טרף בקלפי פרק רביעי יומא
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
דהאי גיסא ודהאי גיסא אימא לא צריכא. נהי דמסיק
אבל מהאי גיסא.
דפתח לא ואע"ג דצד מערבי הוא: הכי גרסינן
מז א ב
א)
❖
ב)
אומר היה ר"מ איברי עולה שניתותרו כו'. ולא גרסינן עולת
הכא דאפי' דהאי גיסא ודהאי גיסא כשר הני מילי דיעבד
ג)
(א) חול דאי גרסי' ליה מאי תנינא דקא פריך ליה הא אתא לאשמועינן
אבל לכתחילה בעינן כנגד הפתח כדמשמע בזבחים ריש פרק קדשי
שבת ואם תאמר הכי פריך ליה בכל יום תנן ואפילו בשבת דהא הדר
קדשים וא"ת מאי
איצטריך קרא למימר דלא מעכב אי
רבינו חננאל
ד)
פריך ליה תו אפילו בשבת פירכא
שקיל להו שלא כנגד הפתח מהיכא
א"ר אלעזר משום בר
אחריתי: מאי קמ"ל. דקאמר עושה
תיתי עיכובא והלא לא שנה עליו
אבל מהאי גיסא ומהאי גיסא אימא לא
ה)
קפרא, אומר היה רבי מאיר
להן מערכה בחול תנינא בכל יום
הכתוב לעכב ואי מדכתיב חוקה
ו)
איברי עולות שנתותרו
צריכא א"ר אלעזר משום בר קפרא אומר
ז)
עושה להן מערכה בפני
היו שם ד' מערכות וחדא מינייהו
לרבי יהודה דאמר לא
היה רבי מאיר איברי עולה שנתותרו עושה
עצמן ושורפן ואפילו
לאיברים שניתותרו: לפסולין.
קאי חוקה אלא אדברים שנעשים
ח)
בשבת. מאי קמ"ל תנינא
להן מערכה בפני עצמה וסודרן ואפילו
ט) י)
הנך דאם עלו לא ירדו: שמשלה
בבגדי לבן בפנים למה לי קרא וי"ל
כו'. אמר רבינא לא
❖
בשבת מאי קמ"ל תנינא בכל יום היו שם
נצרכה אלא לפסולין כו'
בהן האור. דמההיא שעתא נעשו
כיון דהוי צורך פנים כפנים דמי מידי
ודברים פשוטין הן. ובא
ארבע מערכות א"ר אבין לא נצרכה אלא
לחמו של מזבח: תנינא היום חמש.
דהוה אקטורת שחפנה קודם שחיטת
רב אחא ואמר אצטריך,
לפסולין ודוקא שמשלה בהן האור אבל לא
והרי יוה"כ כשבת וקתני דאיברי
הפר דלא עשה ולא כלום אפי' לר'
סד"א הא דתנינן היום
תורה אור השלם
חמש מערכות אחת מהן
משלה בהן האור לא איכא דאמרי אחד
תמיד של ערב יוה"כ עושה להן
יהודה דצורך פנים כפנים דמי:
1. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לר' מאיר לאברין ופדרין
אבל
לא משלה בהן האור לא.
מערכה ביוה"כ: בכל
יום. היו ארבע
כשירין ואחד פסולין אי משלה בהן האור
שלא נתאכלו מבערב היכא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי
דחל יום הכפורים להיות
לאו דווקא פסולין הוא הדין
מערכות תנן ואפילו שבת במשמע:
לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי
אין ואי לא לא ואפילו בשבת תנינא והיום
אחר השבת, דחלבי שבת
תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי
ופליגא דרב הונא. אדבר קפרא
אפי' כשרין אי לא משלה בהן האור
❖
חמש אמר רב אחא בר יעקב איצטריך
קריבין ביום הכפורים.
במדבר כח ב
בְּמוֹעֲדוֹ:
ואדרבא דאמר בכל
יום דמתניתין
לא דקאמר עולת שבת בשבתו ולא
ז)
אבל באמצע שבת אם חל
סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דחל
יום הכפורים אימא לא
דווקא הוא ואפי' בשבת דרב הונא
עולת חול בשבת ומקשים והאמר
יום הכפורים להיות אחר השבת דחלבי
א"ר מאיר שעושה מערכה
גליון הש"ס
סבר בכל יום לבר משבת: תחילתו
בפ"ק דשבת בכל מושבותיכם
לאיברים ופדרין, קמ"ל ר'
שבת קרבין ביוה"כ אבל באמצע שבת
דוחה. תמיד של שבת נשחט בשבת
למישרי איברים ופדרים הוא דאתא
גמרא אמר ליה אביי
אלעזר אפילו בשבת. ובא
לרבא לדידך קשיא.
רבא ואמר זה הטעם אין
לא קמ"ל אמר רבא מאן האי דלא חייש
וקרב בשבת: סופו אינו דוחה. תמיד
ועל כרחך היינו איברים ופדרים
צורך להיאמר דהא בכל
של ערב שבת אין אבריו נקטרין
דחול דאי של שבת מעולת שבת
לקמחיה הא בכל יום תנן קשיא ופליגא דרב
יום תנן בין בשבת בין
❖
משתחשך אלא מעלן מבעוד יום:
בשבתו נפקא ותירץ הרב רבי יוסף
בחול הדין אחד. ואמרינן
הונא דאמר תחילתו דוחה סופו אינו דוחה
כי האברין של עולות
הכי גרסינן גופא אמר רב הונא
פור"ת זצ"ל דלמישרי איברים ופדרים
גופא אמר רב הונא תמיד תחילתו דוחה
א
הנותרין מן החול עושה
כו': מאי אינו דוחה. אינו דוחה
היינו של שבת דאי מעולת שבת
להן מערכה בפני עצמן
סופו אינו דוחה מאי אינו דוחה רב חסדא
הגהות הב"ח
בשבתו ההיא מיירי בשחיטה וזריקה
את הטומאה הקטר חלבים ואימורין
ושורפן ואפילו בשבת,
אמר דוחה את השבת ואינו דוחה את
(א) רש"י
פליגא עליה הא דרב
ולא נהירא לר"י דא"כ היכי גמרינן
אלא זריקת דמו בלבד. לישנא
שבת
הונא דאמר תמיד תחילתו
הטומאה (ורבא) אמר ב דוחה את הטומאה
❖
מיניה בפרק אלו קשרים
אחרינא תחילתו הקטר חלבים סופו
דוחה סופו אינו דוחה
ואינו דוחה את השבת $ אמר ליה אביי
איברים שניתותרו
מבערב וזה
דחלבי שבת קריבין ביו"ט או
ואילו האברים שנותרו
סופו הן, מאי סופו אינו
(לרבא) לדידך קשיא ולרב חסדא קשיא
שמעתי והראשון נראה בעיני:
ביוה"כ ואי קרא בשחיטה וזריקה
דוחה. רב חסדא אמר אינו
מוסף רש"י
איירי אטו קרבן שבת נשחט בי"ט
טומאה
לדידך קשיא מאי שנא טומאה דכתיב במועדו
דוחה טומאה אבל שבת
1
דחלבי שבת.
דוחה. רבה אמר סופו אינו
וביוה"כ אלא על כרחך אהקטרת
ואפי' בטומאה
שבת נמי במועדו ואפי' בשבת ולרב חסדא קשיא מאי שנא
קרבין
דוחה שבת אבל טומאה
תמיד דשבת דרשינן גופיה מקרא
ביוה"כ.
שבת דכתי' במועדו אפי' בשבת טומאה נמי במועדו ואפי' בטומאה אמר ליה
דוחה. ואקשינן עלייהו
כדדרשינן בפרק אלו דברים
(סוכה נד:) דלא
והא במועדו כתיב ביה
לא לדידי קשיא ולא לרב חסדא קשיא לדידי לא קשיא סופו כתחילתו
חייש לקמחיה.
בתמיד, מאי שנא טומאה
עולת שבת על עולת התמיד
טומאה
מאי שנא שבת אי דחי
מכלל דתמיד דחי שבת ומסתמא בכל
(יבמות מב:)
הא דחי הא. ופריק רבה
ח) קרבנותיו קאמר ומיתורא דבשבתו דרשינן חלבי שבת קריבין ביו"ט או ביוה"כ למר כדאית ליה
ולמר כדאית ליה אלא נראה לריב"א
לדידי האי דכתיב במועדו
(פסחים פד.)
בתמיד לא קשיא, אנא
ולר"י דהא דאמר ולא עולת חול בשבת היינו בלא משלה בהן אור וההוא דלמישרי איברים ופדרים הוא דאתא במשלה בהן האור וא"כ
❖
מקישנא סופו לתחלתו,
הא דקאמר הכא ללישנא קמא דווקא משלה בהן האור ודווקא פסולין אבל כשרין לא לא בעי למימר אבל כשרין אפילו לא משלה בהן
האור אלא ה"ק אבל כשרין לא איצטריך למימר דשרי היכא דמשלה בהן האור ומיהו אפי' ללישנא קמא לא שרי אפילו בכשרים אלא
(סוכה נד.) במועדו.
במשלה בהן האור דווקא ומיהו יכולני ליישב שלא יקשה לפירוש הרב פורת דודאי אי לא הוה כתב קרא דלא תבערו למישרי איברים
תוס' ישנים (המשך)
❖
ופדרים מקרא דעולת שבת בשבתו לא הוה דרשינן אלא שחיטה וזריקה דמעכבי אבל הקטרה לא כיון דיכולין להמתין עד הלילה והא
(פסחים עז.)
דכתיב עולת שבת בשבתו הוה דרשינן ליה הכי אם נאנסו ולא שחטו תמיד של שבת ושחטו אותו ביוה"כ ולמר ביו"ט היכא דחל יוה"כ
ט)
או יו"ט אחר השבת אבל בתר דנפקא לן מלא תבערו למישרי איברים ופדרים בתמיד של שבת מהשתא מוקמינא קרא דעולת שבת
תוס' ישנים
בשבתו אף לאיברים ופדרים לומר דחלבי שבת קריבין ביוה"כ או ביו"ט למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וצריך לומר לפי' כמו
כן דמודה הוא דאפי' דחול שרי בשבת היכא דמשלה בהן האור כדמשמע בשמעתין לכ"ע ולכל הפי' נ"ל דוחק שאנו צריכין לפרש ללישנא
.
קמא דהכא דקאמר לא נצרכה אלא לפסולין דפסולין דנקט לאו דווקא וה"ה כשרין אלא דבכשרין לא איצטריך לאשמועינן ונראה לי דהא
דאמר ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט היינו בליל שבת או בליל יו"ט דלא ניתנו שבת ויו"ט לדחות בההיא שעתא אצל שום קרבן
והא דאמר למישרי איברים ופדרים הוא דאתא איכא לאוקמי קרא לדמיסתבר דהיינו סמוך לבקר כי מסדר מערכה דיומיה וכיון דבלאו
הכי מבעיר אש המערכה לצורך תמידין דיומא אמרינן דקרא דלא תבערו אתא למישרי איברים ופדרים דחול שניתותרו ואפי' לא משלה
בהן האור כשרין ללישנא קמא דהכא ופסול במשלה בהן האור ולאיכא דאמרי אחד י)כשירה ואחד פסולה דווקא משלה בהן האור והא דאמר
חלבי שבת קריבין ביוה"כ וביו"ט היינו אפילו בתחילת הלילה מעלן ומקטירן מה שאין כן בעולת חול ביוה"כ וביו"ט: תחילתו דוחה
וסופו אינו דוחה רב חסדא אמר דוחה את השבת כו'. פרש"י תחילתו תמיד שחיטה וזריקה דוחה את הטומאה סופו דהיינו הקטרתו אינו
דוחה הטומאה אבל שבת דוחה אפילו סופו ורבה אמר תחילתו דוחה תמיד של שבת שחיטה וזריקה דוחה את השבת וקרב בשבת סופו תמיד
של ערב שבת אינו דוחה דאין איברים נקטרים משתחשך אלא מעלן מבעוד יום וזה הפי' תופש עיקר והקשה ר"י דהתנן בפרק כיצד צולין
חמשה דברים באין בטומאה ועל כרחך אפילו הקטרת אימורים קאמר מדקאמר ואינן נאכלין בטומאה מכלל דכל השאר בא
בטומאה שחיטה וזריקה והקטרה ועוד דהקתני בהדייהו עומר דהיינו הקטרה ולעיל נמי בפ"ק אמרינן היה מקריב מנחת פרים ואילים
.
וכבשים ונטמאת בידו וכו' עד אומרים לו הוי פקח ושתוק אלמא הקטרה היא בטומאה מיהו י"ל דלא קשה דהקטרת קומץ דמנחה במקום
זריקת דם דזבח וכי היכי דזריקה דוחה טומאה הכי נמי הקטרת קומץ כדאמר בזבחים בפ"ק מקטיר נמי היינו זורק ומאין
נאכלין בטומאה ניחא דיש לומר דנקט לישנא דשייך בכולהו דכולהו אין נאכלין בטומאה אבל לענין הקטרה יש מהן שנקטרת בטומאה
כגון מנחת העומר ומיהו קשה דרב חסדא מפרש למילתא הכל בתמיד דכל יומא ויומא תחילתו שחיטה וזריקה דוחה הטומאה סופו
אינו דוחה טומאה דהיינו הקטרה ולא מיירי באיברים שניתותרו ורבה מפרש תחילתו דוחה שבת תמיד דשבת סופו אינו דוחה איברים
שניתותרו ועוד מאי קאמר תחילתו דוחה שבת שחיטה וזריקה אפי' סופו נמי דחי שבת הקטרה דתמיד דשבת ועוד דלרבה דתחילתו דוחה
שבת
.
.
. .
'.
.