ב:
סוכה פרק
ראשון סוכה
רבינו חננאל
מסורת הש"ס
כרבי
זירא לא אמרי. הא דלא קאמר משום קושיא דאביי
כולהו. הנך אמוראי: כרבה
לא אמרי. דיליף מלמען ידעו: ההוא.
א)
כולהי הני אמוראי כרבה
ב)
לאו בידיעה דישיבת סוכה
קא אמר אלא בידיעות דורות הבאין
כדקאמר על רבא משום דרבי זירא שני לאביי שפיר:
לא אמרי משום דסבירא
וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא. ולא דמי
ג)
להו מדהאי ידיעה דכת'
היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות: לימות המשיח. אותם סוכות
בה קרא, ליתא ידיעה
יהיו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצוה אינה לצל: תרתי. דאין
לנר חנוכה וקורת מבוי דלא
חשיב היכר למעלה מעשרים
ד)
למאן דיתיב בסוכה דצריך
ה)
היושב שיעור ידיעתו כי
אע"פ שהקורה על גבי כתלים דהתם
שם סוכה אלא העשויה לצל דההיא
יושב בסכך של אותה
קורה טפח לא שליט בה עינא כמו
דימות המשיח משום דעשויה לצל
כולהו כרבה לא אמרי
ההוא ידיעה לדורות
סוכה, אלא ידיעה לדורות,
בסוכה דרחבה טובא: יש בה
משום קושיא דאביי.
קרויה סוכה:
היא כרבי זירא נמי לא אמרי ההוא לימות
כלומר הדורות הבאין
כיון שרואין שעושין
יותר מארבע אמות אפילו למעלה
דעשה מחיצות של ברזל ושינויא לא
המשיח הוא דכתיב ור' זירא א"כ לימא קרא
❖
סוכות ומניחין בית דירתם,
מעשרים כשירה. לבסוף מסיק דרב
משמע להו הואיל וקרא לאו דוקא
ויושבין בימות החג
וחופה תהיה לצל יומם ומאי וסוכה תהיה
עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא:
הונא סבר מראשו ורובו ושולחנו עד
בסוכה, שואלין מפ[נ]י מה
לצל יומם שמעת מינה תרתי כרבא נמי
עושין כן ומגידין להן
כמאן. מהנך אמוראי דלעיל אזלא הך
ד' אמות פליגי יותר מד' אמות כשרה
הגהות הב"ח
אבותיהם מעשה יציאת
לא אמרי משום קושיא דאביי כמאן אזלא
כו': מחלוקת. דר' יהודה ורבנן:
ותימה וכי נכשיר ברחבה משהו יתר
(א) רש"י
מצרים. ודר' זירא סוכה
הא דאמר ר' יאשיה אמר רב מחלוקת בשאין
משלט שלטא בה עינא. דרך דפנות
מד' אמות אם היתה גבוהה מעשרים
לימות המשיח היא. כלומר
❖
ישיבת ישראל בשלוה בלי
דפנות מגיעות לסכך אבל דפנות מגיעות
דאי טעמא משום עראי הוא או משום
אפילו טובא הא ודאי אין כאן צל סוכה
פחד, או אפילו במדבר
צל בדפנות מגיעות לסכך אמאי מודו
וי"ל דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה
לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה
במקום שאין שם לא חומה
רבנן: ה"ג מחלוקת בשאין בה אלא
$לפי חשבון ד' אמות לעשרים אי נמי
ולא עיר, ואין חוששין
גליון הש"ס
כמאן כרבה דאמר משום דלא שלטא בה עינא
אלא לחמה או לזרם
ארבע אמות על ארבע אמות אבל
קים להו לרבנן דאפילו בגובה אלף
וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא
גמ' אר"י מעשה בהילני
מטר, וסוכה לצל ולמחסה
יש בה יותר כו': משום צל. דאי
אי אפשר שלא יהא כאן צל סכך
המלכה.
דיי, ולא נלמד ממנה דין
בה עינא כמאן אזלא הא דאמר רב הונא
פורתא אם היתה רחבה יותר מד'
משום משלט עינא בטפי מד' אמות
סוכה של מצוה. ומשני
אמר רב מחלוקת בשאין בה אלא ארבע
ר' זירא אי הכי ליכתוב
אמות כדאשכחן בפרק יוה"כ
ג) פורתא ד) לא שלטא בה עינא: הכי
שם מדרבנן הוא דמחייב.
חופה בלשון כיסוי, כלומר
אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר
גרסינן מחלוקת בשאינה מחזקת אלא
גבי כותבת הגסה דמייתבא דעתא
דבר המכסה והמסתיר מן
מארבע אמות על ארבע אמות אפי' למעלה
השמש ומן המטר, אמאי
כדי ראשו כו'. ואם תאמר קשיא דרב
דאמרינן כולי עלמא טובא עוג מלך
הבשן פורתא: כרבי זירא דאמר
כתיב בלשון סוכה, ללמדך
אדרב אמוראי נינהו ואליבא דרב:
מעשרים אמה כשרה כמאן כרבי זירא דאמר
כי גם סוכה של מצוה
משום צל. אבל כרבה דאמר משום
כמאן דלא כחד. מהנך דלעיל
(א)
בעינין זה היא מצוותה.
משום צל הוא וכיון דרויחא איכא צל סוכה
(כרבה) [כרבא] נמי לא
מישלט עינא לא דאפילו רחבה טובא
דמפרשי טעמא דעשרים אמה דאי
כמאן אזלא הא דאמר רב חנן בר רבה אמר
אמרי משום קושיא דאביי
לא שלטא בה עינא:
משום משלט עינא בשיעורא דיותר
כו'. הא דאמר ר' יאשיה
רב מחלוקת בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו
כמאן
דלא כחד. ודברי רב חנן
מכדי ראשו ורובו ושלחנו (נמי) לא שלטא
אמר רב מחלוקת תנא קמא
ורובו ושולחנו אבל מחזקת יותר מכדי ראשו
דמתני' ור' יהודה, בשאין
וצל נמי ליכא ומחיצות קבע נמי בעיא:
בר רבה צריכה טעמא ויש
תוס' ד"ה יש בה וכו'.
דפנות מגיעות לסכך, אלא
ורובו ושולחנו אפי' למעלה מעשרים אמה
ראשו ורובו. דרך סעודתן בהסיבה
מפרשים משום דהוה ליה לול של
לפי חשבון ד"א לעשרים.
העמד דופן [י'] טפחים או
כשרה כמאן דלא כחד בשלמא דרבי יאשיה
תרנגולין כיון דגביהה וקטינה כולי
היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם
יותר תחת הסכך והשאר
❖
הניחו בלא דופן, כדי
ואין אוכלין זקופין ויושבין כמונו לפיכך
פליגא אדרב הונא ורב חנן בר רבה דאינהו
האי אבל מחזקת טפי מכדי ראשו
שיהא האויר נכנס בו.
נפקא מכלל לול של תרנגולין לאקרויי
הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי
קא יהבי שעורא במשכא ואיהו לא קא יהיב
אבל אם מגיעות לסכך
סוכה. הכי גר"ח: בשלמא דר'
קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא
אפי' למעלה מכ' אמ'
מוסף רש"י
שעורא במשכא אלא רב הונא ורב חנן בר
כשרה, כרבה דאמר משום
יאשיהדרבחנןודרבהונאלאפליגי
רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו:
רבה נימא בהכשר סוכה קמיפלגי דמר סבר
משם ראיה (לקמן
ידיעה היא. וקיימא לן
אדר'יאשי'דלאיהיבשיעוראלמשכא
למשכא. למשך הסוכה דאמר בין
כח.)
כרבה דהא כל מיליה
הכשר סוכה בארבע אמות ומר סבר הכשר
כו'. וכתב רבינו חננאל ויש שגורסין
כרב (הונא) עביד. והא
גדולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין
סוכה במחזקת ראשו ורובו ושולחנו לא דכולי
עד
דאמר רב הונא משמיה
פליגא: ארבעים וחמשים אמה.
דפנות מגיעות: אלא רב הונא ורב
דרב, מחלוקת בשאין בה
עלמא הכשר סוכה ראשו ורובו ושולחנו
חנן. דאמרי טעמא דרבנן בשיעורא
כי האי גוונא קתני גבי מבוי בריש
אלא ד' על ד' אמות
והכא בהא קמיפלגי דמר סבר במחזקת ראשו
כו'. והא דאמר רב חנן
עירובין ולא תיקשי דלא דייק
דמשכא הוא ומר אמר ד"א ומר אמר
משמיה דרב, מחלוקת
ראשו ורובו ושלחנו: נימא בהכשר
הכא השתא חמשים כשרה ארבעים
ורובו ושולחנו פליגי אבל יותר מראשו ורובו
כשאינה מחזקת אלא
סוכה. בארכה וברחבה פליגי
מיבעיא כדדייקינן בריש אלמנה
ראשו ורובו ושולחנו כו',
ושולחנו ד"ה כשרה ומר סבר מראשו ורובו
דבריהן פשוטין הן. נמצאו
ניזונית גבי אלמנה
דתרווייהו אית להו דכי פליגי רבנן
ושולחנו עד ד' אמות פליגי אבל יותר מד'
שמועות שלשתן משמיה
ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה
בסוכה המצומצמת בשיעור הכשר
דרב, ואמרינן בשלמא
אמות דברי הכל כשרה מיתיבי סוכה שהיא
מזונותיה איבדה מזונותיה ובסוף ב"ק
אורך סוכה פליגי ובטפי מיהא מכשרי
שמועה דרבי יאשיה לא
גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי
פליגא אשמעתא דרב הונא
גבי לוקחין מן הרועים
אפילו היא גבוהה דכיון דרויחא איכא
ורב חנן, משום דלא אורי
יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה
ארבע וחמש צאן ארבע וחמש גיזין
צל סכך או טעמא אחרינא להכשירה
אלא הכשר בדפנות אבל
$ אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה
דהתם ניחא דהוי זו ואין צריך לומר
דרב הונא סבר אי אפשר להעמיד
בשיעור משך לא אורי. ויש
מי שגורס פליגא, ופשוטה
בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה
זו משום הכי קשיא ליה אבל קשיא
מחלוקתן בפחותה מד' אמות דאם כן
היא. אלא רב הונא ורב
מההיא דפרק בנות כותים
בלאו גבוהה מעשרים אמה פסולה
והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו
חנן בר רבה נימא בהכשר
דהכשר סוכה בארבע אמות כרבי
גבי קישוי דקאמר רבי מאיר אפילו
סוכה פליגי, אליבא דרב.
לה דבר אמרו לו משם ראייה אשה היתה
ושנינן לא כולי עלמא
דאמר לקמן הכי : אבל יותר
ארבעים וחמשים יום ופריך עלה
ופטורה מן הסוכה אמר להן והלא שבעה
הכשר סוכה במחזקת
מכדי ראשו כו' כשירה. וטעמא
השתא חמשים מקשיה ארבעים
ראשו ורובו ושלחנו, ובהא
בנים הוו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה
פליגי, מר סבר רב חנן
דפסול למעלה מעשרים לא ידיע לן
מיבעיא ויש לומר דאיכא לשנויי הכא
אלא על פי חכמים למה לי למיתני ועוד כל
בר רבה במחזקת ראשו
כדאמרן לעיל דהך לא כחד: ומר
כי ההוא לישנא דמשני בריש מפנין
ורובו פליגי, אבל אם היא
מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים
סבר בכדי ראשו ורובו ושלחנו. וכן
ארבע וחמש כדאמרי
רחבה יתיר מזה השיעור
אפילו גבוהה מכ' אמה
הכי קאמר להו כי תאמרו בנים קטנים
אינשי וה"ה אפילו טובא אבל לגבי
ביותר עד ד' אמות פליגי בגובה
אפילו לת"ק כשר, וכ"ש
קישוי לא שייך לשנויי הכי דלא
וטעמא משום צל אבל ביותר מד' לא
היו וקטנים פטורין מן הסוכה כיון דשבעה
לר' יהודה. ורב הונא
פליגי דכיון דרויחא איכא צל: מיתיבי.
מיסתבר שיטהר קישוי לעולם וכן פרק
סבר מכדי ראשו ורובו
הוו אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך
ושלחנו עד ד' אמות על
במה אשה יוצאה גבי סנדל
להנך אמוראי דפרישו דפלוגתא דמתני'
לאמו וכי תימרו קטן שאינו צריך לאמו
ד' אמות פליגי, יתר מד'
כדמפרש ואזיל: קטן שאינו צריך
המסומר שנשתיירו בו ד' וחמש פשיטא
אמות על ד' אמות, אפילו
$ מדרבנן הוא דמיחייב ואיהי בדרבנן לא
לאמו.
אמרינן לקמן
דחייב
ליה דלא שרינן טובא ובריש אע"פ
גבוהה מכ' אמה כשרה
משגחה ת"ש ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא
לדברי הכל. ומותבינן מהא
לחנכו במצות סוכה: מדרבנן. שהזקיקו
גבי משהה אדם אשתו ב'
דתניא סוכה שהיא גבוהה
ע"פ חכמים בשלמא למ"ד בשאין דפנות
וג' שנים בלא כתובה ועוד התם
להרגיל את הקטן למצוה שהוא ראוי
מכ' אמה פסולה, ור'
מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של מלכה
גבי יונק תינוק והולך אפילו
לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצות:
יהודה מכשיר עד ארבעים
וחמשים אמה, אמר ר'
לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך
ארבע וחמש שנים בהני שייך לומר
משום
יהודה מעשה בסוכת הילני
ה"ה אפילו טובא ה):
משום
המלכה שהיתה גבוהה מכ'
אמה (והיה) [והיו] זקנים
לא
נכנסין אצלה ולא אמרו
לה דבר. ירושלמי אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה מצווה במצות, ואמר להם והלא ז' בנים היו לה תלמידי חכמים. אית לך למימר בסוכת מלכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו, אלא כשאין הדפנות
מגיעות לסכך, דכך אורחייהו דעתירייא למעבד דפנתא קלילן די יהא קרורא עייל. פי' מן קדר הלכתי בלא חמה. דייקינן מינה, דלא מייתי ראיה מסוכת הילני המלכה אלא בדבר שחלקו והביא סיוע לדבריו, עכשיו אם
תאמר כשאין הדפנות מגיעות לסכך חלוקתם שפיר(י), שדרך המלכה לישב בסוכה כעין זו.