הוציאו לו פרק
חמישי יומא
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעי
רב פפא דבקיה לקומץ בדופניה דמנא וכו'. בתר הכי גרס
דבקיה לקומץ בדופניה דמנא. קיי"ל במסכת מנחות (דף כו.)
ז א ב מיי' פי"א מהל' פסולי
א) [מנחות יא.], ב) זבחים
כה., ג) זבחים לב., ד) [שם],
מוקדשין הל' כה:
שהקומץ טעון מתן כלי וקומץ מתוך כלי זה ומקדשו לתוך כלי אחר
בעי מר בר רב אשי אפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתיה
ח ג מיי' פ"ד מהלכות עבודת
ה) [לקמן נו: זבחים כה.
ואם לא נתנו בשוליו ונתנו בדופניו ודבקו מהו: טפופות. לשון דבר
דמנא מאי הנחה בתוכו בעינן והא איכא או דילמא כתיקונו בעינן
ע"ש], ו) חגיגה כג: פסחים
יוה"כ הל' א:
ט ד מיי' פ"א מהלכות פסולי
צף בגובה מעט כמו על דאטפת אטפוך (אבות פ"ב משנה ו): נשפך
והא ליכא תיקו וברוב ספרים ליתא לבעיא דמר בר רב אשי אבל
יט. עדיות פ"ח מ"א, ז) [צ"ל
❖
הסולת], ח) [בכל רש"ש],
מוקדשין הלכה כה:
הדם על הרצפה. ולא נתקבל בכלי:
בפרק קמא דמנחות (דף יא.) איתא
י
ה שם הלכה כו:
מן הכלי כו'. משנה היא לעצמה
בכל הספרים וכיון דמייתי לכולה
רב פפא דבקיה לקומץ בדופניה דמנא
יא
א) א
ו מיי' פ"ד מהלכות
מילתא דהתם הכא אגב גררא נראה
בפרק אחר (דף לב.) ואינן זו בצד זו
מעשה הקרבנות הלכה
מאי תוך כלי בעינן והא איכא או דילמא
תורה אור השלם
ח:
ושתיהן במסכת זבחים: מנא הני
דגרסינן נמי לבעיא דמר בר רב אשי
הנחה בתוכו כתקנו בעינן והא ליכא תיקו
יב
ז מיי' פ"ה מהלכות
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ
מילי. דבעינן שירד מצואר בהמה
ותימה לי דבפרק המזבח מקדש
עבודת יום הכפורים
מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל
בעי מר בר רב אשי ב אפכיה למנא ודבקיה
לכלי: מדם הנפש. דם קילוח
אמר שמואל כלי
הלכה כח:
אֹהֶל מוֹעֵד: ויקרא ד ה
(זבחים דף פח.)
לקומץ בארעיתיה דמנא מהו הנחה בתוכו
2. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
ז [מיי' פ"ח מהלכות טומאת
שהנפש יוצאה בו: גורעין. אות
שרת אין מקדש אלא בפנים ופר"ח
אוכלין הלכה ט]:
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
בעינן והא איכא או דילמא הנחה כתקנו
מתיבה זו ומוסיפין על תיבה זו
למעוטי חקק מושבו מבחוץ ושמא יש
יג ח מיי' פ"ה מהל' עבודת
לִפְנֵי יְיָ אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
❖
בעינן וליכא תיקו בעי רב פפא מלא חפניו
יוה"כ הלכה כז:
ודורשין: חישב בחפינת קטורת.
לומר דהוא היה מפרש כאן שהיפך
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר
על מנת להקטירה למחר: מי יליף
שאמרו מחוקות או גדושות א"ל רבי אבא
הכלי כי כיתונא ונעשה תוכו ברו וברו
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
מלא מלא ממנחה. מה התם מהניא
תוכו שפיר מקדש ורש"י פי' שם אלא
לרב אשי ת"ש מלא חפניו שאמרו לא
ויקרא ד ז
ג
מוסף רש"י
3. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
בפנים בעזרה וקשה דהוה ליה למימר
מחשבה בקמיצתה דנפקא לן במנחות
מחוקות ולא גדושות אלא טפופות תנן
דבקיה לקומץ. בשעת
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
בקודש כדתנן התם:
(דף פג.) מזאת התורה לעולה ולמנחה
קידושו בכלי, בדופניה
התם ב) ד נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת
גורעין
ומוסיפין ודורשין. לא
וגו' הוקשו לשלמים מה שלמים
דמנא. מבפנים (מנחות יא.).
סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית
מן הכלי על הרצפה ואספו כשר מה"מ
ג)
בארעיתיה דמנא. כגון
ויקרא טז יב
מפגלין ומתפגלין אף מנחה וכו':
שייך למיפרך סכינא
לַפָּרֹכֶת:
4 וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
שהיה לכלי בית קיבול
דת"ר ד) 1 ולקח מדם הפר ה מדם הנפש ולא
והכא נמי מהניא מחשבה. בחפינתה
חריפא דמפסקא לקראי כדפריך בפ'
מאחוריו כמו שיש בקערות
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא
מדם העור ולא מדם התמצית מדם הפר דם
או לא. והכא ליכא לאקשויי היינו הך
יש נוחלין (ב"ב דף קיא:) דהתם [נמי]
(שם) ולי נראה מארעתא
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל
דמנא שהפך הכלי ודבקיה
מהפר יקבלנו דאי סלקא דעתך מדם הפר
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן
כדאקשי לעיל דהנהו תרוייהו בעיי הוו
נסיב וי"ו דונחלתו ולמ"ד דלשארו
לקומץ בארעית דמנא מתוכו
אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה
ועושה תיבה בפני עצמה. בפ"ב
להו בחד טעמא א] לאיתויי הבא בחפניו
מדם ואפילו מקצת דם והאמר רב יהודה
ה)
(שטמ"ק שם מרש"י כת"י).
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
❖
כדהתם בקומצו אבל הך מילתא
דזבחים (דף כה.) גרס אמר רב
נשפך הדם על הרצפה.
ויקרא ב ב
ו המקבל צריך שיקבל את כל דמו של פר
מצואר בהמה שלא נתקבל
אחריתי היא ואי נמי לא דרשי גזירה
יהודה אמר שמואל השוחט צריך
שנאמר 2 ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד
בכלי (זבחים כה.) דם מהפר
שוה לענין בקומצו דילמא דרשי לה
שיגביה סכין למעלה שנאמר ולקח
יקבלנו. שאם נשפך מן
הגהות מהר"ב
מזבח אלא ש"מ מאי מדם הפר דם מהפר
לענין מחשבה: פוסל את כולם.
מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר
הצואר על הרצפה ואספו
רנשבורג
יקבלנו וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין בעי
פסול שהרי לא נתקבל מהפר
שזו היא מאחת עשרה מעלות שנאמרו
ותימה מדמעטינן דם הסכין כל שכן
א] רש"י ד"ה והכא נמי
(שם). דאי סלקא דעתך.
רב פפא ז נתפזר הקטורת ממלוא חפניו מהו
בחומר בקדש (חגיגה דף כ:) שהכלי
שעל הרצפה וי"ל דילמא דם הסכין
מהניא מחשבה וכו' לאיתויי
דהאי מ"ם דכתיבא במדם
ידו כצואר בהמה דמי ופסולה או דילמא
הבא בחפניו. נ"ב עי' רש"א
דרשינן ליה כדכתיב, דמשמע
מצרף כל מה שבתוכו להיות כאלו
גרע טפי שנתקבל בפסול כדאמרינן
❖
וש"י:
מקצת הדם יקבל (שם).
נגע בכולו: קס"ד מדפסיל טבול
ככלי שרת דמי ולא פסולה תיקו בעי רב
במנחה לא בלל כשר ואם בללה חוץ
גורעין. אות מתיבה זו,
יום. אלמא קידשה הכלי קדושת
לחומת העזרה איכא למאן דאמר
פפא חישב בחפינת קטורת מהו מי אמרינן
ומוסיפין. אותה על חברתה
ודורשים (שם). הוסיף רבי
פסולה בפ"ק דמנחות (דף ט.) אי נמי
הגוף פסלה נמי לינה וכיון דפסלה
תוס' ישנים
יליף מלא מלא ממנחה מה התם מהניא בה
3
4
עקיבא. בעדות (פסחים יט.)
לינה פסלה נמי מחשבת לינה כשחישב
אי לאו טעמא דגורעין ומוסיפין
דבקיה לקומץ בדופניה
רישא קתני העיד ר"ש על
מחשבה הכא נמי מהניא בה מחשבה או
להקטירה למחר. וקשיא לי דשבקיה
ודורשין ה"א דמדם הפר ודבר אחר
דמנא. בפ"ק דמנחות [יא, א]
אפר חטאת שנגע טמא
לא א"ל רב שימי בר אשי לרב פפא ת"ש
במקצתו פסל את כולו (חגיגה
בעי אכתי בעיא אחרת בכי האי
למתניתין דמעילה (דף י.) דתנן בה
אתא למעוטי שעל הרצפה אבל דסכין
כג:). והלבונה והגחלים.
גוונא. ולקח מדם הפר
ו) הוסיף רבי עקיבא ז) א (הקומץ) והקטורת
בהדיא הקומץ והקטורת ומנחת
שפיר דמי הא דלא מיבעיא לן הכא
ומדם השעיר. ריב"א פי'
אע"ג דלאו אוכלין נינהו חיבת
והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום
כהנים מועלין בהן משהוקדשו קדשו
אין לי אלא קדשי קדשים קדשים
הקודש מכשרתן ומשויא להו
דגרסינן ולקח הכהן המשיח
❖
אוכל (פסחים וחגיגה שם).
מדם הפר וה"ג לה בת"כ
במקצתן פסל את כולן קא
סלקא דעתך
בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום
קלים מניין כדקא מיבעיא בפרק שני
[ויקרא, דיבורא דחטאת
ובמחוסר כפורים ובלינה והכא דחיק
דזבחים (דף כה:) גבי הצורם אוזן
מדפסל טבול יום פסלה נמי
לינה ומדלינה
פרשתא ג, ז], ול"ג ולקח הכהן
לאיתויי בקא ס"ד מטבול יום:
הפר ואחר כך קיבל דמו פסול
מדם הפר [ומדם] השעיר,
פסלה פסלה נמי מחשבה
בעי רב פפא
רבינו חננאל
ח
דההוא בפר ושעיר של יוה"כ
שנאמר הפר שהיה כבר דכיון דגלי
חישב
חישב
במתן דמים שהיה נותן על
דבקיה לקומץ בדפניה דמנא
בחד מינייהו דה"ה קדשים קלים הכי
טהרו של מזבח הפנימי לפני
או בארעיתו מהו, ועלו
נמי באידך: או דילמא ככלי שרת דמי ולא פסולה. תימה לי תיפשוט מדקא מייתי ליה לפני ולפנים בכף ולא מייתי ליה בחפניו
ולפנים ודהיכל, אבל קרא
בתיקו. תניא מלא חפניו לא
דולקח הכהן המשיח מדם הפר
מחוקות ולא גדושות (ולא)
ואמר לעיל משום דלא אפשר ואי ידיו ככלי שרת דמו נעייל בחפניו וננחה למחתה עילויה וכי מטי התם ירפה קצת ידיו זו מזו ויניח
מיירי בקבלה כדאיירינן הכא.
[אלא] טפופות. תנן התם
לקטורת ליפול על הרצפה והמחתה תשאר עדיין בידיו ולישקלה למחתה ולותבה אארעא והדר יגביה הקטורת מן הקרקע ויתננה על
ואת כל הדם ישפוך. בפ"ב
נשפך הדם מבית הצואר של
דזבחים [כה, א] קאמר אם אינו
פר על הרצפה ואספו פסול
הגחלים כיון דידיו ככלי שרת דמו וצ"ל אפילו את"ל דידיו ככלי שרת דמו ולא מיפסיל אי נפלה אארעא ואספה מכל מקום לאו אורח
ענין לשיריים דכתיב ואת כל
כו'. מנא לן דתנו רבנן ולקח
ארעא לעשות כן לכתחילה בכל שנה ושנה השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עאכ"ו:
הדם דבשיריים ליכא כולי דם
מדם הפר, (ו)מדם הנפש ולא
מי יליף מלא מלא מהתם.
פירש"י ומנחה מתפגלת בקמיצה דילפא בהיקשא מזאת התורה לעולה ולמנחה וגו' דהוקשה לשלמים שמפגלין
תנהו ענין לקבלה.
מדם העור כו'. ואסיקנא מדם
נתפזרה קטורת ממלא
הפר קרי ביה דם מהפר,
ומתפגלין ותימה לי והאמרינן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מט:) דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש בקדשים ונ"ל
חפניו מהו. תימה לרב רבינו
כלומר מדם שכתוב בפסוק
לפרש דפשיטא ליה דשייך בה פיגול בהליכתה ובהקטרתה למ"ד במנחה הקטרה מפגלת הקטרה בפרק הקומץ זוטא (מנחות דף יז.)
אלחנן מדשבקיה לקומץ ונקט
קח המ"ם ממנו ונשאר דם
כיון דכל הני עבודות דמו לגמרי לעבודת המנחה ואע"ג דלא איתקש לשלמים הא כתב בתר קרא דוזאת התורה ביום צוותו את בני
קטורת משמע דבקומץ פשיטא
והוסף אותו על הפר שנמצא
ליה, ואי ילפינן מלא מלא
הפסוק דם מהפר. קסבר
ישראל להקריב את קרבניהם (ויקרא ז) ודרשינן מיניה זה בכור מעשר ופסח וכל מידי דשייך ביה הקרבה והקטרה עד שאני מרבה לוג שמן
מקומץ היינו הך, ואומר רבינו
גורעין המ"ם ומוסיפין אותו
של מצורע דמוכח בפרק הקומץ רבה (מנחות דף כח.) דבעינן לשמו ושאל הרב רבי יום טוב הקדוש את ריצב"א מנלן והשיב לו מביום
דפשיטא דגבי קומץ הוי כצואר
על הפר ודורשין אותו דם
צוותו להקריב את קרבניהם נפקא דאיהו נמי איקרי קרבן כדכתיב (ויקרא יד) והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן ודרשינן בפרק בית
בהמה לפי שיש ד' עבודות
מהפר. וזהו שאמר רב יהודה
במנחה כנגד ד' עבודות של דם
השוחט צריך לקבל כל
שמאי (זבחים דף מד:) כל קרבנם (במדבר יח) לרבות לוג שמן של מצורע כ"ש קטורת דאיהי גופה קריבה לאשים וכתב בה לשון
כדאמרינן במנחות [יג, ב], אבל
דם הפר מהפר. ואם קיבל
הקטרה ולא מיבעיא ליה הכא אלא אי חשיבא חפינה עבודה כמו קמיצה דבקמיצה פשיטא לן דהיא עבודה ומפגלין בה כמו שחיטה
בקטורת מיבעיא ליה לפי שאין
דם הפר בכלי ונשפך מן
בזבח שהשחיטה היא מפרשת חלק גבוה הדם מחלק הדיוט כך קמיצה מפרשת הקומץ מן המותר אבל בחפינה לא שייך למימר הכי
כלי לחפינה אלא משום דלא
הכלי ואספו כשר כי הכלי
אפשר כדלקמן בסמוך, והלכך
קידשו כבר. וזה שמועה
דאפילו מה שנשאר במחתה הוא חלק גבוה ובפעם אחרת מקריב אותה אבל מספקא ליה אי גמר מלא מלא וחשיבא כמו קמיצה או לא
לא דמי אל קמיצה שהיא
מפורשת בשחיטת קדשים
ופשיט רב שימי בר אשי מדפסלה בה לינה פסלה בה מחשבה ככל ח) עבודה שהזקיק לה הכתוב ואם כן בחפינה נמי פסלה בה מחשבה:
במקום שחיטה וקידוש בכלי
פרק שני. נתפזרה הקטורת
מדפסיל בה טבול יום פסלה בה לינה. תימה האמר בפ"ק דשבועות (דף יא:) נתנה למכתשת נפסלת בטבול יום ואפילו הכי לא פסלה
הוא במקום קבלת דם.
ממלא חפניו מהו תיקו.
מדפסיל טבול יום פסלה
ומיבעיא לן חישב בחפינת
בה לינה שהרי היו משהין אותה כל השנה כולה י"ל ההוא פסולה דפסיל בה טבול יום אינו אלא מדרבנן ולהכי לא פסלה
נמי לינה ומדפסלה לינה
קטרת להקטירם למחר מהו,
בה לינה אבל האי דהכא מדאורייתא כמו שאפרש הקשה רש"י אמאי מייתי מדיוקא מדפסיל בה טבול יום פסל בה לינה לייתי
פסלה נמי מחשבה. מה
יליף מלא [מלא] מקומץ,
שהקשה הקונטרס אמאי לא
מה קומץ פסל בה מחשבה,
ממתניתין דפ"ב דמעילה (דף י.) דקתני בהדיא הקומץ והלבונה והקטרת מנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים מועלין בהן
מייתי מתניתין דפ"ב דמעילה
דתנן בתחילת מנחות הקומץ
משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה ולא תירץ וריב"א תירץ דההיא דהתם איכא למימר
[י, א] קדשו בכלי הוכשרו
את המנחה להקטיר קומצה
דאיירי למחר פיגול וחייבין עליו,
ליפסל בטבול יום ובמחוסר
כפורים ובלינה, אומר רבינו
הכא בקטורת נמי פסלה בה
דההיא דמעילה איכא לאוקומה מדרבנן, וריב"א פיר' דלהכי לא בעי לאיתויי משום דמיירי בקטורת של כל השנה מדקתני התם קדשו מחשבה. וכן המחשב בחתיית גחלי המחתה מהו, ופשטינן לה מיהא דתנן בעדיות פרק (ו')[ח'] הוסיף ר' עקיבא הסולת
בכלי לכך פסלה בה לינה לפי שמתקדשת בכלי שרת, אבל הך דהכא מיירי בקטורת של יום הכפורים דעיקרה אינה בכלי אלא משום דלא והקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן, ומדפסיל בהו טבול יום פסיל בהו נמי לינה,
אפשר כדאמרינן לעיל ואין כאן כלי שרת לקדשה, לא הוה אמרינן דמפסלא בלינה, ועוד דומיא דגחלים דמיירו בגחלים של יוה"כ כדמשמע
ומדפסלה בהו לינה פסלה בהו נמי מחשבה.
בירושלמי [חגיגה פ"ג ה"ב] וכדפירשתי לעיל [מד, ב]. אך קשה קצת דמשמע דחפניו קדשי כמו כלי שרת, ועוד דסוף סוף נותנה בכף
שהוא כלי שרת. מדפסיל טבול יום פסלה נמי לינה. קשה לרבינו הרי קטרת שנפסלת בטבול יום משנתנה במכתשת כדאמרינן בפ"ק דשבועות [יא, א] ואפילו הכי לא פסלה בלינה עד שקדשה בכלי כדתנן בפרק שני דמעילה [י, א]. י"ל דמדרבנן הוא דמפסלא (מאו) בטבול
יום וה"נ מוקמינן ההיא דמעילה לפירוש רבינו דמדרבנן. והא דקתני וחייבין עליהן משום נותר כו' היינו מכת מרדות מדרבנן כדאמרינן בפ"ג דכריתות [יב, ב] אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין כו' עד ונכנס למקדש חייב והיינו מדרבנן דפסול גויה דרבנן כדאמרינן
לקמן בפרק בתרא [פ, ב], אבל הכא מיירי בדאורייתא מדפסיל טבול יום ע"י צירוף דמדרבנן לא מחמרינן לפסול ע"י צירוף. מיהו תימה אמאי לא פשיט דפסלה ביה מחשבה מדתנן התם בסיפא ושאין לו מתירין חייבין עליו משום נותר וטמא ופיגול אין בו, ולמה לי טעמא לפי
שאין לו מתירין תיפוק לי דלא שייכא ביה כלל מחשבה אפילו ליפסל, אלא ש"מ דשייכא ביה מחשבה לפסול, מיהו י"ל דלא אצטריך האי טעמא אלא משום (אחרינא) [אחריני] ומ"מ בקטורת שייך האי טעמא אע"ג דלא צריך התם. וא"ת איך תועיל כלל מחשבה בקטרת והלא
אינו על מזבח החיצון כשלמים, י"ל דפסול מיהא הוי [ד]מודה ר"ש לפסול מק"ו בפ"ק דזבחים [יד, א]. ומדלינה פסלה פסלה נמי מחשבה. וא"ת (מדאמרינן) [הא אמרינן] בזבחים פרק טבול יום [קד, ב] לינה מהו שתועיל בפרים הנשרפים ובשעירים הנשרפים ופשיט(א)