סוכה פרק
ראשון סוכה
ז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ויעמידנו
כנגד ראש תור. אע"ג דאכיוצא בזה אמר פ' קמא
ויעמידנו כנגד ראש תור. (ראש שורה) במקצוע א) צפונית
מה א
א)
מערבית באלכסון או מזרחית דרומית כשהמחיצות
דעירובין אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי
ב)
מערבית צפונית דנראה נוטה לב' מחיצות ומיחזי כארבע
גיסא ומבטל ליה גבי והרחב מעשר אמות וגבי עור העסלא הכא
מו ב
מחיצות. ראש תור הוא תלם מענה של סוף שדה שהתלמים כלים והולכין
דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה:
עושה לו טפח שוחק. קנה
מז ג
באלכסון זה ארוך מזה מעט: טפח שוחק.
בפחות מג' סמוך (ו) (ליה)
מודדין בד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו
ויעמידנו $ כנגד ראש תור $ שתיק רב איתמר
מח ד
דהוי טפח ומשהו: ומעמידו בפחות
לדופן לא יועיל ליחשב כטפח מחמת
נמי אמר שמואל משמיה דלוי מעמידו כנגד
מט ה
מג' ב). סמוך לאחת הדפנות ופחות
לבוד דהא לכך בעי טפח שוחק כדי
היוצא וכן מורין בי מדרשא מעמידו כנגד
ג)
מג' כלבוד והויא ליה כמחיצה של ד'
שיהא דופן זה רחב ארבעה טפחים
❖
היוצא רבי סימון ואיתימא רבי יהושע בן לוי
טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו
כדפירש בקונטרס כדי שיהא רוב
אמר עושה לו טפח שוחק ומעמידו בפחות
א
של דופן עשוי: כמבוי. המפולש ג)
דופן דשיעורו בשבעה טפחים ומשהו
משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות
רבינו חננאל (המשך)
ששתי הדפנות זו כנגד זו: כשרה.
ועוד דקנה מבטל ליה אוירא:
ואינה ניתרת אלא בצורת פתח.
משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי אמר רב
דהא נמי קרי כהלכתן: לכל רוח
העשויה כמבוי מפולש, רב
יהודה אמר אותו הטפח
שירצה. שהרי יש כאן ארבעה יוצאין
יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו
פירוש אלא אם כן עשאו
מעמידו לכל רוח שירצה,
ד)
ולאיזה יוצא שירצה יעשנו: עושה
לאותו טפח צורת הפתח על פני כל
טפח מעמידו לכל רוח שירצה רבי סימון
ר' יהושע בן לוי אמר
פס . דופן גמור של ד' טפחים
הדופן כולו כיצד קנה של חצי טפח
עושה לה פס ארבעה
ד)
ו)
ואיתימא ר' יהושע בן לוי אמר עושה לו פס
ב
ומשהו ומעמידו בפחות
אצל היוצא וקנה חצי טפח במקצוע
ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן אצל
ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה
מג' סמוך לדופן, דכל
שכנגדו וקנה על גביהם דהוה ליה
מקצוע. פס ארבעה דכי אמרינן לבוד
פחות מג' סמוך לדופן
סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן
כאילו כל הדופן סתום דאע"ג דבפ'
איכא ז' טפחים ארוך כדי סוכה
כלבוד דמי, דכיון דלית
כלבוד דמי ומאי שנא התם דקאמרת סגיא
בה שתי דפנות דבוקות
קטנה: שתי דפנות. שלמות
קמא דעירובין לא יהבינן
זו בזו לא סגי לה הדופן
טפח שוחק ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא
כהלכתן כמין גאם דאין נראות
שיעורא לקנה של צורת פתח אלא
השלישית בטפח אלא בפס
ה)
פס ארבעה התם דאיכא שתי דפנות כהלכתן
ד' ומשהו רחוק מן הדופן
מפולשות כי האי: אמר רבא ואינה
אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו
ג' חסר משהו, הכל ז'
נתרת אלא בצורת הפתח. בעירובין
מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא
סגי ליה בטפח שוחק הכא דליכא שתי דפנות
טפחים והן משך סוכה
בריאה כדי לעמוד בה דלת ואפילו
אמר היכי דמי צורת הפתח
קטנה ונכשרת הסוכה
אי איכא פס ארבעה אין אי לא לא אמר רבא
בכך. אמר רב[א] אינה
דלת של קשין גבי סוכה החמירו
קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על
ואינה נתרת אלא בצורת הפתח איכא דאמרי
ניתרת הסוכה בענין הזה
דבעינן מחיצות הניכרות:
גביהן. והכא קאמר רבא דטפח
אלא בצורת הפתח, דלא
אמר רבא ונתרת נמי בצורת הפתח איכא
שלא
יהא בין קנה לחברו שלשה
ששנינו בברייתא שמתיר בדופן שלישית
חיישינן לטפח אם ישנו
דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח
ג
ואם אינו. איכא דאמרי
טפחים. אין זה כר' יאשיה
אינו מתיר אלא אם כן עשאו לאותו
❖
ו)
אמר רבא וניתרת נמי
רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד טפח
טפח צורת הפתח על פני כל הדופן
דבסמוך דבעי מחיצות (ז) כסכך צלתו
בצורת הפתח, או טפח או
כולו. כיצד קנה של חצי טפח אצל שוחק וקא עביד צורת הפתח א"ל לא סבר
מרובה מחמתו:
צורת הפתח. איכא דאמרי
[א]
שהשבת אינה ניתרת אלא
אמר רבא וצריכא נמי
מר להא דרבא דאמר רבא ונתרת נמי בצורת
היוצא וקנה של חצי טפח במקצוע
הגהות הב"ח
צורת הפתח, אע"פ שיש
בעומד מרובה על
שכנגדו וקנה על גביהם ה) מזה לזה
הפתח א"ל אנא כאידך לישנא דרבא סבירא
(א) גמ' רבה
שם טפח [בעינן] צורת
(ב) שם
הפרוץ. משמע הא כפרוץ אסור
הוה ליה כאילו כל הדופן סתום
הפתח. וכן הלכה, דהא רב
(ג)
לי דאמר רבא וצריכא נמי צורת הפתח:
רבה (ג) רש"י
כהנא עבד בה עובדא הכי.
דפתח שיש לו צורת פתח סתימה
והוי מצי לאקשויי מהכא לרב פפא
שתים כהלכתן כו': אמר (א) רבא ד וכן לשבת
דה"ל
שתים כהלכתן ושלישית
מעלייתא היא בפרק קמא דעירובין
דאמר פ"ק דעירובין פרוץ
(ד) ד"ה
אפילו טפח. אמר רבא
מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן
וכן לשבת, מיגו דהויא
וזהו טפח שאמרו חכמים:
כעומד מותר ובלאו הכי איתותב
לענין שבת איתיביה אביי ומי אמרינן מגו
מחיצה לסוכה הויא נמי
ונתרת נמי בצורת הפתח. משמע
התם אף על גב דהלכתא כוותיה
מחיצה לשבת. ומותיב
והתניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא
דטפח ששנינו היינו כדפריש רבי
כדאמרינן התם משום דדייקינן
עלה אביי מהא, דופן
(ה) ד"ה
יהא בין קנה לחברו שלשה טפחים ויתירה
סוכה כדופן שבת, כדתנן
סימון לעיל עושה סתימה טפח אצל
מתניתין כוותיה כדאמר התם ואי
בארבע
מקיפין בקנים ובלבד שלא
היוצא ואתא רבא למימר דאם עשה
גרסינן הכא שהשבת אינה ניתרת
שבת על סוכה שהשבת אינה נתרת אלא
(ו) תוס'
יהא בין קנה לחבירו
צורת הפתח על פני כל הדופן בשני
בפרוץ מרובה על העומד אתי שפיר:
ג' טפחים. יתירה שבת
בעומד מרובה על הפרוץ ה מה שאין כן
על הסוכה שהשבת אינה
קנים כל שהוא וקנה על גביהם קאי
סיכך
בסוכה מאי לאו יתירה שבת דסוכה אסוכה
(ז) ד"ה
ניתרת אלא בעומד מרובה
ליה במקום טפח ומכשר ליה כוותיה
צלתו מרובה
על הפרוץ, כדגרסינן
ולא אמרינן מגו לא יתירה שבת דעלמא על שבת דסוכה אי הכי ליתני נמי
❖
דאו האי או האי מכשר: וצריכא
מחמתו
בעירובין באחרית פרק
יתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת דאילו סוכה דעלמא בעיא טפח שוחק
ראשון תניא כל שהוא
נמי צורת הפתח. משמע דתרוייהו
ארבעה ומארבעה ועד ד'
ואילו סוכה דשבת לא בעיא טפח שוחק וסגי בלחי דהא את הוא דאמרת
בעינן טפח אצל היוצא וקנה בזוית
אמות ועד עשר אמות,
גליון הש"ס
סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר ההוא לא אצטריכא ליה השתא מקילתא
שכנגדו וקנה שעל גביהם קאי מטפח
צריך שלא יהא פרצה בין
גמ' כנגד ראש תור.
זה לזה כמלואו שלא יהא
זה לקנה של זוית: דקעביד טפח
לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כל שכן גופא אמר (ב) רבא
פרוץ כעומד, ואם היה
שוחק. אצל היוצא כדרבי סימון: לא
שם שתיק רב.
סיכך
פרוץ כעומד כנגד עומד
סבר לה מר ונתרת נמי. או האי או
מותר כנגד פרוץ אסור,
ואם היה עומד מרובה על
האי: וכן לשבת. אע"פ שצריך לשבת שלש מחיצות ליעשות רשות היחיד שבת של סוכות מותר לסמוך על מחיצות הסוכה אם עשה ברה"ר
❖
הפרוץ אף כנגד הפרוץ נמי
סמוך לפתחו סוכה דאין בה אלא שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח מכניס ומוציא הימנה לביתו (ד). ואע"ג דבשאר שבתות לא מישתרי אי
מותר. מה שאין כן בסוכה
שטפח בדופן סוכה או
נמי בשאר מחיצות שאינן של סוכה לא מישתרו בהכי לשבת דסוכה שריא דמיגו דההוא טפח אגמריה רחמנא למשה במחיצות סוכה דליהוי
פס ד', מתיר (כמו) [כנגד]
הגהות הגר"א
ליה דופן שלימה לסוכה הוי דופן נמי בשבת דסוכה לענין שבת: דופן סוכה כדופן שבת. כל צידי דפנות שהתירו חכמים לשבת כגון
הפרוץ. מאי לאו יתירה
מחיצה של שתי בלא ערב כדאמר בעירובין מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים ואע"פ שרחב קנה
[א] ל"ג
שבת דסוכה אסוכה, ולא
אמרינן מיגו דהויא דופן
אינו אלא מלא אצבע ויש בין קנה לקנה שלשה טפחים חסר משהו ואיכא פרוץ מרובה על העומד שפיר דמי דאמרינן לבוד והוה ליה כולו
לסוכה הויא נמי לשבת.
עומד או של ערב בלא שתי כדתנן התם מקיפין שלשה חבלים הוי היקף נמי לדופן סוכה ובלבד שיהא זהיר שלא יהא בין קנה לחבירו
❖
[ודחינן מאי] מה שאין כן,
שלשה טפחים כשהוא מקיף כי היכי דאמר לענין שבת דאם כן נפיק ליה מתורת לבוד ודווקא במקומות הרבה דהוי ליה פרוץ מרובה על
בשבת דעלמא. ואקשינן
עליה אי הכי ניתני
העומד אבל מקום אחד או שני מקומות הוו להו כפתחים: שהשבת אינה נתרת. אם יש בה פתחים הרבה שאין בהם צורת הפתח
נמי יתירה סוכה דעלמא,
רבינו חננאל
ורבים על העומד ומבטלי ליה לעומד: מה שאין כן בסוכה. דסגי ליה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו היו לה פתחים בשתי
דאילו סוכה דעלמא לא
הדפנות אחד או שנים דכי מצטרפת להו בהדי שתים הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה שריא: מאי לאו. אפילו בשבת שבתוך החג קאמר דלא
ויעמידנו כנגד ראש תור,
סגי לה בלחי כל שהו עד
כלומר בראש הזויות ממול
שיהא כטפח, ואילו שבת
מישתריא לטלטולי והכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת דסוכה אהלכות הכשר סוכה לאכול ולישן ולצאת ידי חובת סוכה דלענין מיפק ידי
זה וזה. כדגרסינן בתחלת
דעלמא סגי לה בלחי כל
חובתו נפיק ובלבד שלא יטלטל בה אלא (ה) ארבעה ולא יכניס מתוכה לבית: לא. הכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת דעלמא אהלכות טלטול
המוכר את הבית בענין
שהו, כדתנן לחיים שאמרו
שבת דסוכה ששבת דעלמא אינה נתרת אלא בעומד מרובה דליכא למימר בה מיגו ושבת דסוכה נתרת משום מיגו: ואי שבת דעלמא
מצר לו מצר אחד ארוך
גובהן עשרה טפחים רחבן
ומצר אחד קצר, אמר
ועביין כל שהו, ואת
קאמר אבל שבת דסוכה והלכות הכשר סוכה שוין משום מיגו ליתני נמי יתירה הלכות הכשר סוכה דעלמא דחול אהלכות הכשר סוכה
רב לא קנה אלא כנגד
הוא דאמרת סיכך על
דשבת: ואילו סוכה דשבת. אם עשויה כמבוי שתי דפנותיה זו כנגד זו סגי לה בלחי זקוף אצל היוצא אע"ג דאין רחבו טפח דמיגו דהוי דופן
אותו הקצר, א"ל רב כהנא
גבי מבוי שיש לו לחי
ורב אסי לרב ויקנה כנגד
כשר. ודחי רבא הא לא
לשבת הוי נמי דופן לסוכה דהא מר משום דאית ליה מיגו אמר הכי לדידך דאמרת לחי משום מחיצה והזורק למבוי מפולש שיש לו לחי
ראש תור, שתיק רב.
אצטריך למיתנא, השתא
חייב אלמא מדאורייתא מחיצה היא ומתוכו לרשות היחיד נהי דמדרבנן אסור מדאורייתא מיהא מותר דהא מר משום דאית ליה מיגו אמר
וזו ראיה למה שאמרנו.
דופן סוכה דהיא קילתא
הכי: סיכך על גבי מבוי מפולש שיש לו לחי כשרה. בשבת ולא בחול דמיגו דהוי דופן לשבת למהוי רשות היחיד הוי דופן לענין סוכה:
ואסיק' ומעמידו כנגד
הויא דופן לשבת החמורה,
היוצא, שהוא כנגד קצה
מידי דאיתיה דופן לשבת
ההוא לא איצטריך ליה. לאשמעינן דיתירה סוכה דעלמא אסוכה דשבת משום דמרישא שמעינן ליה: דהשתא מקילתא לחמירתא
הדופן היוצא, להראות כי
החמורה לא כל שכן דתהוי
אמר מיגו. מיגו דהוי דופן לסוכה דקילא הוי דופן לשבת דחמירא: מחמירתא לקילתא מיבעיא. דמבוי שיש לו לחי זקוף דכשר לסוכה בשבת:
הוא פתח הסוכה. סוכה
דופן לסוכה [ה]קלה.
פסי