מה:
טרף בקלפי פרק רביעי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סודרן
על גבי
כבש או על גבי סובב. אבל על גבי יסוד
אשר תאכל את העולה. אם אינו ענין לתחילתה דהא כתיב ג) העולה
לא
מד א
א)
ב)
על מוקדה תנהו לענין סופה: עיכולי עולה. פוקעין שפקעו מעל
דא"כ היה נפסל בלינה אם ירד אבל סובב שהוא מחצי
מה ב
ג)
האש וקרי ביה אשר תאכל את העולה על המזבח: אש תמיד תוקד
המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח ואין לינה מועלת בראשו של
ד) ה)
❖
❖
מו ג
למאי אתא. כיון דדרשת כל
מוקדות דענינא: שלא תהא אלא על
מזבח וכן כבש ריב"א ועוד אפשר דאיסור יש להורידו מן המזבח
מזבח החיצון. דהאי קרא במזבח
אבל כשסודרן על הסובב והכבש לא
העולה כתיב: אש מחתה ומנורה.
מיקרי ירידה:
שסודרן על גבי מזבח ואם אין מחזיקן
תורה אור השלם
גליון הש"ס
נאמרה
אש בקטורת. נ"ל
אש דיוה"כ דלפני ולפנים ואש דמנורה
שסודרן על הכבש או ע"ג סובב עד שיעשה
גמרא שלא תהא אלא
1. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד
דהדלקת נרות דכל יומא מניין שתהא
דכתיב גבי קרח אתה
מערכה גדולה וסודרן ת"ל אשר תאכל
על המזבח החיצון.
1
וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל
ניטלת מעל המזבח החיצון: הכי
ואהרן איש מחתתו ותנו בהן אש
בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן
האש את העולה על המזבח ור' מאיר עיכולי
❖
גרסינן נאמר כאן אש בקטורת.
ושימו עליהן קטורת:
אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת
עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי
תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא
א
הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ
דכתיב ד) יקטירנה ואין הקטרה בלא
אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא ו ג
קטורת דתני ר' חנניא בר מניומי בדבי ר'
על מזבח החיצון. תימה
אש: מה להלן בסמוך לו. במזבח
2. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ
הגהות הגר"א
אליעזר בן יעקב אשר תאכל האש את העולה
החיצון הסמוך לפנימי שעליו הקטורת
לי א"כ ניבעי לה מערכה בפני
תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר
[א] גמרא
עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר
על המזבח עיכולי עולה אתה מחזיר ואי
עצמה כי היכי דמצרכינן מערכה
נקטר אף מחתה ומנורה נוטל מן
בַּבֹּקֶר וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה
הסמוך לו והוא מזבח הפנימי הסמוך
לקטורת בפני עצמה וא"כ נפישי להו
אתה מחזיר עיכולי קטורת דכולי עלמא
וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי
למנורה ולפני לפנים: אש תמיד.
הַשְּׁלָמִים: ויקרא ו ה
מערכות וי"ל כיון דלא היה צריך ליקח
מיהת מוסיפין בו ביום אית להו מנא להו
3. אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל
שום גחלים למנורה אלא להדליק
אש שאמרתי לך בה תמיד והוא של
❖
נפקא להו 2 מוהאש ואפילו למאן דלא דריש
הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה:
הפתילות בעלמא לא מסתבר שיעשו
מנורה שנאמר בה להעלות נר תמיד:
ה)
ויקרא ו ו
וא"ו וא"ו ה"א דריש אש תמיד למאי אתא
4. וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן
נאמר אש בקטורת. של כל יום: ולקח
בשביל זה מערכה ולא מסרן הכתוב
מבעי ליה לכדתניא [א] 3 אש תמיד תוקד על
קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר
מוסף רש"י
מלא המחתה מעל המזבח.
אלא לחכמים ועוד י"ל מדכתיב תמיד
בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת
המזבח לא תכבה לימד על מערכה שניה
ש"מ שמדליקין אותה מאש הדולקת
ומהיכן מלפני ה' מצד מערב: הכי
ב
אשר תאכל האש.
יַקְטִירֶנָּה: שמות ל ז
של קטורת $ שלא תהא אלא על המזבח
גרסינן איזהו מזבח שמקצתו לפני ה'
וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ
תמיד והיינו ממערכה גדולה דאי
עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי יְיָ
ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח
עבדינן לה מערכה בפני עצמה מאי
החיצון אש מחתה ומנורה מניין ודין הוא
מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר
החיצון. איזהו מזבח שיש לחלק
איצטריך שתהא דולקת תמיד:
יִבְחַר יְיָ הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב
נאמרה 4אש בקטורת ונאמרה 5 אש במחתה
הוי אומר זה מזבח החיצון. ואין
לָכֶם בְּנֵי לֵוִי:
בו מה ממנו לפני ה' שהוזקק הכתוב
ומנורה מה להלן על מזבח החיצון אף כאן
(זבחים פג:)
במדבר טז ז
❖
להקשות א"כ מאי איצטריך קרא
לומר מלפני ה' הוי אומר זה מזבח
5. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
(מנחות כו:)
על המזבח החיצון או כלך לדרך זו
נאמרה
לקטורת דהיכל שלוקחין לה גחלים
החיצון דאילו פנימי כולו לפני ה':
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
אש בקטורת ונאמרה אש במחתה ומנורה
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו
דוקא מלפני ה'. כנגד הפתח ממש:
ממזבח החיצון נגמר מקטורת דלפני
קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא
מה להלן בסמוך לו אף מחתה
ומנורה
רבינו חננאל (המשך)
ולפנים די"ל דאיצטריך לאשמועינן
אבל
מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
❖
בסמוך לו ת"ל אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה אש תמיד שאמרתי
דעושין לה מערכה בפני עצמה דאי
ויקרא טז יב
יוסי היא דתניא ר' יוסי
ג
אומר כל הניטל מבחוץ
לך לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון למדנו אש למנורה אש
הוה גמרינן מהכא ה"א ביוה"כ סגי
לינתן בפנים אינו ניתן אלא
בחדא מערכה לקטורת דהיכל ודלפני
למחתה מניין ודין הוא נאמרה אש במחתה ונאמרה אש במנורה מה
בסמוך שלפנים. וכן אמרו
רבינו חננאל
למעלה בענין סידור
ולפנים אי נמי מהכא לא מצינו למילף
להלן על גבי מזבח החיצון אף כאן על מזבח החיצון או כלך לדרך זו
סודרן בצידי המזבח, עד
המערכה כריש לקיש
דשאני קטורת דכל יומא כיון דמקטירין
נאמרה אש בקטורת ונאמרה אש במחתה מה להלן בסמוך לו אף כאן
שיסדר המערכה גדולה,
דאמר אין מעבירין על
אותה על מזבח הפנימי יעשו לה
ואחר כך מחזירן עליה,
המצות, וכי עייל בהיכל
בסמוך לו תלמוד לומר ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני
5
שנאמר אשר תאכל האש
במזבח הקטורת פגע
מערכה כמו כן על מזבח הפנימי
את העולה על המזבח.
ברישא, כדתניא שולחן
ה' איזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ואין כולו לפני ה' הוי אומר זה מזבח
הוה
קמ"ל: אמינא דוקא מלפני
כלומר, מחזירם על גבי
בצפון משוך מן הכותל
החיצון ואיצטריך
למיכתב מעל המזבח ואיצטריך למיכתב מלפני ה'
ה'. הקשה ר"י מאי שנא דהכא
המערכה שבמזבח. ור'
כו'. וכבר פירשנוהו שם
מאיר האי קרא אשר תאכל
בפרק אמר להם הממונה.
דאי כתב רחמנא
מעל המזבח הוה אמינא מאי מזבח מזבח פנימי כתב
אמרינן לפני ה' כנגד הפתח במערבה
האש, מפיק לה לדרשא
כן אש מחתה ומנורה לא
וכן בנר מערבי פרק שתי הלחם
רחמנא מלפני ה' ואי
כתב רחמנא מלפני ה' הוה אמינא
דוקא מלפני ה'
אחרינא, כדתני רב חנניא
תהיה אש אלא ממזבח
וגבי תנופה פרק כל
בר מניומי בדבי ר' אליעזר
הזהב הסמוך להם. לכך
אבל
בן יעקב אשר תאכל האש
בא זה אש תמיד תוקד על
המנחות באות מצה
את העולה על המזבח,
המזבח, ללמד כי האש
אמרינן לפני ה' במזרח וגבי שחיטה נמי כתיב לפני ה' ושרינן בכל מקום בעזרה ותירץ ר"י דגבי שחיטת קדשים קלים כתיב לפני ה'
עיכולי עולה אתה מחזיר
שכתבתי לך תמיד, והיא
למעוטי בחוץ אע"ג דנאכלין בכל העיר שחיטתן לפני ה' בפנים במזרח וכן גבי תנופה אבל בהני מזבח ומנורה אי לא אתי לאשמועינן
על המזבח ואי אתה מחזיר
אש של מנורה כדכתיב
עיכולי קטורת, וכר' ינאי
להעלות נר תמיד, לא תהא
במערב לפני ה' למה לי והקשה רבינו יצחק הבחור מ"מ מאי שנא דתנופה במזרח ושחיטה בכל מקום בעזרה ותירץ דודאי לפני ה'
דאמר קטורת שפקעה
אלא ממזבח החיצון.
במזרח כדדרשינן בסיפרי בפרשת נשא גבי תנופת איל נזיר לפני ה' במזרח בכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרט
ממזבח הקטרת אפילו
למדנו אש למנורה דכתיב
קרטין שבהן אין מחזירין
הכא אש תמיד, ובמנורה
לך הכתוב וגבי שחיטת קדשים קלים לא כתיב לפני ה' אלא בסמיכה ושמא סמיכה היא במזרח ואת"ל שאינה במזרח דילמא היינו טעמא
אותה על גבי המזבח.
כתיב להעלות נר תמיד.
דגמרינן מקל וחומר משחיטה או בהיקישא דוסמך ושחט ושחיטה הויא בכל מקום כדגמרינן באיזהו מקומן מקראי להכשיר
דכולי עלמא מיהת שוין
אש מחתה מניין, ולא
כל הרוחות ואפשר דאפילו סמיכת עולה היא בכל מקום בעזרה כיון דשירי מצוה היא גמרינן קל וחומר משחיטת שלמים וקרא דלפני
שמוסיפין ביום הכפורים
אשכחן בה טעם אלא
מערכה יתירה על כל
מגופה, שנאמר ולקח מלא
ה' דסמיכה לאפוקי חוץ לעזרה וכ"מ בת"כ דדריש לפני ה' וסמך דגבי עולה אע"פ שסמך בחוץ יחזור ויסמוך בפנים והא דכתיב ושחט את בן
הימים, מנא להו. ופרשינן
המחתה גחלי אש מעל
הבקר לפני ה' גבי עולה לא מצי למימר במזרח דהא פרט לך הכתוב צפון ודרשינן מיניה בן בקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' בפרק כל הפסולין
מוהאש, היה לו לכתוב
המזבח מלפני ה' ודייקינן
ולפני ה' דכתיב בפר כהן משיח ובפר העלם דריש בת"כ לקבוע להם צפון והיינו עד שיפרט לך הכתוב והאי דדרשינן
אש ולמה כתב והאש, אלא
מדכתיב לפני ה' שמעינן
לומר שמוסיפין ביום
מינה דבעינן אש ממזבח
ליה לצפון ולא למזרח משום דאשכחן שאר קדשי קדשים שטעונין צפון ואע"ג דאמר בפרק איזהו מקומן זה בנה אב שכל
הכפורים מערכת אש
שאין כולו לפני ה'.
חטאות טעונות צפון נראה לי דשמא איצטריך משום דכתיב בפר כהן משיח כאשר יורם משור זבח השלמים ולהקטרת אימורים לא איצטריך
אחרת. הנה דרשנו הני
ואמרינן איזהו מזבח שאין
למילף משלמים שהרי הכל מפורש בגופיה וסד"א דאיצטריך לאקושיה לשלמים להכשיר כל הרוחות לשחיטתו ופר העלם איתקש לפר כהן
קראי ואש המזבח תוקד
כולו לפני ה', הוי אומר זה
בו, והאש על המזבח
מזבח החיצון, אבל מזבח
משיח ואע"ג דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אין זה אלא גילוי מילתא להכי איצטריך לאהדרינהו לכלל שאר חטאות להטעינן
תוקד. האי קרא אחרינא
הפנימי כולו לפני ה' הוא,
צפון [אי נמי] סד"א כיון דמצות שריפתן חוץ לשלש מחנות לא ליבעו צפון קמ"ל לפני ה' וגבי נר מערבי לא קשה מידי שכשאתה אומר
אש תמיד תוקד על המזבח
שנאמר ויצא אל המזבח
לפני ה' במזרח לא אתא לאפוקי אלא צפון ודרום שלא כנגד היכל וכתליו או שלא יעמוד במזרח ויהפוך פניו לצד צפון ודרום וגבי
לא תכבה למאי אתא.
אשר לפני ה' זה מזבח
לכדתניא ואש המזבח
הזהב, לפי שהמזבח
גחלים לא שייך למימר הכי שהרי צפונו ודרומו של מזבח היה כל כך כנגד היכל וכתליו כמו מזרחו ואם כן לפני ה' לאפוקי מאי אי
תוקד בו לימד על מערכה
החיצון יש בו ל"ב, ופתח
לאפוקי שלא יעמוד החותה במזרח ויהפוך פניו לצפון ולדרום א"כ דאגברא קאי הוה ליה למיכתב לפני ה' מדכתיב מלפני ה' שמע
שניה של קטרת שתהיה
ההיכל אינו רחב אלא י'
מינה דאגחלים קאי ואי גחלים דמזרחו דמזבח קאמר אמאי קרי לה לפני ה' טפי מדצפונו ודרומו אלא שמע מינה במערב קאמר
במזבח החיצון. אש
אמה ומה שהוא כנגד
מחתה, שנאמר ולקח מלא
הפתח הוא לפני ה' והשאר
והיינו כמו פרט הכתוב כדאיתא בסיפרי וכן בנרות כולם לפני ה' בין אדם בין נרות אלא שמע מינה נר מערבי קאמר:
המחתה גחלי אש. ומנורה,
לאו. וכבר אמרו מזבח
אבל ממוצע באמצע עזרה. וזה
דכתיב בה להעלות נר
תמיד, והיא הדלקת נרות
דבר ברור הוא. וכעניין
באש. מנא לן שהיא ממזבח החיצון. ללמד בהן מן הדין בזה הדרך, נאמר תן אש בקטרת ונאמר תן אש במחתה ומנורה
הזה פשוטה תחלת פרק היה מביא מנחתה בכפישה מצרית. ואצטריך למיכתב מלפני ה' למעט מזבח הפנימי שהוא כולו
כו'. ודחינן כלך לדרך זו כו', כלומר כך למוד מהמזבח, הקטרת האש שאתה נותן ומקטיר עליה, אינך מכניסה אלא מן
לפני ה', ואצטריך למיכתב מעל המזבח לרבות כל הגחלים שבמזבח, ואפי' אותם שבצדדין שאינן מכוונים כנגד פתח ההיכל
הסמוך לה, דהוא מזבח החיצון כמו שאמרנו במסכת זבחים (תחילת פרק איזהו מקומן של זבחים) [בפ' קדשי קדשים] ר'
שהוא לפני ה'.