הוציאו לו
פרק
חמישי
יומא
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוציאו
הוציאו
לו. השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן. תימה
לו. מלשכת הכלים: וכך היתה מדתה. מפרש
בגמ':
א א ב ג
א)
גמ' מחתה דקטורת. לחפון מתוכה: נעייל.
מחתה
לי והאמר לקמן נוטל הבזך בראשי אצבעותיו
ב ד
ב)
והדר נעייל קטורת בחפניו: הבאה אחת אמר רחמנא. בגחלים
ויש אומרים בשיניו והיכי עביד הכי השתא לפני מלך בשר ודם
❖
ג)
ובקטורת ולא שתי הבאות דכתיב ולקח א](ו) הכהן מלא
אין עושין כן ויש לומר דהתם אינו אלא מושך הבזך אצלו והבזך
ד)
ה) ו)
המחתה גחלי אש מעל המזבח ומלא
אינו מונח באויר אלא על ידו הוא
ז)
הוציאו
תורה אור השלם
חפניו וגו' והביא מבית לפרוכת:
מונח ומושכו אצלו בשיניו כדי לחפון
לו א את הכף ואת המחתה חפן
ח)
כדאשכחן בנשיאים. כף אחת מלאה
פעם אחרת אבל לימשוך למחתה
ט)
1. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול
י) כ)
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
קטרת כ): מרובה. וכבידה ליקח צריכה
בשיניו ולאחותה אארעא לאו אורח
לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכך היתה מדתה
ל)
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו
ימין: אפי' בזמן ששניהם שוין. כהן
ארעא אבל תימה לי לעביד
למחתה
מ)
קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא
נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו:
❖
נ)
שחפניו גדולים וחופן שלשת קבין
בית יד ארוך דבלאו הכי אמרינן
מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
גמ' מחתה תנא ליה נטל את המחתה
ויקרא טז יב
(א)
אפילו הכי כיון דברוב כהנים גדולים
לעיל דביום הכפורים ידה ארוכה
2. וַתַּזְרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה
ועלה לראש המזבח וחותה ויורד התם
גחלים מרובים מחפניו נוטל כף
ויעשה לה בית יד ארוכה
שתגיע
תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתֵּנִי:
הגהות הב"ח
מחתה דגחלים והכא מחתה דקטורת דתניא
בשמאל: קימחית. שם אמו: עלה
עד בית השחי ויתפוש אותה בבית
שמואל ב כב מ
(א) גמ' הא
3. וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל
לגג. גבר על כולן: איכא דאמרי.
הוציאו לו כף ריקן מלשכת הכלים
השחי וראש המחתה תהא מונחת
(ב)
(ב) שם
לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי
על ידיו או על זרועו השמאלי וכי
האי זרד בערסן קאמר ויפה הוא
ומחתה גדושה של קטורת מלשכת בית
את הכף
תַּחְתָּי: תהלים יח מ
(ג) שם
4. וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ
מטי לפנים ישלשל ידיו עד הרצפה
לחולה וסתם נשים מעוברות חולות
אבטינס: חפן מלא חפניו ונותן לתוך הכף
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ
וישמוט ידיו בנחת מתחת המחתה
ואוכלות (ז) זריד וערסן שהן מיני
דגחלים עלויה
הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכך היתה
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל
ויושיב המחתה על הרצפה וי"ל כיון
מאכל חיטין כדאמרינן במסכת
להתם
הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ
מדתה: כף ביום הכפורים למה לי מלא
1
(ד) שם
דבעינן מלא המחתה גחלי אש אי
ל) (ברכות ) חילקא חיטי
רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַיְיָ:
חפניו והביא אמר רחמנא משום דלא אפשר
ויקרא ו ח
אפשר שלא יפזר מהן קצת אי הוה
דמיתברי באסיתא לתרי תרי טרגיס
5 וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
דהיכי נעביד נעייל והדר נעייל הבאה אחת
עביד הכי אי נמי י"ל לפני מלך
לתלת תלת זריד לארבע ארבע ערסן
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם
(ה) שם
אמר רחמנא ולא שתי הבאות נשקליה בשר ודם אין עושין כן כו':
מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ
לחמש חמש והכי קאמר כל הנשים
וכך היתה מדתה מאי לאו שאם
וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ
מעוברות תקנו להם זריד וערסן
לקטורת בחופניו ונחתיה [למחתה] (ג) עלה
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
רצה לעשות מדה עושה כו'.
(ו) רש"י
להברות אותן והעוברים ואותן של
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה
וליעול כי מטי התם היכי לעביד נשקליה
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
אמי גבר על כולן: (ח) איכא דאמרי
תימה אמאי לא קאמר כך היה מדתה
❖
בשיניה ונחתיה למחתה השתא לפני מלך
ויקרא ב ב
בשכבת זרע. קאמר שאין יצירת
של הכף כשיעור חפניו של כל כהן
(ז) שם
בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי
גדול הגדול לפי גדלו והקטן לפי
הוולד מכל הטיפה אלא מן הבירור
המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה הלכך
קטנו היו עושין כל שעה כף אחת
שבה זרד לשון חבילי זרדים טודי"ל
מוסף רש"י
מעשה
לא אפשר וכיון דלא אפשר עבדינן
כפי אותו שיעור יש לומר דלמה
כלומר בירור טיפה שקלטה אמי
קדרה (ח) שם
יציבא. (ערובין ט.)
כדאשכחן בנשיאים: נטל את המחתה
ואיכא
ותזרני.
הזרד גדל ועלה לגג: ותזרני.
היה להם לעשות כן אדרבה טפי
(ט)
(ט) שם
(נדה לא.) ותאזרני.
❖
בימין ואת הכף בשמאל: יציבא בארעא
ניחא אם הכף היתה גדולה יותר
לשון זורה את גורן השעורים
גבר
מברר את הטיפה: וזירזתני.
דאי שוה למלא חפניו היתה אם כן
וגיורא בשמי שמיא זו מרובה וזו מועטת
(שם) זריתני.
ב
(שם)
הזרתני מן הבירור שבה: פעם אחת.
כשמערה מחפניו לתוכה אי אפשר
ואפילו בזמן ששניהן שוין וכמעשה דרבי
יכול מבורץ.
הגהות מהר"ב
יוה"כ היה: צינורא. רוק: לא ראו
שלא יתפזר ויפול לארץ מעט:
ישמעאל בן קמחית (ד) זו חמה וזו צוננת
ג
רנשבורג
וזו
נ) היא עבודה קשה שבמקדש.
קורות ביתי כו'. ראיתי בהש"ס
אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית שהיה
א] רש"י
ירושלמי מ) כל כבודה בת מלך פנימה
סבירא ליה כמאן דאמר
(מנחות יא. לגי'
חופן ארבעת קבין במלוא חפניו ואומר כל
ממשבצות זהב לבושה אשה צנועה
בפרק אלו מנחות שהיה
❖
הב"ח) ת"ל בקומצו.
הנשים זרדו וזרד אימא עלה לגג איכא
ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש
קופל אחד לשנים ושנים לארבעה אבל
דאמרי בערסן וכדרבה בר יונתן דאמר
משבצות זהב: הכי גרסינן תנו רבנן
לתנא דבי רבי ישמעאל דאמר
(ויקרא ב ב)
לעזי רש"י
בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ. והרים
פותתן עד שמחזירן לסולתן אינה
רבה בר יונתן אמר רבי יחיאל ערסן יפה
בראשי אצבעותיו.
❖
עבודה קשה יותר משאר מנחות:
ממנו בקומצו ולא שיעשה כלי למידת
טודי"ל. קנה, גבעול.
לחולה ואיכא דאמרי בשכבת זרע וכדרבי
(שם) כדקמצי אינשי.
קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה:
הדר
אבהו דרבי אבהו רמי כתיב ותזרני [חיל]
2
אבל הכא לא כתיב בחפניו. ואם
למלחמה וכתיב 3 המאזרני חיל למלחמה אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע
תוס' ישנים
(שם)
עשה מדה מחזקת חפינתו מלא חפניו
סיפר
זריתני וזרזתני אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית פעם אחת
חופה שלש אצבעותיו
,
והביא קרינן ביה: יליף מלא. דכתיב
על פיסת ידו וקומץ.
דברים עם ערבי אחד בשוק ונתזה צינורא מפיו על בגדיו ונכנס ישבב
קרא אחרינא וקמץ משם מלא קומצו
❖
אחיו ושמש תחתיו וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד ושוב
אמרו
(ויקרא ב ב)
מה להלן בקומצו יקמוץ ולא
במדה אף כאן בחפניו: מאי לאו. וכך
עליו על רבי ישמעאל בן קמחית פעם אחת יצא וסיפר עם אדון אחד בשוק
היתה מדתה דקתני הכי קאמר אם בא
ונתזה צינורא מפיו על בגדיו ונכנס יוסף (עם) אחיו ושמש תחתיו וראתה
רבינו חננאל
לעשות מדה לחפינה כן יעשה הגדול
אמן שני כהנים גדולים ביום אחד ת"ר שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן
הוציאו לו את הכף ואת
לפי גדלו והקטן לפי קטנו: לא הכי
שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם
המחתה כו'. ואוקימנא
קאמר וכך היה חוזר וחופנה לפנים.
למחתה דמתניתין מחתה
מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו
של קטורת כדתניא ומחתה
מערה אותה לתוך חפניו מן הכף
(גרועה) [גדושה] מליאה
ת"ר 4 בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ איבעיא להו מהו שיעשה מדה לחפינה
ונותנה על הגחלים שבמחתה: שמעת
קטורת מלישכת בית
התם הוא דכתיב בקומצו אבל הכא דלא כתיב בחפניו אלא מלא חפניו
מינה כו'. ולקמן בעינן לה:
5
אבטינס. כף למה לי ומלא
חפניו כתיב. ואסיקנא
קטורת סמים דקה לא או דילמא יליף מלא מלא מקומצו ת"ש וכך היתה מדתה
דילמא שאם רצה כו'. כלומר לא
משום דלא איפשר כו'
הא ולא הא תפשוט מינה דדחינן
מאי לאו שאם רצה לעשות מדה אחרת עושה לא ה"ק וכך היה חוזר
(ה)
פשוטא [היא]. יציבא
לך להכא ולהכא: אי נמי. הכי
בארעא וגיורא בשמי
וחופנה לפנים שמעת מינה חופן וחוזר וחופן דילמא שאם רצה לעשות מדה
שמיא משל הוא כלומר
קאמר כך היתה מדתה מלא חפניו
עושה אי נמי שלא יחסר ושלא יותיר ת"ר מלא קומצו יכול מבורץ ת"ל
האזרח למטה והגר
מצומצמין: מבורץ. מבצבצין מכל
למעלה, הגחלים בימין
בקומצו אי בקומצו
יכול אפילו בראשי אצבעותיו תלמוד לומר מלא
צד ויוצא: אי בקומצו. דדייקינן יכול
והקטרת בשמאל. ושנינן
הא כיצד חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו וקומץ
קומצו כדקמצי אינשי
מחתת הגחלים כבידה
ד
בראשי אצבעותיו יקמוץ מעט וכל
שיש בה גחלים שלש
ובמחבת סאין. ועוד היא [חמה]
כמה דמחוסר טפי מעלי ת"ל מלא:
(ורוצה) [וצריך] כוח
לנושאה, והקטורת מלא חפניו וצוננת. פי' זרד זרדו. לשון זרד הם עשבים כגון חבילי זרדין. כלומר, רבתי חבילת קמחית
['] '.
עלה לגג, דתנו רבנן התולש עשבים והמזרד זרדים אם לאכילה כגרוגרת אם לבהמה כמלא פי הגדי. ומפני מה היו בניה
,
בעלי כח. יש אומרים שגידלתן בערסן שהוא שני לסולת ומאמץ הכח, ויש אומרים בשכבת זרע כמו שהיתה עושה בת שבע
.
אם שלמה כדכתיב ותזרני חיל למלחמה. כלומר זריתני כדכתיב זורה את גורן השעורים, וזירזתני אימצתני. כל העולם נוצרים
. .
מן הברור שבטיפה של שכבת זרע ואני מן הברור שבברור. ואמרה זכיתי לשבעה בנים הללו, כי לא ראו קורות ביתי קלעי
שער ראשי שהיתה צנועה ביותר. תנו רבנן מלא קומצו [בקומצו] שיהא קומץ ונוטל בקומצו, שלא יעשה מידה לקומץ ויהיה
קומץ בה אלא לעולם לא תהיה קמיצה אלא בידו של כהן. איבעיא להו מהו לעשות מידה לחפינה. ת"ש מדתנן וכך היתה
מידתה, ש"מ שאם רוצה לעשות לה מידה עושה. ודחינן לא הכי קתני וכך היתה מידתה בפנים (הדרך) [כדרך] שמדידתה
בחוץ. ואקשינן וכי החופן בחוץ חוזר עוד וחופן בפנים להקטיר. ודחינן לא דילמא שאם רצה לעשות מידה מקודם כדי
שיהא מודד באותה מידה עושה. אי נמי שלא יחסר ושלא יותיר, אלא יכניס מלא חפניו, ולעולם אם חפן בחוץ אינו חוזר
וחופן בפנים על המחתה אלא בחפניו. ת"ר וקמץ משם מלא קומצו מסלתה משמנה. יכול מבורץ, כלומר יהיה שותת
יורד מאחרי אצבעותיו, ומחוץ של אצבעותיו. תלמוד לומר והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה. כלומר אין לך אלא מה
שבתוך הקומץ. הא כיצד, חופה שלש אצבעותיו על פיסת ידו וקומץ