מז:
הוציאו לו
פרק חמישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הדר
פשטה בין הביניים ספק. לא ידענא מאי קאמר הדר
ובמחבת ובמרחשת. שהוא מיני טיגון שהן אפויות תחילה וחוזר
ג א
א)
ב)
פשטה הא מעיקרא נמי כי הוה מיבעי ליה ספק הוא
ופותתן וקשה קמיצתן מלהיות מבורצת יותר מקמיצת מנחת סולת
ד ב
ג)
ושמא יש לומר דמעיקרא מספקא והוה סלקא דעתך למיפשט האי
שבירוציה נופלין מאליהן צריך להיות מוחק בגודלו בירוצין של מעלה
מטה: והאיכא מליקה. דתניא בה נמי
בכלל קומץ הוא או בכלל שיריים והדר פשטה דספק הוא ואינו בא
ובאצבעו קטנה בירוצין של
ד) ה)
ב
ה ג
ו)
לחזור ולפשוט הבעיא אי ודאי קומץ
וזו היא עבודה קשה ו) (בהכל שוחטין):
ז)
והא איכא חפינה. שבפנים דתניא
אי ודאי שיריים אלא בודאי ספק
ובמחבת ובמרחשת מוחק בגודלו מלמעלה
ו ד
ח) ט)
❖
בה נמי לקמן בפירקין וזו
הוא ואין אדם יכול לעולם לעמוד
י) כ)
ובאצבעו קטנה מלמטה וזו היא עבודה
ל)
היא עבודה קשה: הכי גרסינן אימא
עליו אי נמי נראה לי דמעיקרא
❖
קשה שבמקדש זו היא ותו לא והא איכא
זו היא עבודה מעבודות קשות
מיבעיא ליה אי טיבלא הוי כדמעיקרא
מליקה והא איכא חפינה אלא זו היא
רבינו חננאל
שבמקדש: בין הבינים. הנכנס
אי ספק הוי ספק קומץ ספק שיריים
מעבודות קשות שבמקדש א"ר יוחנן בעי
במנחת מחבת ומרחשת
בין האצבעות מהו קומץ הן או
אי טיבלא הוי כמו מרבה במעשרות
תורה אור השלם
שהן קשין, כדתניא
רבי יהושע בן עוזאה בין הבינים של מלא
שיריים הן: ואמר מר. במנחות
דאמר פירותיו
1. קָרְבַּן רֵאשִׁית תַּקְרִיבוּ
מרחשת עמוקה ומעשיה
קומצו מהו א"ר פפא דגואי לא תיבעי לך
בפ"ק (דף ט.): שחסרו. שנתפזרו מהן:
מתוקנין ומעשרותיו מקולקלות דכל
רוחשים, ומחבת צפה
אֹתָם לַיְיָ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא
ומעשיה קשין, מוחק
יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ:
אין מקטירין כו'. דתניא
דודאי קומץ הוא דבראי לא תיבעי לך דודאי
מאי דשקיל טפי מדיניה ואינו נראה
בגודלו מלמעלה וחותך
ויקרא ב יב
בחוץ בדעתיה כ) דכהן תליא מילתא
מן המנחה פרט לשחסרה היא
שירים הוא כי תיבעי לך דביני ביני מאי
2. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
היוצא
למעלה
או שחסר קומצה: כל שממנו
מאצבעותיו, ובאצבעו
ואין דעתו שיהא קומץ אלא דגואי
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
א"ר יוחנן הדר פשטה (א) יהושע [בן] עוזאה
קטנה חותך היורד ויוצא
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו
לאשים. מאחר שנתת לאש כל
ומה שנשאר בכלי ומאי דבראי להוו
בין הבינים ספק נינהו היכי עביד אמר רבי
חוץ מן הקמיצה. וזו היא
קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא
משפטו הרי השיריים בבל תקטירו
שיריים אבל דביני ביני טיבלא הוי
עבודה קשה מעבודות
מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
חנינא מקטיר קומץ לחודיה תחלה והדר
קשות שבמקדש .פי'
ויקרא טז יב
דכתיב לא תקטירו ממנו
כדמעיקרא קודם קמיצה או דילמא
3 וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
בין הבינים דאי אמרת בין הבינים ברישא
מבורץ, שהוא הנמשך
אשה לה' לא תקטירו דבר שניתן
פשיטא דטיבלא לא הוי אלא ספק
ושופע יוצא ויורד אחרי
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם
דילמא שירים נינהו והוו להו שירים שחסרו
ממנו לאש: דמקטיר ליה לשום עצים.
או קומץ או שיריים הדר פשטה
אצבעותיו. וכמו שפירשנו
מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ
הוא מפורש במנחות פרק
בין קמיצה [להקטרה] ואמר מר שירים
וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל לְבֹנָתָהּ
דמתנה ואומר אי שיריים נינהו
דספק הוא ונפקא מינה אי טיבלא הוי
א
שתי מדות של יבש
וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת
הרי הן כשאר עצים: כרבי אליעזר.
אם נתערב בחולין שבעזרה הנאכל
שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין
(כלומר הלכתא) מידות
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה
עם המנחה כדאמר בהקומץ רבה
דפליג במס' זבחים באיברי
הלח בירוציהן קודש,
רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
עליהן את הקומץ אי הכי השתא נמי איקרי
❖
מדות היבש בירוציהן חול
ויקרא ב ב
יאכלו שיאכלו עמה
חטאת שהן שיריים מאחר שהוקטרו
כאן כל שממנו לאשים הרי הוא בבל
ב
כו', עד ר' יוסי לא מן השם
חולין כדי שתהא נאכלת על השובע
אימורים ונתערבו איברי חטאת
הוא זה אלא שהלח נעקר
תקטירו א"ר יהודה בריה דר"ש בן פזי
לא בטיל וטבל במשהו ואי ספיקא
באיברי עולה שהן כליל ר' אליעזר
אחרי שנכנס בכלי ונקדש
גליון הש"ס
הוי בטיל: ואמר מר שיריים
דמקטיר ליה לשום עצים כרבי אליעזר
נעקר ונשתת לאחוריו
אומר יתן הכל למעלה ורואה אני
גמרא או דילמא ולקח
לפיכך הוא קודש שכבר
דתניא רבי אליעזר אומר 1 א לריח ניחוח אי
שחסרו בין קמיצה להקטרה אין
את בשר חטאת למעלה כאילו הן
והביא בעינן.
קדש, והיבש אינו נעקר.
אתה מעלה אבל אתה מעלה לשום עצים
מקטירין עליהן את הקומץ. ואפי'
עצים ויליף טעמא מהאי קרא ואל
וכיון שנתברר כי אינו
❖
קדוש בירוץ הקומץ,
הניחא לרבי אליעזר אלא לרבנן מאי איכא
המזבח לא יעלו וגו' בתריה דהאי
רבי יוחנן דאמר פ"ק דמנחות
מיבעיא לן המתקבץ מן
קרא לא תקטירו ממנו כתיב:
מקטיר קומץ עליהן מודה הוא
למימר אמר רב מרי דקמצי שמיני השתא
המנחה בין האצבעות ביני
(קדם) [סדק] הנראה כמו
דקמצי שמיני. כהנים שמינים שבשר
דאותם שיריים אסורים באכילה
הגהות הב"ח
דאתית להכי רבי אליעזר נמי לכתחילה
נקב מפולש מהו, מן
כדיליף התם מקרא והכי קאמר אין
אצבעותיהן בולט ודוחק זה לתוך זה
(א) גמ'
דקמצי שמיני: (בין הביניי"ם פש"ט ומח"ץ
הקומץ חשוב או לא.
ואין שם בין הביניים: לר' אליעזר
מקטירין עליהן כלומר אין מקטירין
ר'
ופשטנה דלכתחילה לא
ופז"ר וחש"ב בחפינ"ת חביר"ו סימן): בעי רב
(ב) רש"י
קמצי אלא כהנים בעלי
נמי לכתחילה דקמצי שמיני. שלא
בשבילן את הקומץ כדי להתירן
כמו
בשר שמינים שאצבעותם
פפא בין הבינים של מלא חפניו מהו מאי קא
התיר רבי אליעזר להעלות שיריים
באכילה ולהכי שני בלישניה דהתם
בקומצו גבי קמיצה
עבות מלמטה, וכשסותם
מבעיא ליה אי גמר מלא מלא מהתם היינו
לשם עצים אלא מפני תערובת איברי
קאמר אין מקטירין קומץ עליהן
אפ"ה יש סברא לאסור
2
3
אצבעותיו וקומץ (ו)אין
בין הבינים
שם סדק כלל. ואם קמצו
הך רב פפא הכי בעי ליה מלא חפניו
עולה שלא יצאו לבית השריפה
דסמיך לשון הקטרה אצל הקומץ
(ג) ד"ה
כחושין לר' אליעזר ההוא
❖
כדקאמרי רבנן: אי גמר מלא מלא.
דעיקר הקטרה דהתם בשביל קומץ
והביא בעינן והא איכא $ או דילמא ולקח
שגב ידן
דביני ביני מעלה לשום
היא והכא יש ברוב ספרים אין
מה קומץ בירוצו אינו נקטר אף
עצים ומקטיר הקומץ
והביא בעינן והא ליכא תיקו אמר רב פפא
ואוכל המנחה, אבל לרבנן
חפינה בירוציה פסולין: היינו הך.
מקטירין עליהן ל) כו' ולהכי קאמר
פשיטא לי מלא קומצו כדקמצי אינשי בעי
הגהות מהר"ב
ספק הוא, יש לומר שיריים
דלא לקטיר בין הבינים ברישא
דבעינן לעיל ז) מהו שיעשה מדה לחפינה
הוא וכל שממנו לאשים
רב פפא קמץ בראשי אצבעותיו מהו מלמטה
רנשבורג
ג
דא"כ מפסיד להו לשיריים מאכילה:
דהני תרוייהו חדא טעמא הוא
השיריין שלו אסורין
אלא רב פפא הכי קא מבעיא
למעלה מהו מן הצדדין מהו תיקו אמר רב
א] רש"י
להקטיר מהן, כי קומץ
דבירוצין ומדה לקומץ מקומצו נפקא
אמרה תורה הקטר ולא
פפא פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי
❖
לן כדאמרינן לעיל ח) בקומצו שלא יעשה
ליה מלא חפניו אמר רחמנא.
שיריים, ויש לומר קומץ
בעי רב פפא חפן בראשי אצבעותיו מהו
הוא ואין המנחה ניתרת
פי' את"ל דגבי קומץ פסול משום
מדה לקומץ וגבי בירוצין נמי תנינא
ד
אלא אחרי הקטרת הקומץ,
מלמטה למעלה
מהו מן הצד מהו חפן בזו
לעיל ט) יכול מבורץ ת"ל בקומצו ואי
דכתיב וקמץ הכהן ולא בין הבינים
לפיכך אין לה תקנה. היכי
תוס' ישנים
איפשט לן דמייתינן לחפינה דרשה
דלאו כהן קומץ אלא ממילא עייל
ובזו וקרבן זו אצל
זו מהו תיקו בעי
דמי כל שממנו לאשים הרי
.
הוא בבל תקטירו, כגון
דבקומצו בגזירה שוה כאילו כתיב
להתם אבל בחפינה לא כתיב ולקח
רב
חטאת ואשם שיש אימורין
בחפניו תרוייהו מיפשטי מינה: רב
מלא חפניו אלא מלא חפניו דמשמע
לגבוה שהוא לאשים, אם
פפא הכי בעי. להא בלא
אפי' בא ממילא לתוך חפניו דקרא
ולקח גבי גחלים כתיב ולא
גזירה שוה דמלא מלא איכא למיבעיא
.
(אמר אעלה) [חזר והעלה]
את כולה עובר בבל
אקטרת או דילמא ולקח והביא כלומר ולקח דרישיה דקרא קאי
להא אי נמי לא מייתי בחפניו לגבי חפינה (ב) אבל ההיא דלעיל
תקטירו, אבל עולה
נמי אקטרת כמו אגחלים:
לעשות מדה לחפינה ליכא למיבעיא אלא מגזירה שוה דמולקח י)
שכתוב בה והקטיר הכהן
קמץ בראשי אצבעותיו מהו. לאו היינו כמו ההוא דלעיל יכול
לא שמעינן שלא יעשה מדה לקומץ דלקיחה על ידי דבר אחר
את הכל המזבחה, [מקטיר
את כולה על גבי המזבח].
שמה לקיחה במסכת סוכה : והא ליכא. שמאיליו
אפי' בראשי אצבעותיו דההוא דלעיל היינו שאין לו סלת
וכן כל המנחות כולן
נכנס לבין הבינים והוא לא נתכוון: כדקמצי אינשי.
אלא בראשי אצבעותיו והכא בעי למימר שהתחיל לקמוץ בראשי
מקטירין מהן קומץ, אם
צידו של אצבעותיו למטה: בראשי אצבעותיו. פס ידו למטה
אצבעותיו ונוטל סלת כל כך עד שחופה אצבעותיו על פס ידו:
חזר והקטירם עובר בבל
מלמטה למעלה מהו. פרש"י שהכניס ראשי אצבעותיו בסלת
.
תקטירו. אבל חביתי כהן
ותחב אצבעותיו בסלת וקמץ קומץ שלם עד שמילא כל
גדול שכתוב בהן כליל
אורך פס ידו: מלמטה למעלה. שהפך גב ידו למטה והעלה
וגב ידו כנגד הקמח וקמץ ואין זה בראשי אצבעותיו
תקטר. וכן קומץ לבונה
הקומץ בראשי אצבעותיו לתוך פס ידו: מן הצד. כלומר שלא
דקא מיבעיא ליה מעיקרא דההוא הוי פירוש שקמץ בראשי
כדקאמרינן (בהוציאו
לו). ואיבעיא לן מלא
אצבעותיו ופס ידו כנגד הקמח:
כדרך הקומצין (ג) גב ידו למטה ולא תחב אצבעותיו בסלת
חפניו דביני וביני מהו
חפן
בראשי אצבעותיו מהו. אין להקשות כיון דכבר איבעיא לן
אלא מוליך א] על גב ידו בדוחק והסלת נכנס בפס ידו דרך
ועלתה בתיקו. ועוד בעי מי
שקמץ בראשי אצבעותיו
אצבעותיו: כדחפני אינשי. חודה של פס היד למטה:
גבי קמיצה מאי הדר תו מבעיא ליה בחפינה היינו הך כדפריך
או מן הצדדין של
לעיל וי"ל דפשיטא גוף החפינה והקמיצה אינם שוו להדדי דהאי
דבקיה
אצבעותיו מהו. וכן מי
כדקמצי אינשי והאי כדחפני אינשי ולהכי הדר תו מיבעיא ליה אפי' את"ל דרך קמיצה בכך או אין דרך קמיצה בכך דרך חפינה בכך או לא:
שחפן בראשי אצבעותיו
או מקצת אצבעותיו עד
בעי
שמעלה (ומעלה) [לתוך]
חפניו. או חפן בידו אחת ובידו אחת וקירבן זו אצל זו מהו, ועלו כולן בתיקו.