הוציאו לו פרק
חמישי יומא
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בעי
רב פפא דבקיה לקומץ בדופניה דמנא וכו'. בתר הכי גרס
דבקיה לקומץ בדופניה דמנא. קיי"ל במסכת מנחות
ז א ב
א) ב)
ג) ד)
שהקומץ טעון מתן כלי וקומץ מתוך כלי זה ומקדשו לתוך כלי אחר
בעי מר בר רב אשי אפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתיה
ח ג
ה)
ואם לא נתנו בשוליו ונתנו בדופניו ודבקו מהו: טפופות. לשון דבר
דמנא מאי הנחה בתוכו בעינן והא איכא או דילמא כתיקונו בעינן
ו)
ט ד
צף בגובה מעט כמו על דאטפת אטפוך : נשפך
והא ליכא תיקו וברוב ספרים ליתא לבעיא דמר בר רב אשי אבל
ז)
❖
ח)
הדם על הרצפה. ולא נתקבל בכלי:
בפרק קמא דמנחות איתא
י
ה
מן הכלי כו'. משנה היא לעצמה
בכל הספרים וכיון דמייתי לכולה
רב פפא דבקיה לקומץ בדופניה דמנא
יא
א
ו
מילתא דהתם הכא אגב גררא נראה
בפרק אחר ואינן זו בצד זו
מאי תוך כלי בעינן והא איכא או דילמא
תורה אור השלם
ושתיהן במסכת זבחים: מנא הני
דגרסינן נמי לבעיא דמר בר רב אשי
הנחה בתוכו כתקנו בעינן והא ליכא תיקו
יב
ז
1. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ
מילי. דבעינן שירד מצואר בהמה
ותימה לי דבפרק המזבח מקדש
מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל
בעי מר בר רב אשי ב אפכיה למנא ודבקיה
לכלי: מדם הנפש. דם קילוח
אמר שמואל כלי
אֹהֶל מוֹעֵד: ויקרא ד ה
לקומץ בארעיתיה דמנא מהו הנחה בתוכו
2. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל
ז
שהנפש יוצאה בו: גורעין. אות
שרת אין מקדש אלא בפנים ופר"ח
קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים
בעינן והא איכא או דילמא הנחה כתקנו
מתיבה זו ומוסיפין על תיבה זו
למעוטי חקק מושבו מבחוץ ושמא יש
יג ח
לִפְנֵי יְיָ אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד
❖
בעינן וליכא תיקו בעי רב פפא מלא חפניו
ודורשין: חישב בחפינת קטורת.
לומר דהוא היה מפרש כאן שהיפך
וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל
יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר
על מנת להקטירה למחר: מי יליף
שאמרו מחוקות או גדושות א"ל רבי אבא
הכלי כי כיתונא ונעשה תוכו ברו וברו
פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
מלא מלא ממנחה. מה התם מהניא
תוכו שפיר מקדש ורש"י פי' שם אלא
לרב אשי ת"ש מלא חפניו שאמרו לא
ויקרא ד ז
ג
מוסף רש"י
3. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
בפנים בעזרה וקשה דהוה ליה למימר
מחשבה בקמיצתה דנפקא לן במנחות
מחוקות ולא גדושות אלא טפופות תנן
דבקיה לקומץ.
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
בקודש כדתנן התם:
מזאת התורה לעולה ולמנחה
בדופניה
התם ד נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת
גורעין
ומוסיפין ודורשין. לא
וגו' הוקשו לשלמים מה שלמים
דמנא. (מנחות יא.)
סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית
מן הכלי על הרצפה ואספו כשר מה"מ
בארעיתיה דמנא.
ויקרא טז יב
מפגלין ומתפגלין אף מנחה וכו':
שייך למיפרך סכינא
לַפָּרֹכֶת:
4 וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
דת"ר 1 ולקח מדם הפר ה מדם הנפש ולא
והכא נמי מהניא מחשבה. בחפינתה
חריפא דמפסקא לקראי כדפריך בפ'
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא
מדם העור ולא מדם התמצית מדם הפר דם
או לא. והכא ליכא לאקשויי היינו הך
יש נוחלין דהתם [נמי]
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל
מהפר יקבלנו דאי סלקא דעתך מדם הפר
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן
כדאקשי לעיל דהנהו תרוייהו בעיי הוו
נסיב וי"ו דונחלתו ולמ"ד דלשארו
אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה
ועושה תיבה בפני עצמה. בפ"ב
להו בחד טעמא א] לאיתויי הבא בחפניו
מדם ואפילו מקצת דם והאמר רב יהודה
(שטמ"ק שם מרש"י כת"י)
אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:
❖
כדהתם בקומצו אבל הך מילתא
דזבחים גרס אמר רב
נשפך הדם על הרצפה.
ויקרא ב ב
ו המקבל צריך שיקבל את כל דמו של פר
אחריתי היא ואי נמי לא דרשי גזירה
יהודה אמר שמואל השוחט צריך
שנאמר 2 ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד
דם מהפר
שוה לענין בקומצו דילמא דרשי לה
שיגביה סכין למעלה שנאמר ולקח
יקבלנו.
הגהות מהר"ב
מזבח אלא ש"מ מאי מדם הפר דם מהפר
לענין מחשבה: פוסל את כולם.
מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר
רנשבורג
יקבלנו וקסבר גורעין ומוסיפין ודורשין בעי
שזו היא מאחת עשרה מעלות שנאמרו
ותימה מדמעטינן דם הסכין כל שכן
א] רש"י
(שם) דאי סלקא דעתך.
רב פפא ז נתפזר הקטורת ממלוא חפניו מהו
בחומר בקדש שהכלי
שעל הרצפה וי"ל דילמא דם הסכין
ידו כצואר בהמה דמי ופסולה או דילמא
מצרף כל מה שבתוכו להיות כאלו
גרע טפי שנתקבל בפסול כדאמרינן
❖
(שם)
נגע בכולו: קס"ד מדפסיל טבול
ככלי שרת דמי ולא פסולה תיקו בעי רב
במנחה לא בלל כשר ואם בללה חוץ
גורעין.
יום. אלמא קידשה הכלי קדושת
לחומת העזרה איכא למאן דאמר
פפא חישב בחפינת קטורת מהו מי אמרינן
ומוסיפין.
(שם) הוסיף רבי
פסולה בפ"ק דמנחות אי נמי
הגוף פסלה נמי לינה וכיון דפסלה
תוס' ישנים
יליף מלא מלא ממנחה מה התם מהניא בה
3
4
עקיבא.
לינה פסלה נמי מחשבת לינה כשחישב
אי לאו טעמא דגורעין ומוסיפין
מחשבה הכא נמי מהניא בה מחשבה או
להקטירה למחר. וקשיא לי דשבקיה
ודורשין ה"א דמדם הפר ודבר אחר
.
לא א"ל רב שימי בר אשי לרב פפא ת"ש
(חגיגה
למתניתין דמעילה דתנן בה
אתא למעוטי שעל הרצפה אבל דסכין
כג:) והלבונה והגחלים.
הוסיף רבי עקיבא א (הקומץ) והקטורת
בהדיא הקומץ והקטורת ומנחת
שפיר דמי הא דלא מיבעיא לן הכא
.
והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום
כהנים מועלין בהן משהוקדשו קדשו
אין לי אלא קדשי קדשים קדשים
❖
(פסחים וחגיגה שם)
במקצתן פסל את כולן קא
סלקא דעתך
בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום
קלים מניין כדקא מיבעיא בפרק שני
ובמחוסר כפורים ובלינה והכא דחיק
דזבחים גבי הצורם אוזן
מדפסל טבול יום פסלה נמי
לינה ומדלינה
לאיתויי בקא ס"ד מטבול יום:
הפר ואחר כך קיבל דמו פסול
פסלה פסלה נמי מחשבה
בעי רב פפא
רבינו חננאל
ח
שנאמר הפר שהיה כבר דכיון דגלי
חישב
חישב
דבקיה לקומץ בדפניה דמנא
בחד מינייהו דה"ה קדשים קלים הכי
או בארעיתו מהו, ועלו
נמי באידך: או דילמא ככלי שרת דמי ולא פסולה. תימה לי תיפשוט מדקא מייתי ליה לפני ולפנים בכף ולא מייתי ליה בחפניו
בתיקו. תניא מלא חפניו לא
מחוקות ולא גדושות (ולא)
ואמר לעיל משום דלא אפשר ואי ידיו ככלי שרת דמו נעייל בחפניו וננחה למחתה עילויה וכי מטי התם ירפה קצת ידיו זו מזו ויניח
[אלא] טפופות. תנן התם
לקטורת ליפול על הרצפה והמחתה תשאר עדיין בידיו ולישקלה למחתה ולותבה אארעא והדר יגביה הקטורת מן הקרקע ויתננה על
.
נשפך הדם מבית הצואר של
פר על הרצפה ואספו פסול
הגחלים כיון דידיו ככלי שרת דמו וצ"ל אפילו את"ל דידיו ככלי שרת דמו ולא מיפסיל אי נפלה אארעא ואספה מכל מקום לאו אורח
כו'. מנא לן דתנו רבנן ולקח
ארעא לעשות כן לכתחילה בכל שנה ושנה השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עאכ"ו:
מדם הפר, (ו)מדם הנפש ולא
מי יליף מלא מלא מהתם.
פירש"י ומנחה מתפגלת בקמיצה דילפא בהיקשא מזאת התורה לעולה ולמנחה וגו' דהוקשה לשלמים שמפגלין
מדם העור כו'. ואסיקנא מדם
הפר קרי ביה דם מהפר,
ומתפגלין ותימה לי והאמרינן בפרק איזהו מקומן דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש בקדשים ונ"ל
.
כלומר מדם שכתוב בפסוק
לפרש דפשיטא ליה דשייך בה פיגול בהליכתה ובהקטרתה למ"ד במנחה הקטרה מפגלת הקטרה בפרק הקומץ זוטא
קח המ"ם ממנו ונשאר דם
כיון דכל הני עבודות דמו לגמרי לעבודת המנחה ואע"ג דלא איתקש לשלמים הא כתב בתר קרא דוזאת התורה ביום צוותו את בני
והוסף אותו על הפר שנמצא
הפסוק דם מהפר. קסבר
ישראל להקריב את קרבניהם ודרשינן מיניה זה בכור מעשר ופסח וכל מידי דשייך ביה הקרבה והקטרה עד שאני מרבה לוג שמן
גורעין המ"ם ומוסיפין אותו
של מצורע דמוכח בפרק הקומץ רבה דבעינן לשמו ושאל הרב רבי יום טוב הקדוש את ריצב"א מנלן והשיב לו מביום
על הפר ודורשין אותו דם
צוותו להקריב את קרבניהם נפקא דאיהו נמי איקרי קרבן כדכתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן ודרשינן בפרק בית
מהפר. וזהו שאמר רב יהודה
השוחט צריך לקבל כל
שמאי כל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע כ"ש קטורת דאיהי גופה קריבה לאשים וכתב בה לשון
דם הפר מהפר. ואם קיבל
הקטרה ולא מיבעיא ליה הכא אלא אי חשיבא חפינה עבודה כמו קמיצה דבקמיצה פשיטא לן דהיא עבודה ומפגלין בה כמו שחיטה
דם הפר בכלי ונשפך מן
בזבח שהשחיטה היא מפרשת חלק גבוה הדם מחלק הדיוט כך קמיצה מפרשת הקומץ מן המותר אבל בחפינה לא שייך למימר הכי
הכלי ואספו כשר כי הכלי
קידשו כבר. וזה שמועה
דאפילו מה שנשאר במחתה הוא חלק גבוה ובפעם אחרת מקריב אותה אבל מספקא ליה אי גמר מלא מלא וחשיבא כמו קמיצה או לא
מפורשת בשחיטת קדשים
ופשיט רב שימי בר אשי מדפסלה בה לינה פסלה בה מחשבה ככל ח) עבודה שהזקיק לה הכתוב ואם כן בחפינה נמי פסלה בה מחשבה:
פרק שני. נתפזרה הקטורת
מדפסיל בה טבול יום פסלה בה לינה. תימה האמר בפ"ק דשבועות נתנה למכתשת נפסלת בטבול יום ואפילו הכי לא פסלה
ממלא חפניו מהו תיקו.
ומיבעיא לן חישב בחפינת
בה לינה שהרי היו משהין אותה כל השנה כולה י"ל ההוא פסולה דפסיל בה טבול יום אינו אלא מדרבנן ולהכי לא פסלה
קטרת להקטירם למחר מהו,
בה לינה אבל האי דהכא מדאורייתא כמו שאפרש הקשה רש"י אמאי מייתי מדיוקא מדפסיל בה טבול יום פסל בה לינה לייתי
.
יליף מלא [מלא] מקומץ,
מה קומץ פסל בה מחשבה,
ממתניתין דפ"ב דמעילה דקתני בהדיא הקומץ והלבונה והקטרת מנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים מועלין בהן
דתנן בתחילת מנחות הקומץ
משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה ולא תירץ וריב"א תירץ דההיא דהתם איכא למימר
את המנחה להקטיר קומצה
דאיירי למחר פיגול וחייבין עליו,
הכא בקטורת נמי פסלה בה
מחשבה. וכן המחשב בחתיית גחלי המחתה מהו, ופשטינן לה מיהא דתנן בעדיות פרק (ו')[ח'] הוסיף ר' עקיבא הסולת
והקטורת והלבונה והגחלים שאם נגע טבול יום במקצתן פסל את כולן, ומדפסיל בהו טבול יום פסיל בהו נמי לינה,
ומדפסלה בהו לינה פסלה בהו נמי מחשבה.
.
.