סוכה פרק ראשון סוכה
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סוכה. מאי
סוכה. ורבי יהודה מכשיר. בגמרא ח) מפרש פלוגתייהו: ושאינה
שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי
א א
א)
ב) ג)
דתני תקנתא. והא דלא פריך מאי שנא גבי הדס דתני
גבוהה עשרה. בגמרא מפרש טעמא: שלש דפנות.
ט)
ד)
נמי בגמרא י) יליף להו: ושחמתה מרובה מצלתה. המועט בטל
פסולה ותקנתא דתנן בפרק לולב הגזול או שהיו
ה)
גמ'
ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה: מבוי
ענביו
מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר דלא פריך אלא מסוכה
ב ב
ו)
ז)
שהוא גבוה. מבוי שהוא סתום משלש
ומבוי שדינם שוה לענין גבוה ושינה
ג ג
ח) ט)
צדדין וראשו פתוח לרשות הרבים
לשון משנתו ועוד דגבי הדס אצטריך
י)
וחצירות פתוחות לו ויוצאות ובאות
למיתני תקנתא דס"ד אמינא כיון
כ) ל)
ד ד
מ)
מ)דגדולו בפסול תו לית ליה תקנתא:
לרשות הרבים הרי הוא רשות היחיד
שהחצירות כל אחת רשות לעצמה סוכה חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט
דאורייתא תני פסולה. דאי
לבני חצירות ואסרו חכמים להוציא
ה ה
מרשותו לרשות חבירו בלא עירוב
הוה תני ימעט
❖
והמבוי רשות לכולן והצריכו בו שיתוף
לכתחילה ודיעבד כשרה ודקדק בלשונו
ו ו
להשתתף כל החצירות בפת או ביין
דלמא אתי לידי איסורא דאורייתא
ולהניח השיתוף באחת מן החצירות.
ותני פסולה אע"ג דלא הוי לישנא
תורה אור השלם
ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב
מעליא כמו ימעט אבל במבוי דרבנן
❖
1. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם
מעשרים אמה
הוא להיות דומה לרשות הרבים הצריכו שהיא גבוהה למעלה
א
לא חייש ותנא ימעט שהוא לישנא
כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת
פסולה ורבי יהודה מכשיר
ושאינה גבוהה
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי
מעליא כדאשכחן בריש פסחים
היכר בראשו הפתוח לרשות הרבים
ב
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי
רבינו חננאל
עשרה טפחים ושאין לה (שלשה) דפנות
או לחי זקוף או קורה מכותל לכותל
שעקם הכתוב כמה אותיות שלא
ג
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
דושחמתה מרובה מצלתה פסולה: גמ' תנן
ואם גבוהה הקורה מעשרים אמה:
להוציא דבר מגונה מפיו ובקונטרס
ויקרא כג מג
סוכה שהיא גבוה מעשרים
2. וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל
אמה פסולה ור' יהודה
ימעט. ישפיל: אינו צריך. והתם
לא פירש כן אי נמי יש לומר דלשון
התם מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה
ה
מכשיר. ותנן בעירובין
יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה
מפרש טעמא: סוכה מדאורייתא.
ימעט משמע חומרא דרבנן בעלמא
מבוי שהוא גבוה מעשרים
וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר:
ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך מאי שנא
ישעיהו ד ו
אמה ימעט, מאי שנא
דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא
ופסולה משמע דאורייתא ובפרק במה
גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי
3. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
מבוי דקתני תקנתא,
וקודם שנשנית המשנה נאמרה
מדליקין
דאמרינן נר
כלומר ימעט זה הגובה,
יָמִים
כָּל
דתני תקנתא סוכה דאורייתא תני פסולה
שיעורה מסיני: תני פסולה. שייך
חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה
יוריד הקורה למטה
הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ
❖
מבוי דרבנן תני תקנתא ואיבעית אימא
מעשרים אמה ויתקן
בַּסֻּכֹּת: ויקרא כג מב
פסולה כסוכה וכמבוי אגב דתנן כסוכה
למיתני בה לשון פסול כלומר לא
המבוי והוכשר. ולגבי
בדאורייתא נמי תני תקנתא מיהו סוכה
נעשית כתורה וכהלכה: מבוי.
נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א"נ
סוכה תני פסולה, לתני
אי הוה תני ימעט הוה משמע כמות
דכוליה מדרבנן דמדאורייתא סגי ליה
(דנפישי מילתה) פסיק ותני פסולה מבוי
נמי גבי סוכה ימעט.
מוסף רש"י
ושנינן סוכה שפסילותה
שהיתה מדלקת ישפילנה וזה אינו למאן
בשלש מחיצות ואינו צריך לקורה זו
דלא נפיש מיליה תני תקנתא מנה"מ אמר
דתני תקנתא.
בגובה מדאורייתא, ונפישי
אלא מדרבנן: תני תקנתא. דלא
דאמר הדלקה עושה מצוה ואפי' למ"ד
(ערובין
רבה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי
מילהא, תני פסולה. מבוי
1
הנחה עושה מצוה חיישינן דהרואה
שייך למתני בה לשון פסול דמאן
ב.) סוכה דאורייתא.
שהוא מדרבנן כו'. ובאו
בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים
לבאר מנין כי הגובה
אומר לצורכו הוא מדליקה כדאמרינן
פסלה קודם שנשנית משנה זו הרי
פוסל בסוכה. רבה אמר
אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה
היא תחלת הוראתו ומצותו: ואיבעית
גבי הדליקה בפנים והניחה בחוץ:
(שם) תני
מהא, למען ידעו דורותיכם
אמר רבה אמר קרא למען ידעו
מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה
פסולה.
אימא בדאורייתא נמי. שייך למימר
כי בסוכות הושבתי את
בני ישראל, כל סוכה
משום דלא שלטא בה עינא רבי זירא אמר
כו'. קצת קשה ללישנא קמא
תקנתא: סוכה דנפישי מילתה. ואין
שאינה ידועה דהאי סוכה
מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד
דומין תקנותיהן זו לזו וצריך לשנות
דבריש עירובין גבי מקצת
2
דמצוה היא, אינה סוכה.
ולמעלה מעשרים אמה אין
הלשון לכל תקנה ותקנה כגון בגבוהה
סוכה בתוך עשרים דאמר רבה הסוכה
עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה
אדם יודע שדר בסוכה
ימעט וכשאינה גבוהה יגביה ושאין
פסולה הא שלטה בה עינא כיון דאין
מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה
דלא שלטא ביה עינא,
לה שלש דפנות יעשה לה ושחמתה
חללה עשרים ורבה גרס התם כי
לפיכך פסולה. ור' זירא
אלא בצל דפנות א"ל אביי אלא מעתה
(שם) מבוי דרבנן.
[אמר מדכתיב] וסוכה
מרובה יוסיף סכך הלכך פסיק ותני
הכא דהא רבא פליג התם ואמר זה
העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי
תהיה לצל יומם מחורב
פסולה דמצי למיכללינהו לכולהו בהך
וזה כשר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן
וגו', וכת' [כי בסוכו]ת
דלא הוי סוכה א"ל התם דל עשתרות קרנים
ויש לומר דהא מפרש התם טעמא
פסולה דקיימא לן ישנה
הושבתי את בני ישראל,
איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל
ולמעלה מעשרי[ם אמה]
אדם לתלמידו דרך קצרה: מבוי לא
משום דסוכה דביחיד קא הוי' לא קא
אין אדם יושב בצל סוכה
סוכה ורבא אמר מהכא בסוכות תשבו
נפיש מיליה. באותה משנה: למען
מדכר וזימנין דמישתקיל מלתחת
3
אלא בצל דפנות. ודחי
ידעו. עשה סוכה שישיבתה ניכרת
עובי הסכך הנכנס לתוך עשרים
שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת הימים
אביי אלא מעתה מקום
ו
(שם)
שאין החמה זורחת כגון
וקיימא כולה למעלה מעשרים ורבינא
לך דכתיב ידעו כי בסוכות הושבתי
צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד
בדאורייתא נמי תני
עשתרות קרנים, אם יעשה
נמי דמשני סוכה דאורייתא אחמירו
צויתי לישב. הכי דריש ליה ואע"ג דאין
תקנתא.
עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי
באותו מקום סוכה אינה
(שם) דנפישי
בה רבנן מ"מ משמע דמדאורייתא
יוצא מידי פשוטו דהיקף ענני כבוד
סוכה משום שאין שם
למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה
כי
מילתה.
צל מפני חמה. ושני
כשרה: עביד ליה דירת קבע
מיהו דרשינן ליה לדרשה: דלא שלטא
התם דל עשתרות קרנים
דירתו דירת עראי אלא דירת קבע א"ל אביי
שפיר דמי. דאע"ג דיש לפרש קרא
בה עינא. שאינו רואה את הסכך
המונעים החמה ונמצא
אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך
(שם) פסיק ותני
וסוכה היינו סכך כשמה: וסוכה
בדירה שאינה ראויה אלא לשבעה
צל סוכה, הכא אם תסיר
פסולה.
הדפנות תמצא כל צל
על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה א"ל הכי
תהיה לצל. משמע אין סכך אלא
למעוטי קבע משמע ליה קרא דאתא
הסכך במקום אחר רחוק
קאמינא לך עד כ' אמה דאדם עושה דירתו
העשוי לצל: אלא בצל דפנות. שהצללין
לשיעורא לאורויי לך מדת גובהה כלו'
מזה המקום שהוא תחת
הסכך כי הוא מיצל.
בסוכה שאפשר לעשות עראי וא"ת
מגיעין זה לזה מתוך גובהן של דפנות
דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק
רבא אמר מדכתיב בסכת
וכיון דלא חיישינן אלא שתהא ראויה
ואין צריך סכך. ולקמןכ) מוקי פלוגתייהו
למעלה מכ' אמה דאדם עושה דירתו דירת
תשבו שבעת ימים, ז'
לעשותה עראי ואע"פ שעושה אותה
לר' זירא בשאין בה אלא ארבע על
ימים בלבד, שמע מינה
קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק
דירת עראי בעינן, ולמעלה
קבע א"כ אמאי אמר
ארבע דקים להו לרבנן דבהאי שיעורא
כולהו
מעשרים אמה ודאי דירת
גשמים סימן קללה בחג והלא יכול
ליכא צל סכך אלא צל של דפנות:
קבע היא ואינה דירת
עשתרות קרנים. שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה
לקבוע הנסרים במסמרים
שלא ירדו גשמים בסוכה ואפילו תימצי
עראי, לפיכך פסולה. אבל
למטה מכ' אמה דמשכחת
ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה: דל דפנות ליכא צל סוכה.
לומר דאסור משום גזרת תקרה כי היכי דאמר לקמן בפירקין
(ערובין ב.) דל.
לה דעביד איניש דירת
(לקמן נו:) שחמה באה מתחתי' נמצא שמה בטל: שבעת ימים. סוכה של
גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דמסככין בנסרין דאי
עראי אע"ג דעביד לה
שבעה ותו לא דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות: למעלה מעשרים.
מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחת תקרת
מעין דירת קבע כשרה.
צריך לעשות יסודותיה ל) ומחיצותיה קבועין שלא תפול: עד עשרים
ביתי וביתו ודאי פסול מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו
אמה דאדם עושה כו'. שפיר דמי דודאי יש בכלל קבע עראי
של כל ימות השנה מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן לא שייכא
והרי עשה כתורה ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם
למימר שהגשמים סימן קללה וי"ל דנהי דלא חיישינן בדפנות אי
שיעור לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד ע"י יתידות עראי:
עביד להו קבע מ"מ בסככה שעיקר הסוכה על שם הסכך לא
מיתכשרה עד דעביד לה עראי ומה"ט נמי ניחא לרבי זירא דדריש
כולהו
מדכתי' וסוכה תהיה לצל הא כתי' נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו גשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי וא"כ הוה ליה קבע:
כרבי