הוציאו לו
פרק
חמישי
יומא
מט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זר
ואונן ושיכור. בספ"ק דזבחים נמי מייתי לה ופירש שם
זר ואונן שיכור ובעל מום. כולהו נפקי לן מקראי דמחלי
עבודה
טז א
א) ב)
ג)
בפ"ב דזבחים : וכן יושב. דבעי לעמוד לשרת : והא
רש"י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ"ל דבס"פ אלו
ד) ה)
רב ששת הוא דאותבה. להא מתני' לאמוריה דרב חסדא כדמפרש
מומין תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם
❖
ו)
ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל: ויזרקו
וכשרים בבהמה וכו' ופריך
בגמ' שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי
יז ב
הכהנים. (ב) הדם מידם של שוחטים
מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר
הגהות הב"ח
שהם זרים (ג) וחזרו וקבלו הדם מיד
דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה
מיתיבי זר ואונן שיכור ובעל מום בקבלה
א ב
ג
ד
יח ג
הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק:
דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים
(א) גמ'
ובהולכה ובזריקה פסול הוכן יושב ו וכן שמאל
אדם לרפואה
ומתיב רב ששת גרסינן: בתר
המשכרים על כן פירש רבינו חיים
פסול תיובתא והא רב ששת הוא דאותבה
(ב) רש"י
דשמעה. דאותבוה ניהליה הכא הדר
דהכא נמי מיירי בשאר דברים
יט ד
דאמר ליה רב ששת לאמוריה דרב חסדא
אותבה איהו לרב חסדא: מעשה
המשכרים וריצב"א פי' דפרש"י עיקר
בעי מיניה מרב חסדא הולכה בזר מהו
(ג) בא"ד
איצטבא. המקבלים היו מושיבים את
ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו
כ ה
שחזרו (ד) ד"ה
אמר ליה כשירה ומקרא מסייעני 1 וישחטו
הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין
מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל
כא ו
הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים
דאמר
אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים
עבודה וכו' אלמא דסתם שיכור מיירי
(ה) ד"ה
ומותיב רב ששת זר ואונן שיכור ובעל מום
הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא:
בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי
או דילמא ולקח והביא. דולקח נמי
מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה
בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול וכן יושב
כב ז ח
דס"ל
אמלא חפניו קאי: מהו שיכנס אחר.
בשאר דברים המשכרים אבל הכא
וכן שמאל פסול בתר דשמעה הדר אותבה
(ו) ד"ה
כהן המשמש תחתיו מהו שיכנס לפנים
דקתני ליה בהדי מחללי עבודה
שיהיו
והא רב חסדא קרא קאמר דעבוד מעשה
❖
כג ט
נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור
בחפינה זו שנתן הראשון לתוך הכף
איצטבא בעי רב פפא חפן חבירו ונתן
דבכל דוכתא: בעי רב פפא חפן
ז
ואין צריך לחזור ולחפון: א"ר חנינא.
לתוך חפניו מהו 2 מלא חפניו בעינן והא
חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא
לתלמידים בא וראה שהדור האחרון
❖
הגהות מהר"ב
איכא או דילמא 2 ולקח והביא בעינן והא
חפניו בעינן וכו'. תימה לי הא
זוכה להתחכם כדורות הראשונים
רנשבורג
ליכא תיקו בעי רבי יהושע בן לוי חפן ומת
שאף אני הייתי שואל שאילה זו ועכשיו
איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא
ח
א] רש"י
תורה אור השלם
שאלה רבי יהושע בן לוי שהוא מן
גבי בין הביניים וי"ל באת"ל קאמר
מהו שיכנס אחר בחפינתו א"ר חנינא בא
הראשונים: שחליים. קרשו"ן: לשחוק
את"ל בין הביניים לא דלא קרי ביה
1. וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ
וראה שאלת הראשונים למימרא דרבי
❖
הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם
ולשתות: אימא וחיית. המכה:
ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא
יהושע בן לוי קשיש והאמר רבי יהושע
מַפְשִׁיטִים:
שמע מינה. דרבי יהושע בן לוי לא
הכא מאי מי אמרינן אע"ג דלאו איהו
דברי הימים ב לה יא
בן לוי לי התיר רבי חנינא לשתות שחליים
הוה קשיש מדקרי ליה רבי דקאמר לי
2. וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה
חפן מ"מ כיון דמכח גברא קאתי
מוסף רש"י
בשבת לשתות פשיטא דתנן כל האוכלין
ט
גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ
התיר רבי חנינא ולא היה דרך
שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח
ויזרקו הכהנים מידם.
מִלִּפְנֵי יְיָ וּמְלֹא חָפְנָיו
אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה (א)
הזקנים לומר על הבחורים רבי אלא
הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של
קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא
אלא לשחוק ולשתות שחליים בשבת היכי
לי התיר חנינא היה אומר כלומר לי
כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא
מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
ויקרא טז יב
אמר חנינא שהיא רפואה: אלא הכי
דמי אי דאיכא סכנתא משרא שרי ואי
חפניו והביא או דילמא ולקח והביא
3. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל
בעינן שהלוקח יביא: אי חופן
קאמר. ר' חנינא לתלמידיו בא וראה
דליכא סכנתא מיסר אסיר לעולם דאיכא
הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר
וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתו.
ששאלתן של אחרונים כשאלתי שאני
לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה:
סכנתא והכי קא מבעיא
ליה מי מסיא
❖
ויקרא טז ג
תימה אי חובה הוא לחפון פעמיים
מן הראשונים שאף אני הייתי
(זבחים
דניחול עלייהו שבתא או
לא מסיא ולא
מתקשה: ומי אמר רבי חנינא הכי.
אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל
יד.) שיכור.
ניחול עלייהו שבתא ומאי
שנא רבי חנינא
(שם יד:) מעשה
מי מספקא ליה אי נכנס אחר בחפינתו
חבריה בחפינתו מ"מ הרי לא חפן
לעזי רש"י
איצטבא.
משום דבקי ברפואות הוא
דאמר ר' חנינא
אי לא: בפר ולא בדמו של פר.
כהן אחד תרי זימני ונראה דה"פ אי
קרשו"ן [קרישו"ן].
❖
מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה
חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה
בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר
שחלים.
לבנה וחיה והא קא חזינן דחיי אימא וחיית
(ויקרא טז) ולא בדמו של פר שאם שחט
אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך
פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר
פרו ומת אין המשמש תחתיו נכנס
והא קא חזינן דמיתסי בסומקן אינהו וחיורן
רבינו חננאל
באותו דם לפנים אלא צריך להביא פר
ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור
ריש כרעיהו קאמרינן מכל מקום שמע מינה
ומותבינן עליה [מ]הא
אחר ולשחוט וכיון דצריך להביא פר
ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן
דרבי חנינא קשיש אלא הכי קאמר שאלתן
לא שאלני.
(שם)
דתני זר ואונן שכור ובעל
אחר צריך לחפון לאחר שחיטתו (ד):
הקטורת בדרך ונחסר קצת וא"כ אם
(חולין
מום בקבלה ובהולכה
כשאילה של ראשונים ומי אמר רבי חנינא
ז:) וחיה.
ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם
חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר
ובזריקה פסול וכן יושב
הכי והאמר רבי חנינא בפר ולא בדמו
(שם) וחיית.
וכן שמאל תיובתא.
3
שחיטה לא עשה ולא כלום. שכן
חבירו וחופן פעם שנית וחוזר
ואקשינן וכי רב ששת לא
של פר ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה
❖
ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא
סדר העבודות א] בענין חפן ומת
(שם)
הוה ידע להא מתניתא
קודם שחיטת הפר לא עשה
ולא כלום
דהא רב ששת הוא
חפניו והביא דליכא אלא הבאה
נמי אי אפשר שלא שחט פרו תחילה
דאותבה לרב חסדא
הכי קאמר מדקא מיבעיא ליה
הא מכלל
אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום
וזה הבא אחריו צריך להביא פר אחר
במסכת שחיטת קדשים
תוס' ישנים
דמשמע מלא חפניו חד אמר
ואי אמרת יכנס בחפינתו של ראשון
דקסבר בפר ואפילו בדמו של
פר ולמאי
באחרית פרק ראשון
.
בעידנא דפשט הולכה בזר
רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו
נמצאת חפינה זו קודם שחיטת פרו
דסבירא ליה שאילתו כשאילת
הראשונים
כשרה, ומקרא מסייעיני
של שני: הכי קאמר רבי חנינא.
א"כ אין חבירו נכנס בחפינתו:
.
מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן חוזר
וישחטו הפסח ויזרקו
והאיכא הכהנים מידם והלוים
מדקא מבעיא ליה לרבי יהושע בן
וחופן חבירו נכנס בחפינתו דהא מקיימא
מפשיטים.
דייקינן
לוי הא מכלל דס"ל דאין צריך להביא
מדכתיב ויזרקו הכהנים
חפינה אי אין חופן וחוזר וחופן תבעי לך אמר ליה רב הונא בריה דרב
פר אחר דאם כן הויא לה קטורת
מידם, מכלל שלא היתה
יהושע לרב פפא אדרבה אי חופן וחוזר וחופן לא יכנס אחר בחפינתו
שחפנה קודם שחיטת הפר (ה):
.
הולכה בכהנים אלא
הזריקה בלבד. ואותביה
אי אפשר שלא יחסר ושלא יותיר ואי אין חופן חוזר וחופן תיבעי לך
ולמאי דס"ל. יפה שאל כשאילת
רב ששת הא מתניתא
הראשונים אותן שנחלקו עלי בפר
דאיבעיא להו חופן חוזר וחופן או לא תא שמע כך היתה מידתה
ופרקינן בתר דאיתותב בה
ואפילו בדמו של פר אף להן נשאל
רב ששת הדר הוא ואותבה
מאי לאו כשם שמדתה מבחוץ כך מדתה מבפנים לא דילמא שאם
לרב חסדא. ואוקימנא לרב
שאילה זו: מאי הוי עלה. חפן ומת
רצה לעשות מדה עושה אי נמי שלא יחסר ושלא יותיר תא שמע
'.
חסדא דעביד מעשה
מהו שיכנס אחר בחפינתו: אי
איצטבא, כלומר כולם
כיצד עומד' בשורה זה מושיט
חופן חוזר וחופן. אי מפשטא לן
לזה וזה מושיט לזה.
בעיין דאיבעיא לן גבי חפינת פנים אם צריך לחזור ולחפון או לא ותימצי לומר דצריך לחזור ולחפון חבירו נכנס בחפינתו דהא מיקיימא חפינה:
והולכה שלא ברגל כי האי
אדרבה אי חופן וחוזר וחופן. אז אין חבירו נכנס בחפינתו שאי אפשר שלא יחסיר חבירו ושלא יותיר (ו) ו) חפניו של ראשון שוין לחפניו של שני:
גוונא [לא הוי הולכה] ואין
'.
הולכה (בהם) [כזו פוסלת
כיצד
בזר] כלל. חפן כהן אחר
ונתן בחפני כהן גדול מהו להביא ולהקטיר בהן, או צריך לחפון הוא, תיקו. בעי ר' יהושע בן לוי חפן ומת מהו להיכנס
.
אחר בחפינתו כו'. א"ר חנינא בוא וראה שאילת הראשונים. ואקשינן למימר דר' יהושע בן לוי קשיש מר' חנינה הוה,
והאמר ר' יהושע בן לוי התיר לי ר' חנינא לשחוק שחלים בשבת דהואי סכנה. ובעאי מיניה משום דהוה בקי ברפואות, מי
אסו שחלים דניחול שבתא ונשחקינהו, אי לא וא"ל מאסו. הנה ר' חנינא יותר זקן מר' יהושע בן לוי. ופרקינן הכי קאמר
ר' חנינא לתלמידיו שאילתן כשאילת הראשונים מכם, כלומר שאלוהו תלמידיו זו השאילה, ואמר להן כבר שאלו את
הגדולים מכם, והוא ר' יהושע בן לוי. ולא איפשיטה ליה. ומי מספקא ליה הא לר' חנינה, והא מדאמר ר' חנינא, קטורת
שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום, ואמר נמי בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר, בפר ולא בדמו של פר. כלומר, אם שחט כהן גדול פרו ומת, אין אחר נכנס בדם זה הפר, אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו וליכנס בדמו, ממילא שמעינן
דאפילו אי חפן איהו קמיה שחיטת פרו (ו)לא עשה כלום, כל שכן אם חפן כהן אחר שלא עשה כלום. ואמאי לא פשט להו משמועותיו. ושנינן ה"ק מדקא מיבעיא ליה לר' יהושע בן לוי הא, ש"מ דקסבר בפר ואפי' בדמו של פר, וחפינה הוא דקא
מיבעיא ליה. ולמאי דסבירא ליה [שאילתו] כשאילת הראשונים. כלומר מן דסבר בפר ואפילו בדמו של פר מאי הוי עלה. אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן נכנס השיני בחפינתו של ראשון, דהא לא אפשר דלא חפין ליה השיני בשעת הקטרה וקא
מקיימה חפינה בכהן המשמש בקטורת. אי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך. ואקשינן עליה אדרבא, אי חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים, לא תיבעי לך דודאי אינו נכנס השיני בחפינת הראשון, שאי איפשר שלא יחסיר ושלא יותיר, ובעינן להכניס מלא
חפניו של מקטיר ממש לא פחות, דהא מלא חפניו כתיב, ולא יתר, דהא חפניו כתיב. אי אין חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים, אלא מערה הקטורת מן הכף אל המחתה ודיו, תבעי לך, דאיבעיא להו החופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אי לא.