מח:
הוציאו לו
פרק חמישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חישב בחתיית גחלים. מהו להפסיל הקטורת: כמצוה דמי. והוי ליה
דאיירי בקטורת דכל השנה דחשיבא קידוש כלי דידה לאיפסולי
יד א
א) ב)
ג)
בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה מדקתני קדשן בכלי אלמא
כמחשב בעבודה. לשון אחר חישב בחתיית גחלים מהו שיפסלו גחלים
(א)
טו ב
ד)
דאיירי בההיא שהיא צריכה כלי כדי לקדשה קידוש גמור אבל קטרת
במחשבה זו מלהקטיר עליהן. לינה שמעינן דפסלה בהו מדפסיל
ה) ו)
❖
דיוה"כ דלא חשיבא קידוש כלי דידה דמן הדין הוה לן למימר שלא
טבול יום כדתנן לעיל מיהו
הא מיבעיא לן אי הוי חתייתן עבודה
ז)
למיפסל בה מחשבה: מכשירי מצוה
תהא בכלי אלא נעייל בחפניו אלא
כמצוה דמו. וכי היכי דמחשבת
משום דלא אפשר כדאמר לעיל
❖
חישב בחתיית גחלים מהו מכשירי מצוה
א
רבינו חננאל
חפינה פסלה בקטורת מחשבת חתייה
אימא דלא תיפסל בלינה בקדושת כלי
כמצוה דמו או לא תיקו בעי מיניה
בעו מיניה מרב ששת
נמי פסלה בגחלים: הולכה בשמאל
דידה דבההיא ודאי לא איירי התם
מרב ששת הולכה בשמאל מהו אמר
הולכת הדם בשמאל כדי
גליון הש"ס
מהו. הולכת הדם מיבעי ליה קבלה
מדקתני קדשו בכלי דמשמע שנותנין
להזותו במזבח מהו. ופשט
להו רב ששת תניתוה נטל את המחתה
תוס' ד"ה מדפסיל בה
וזריקה דכתיב בהו כהונה פשיטא לן
אותה בכלי כדי לקדשה בכלי וההיא
ממתניתין דקתני ואת הכף
בימינו ואת הכף בשמאלו ונפשוט להו
טבול יום וכו' עד ע"ב ואי
בשמאלו, שמע מיניה
דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה
דיום הכפורים אינה כן דאדרבה
משום חיבת הקדש הא
אפילו הולכת הקטורת
מהא דתנן ב הרגל של ימין בשמאל ובית
אלא ימין אבל הולכה לא כתיב
טפי הוה עדיף בלא כלי אלא משום
לא שייכא בה כשנעשית
דמעכבה כפרה כדאמרן
עורה לחוץ אי מהתם הוה אמינא הני
אפר.
בהדיא ומדאפקה רחמנא לקבלה
דלא אפשר אבל מהכא מייתי ראיה
דקטורת מכפרה שנאמר
ויתן את הקטורת ויכפר
מילי הולכה דלא מעכבא כפרה אבל
בלשון הולכה דתניא והקריבו ד) זו
שפיר דמדקתני קטורת סתמא בכל
על העם כשרה. וכל שכן
❖
מיני קטורת איירי אי נמי אומר ר"י
קבלת הדם נפקא לן במסכת חגיגה
הולכה דמעכבא כפרה לא קמשמע לן
הולכת איברים שאין בהם
כפרה, שאין כפרה אלא
דמההיא ליכא למידק מדפסלה בה
שהיא עבודה ומיהו שמאל
מיתיבי
בדם שנאמר כי הדם הוא
בנפש יכפר. לינה פסלה בה מחשבה דדילמא
איכא למימר דלא פסיל דהא לא
❖
הגהות הב"ח
כתב בה כהונה בהדיא: את הכף בשמאלו. אלמא כשירה
לינה לא פסלה בה אלא מדרבנן
ואע"ג דקתני סיפא וחייב
(א) תוס'
בשמאל: ותיפשוט ליה מהא. דבגופו של מזבח ה) קמיירי:
עליהן משום נותר וטמא היינו נמי
מדרבנן כדתנן בפרק
אמרו
תוס' ישנים
הרגל של ימין בשמאל. מי שזכה להעלות לכבש הראש והרגל
לו אכל אוכלים טמאים ושתה משקין טמאין
ונכנס
קדשו (ב) בא"ד
למקדש חייב אע"פ דפסול גוייה הוי מדרבנן כדאיתא בפרק
מקבל מיד המנתח את הראש בימינו ואת רגל הימנית של תמיד
מקבל בשמאלו: ובית עורה לחוץ. ומקום חתך לפנים כלפי כהן
בתרא דיומא (ב) ולהכי לא הוי מחמרינן כולי האי דליטמא
וכן נאה: הני מילי הולכה וכו'. הולכת אברים דלא מעכבא
אפילו על ידי צירוף אבל הכא דייק שפיר מדפסל בה טבול
ובמחשבה
יום דאורייתא פסל בה לינה והמחשבה נמי דאורייתא והקשה
כפרה שאין כפרה אלא בדם והוא עצמו שלא הוקטרו אבריו כשר:
דאי דרבנן
לא הוי מחמרי כולי
אבל הולכת דם דדם מעכב כפרה הוא. אימא לא נתכשר בשמאל:
ריצב"א והא אשכחן צירוף כלי במילתא דרבנן דקתני רישא במס'
האי דליטמא אפילו
עדיות העיד (ג) ר"ש בן בתירא על אפר חטאת
זר על ידי צירוף
(ג) בא"ד
שנגע טמא במקצתו טימא את כולו אע"ג דאפר חטאת אין לו טומאה דאורייתא $ ואי משום חיבת הקדש הא לא שייכא בה
ר' יהושע
כשנעשית אפר כדמשמע ס"פ התכלת גבי ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה מיהו יכילנא לשנויי דנהי דבטמא גזרו
שטימא
רבנן בטבול יום דקלישה טומאתו לא הוי גזרי' ואדרבה יש ראיה משם מדקתני ברישא גבי אפר חטאת טמא ובסיפא קתני טבול
(ד) בא"ד בה
דאורייתא
יום ורבינו יצחק בן אברהם מפרש דהכא דייק מדפסיל ביה טבול יום ע"י צירוף ש"מ דצריך לכלי הוא דאי לא צריך לכלי לא היה
(ה) בא"ד
כלי מצרפו כדאיתא בפרק בתרא דחגיגה ואע"ג דאמר התם דהוי דרבנן וכגון שצברו על גבי קטבלייא ודאורייתא יש לו
אפי איפסלה
תוך דווקא ואתו רבנן וגזור אפי' אין לו תוך היינו דעשו דאין לו תוך כיש לו תוך אבל לא עשו אין לו תוך יותר חשוב מיש לו
'.
לינה (ו) בא"ד
תוך ולעולם צריך לכלי בעינן וכיון דצריך לכלי פסלה ביה לינה כדאמר בפרק התכלת על מחבת בשמן מלמד
(ד)
שטעונה כלי ואי אפיה לה מאתמול איפסלא (ה) לה בלינה וכיון דפסלה בה דאורייתא פסלה בה מחשבה ולהכי לא מייתי מההיא דמעילה
מהתם ילפינן
אע"ג דקתני קדשו בכלי הוה אמינא מדרבנן ואע"ג דכתיב כף אחת לא הוה ילפינן דורות משעה אי נמי משום דלא כתב בלשון
דטעונה כלי
(ז) בא"ד
ציווי ה"א דאינה טעונה כלי ומיהו ו) (קשה) למאי דאוכחן ממתניתין דמסכת עדיות (ו) דטעונה כלי מהתם ילפינן מדכתיב כף אחת ול"נ
ובברייתא
דלא הוה מצי לאיתויי ממתניתין דמעילה דהוי אמר הא דקתני קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה לא
קתני נתנה במכתשת
קאי אקטורת אלא אשארא ולהא מילתא לחודה הוא קתני התם קטורת לענין דמועלין בה משהוקדשה ותדע דלא קאי אקטורת דקתני
נפסלה בטבול יום
קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום (ז) ז) וקטורת נפסלת בטבול יום מיד שנתנה במכתשת כדאמר בפ"ק דשבועות ומיהו הא
.
לאו ראיה היא דשאני התם דנהי דקטורת מיפסלא מעיקרא משנתנה למכתשת מ"מ נקט קדשו בכלי הוכשרו כו' דאפי' בקטורת
(ח) בא"ד
שייך האי לישנא דבקדושת כלי דמכתשת מיפסלא בטבול יום ובמחוסר כפורים ובקדושת כלי דמחתה מיפסלא בלינה מיהו בלא זה
מיפסל
אף לאחר שקדשו
איכא טובא בהש"ס דקאמר אשארא היכא דלא מצי קאי אכל מאי דקתני והא דפריך בפ"ק דשבועות אלא מאי קדושת
בכלי
הגוף היא תיפסל בלינה אלמה תנן הקומץ והלבונה והקטורת כו' קדשו בכלי אין לא קדשו לא ממה נפשך דייק שפיר אי אקטורת נמי
מההיא
אז ניחא
קאי אם כן משמע לא קדשו בכלי לא מיפסלי בלינה ואי לא קאי אקטורת דבקטורת אפילו קדשו בכלי לא מיפסלא בלינה אף לאחר
❖
שקדשו בכלי כל שכן דקשה טפי אמאי לא מיפסלא בלינה (ח) כדמפרש הכא בקא סלקא דעתך ולמאי דדייקינן הכא דמיפסלא בלינה
בההיא דהוסיף ר"ע אז נימא נמי דההיא דמעילה נמי קיימא אקטורת קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בלינה מיהו לענין טבול יום לאו
דווקא קדשו בכלי דאפילו מעיקרא נמי משנתנה למכתשת נפסלת בטבול יום והא דנקט קדשו בכלי ולא נקט אפילו קודם קידוש
מוסף רש"י
כלי משום הנך דמיתנן בהדה דלא מיפסלי קודם קידוש כלי:
הרגל של ימין
חישב
בחתיית גחלים מהו. הקשה רש"י אמאי לא פשיט נמי מההיא דהוסיף רבי עקיבא מדפסל בהו טבול יום פסיל בהו לינה
בשמאל.
.
פסיל בהו מחשבה ולי נראה דנהי דלינה פסלה בה אי לא חשיבא עבודה לא פסלה בה מחשבה תדע שהרי קידוש מנחה והנחתה
בביסא פסלה בה טבול יום ולינה ואפ"ה אם חישב בשעת הנחתה לא פסלה בה מחשבה וכן בשעת יציקה ובלילה לא פסלה בה מחשבה
אלא בד' עבודות שבמנחה שיש כנגדן בזבח ולהכי מיבעיא ליה את"ל חפינת קטורת חשיבא עבודה כמו קמיצה חתיית גחלים מהו
מכשירי מצוה כמצוה דמו וחפינה אריכתא היא והויא חתיית גחלים וחפינה במקום קמיצה או לא. בס"פ טבול יום
בעי רבי ירמיה לינה מהו שתועיל בבשר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים וכו' עד ושוין שאם חישב באכילת פרים ובשריפתן לא
עשה ולא כלום מאי לאו מדמחשבה לא פסלה לינה נמי לא פסלה ודחי לה מחשבה לא פסלה לינה פסלה ותימה א"כ היכי פשיט
הכא מדפסלה בהו לינה בחפינה פסלה בה מחשבה וי"ל הכא כיון דאכילת מזבח היא מדפסלה בה לינה פסלה בה מחשבה אבל בשר
פרים ושעירים הנשרפים שנשרפים חוץ לג' מחנות נהי דלינה פסלה בהו דילמא מחשבה לא פסלה בהו וא"ת דהכא מסקינן דמחשבה
פסלה בקטורת ובזבחים פרק בית שמאי תנן אלו דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול הקטורת כו' יש לומר דאין חייבין
(מנחות י.)
דקתני התם היינו להתחייב כרת האוכלן מיהו מיפסל על ידי מחשבת פיגול דלהכי אהני גזירה שוה דמלא מלא ממנחת חוטא וכי
ובית עורה לחוץ.
האי גוונא אמרינן בסוף פרק קמא דזבחים ר"ש אומר כל שאין על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול ואפילו הכי
קאמר התם מודה רבי שמעון ליפסול מקל וחומר דשלא לשמן:
הולכה בשמאל מהו. תימה אי לא אסיק אדעתא למיפשטא מלקח את הכף בשמאלו מאי קמבעיא ליה האמר בפ"ק דזבחים דלכל
(זבחים שם)
מילי הולכה לא נפקא מכלל קבלה וי"ל דהיא גופה מספקא להו אי גמרינן מכף או איכא שום סברא שאין ללמוד משם ונימא
הולכה לא תפקא מכלל קבלה ופשיט להו רב ששת דגמרינן מינה דכיון דכתב רחמנא הבאה אחת בקטורת ואי אפשר לעשות בהבאה
אחת אא"כ יוליך
הכף בשמאלו אלמא הולכה בשמאל כשירה וטפי הוי סברא למיגמר הולכה מהולכה מלמיגמר
הולכה מקבלה:
זר