נא:
הוציאו לו פרק חמישי יומא
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותיפוק לי. בעיא דרבי אלעזר דלעיל דפר יוה"כ דהכהנים בקופיא
שסותרין זו את זו ובתרי תנאי בהרבה מקומות יש דבר אחר אחר
מב א ב
א) ב)
ג)
דבר אחר דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים אבל כי האי גוונא לא
הוא דמתכפרי ביה דהא אשר לו כתב ביה תלתא זימני למעוטי ציבור
מג ג
אשכחן ונראה לי דההיא דרשא דספרי כרבי אתיא וה"פ או אינו אלא
ואחיו הכהנים דלא מדידהו אתי. תלתא אשר לו כתיבי ביה בתרי
מד ד ה
ד) ה)
על פסח שני כלומר שלא יתחייב כרת
אראשון לחודיה אלא אפסח
קראי והקריב אהרן וגו' והקריב תניינא ושחט את פר החטאת אשר
ו) ז)
מה ו
לו: אלא שאני בי גזא וכו' גרסינן:
שני משום דקרא בפרשת פסח שני
❖
ח)
אפקוריה אפקריה. לגבי הך כפרה:
כתיב ונימא דאפסח שני חייב כרת
ותיפוק לי דאשר לו אמר רחמנא משלו
ט)
1
מתני'
מהלך בהיכל. נכנס ומהלך
אפילו היכא דשגג בראשון והזיד בשני
י)
הוא מביא דתניא אשר לו אמשלו הוא מביא
רבינו חננאל ולא אראשון אפילו הזיד בראשון
לתוכו למערב: שתי הפרוכת.
ולא משל ציבור יכול לא יביא משל ציבור
ושגג בשני אמרת איזהו במועדו זה
פרופות ו) מן הצפון לדרום אחת חיצונה
ותיפוק ליה דפר כהן גדול
שאין הציבור מתכפרין בו אבל יביא משל
ואחת פנימית: וביניהן. אויר אמה:
ראשון כלומר אינו סברא כלל לומר
אשר לו אשר לו כתוב ביה,
אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים
גמ' אמה טרקסין. כך נקראת
הכתוב שנה אשר לו לעכב
דאשני קאי ולא אראשון דעיקר
שלא יביא משל צבור ולא
בו ת"ל אשר לו יכול לא יביא ואם הביא
במועדו בראשון כתיב ויעשו בני
כותל מחיצה ז) שהפסיק במקדש ראשון
משל אחיו הכהנים אלא
❖
כשר ת"ל שוב אשר לו שנה הכתוב עליו
אבל במקדש שני שהיה גבוה (מאה)
ישראל את הפסח במועדו וא"כ קאי
משלו ממש. ואמרינן ואי לא
ח)
2
קנו להו לכהנים בפר היכי
לעכב וליטעמיך אחיו הכהנים אי לאו דקנו
נמי אראשון ואי לא כתב חטאו ישא
אמה לא עשאוהו לפי שלא היו עוביה
מתכפרי ביה אלא משום
הוה אמינא אראשון לחודיה קאי
אלא אמה ואינה יכולה לעמוד בגובה
בגויה היכי מכפר להו (א) אלא שאני בי גזא
דאמרינן בי גזא דכהן גדול
תורה אור השלם
(מאה) אמה ולהוסיף על עוביה אי
אפקריה רחמנא גבי כהנים,
השתא דכתיב חטאו ישא דריש ליה
ט)
דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים
ב
1. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
ש"מ (קמיה) [קניה] אית להו
נמי בפסח שני כדאיתא בפ' מי שהיה
אפשר דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי
הכא [גבי תמורה] נמי שאני בי גזא דאהרן
בגויה. היה מהלך בהיכל
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
השכיל : ואיסתפקא להו.
טמא וגלי לן חטאו ישא דבמועדו
וכו'. סוגיא דשמעתא,
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים (ב):
במשכן היתה פרוכת אחת
ויקרא טז ו
במקום המחיצה אי כלפנים אי כלחוץ:
אתרוייהו קאי ואי לא כתיב במועדו
מתני' גהיה מהלך בהיכל עד שמגיע לבין
2. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
מבדלת בין הקודש ובין
ועבוד שתי פרוכת. לקלוט ביניהן
הוה אמינא דכרת אפסח שני לחודיה
קודש הקדשים. במקדש
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
שתי הפרוכת המבדילות בין הקדש ובין
אויר מקום המחיצה: בין המזבח
קאי והשתא קאמר שפיר דבר אחר
ראשון היה במקום הפרוכת
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת
כותל רחבו אמה, במקדש
קדש הקדשים וביניהן אמה ר' יוסי אומר לא
ולמנורה היה מהלך. כשבא ליכנס
פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:
במועדו איצטריך למימר דפסח שני
שיני נסתפק להן זו האמה
ויקרא טז יא
דוחה שבת עוד נראה לקיים הכל דהא
היה בוקע בהיכל דרך הדרום להלך
היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד שנאמר
3. וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת
מקום הכותל או כלפנים
דדחי שבת נפקא לן מככל חוקת
בין מזבח הפנימי ולמנורה שהיא
קדושתה, או כהיכל. לפיכך
תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ
והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין
3
עשו ב' פרוכות וביניהם אמה
שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת
קדש הקדשים: גמ' שפיר קאמר להו רבי
בדרום והולך עד הפרוכת: בין שולחן
ומבמועדו דאי מככל חוקת איכא
והיתה נקראת אמה טרקסין
אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה
ולמזבח. דרך הצפון: רבי יוסי
למימר כדפרישית לעיל ואי מבמועדו
והוא לשון יון פנים וחוץ. וכך
הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ
יוסי לרבנן ורבנן אמרי לך הני מילי במשכן
היא. דאמר במתני' לא היתה שם
איכא למימר כדפר' לעיל להכי
מפורש בתלמוד ארץ ישראל.
וּבֵין קֹדֶשׁ הַקּ¢ דָשִׁים:
❖
אבל במקדש שני כיון דלא הואי אמה
שמות כו לג
ור' יוסי פשיטה ליה
צריכי תרוייהו ובא זה ולימד על זה
אלא פרוכת אחת ואצל הכותל הצפוני
דקדושתיה כקדושת ההיכל.
טרקסין ד ובמקדש ראשון הוא דהואי
ובא זה ולימד על זה מיהו לרבי נתן
היה ראשה כפול ופרופה בקרס זהב
ת"ר בין המזבח למנורה היה
ואיסתפקא להו לרבנן בקדושתיה אי כלפנים
מככל חוקת לחודיה נפקא:
כלפי החוץ ובו נכנסין לפני ולפנים
מהלך כהן גדול בשעה שהיה
הגהות הב"ח
תיפוק
נכנס לבית קודש הקדשים
לי דאשר לו אמר רחמנא
אי כלחוץ ועבוד שתי פרוכת תנו רבנן בין
כדתני מתני' אליבא דרבנן החיצונה
ה
(א) גמ' אף
דברי ר' מאיר. מאי טעמא
משלו הוא מביא דתניא
פרופה מן הדרום הפנימית מן הצפון
בקופיא (ב) שם
המזבח למנורה היה מהלך דברי ר"י ר"מ
קסבר פתח הקדש בכותל
ויש לומר
כו'. תימה לי מאי איצטריך לאתויי
טרקסין בדרום היה פתוח,
ורבי יוסי דאמר אין שם אלא אחת
אומר בין שלחן למזבח ויש אומרים בין
דמתכפרה בקביעותא
והמנורה נתונה בדרום,
❖
ברייתא לומר דדרשינן הכי משלו הוא
פריפתה בצפון היא דבהא לא פליג
שלחן לכותל מאן יש אומרים אמר רב
לפיכך כיון שהיה נכנס
דכניסתו לתוך חלל בית קדשי הקדשים
מביא כל שכן אי לא דרשינן הכי א]לא
בהיכל והפתח בדרום היה
חסדא רבי יוסי היא דאמר פיתחא בצפון
מהלך כנגדו בין מזבח הזהב
בצפון הוה: פיתחא בדרום קאי.
הוה דרשינן אשר לו שהוא מתכפר
הגהות מהר"ב
למנורה עד הפתח. ובין
קאי ורבי יהודה אמר לך פיתחא בדרום
דשתי פרוכת היו שם והחיצונה פרופה
לו דתקשי לך טפי ועוד דבכל הספרים
המנורה למזבח הזהב שש
רנשבורג
קאי ורבי מאיר כמאן סבירא ליה אי כרבי
ישנים גרסינן בסמוך שאני בי גזא
מן הדרום כדתנן מתני' ולקמן פריך
אמות, שהיה רוחב הבית כ'
א] תוס'
אמות, והייתה המנורה נתונה
יהודה סבירא ליה ניעול כרבי יהודה אי כרבי
לר' יהודה ניעול בין מנורה לכותל:
דאהרן ול"ג אלא אלא שרש"י גרס
בדרום משוכה מן הכותל ב'
שולחנות צפון ודרום מונחין. עשר
אלא ונראה לי דהכי פירושו תיפוק
יוסי סבירא ליה ניעול כר' יוסי לעולם כרבי
אמות ומחצה. והשלחן היה
❖
שולחנות עשה שלמה שנאמר (דה"ב ד)
לי דאשר לו אמר רחמנא דמשמע
נתון בצפון משוך ב' אמות
יוסי סבירא ליה ואמר לך שולחנות צפון
ומחצה, הרי ה' אמות, ומקום
חמש מימין וחמש משמאל ותניא
שהוא מתכפר בו ומשמע אבל אחריני
ודרום מונחין ומפסקא ליה שלחן ולא
המזבח והמנורה והשולחן
לא מכפרי ומשני האי אשר לו דרשינן
במנחות אי אפשר לומר חמש מימין
בשלש אמות, והמזבח
מתעייל ליה ואיבעית אימא לעולם מזרח
מוסף רש"י
ו
משלו הוא מביא אבל לעולם אימא
הפתח וחמש משמאל הפתח שאם
ממוצע ביניהן. נמצא ביניהן
ומערב מונחין ומשום שכינה לאו אורח ארעא
אשר לו.
השיעור שאמרנו. ולפיכך לא
לך דאינהו נמי מכפרי מקיבעא
אתה אומר כן מצינו שולחן בדרום
(שבועות יד.) ת"ל אשר
היה מהלך בין הכותל
למיעל
כדתניא וכו' והדר פריך ולטעמיך
והתורה אמרה והשולחן תתן על צלע
לו. (שם) ת"ל שוב
למנורה שהיה מקום צר ב'
אשר לו.
אמות ומחצה ומטנפי בגדיו
הא דמייתי מברייתא דלא דרשינן ליה להאי אשר לו לומר שהוא לבדו
צפון אלא של משה באמצע חמש מימינו וחמש משמאלו
(שם) לבין שתי הפרוכות.
מן המנורה, והיה מהלך בין
ופליגי בה תנאי איכא למאן דאמר מזרח ומערב מונחין ואיכא למאן
מתכפר בו אלא לומר משלו הוא מביא ומברייתא משמע דאחיו מתכפרין
המנורה למזבח שהמקום
בו מה תירצת לי בזה והא הא בהא תליא כיון דמודית לי דמשלו הוא
דאמר צפון ודרום מונחין ור"מ סבירא ליה כמאן דאמר צפון ודרום.
מרווח ולא יבא להתחבר
במנורה כדי שיטנפו כליו. ור'
מביא א"כ אחיו הכהנים לא מכפרי ביה דאי לאו דקנו ליה בגויה
ראשי שולחנות מן הצפון לדרום היו חמש בשורה אחת פונות ראשה
יוסי אומר בין שלחן לכותל
היכי מכפרי ביה ומשני שאני בי גזא וכו':
של זו לראשה של זו והשולחן אמתים ארכו הרי עשר אמות ועל
היה מהלך, קסבר פיתחא
טרקסין.
כרחך צריך היה לסמוך ראש השולחן הצפוני לכותל שאם אתה
פרש"י פנים [וחוץ] וי"מ טרקסין מלשון טרוקו גלי
דכותל המבדיל בין ההיכל
ובין קודש קדשים בצפון
מושכו להלן מן הכותל נמצא מן השולחן הדרומי מקצתו יושב בדרום
שסגור היה לפנים הימנו הלוחות שניתנו בסיני י):
ועבוד שתי פרוכת. תימה וליעבוד פרוכת אחת שעוביה אמה
קאי, שנכנס מהלךכנגדו
שההיכל רחבו עשרים אמה נמצא צפון שלו עשר אמה ואי אפשר
ונכנס בקדש אצל הארון.
❖
ולי נראה דמשמע להו לרבנן פי' דקרא והבדילה הפרוכת
להיות כלום מן השולחן בדרום הלכך מפסקי שולחנות את הדרך
(כתובות קו.)
ופשוטה היא. אבל ר' יהודה
שהיה אומר בין המזבח
ולא מתעייל ליה בין שולחן לכותל ואם תאמר אף בין המזבח
לכם בין הקדש וגו' שמצד חיצון של פרוכת יהא קדש
לשולחן היה מהלך אמר מאי
לשולחן אין דרך שהרי המזבח באמצע ההיכל וראש השולחן הדרומי
ומתחילת עוביה ולפנים יהא הכל קדש קדשים ולהכי לא מצי למיעבד
טעמא, אי קסבר פתחא
תוס' ישנים
סמוך למזבח הא אמרן בפרק אמר להם הממונה
פרוכת אחת שעוביה אמה ולאוקומה במקום אמה טרקסין דילמא
בדרום קאי ליעביד כר' מאיר.
אי קסבר פיתחא בצפון קאי
קדושתה כלחוץ ונמצא דמתחילת עוביה ולפנים אינו הכל קדש קדשים
שאין המזבח מכוון כנגד השולחן אלא משוך קימעא כלפי חוץ:
ניעביד כר' יוסי. לפיכך
למיעל
אע"ג דבמקדש ראשון אוקמוה התם אמה טרקסין ע"פ הדבור עביד
הוצרכנו לפרש טעמו.
כדכתיב הכל בכתב ואי בעו למיעבד פרוכת צריכין לעשות כמו שעשו במשכן כדאיתא בפ' קמא דבבא בתרא גמירי או כוליה
ואמרינן לעולם ר' יהודה
פתחא בצפון קאי, וקסבר
בפרוכת או כוליה בבנין הכי נמי גמירי דאי בעי למיעבד פרוכת ליעבדו כי היכי דעבדו במשכן דמתחילת עובי הפרוכת ולפנים הוה
שולחנות בצפון ודרום היו
קדש קדשים אבל השתא דעבוד שתי פרוכת ניחא חדא אוקמוה בתחילת מקום אמה טרקסין והשנייה בסוף אמה טרקסין בקדש הקדשים
מונחין ומפסקי ליה ולא
מתעייל ליה. ומפורש כך
בסוף חלל העשרים של קודש הקדשים לצד החוץ דבוקה למקום סוף אמה טרקסין דאי מקום אמה טרקסין כלפנים הרי מעובי פרוכת
במנחות פרק שתי הלחם
החיצונה ולפנים הוה קדשי הקדשים הכל ואי מקום אמה טרקסין כלחוץ מעובי הפרוכת השניה ולפנים הוי קדשי הקדשים אבל רבי
באחריתו, ת"ר מזרח ומערב
יוסי סבירא ליה והבדילה הפרוכת היינו בין חלל לחלל דחלל שחוצה לה קדש וחלל שלפנים הימנה קדשי הקדשים דעביד עוביה אמה
מונחין דברי רבי, ר' אליעזר
בר"ש אומר צפון ודרום,
אי נמי דילמא פשיטא ליה דקדושת אמה טרקסין כלפנים
נמצא דלדידיה דמתחילת עוביה ולפנים הוי קדש קדשים:
מ"ט דרבי גמר ממנורה מה
מנורה מזרח ומערב כו'. ואמרינן התם בשלמא [למ"ד מזרח ומערב היינו דהוו יתיבי עשרה בעשרים, אלא] למאן דאמר צפון
ודרום עשרה בעשרין היכי יתבי כהנים היכי הוו עיילי. ופרקינן מי סברת דרא חדא הוו, תרי דרי הוו כו', וכיון שלא היה יכול
ליכנס בין שלחן לכותל היה מהלך בין השלחן ולמזבח. איבעית אימא לעולם מזרח ומערב היו מונחין, ויש לו ריוח להלך
בין שלחן לכותל, אלא אינו דרך ארץ ליכנס אדם ולעבור כנגדו עד שיטה כמעט, לפיכך מטה כמעט ומהלך.
. ע"כ לדף נ' ע"ב
שייך לדף נא ע"א .
( ).
ע"כ מעמוד קודם
" . .