשה לי לר' יהודה
דתניא 5 ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח לימד על הצתת אליתא
לאברים ופדרין שלא נתעכלו
והאש על המזבח תוקד בו להצתת
מבערב ומערכה שמוסיפין
שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת דברי ר' יהודה אמר לו רבי
בו ביום. כולי עלמא ר' יהודה
אליתא שהבערתה על המזבח למה לי
ור' יוסי ור' מאיר כולהו
שמעון וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח אלא לימד על הצתת
תיפוק ליה מונתנו בני אהרן אש
שוין בשתי מערכות, שנאמר
אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח ורבי יהודה אי מהתם הוה
על המזבח דהא רבי יהודה גמר
העולה על מוקדה על המזבח
כל הלילה זו מערכה גדולה.
אמינא קאי אארעא ועביד במפוחא קמ"ל ורבי מאיר איברים ופדרים
מהתם הצתת אליתא שתהא בכהן
ואש המזבח תוקד בו, זו
כשר וכלי שרת וי"ל אי לא כתב והאש
שלא נתעכלו מבערב מנא ליה נפקא ליה מואש ורבנן וא"ו לא דרשי
מערכה שנייה של קטרת.
על המזבח תוקד בו לא הוה דרשינן
ור' יוסי ור' מאיר דאית ליה
ורבנן איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו מהדר
ח
מערכה שלישית לקיום האש,
מונתנו אלא נתינת האש דהדיוט על
להו למערכה גדולה
דתניא מניין לאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב
מפיק לה מדכתיב והאש על
המזבח ושתהא בכהן כשר וכלי שרת
המזבח תוקד בו, ור' יהודה
שסודרן
אבל הצתת אליתא לא דרשינן אבל
דלית ליה מערכה בפני עצמה
לקיום האש, מפיק להאי
השתא דנפקא מוהאש על
המזבח הצתת אליתא שתהא בראשו של מזבח גמרינן שפיר מונתנו הצתת אליתא ונתינת אש דהדיוט
קרא להצתת האליתה והיא
שלא יהו אלא בכהן כשר
וכלי שרת דמסתמא בני אהרן דנפקא לן מיניה כהן כשר וכלי שרת קאי אכל מצות שעל המזבח:
הלהבת עצי המערכה שלא
תהיה אלא בראשו של מזבח,
סודרן
שנאמר והאש על המזבח
תוקד בו לא תכבה. פי' קאי אארעא ועביד במפוחא. כגון שעומד אדם בקרקע העזרה ומנפח במפוח ארוך של נחושת וכיוצא
בו במערכה שעל גבי המזבח ומשלהבה. ור' מאיר דאית ליה מערכה רביעית לאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב, דריש ו'
דואש מדהוה ליה למכתב אש וכתיב ו'. ורבנן ו' לא דרשי אלא אברין ופדרין שלא נתאכלו מבערב
.
.
. .
.
" .