מט:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והאיכא
קמיצה. ומה שמקשה ר"י דבפ' קמא דמנחות
כיצד הוא עושה. חפינה שניה שבפנים מן הבזך לתוך חפניו אוחז את
כד א ב ג
א) ב)
אמרינן גבי מנחת מאפה ומחבת ומרחשת זו היא
ראש הבזך בראשי אצבעותיו לאחר שהניח את המחתה בארץ וידה
כה ד
ג) ד)
של בזך כלפי בין זרועותיו ומעלה בשני גודליו ומושך את ידה בגודליו
עבודה קשה שבמקדש ובפרק כל המנחות באות מצה
ה)
לצד גופו מעט מעט עד שמגיע ראש ידה לבין אצילי ידיו וראש הבזך
כו ה
אמרינן אין לך שקשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא נראה לי דהנך ג'
ו)
ז)
מגיע לגובה פס ידו וחוזר ומחזירה
דקא חשיב הכא עבודות קשות הם
כז ו
ח) ט)
דרך צדה לתוך חפניו וצוברה על
לכהן לעשות שיש בהן צער מליקה
❖
כיצד הוא עושה אוחז את הבזך בראש
י)
א
❖
הגחלים: נימנין. על הפסח מי
למלוק בצפורנו לחתוך המפרקת וכן
אצבעותיו ויש אומרים בשיניו [א] ומעלה
שרוצה לימנות ומושך ידיו ממנו מי
קמיצה דמנחת מאפה שיש לו צער
בגודלו עד שמגעת לבין אצילי ידיו וחוזר
ב
תורה אור השלם
שרוצה לימשך עד שישחט: ואם איתא.
לכהן למחוק בגודלו מלמעלה ובאצבע
ומחזירה לתוך חפניו וצוברה כדי שיהא
מוסף רש"י
ג
דלאחר שחיטה נמי קרינן ביה על
קטנה מלמטה ולהשוות דבר קשה וכן
1. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל
❖
עשנה שוהה לבוא ויש אומרים מפזרה כדי
הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת
הובא בסוף המסכת
השה עד שיזרק מיבעיא ליה: ואם
בחפינה כדמפרש שנוטל הבזך בשיניו
וְאַיִל לְעֹלָה: ויקרא טז ג
שיהא עשנה ממהרת לבוא וזו היא עבודה
ימעט הבית. אם בעו מנויין להימעט
ועוד מפרש לקמן שהיה צריך ליזהר
2. וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת
קשה שבמקדש זו היא ותו לא והא איכא
ולמשוך את ידיהם: מהיות משה.
מאד שלא יכוה מחום הגחלים אבל
מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ
רבינו חננאל
הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת
מליקה והא איכא קמיצה אלא זו היא
גבי מנחת חוטא לא קאמר אין לך
בעוד שהווייתו קיימת יתמעטו ולא
ת"ש כיצד הוא עושה
נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ
משישחט: אין פודין. פטר חמור: לא
עבודה קשה יותר ממנחת חוטא
עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש
שמות יב ד
אוחז הכף בראשי אצבעותיו
עַל הַשֶּׂה:
3. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה
בעגל ולא בחיה. דשה כתיב: ולא.
ויש אומרים בשיניו ומערה
אלא קשה לקמיצה קאמר לפי שאין
שמע מינה חופן וחוזר וחופן שמע מינה
בגודלין, עד שמעלה לבין
בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה
בשה שחוטה: ולא בכלאים. דעז
מגובלת אין יכול להשוות בשעת
איבעיא להו שחט ומת מה הוא שיכנס
אצילי ידיו, וחוזר ומרכינה,
וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם
❖
קמיצה אבל צער אין לו:
ורחל ואע"ג דמשני צדדיו הוא שה:
ומערה לחפניו וצוברה על
בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: שמות יג יג
אחר בדמו מי אמרינן בפר ואפילו בדמו של
שאני התם דיליף שה שה מפסח.
1
גחלי המחתה, כדי שתהא
ולא בכוי. דתיש וצבייה. קתני מיהת ולא
פר או דילמא בפר ולא בדמו של פר רבי
מעובה על הגחלים שיהא
מכאן יש לדקדק דהא
בשחוטה אלמא שחוטה לאו שה הוא:
עשנה שוהה לעלות. ויש
הגהות הב"ח
חנינא אומר בפר ולא בדמו של פר וריש
דקאמר רבא במרובה
והוציא
אומרים מפזרה כדי שיהא
❖
(א) גמ' שאני
עשנה ממהרת לבוא, וזו היא
לקיש אמר בפר ואפילו בדמו של פר רבי אמי אמר בפר ולא בדמו של פר
זה בנה אב כל מקום שנאמר שה
ד
מעבודות קשות שבמקדש.
אינו אלא להוציא את הכלאים היינו
רבי יצחק אמר בפר ואפילו בדמו של פר איתיביה רבי אמי לרבי יצחק
ואסיקנא ש"מ חופן בחוץ
שה [דפסח] כדאמרינן הכא דילפינן
חוזר וחופן בפנים ש"מ.
נפחא נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט ואם איתא עד שיזרוק מיבעי
הגהות הגר"א
ה
שחט ומת מהו שיכנס אחר
מיניה שה דפטר חמור ובמרובה
ליה שני התם דכתיב מהיות משה מחיותה דשה מתיב מר זוטרא
[א] גמ'
(א)
בדם זה הפר, פליגי בה ר'
2
מסקינן דבנין אב דרבא לפטר חמור
חנינה וריש לקיש, ור' אמי
ו אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים
איצטריך וכדתנן אין פודין לא בעגל
ור' יצחק נפחא. ומותבינן
ולא בכוי אלא בשה שאני התם דיליף שה שה מפסח אי מה להלן זכר
למאן דאמר בפר ואפילו
3
וכו' ולא כמו שפירש"י בפרק אותו
❖
בדמו של פר, הא דתנן בפסח
תם ובן שנה אף כאן זכר תם ובן שנה ת"ל 3 תפדה תפדה ריבה
ואת בנו דבנין אב
מנין ומושכין ידיהם ממנו
אי תפדה תפדה ריבה אפילו כולהו נמי אם כן שה מאי אהני ליה
דרבא משה כשבים ושה עזים עד
עד שישחוט. ואם (ה)דמו
כמותו עד שיזרק הדם היה
איתיביה תוס' ישנים (המשך)
שיהא אביו ואמו שניהם כשבים או
לומר. ודחינן שאני התם
שניהם עזים ועוד קשה לפירושו
משה דדרשינן ביה מחיותיה
דשה. תוב מותבינן הא דתנן
מההיא דמרובה גופה דפריך התם ולרבי אלעזר דמתיר בכלאים מפני שהוא שה בנין אב דרבא למאי אתא ומשני לטמא שנולד מן הטהור
אין פודין פטר חמור לא
ועיבורו מן הטמא ודלא כרבי יהושע דאי רבי יהושע משה כשבים ושה עזים נפקא שמע מינה דבנין אב דרבא לא הוי
משה כשבים ושה
❖
בעגל כו'. ופשוטה היא.
עזים על כן נראה כמו שפירשתי דמשה דפסח נפקא אבל תימה דרבא קרי ליה בנין אב ובן בג בג פ"ק דבכורות קרי ליה גזירה
שוה דקאמר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו וכו' ועוד מאי שנא דנקט רבא להוציא כלאים טפי מטריפה
תוס' ישנים
ושחוטה ועוד דבאותו ואת בנו דכתיב ביה שה למעט טריפה כמו שהיינו ממעטי' כלאים אי לאו דכתיב או שה לרבות הכלאים כדאיתא בפ'
אותו ואת בנו ובמרובה אלמה תנןח) אותו ואת בנו נוהג בטריפה ואפילו ר"ש לא פטר בטריפה אלא משום דשחיטה שאינה ראויה לא שמה
'.
שחיטה אבל ממשמעות שה לא פטר לא באותו ואת בנו ולא בתשלומי ד' וה' וכן רבי יוחנןט) אמאי מחייב בד' וה' מוכר את הטריפה ועוד
רבי אלעזר דמתיר בכלאים לפדות ומוקי בנין אב דרבא לטמא שנולד מן הטהור מנא ליה דאין פודין בשחוטה וטריפה ועוד כי פריך
במרובה לרבי אלעזר בנין אב דרבא ל"ל לימא דאיצטריך למעוטי שחוטה וטריפה וליכא למימר דהני בלא בנין אב נפקא ממשמעותא דשה
דהני לאו שה נינהו דהאמר בשמעתא דפר שחוט נמי מיקרי פר וי"ל דבנין אב דרבא וגזירה שוה לאו חדא מלתא היא אלא דתרוייהו
נפקי מפסח דכתיבי) שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו והשתא בנין אב דרבא נפיק מיתורא דמן הכבשים ומן
העזים דמשמע עד שיהא אביו כבש ואמו כבשה דמגזירה שוה לא הוה מסתבר למעוטי כלאים דהוה שרינן לה כרבי אלעזר אי לאו משום
בנין אב מפני שהוא שה והוה מרבינן ליה מתפדה תפדה ריבה ואע"ג דטריפה ושחוטה מיקרו שה ולא מרבינן להו כלאים מסתבר להו
.
לרבויי אבל מבנין אב דמן הכבשים ממעיט שפיר דלגופיה דפסח לא איצטריך דמשאר קדשים נפקא דממעטינן בהו כלאים משור או כשב
או עז ואע"ג דהאי קרא דמן הכבשים במצרים נאמר ועדיין לא נאמרו קדשים מ"מ בתר דנכתבו קדשים לא איצטריך למיכתב להאי קרא
אלא זה בנה אב שכתב שה וכתב אצלו מן הכבשים כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא הכלאים ואם תאמר תמים דכתיב בהאי קרא למה
לי תיתי משאר קדשים נראה לי דאיצטריך לכדדרשינן בפרק שני דזבחים הצורם אוזן הפר ואחר כך קיבל דמו פסול שנאמר ולקח
מדם הפר הפר שהיה כבר אין לי אלא קדשי קדשים קדשים קלים מניין דכתיב זכר תמים בן שנה יהיה לכם שיהו כל הוייותיו תם ובן
שנה ואף על גב דפריך עלה מכל הזבחים שנשתייר בהם כזית חלב זורק הדם אלמא לא בעינן שלם בשעת זריקה ומשני תרגמא אבן
שנה נהי דכל הויותיו לא בעינן שיהא תם קבלה מיהו גמר מיניה דילמד סתום מן המפורש כיון דגלי לן בפר דבעינן שיהא תם בשעת
קבלה והשתא ניחא לרבי אלעזר אע"ג דשרי בכלאים ולא מוקי בנין אב לפטר חמור אסר באחריני מגזירה שוה והא דקאמר התם נאמר
כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו לאו דווקא דכלאים לא מגזירה שוה נפקא אלא מבנין אב אלא ניחא ליה לכלול
כולם יחד דהא עגל וחיה נמי לא נפקי מגזירה שוה אלא ממשמעות דשה וניחא נמי הא דאותו ואת בנו נוהג בטריפה וכן תשלומי ד' וה'
דבנין אב לא הוי אלא מכלאים וא"ת מכל מקום ליתי בגזירה שוה דשה שה כדילפינן פדיון פטר חמור יש לומר דשה דידהו לא מופנה לגזירה
שוה ותימה דקא דייק במרובה בנין אב דרבא למה לי אי לקדשים בהדיא כתב בהו ומשמע דאי לא הוה כתב בהו בהדיא אלא ילפינן
בנין אב דרבא הוה ניחא ליה ואמאי הא אי לא כתב בקדשים אז לא היה מיותר מן הכבשים ומן העזים דהוה צריך למעוטי כלאים בגופיה
ואומר ר' יצחק דדרך הגמרא להקשות כן לפי מה שלא פירש רבא בבנין אב שלו וה"ק אי לקדשים ותימה דמן הכבשים ומן העזים מיותר בלא
מילף מקדשים אלא מקרא אחריני אפילו אי אמרינן הכי לא ניחא דהא בהדיא כתב בהו וכי האי גוונא איכא בכתובות בפרק נערה
ובריש מסכת קידושין גבי כסף קידושיה מנלן דאבוה הוה אי מבושת ופגם ואף על גב דבושת ופגם גופייהו לא
קי"ל בכתובות בפרק אלו נערות דאבוה הוו אלא מקדושין דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין אלא לרווחא קאמר
גמרא אפילו את"ל דבושת ופגם מקרא אחרינא נפקא לא מצי למילף כסף קידושיה מהתם דמה להנך שכן אבוה שייך בגווייהו מיהו יש
.
פירושים הרבה לשם ואין להאריך כאן בזה ולא ידענא מאי קשה מההיא דמרובה דאפילו אי לא מייתר מן הכבשים אלא משום דגמרינן
מקדשים ניחא הא דקאמר אי לקדשים אי לא הוה כתב בהדיא בהו הוה אמרינן נהי דאיצטריך מן הכבשים לגופיה קדשים גמרינן
שפיר מהכא דקדשים מקדשים גמרינן בהיקשא דוזאת התורה לעולה וגו' וא"ת מאי קמיבעיא ליה בפ"ק דבכורות לרבנן דאסרי
בכלאים מהו לפדות בנדמה והא כלאים לא ממעטינן מגזירה שוה אלא מבנין אב ואם כן נדמה מהיכא תיתי וי"ל כיון דכלאים הוה מיסתבר
לרבויי מתפדה תפדה ואתא בנין אב למעוטי מהשתא נמעט נמי
נדמה מגזירה שוה ונימא דג"ש דווקא ולא נרבייה מתפדה תפדה:
איתיביה