החליל פרק
חמישי סוכה
נב.
מסורת הש"ס
תורה אור
וכיון
שהגיע לענות אמן מניף בסודר וכל העם עונין אמן.
וספדה הארץ. בנבואת זכריה ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן
ה)
א) [סנהדרין צט:], ב) [גי'
1. וְסָפְדָה הָאָרֶץ
הערוך כוכיא פי' הכלי
בערוך קשיא ליה לרבינו נסים הא דאמר בריש גמרא
יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג וכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם
ו)
מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד
שמשליך האורג בנפש
מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד
לבד שאפי' בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים: שעסוקין
דשלשה שאכלו (ברכות דף מז.) אין עונין אמן יתומה והא הכא לא
המסכת עליו הערב כרוך
וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת
בהספד. באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראשו מהר ועוד שאין יצר
שמעו הברכה אלא בהנפת
הסודרין יודעין שהגיע עונת אמן והן
נקרא כוכיא], ג) קדושין
בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם
ל:, ד) [בקדושין איתא
זכריה יב יב
הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי
עונין אמן יתומה ומפרש בשם רבנן
לְבָד:
2. וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד
מתחדש וכן איתא בע"י
את לב האבן ולקמן אמר שהקב"ה
דבני מערבא שעל מי שהוא חייב
וספדה הארץ משפחות משפחות לבד
1
דהכא], ה) שייך לעמוד
וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ
שוחטו כו' אמרה תורה כו': כאן
ברכה קאמר ובענייתו אמן רוצה
הקודם, ו) [ערך אמן],
משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד אמרו
חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי
ז) [ע"כ בערוך], ח) [וע"ע
שעסוקין בשמחה. וקרובה לקלות
לצאת ידי חובתו צריך שישמע ואחר
אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ
והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקין
תוספות ברכות מז. ד"ה
עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד
ראש ועוד שיצה"ר שולט עכשיו לא
כך יענה אמן ולא יענה אמן יתומה
אין], ט) שייך לעמוד השני,
בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה
וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל
❖
כל שכן: והביטו אלי את אשר דקרו.
והא דעונין אמן בהנפת סודרין
י) [איכה פסוק זכו נזיריה],
זכריה יב י
הַבְּכוֹר:
תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין
3. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת כִּי
יסתכלו בהרוג שלפניהם: וספדו עליו
היינו בקריאת ספר תורה ולא
יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם
בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה
כמספד על היחיד. כאדם המספיד
בתפלה ולא בדבר ששליח (א) מוציא
הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם
הגהות הב"ח
וכמה הא הספידא מאי עבידתיה פליגי בה
על בן יחיד שהיה לו ומת: צדיקים
רבים ידי חובתן וכן מפרש בגמרא
בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְיָ
(א) תוס' ד"ה וכיון וכו'
זכריה ח ו
צְבָאוֹת:
בוכים. שנזכרים בצערם שהיה להם
רבי דוסא ורבנן חד אמר על משיח בן יוסף
דפירקין בירושלמי בימה של עץ
4. הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן
ולא בדבר ששליח צבור
לכבוש הרשע הזה בחייהם: כי יפלא
באמצע וחזן הכנסת עליה עמד אחד
❖
שנהרג וחד אמר על יצה"ר שנהרג בשלמא
מוציא:
בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת
בעיני וגו'. סיפיה דקרא גם בעיני
מהן לקרות היה הממונה מניף
הָעֲגָלָה חַטָּאָה:
למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג היינו
ישעיהו ה יח
יפלא: של בוכיא. עכביש שקורין
בסודרין והם עונין אמן על כל
דכתיב והביטו אלי את אשר דקרו וספדו
5. אֲסַפְּרָה אֶל חֹק יְיָ
2
גליון הש"ס
איריני"א: ולבסוף. משאדם נמשך
ברכה וברכה ובברכות ירושלמי בסוף
אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי
עליו כמספד על היחיד אלא למאן דאמר על
גמרא יצה"ר בתחילה
אלו דברים קאמר איזו היא אמן
אחריו מעט מתגבר והולך בו:
הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ:
יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד
דומה. עי' מדרש רבה
תהלים ב ז
מושכי העון בחבלי השוא. בתחלה היו
יתומה הונא אמר רב הן הן דחייב
בראשית פכ"ב: שם
6. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה
שמחה בעי למעבד אמאי בכו כדדרש רבי
לומר ברכה ולא ידע מה הוא עונה
מביאין אותו עליהם ע"י חבלים שאינן
שנאמר והסרתי. וכן
גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ
בסמוך (ע"ב) ואידך
יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע
אַפְסֵי אָרֶץ: תהלים ב ח
של כלום: וכעבות העגלה. חבל עבה
ורב כהן צדק גאון אמר חייב צבור
7. חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ
והסרתי וכו' וכן ברכות
לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי
שקושרין בו את הפרה למחרישה:
ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים צדיקים
דף לב ע"א בכולהו מייתי
נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים
אספרה אל חוק. אספר דבר זה
החזן ואח"כ יענה אמן לאחר שתכלה
הך קרא ולא ידעתי
עוֹלָם וָעֶד: תהלים כא ה
נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם
8. וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ
אמאי לא מייתי ממוקדם
להיות לחק ולזכרון: היום ילדתיך.
הברכה מפי המברך ז) ועוד יש לומר
כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין
יחזקאל יא יט והסירותי לב
הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל לִבּוֹ
היום אגלה לבריות שבני אתה: אם
יודעים היו לכוון סדר הברכות
האבן מבשרם ונתתי להם
צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש
לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת
❖
רעב שנאך. יצרך הרע רעב ותאב
שזו אחר זו במנין שמונין כסדרן :
לב בשר:
ח)
הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי
ט)אם ברזל הוא מתפוצץ. שנאמר
הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים היאך
יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע
לעבירה: האכילהו לחם. הטריחהו
מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד
לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה
במלחמתה של תורה דכתיב לכו לחמו
וכפטיש יפוצץ סלע ותימה הא
לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר
רבינו חננאל
ואף הקב"ה תמה עמהם שנאמר כה אמר
בלחמי (משלי ט): השקהו מים.
משמע שהפטיש הוא ברזל מפוצץ
עָשִׂיתִי: בראשית ח כא
3
9. וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת
וספדה הארץ משפחות
ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם
סלע וכמו כן קשה פרק אחד דיני
תורה דכתיב בה הוי כל צמא לכו
וכו'. אמר ר' יצר הרע
לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא
למים (ישעיה נה): ישלימנו לך. שיהא
ממונות (סנהדרין דף לד. ושם:)
הזה בימים ההם גם בעיני יפלא א"ר אסי
בתחילה דומה לחוט של
תַקְשׁוּ עוֹד: דברים י טז
א)
01. לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי
שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך
דקאמרינן מה ברזל מתחלק לכמה
א) כוביא, פירוש הכלי
$ יצה"ר בתחילה דומה לחוט של בוכיא
ב)
שמשליך האורג בנפש
אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ
לחטוא וליאבד מן העולם: הצפוני.
ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה
ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר
המסכת ועליו הערב כרוך
בְּקִרְבִּי: תהלים נא יב
כדמפרש צפון בלבו של אדם: פניו
טעמים וכן קשיא במסכת שבת פרק
11. אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ
נקרא בוכיא. ובסוף דומה
הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות
4
אל הים הקדמוני. המקדש הראשון
לחוט העגלה, שנאמר הוי
אמר רבי עקיבא (דף פח: ושם) מה
הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא
העגלה חטאה תנו רבנן משיח בן דוד
מושכי העון בחבלי השוא
הַשְׁקֵהוּ מָיִם:
שהוא כים שהיו הכל נקבצים שם
פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף
משלי כה כא
וגו'. ז' שמות נקרא יצר
שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו
כים שכל הנחלים הולכים אליו: ועלה
כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה
21. וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ
הרע. הק'ב"ה קראו רע,
הקב"ה שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר
שנא' כי יצר לב האדם
באשו וצחנתו. ומפני שהעלה באשה
מתחלק לשבעים לשון ובההיא
דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל
רע מנעריו. משה קראו
מִדֶּרֶךְ עַמִּי:
דסנהדרין היה מגיה רבינו שמואל
וסרחון שהניח האומות ונתגרה
אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך
5
ישעיהו נז יד
ערל, שנאמר ומלתם את
בישראל: נקדים וניזיל באורחא.
מחלק ולא גרסינן מתחלק ולא יתכן
31. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ
(בשר ערלתכם) [ערלת
שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה
6
לבבכם]. דוד קראו טמא,
וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן
להגיה כן כלל דמה לו להזכיר הפטיש
נשכים בהשכמה קודם היום. השכמה
משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבש"ע
שנאמר לב טהור ברא
בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב
קרי קדמותא בש"ס: כי הוו פרשי
ה"ל למימר מה סלע מתחלק ועוד בהך
לי אלהים, מכלל דאיכא
הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי
איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים
מהדדי. שהיו משתי עיירות והגיעו
דשמעתין משמע שהברזל מתפוצץ
טמא. שלמה קראו שונא,
לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד
יחזקאל לו כו
שנאמר ואם רעב שונאך
ואית דגריס הכא אם ברזל הוא
לפרשת דרכים פירש זה לכאן וזו
41. וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק
וגו'. ישעיה קראו מכשול,
אביך שנאמר 7 חיים שאל ממך נתתה לו
לכאן: אורחא רחיקא. דרך רחוקה
מפעפע שנאמר הלא כה דברי כאש
שנאמר הרימו מכשול
מֵעֲלֵיכֶם וְהִדַּחְתִּיו אֶל
וגו' דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן
ואש מפעפע את הברזל ואם סלע
היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו
וגו'. יחזקאל קראו אבן,
אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה אֶת
שנאמר והסירותי את לב
פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמֹנִי
עוד לילך יחד: וצוותין בסימא. אילו
לוי שבעה שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה
הוא מתפוצץ שנאמר וכפטיש יפוצץ
האבן. יואל קראו צפוני,
וְסֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן
סלע ורבינו תם מקיים גירסת
היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים
קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע
שנאמר את הצפוני ארחיק
וְעָלָה בָאְשׁוֹ וְתַעַל
8
צוות שלנו: אי מאן דסני לי. אם היה
הספרים ומפרש וכפטיש יפוצץ סלע
מעליכם וגו'. ב) וגם זה
צַחֲנָתוֹ כִּי הִגְדִּיל
מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ומלתם
9
יואל ב כ
יצר הרע הצפון בלבו
לַעֲשׂוֹת:
שהסלע מפוצץ את הברזל כדאמרינן
שונאי מתייחד עם האשה לא הוה
את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר
51. וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת
של אדם ארחיק מעליכם,
במדרש (אגדה) מעשה באחד
מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא ועל עצמו
י)
שהוא החריב המקדש
הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר
לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא
01
ראשון והשני, ומניח
היה אומר: תלא
נפשיה. נשען על
שקנה סנפירין ובא לבדקו נתנו על
מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל
ונחלק ❖
טמא שלמה קראו שונא שנאמר 11 אם רעב
בראשית ו ה
האומות ומתגרה בישראל,
הַיּוֹם:
הסדן והכה בקורנס נבקע הסדן
בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער:
ובתלמידי חכמים יותר
שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו
רע
מכולם. וכן הגדול מחבירו
יצרו גדול הימנו.
מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה'
לעזי רש"י
ישלם לך אל
תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעיה קראו מכשול שנאמר סולו סולו פנו דרך
❖
21
אירייני"א. עכביש.
א) נראה דצ"ל כוכיא וכ"ה
בערוך ערך כוכיא וידוע
הרימו מכשול
מדרך עמי יחזקאל קראו אבן $ שנאמר 31 והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם
דע"פ הרוב ד' הערוך נתייסד
לב בשר יואל קראו צפוני שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם ת"ר ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה
41
ע"פ גירסת רבו הר"ח ז"ל.
מוסף רש"י
ב) אולי צ"ל וגם בברייתא
יצה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן
שנאמר הוי מושכי
תניא ואת הצפוני זה יצה"ר.
את פניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וסופו אל הים האחרון
העון בחבלי השוא
וכעבות העגלה חטאה.
שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח אומות העולם
גוררים יצר הרע עליהם
ומתגרה בשונאיהם של ישראל כי הגדיל לעשות אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם כי הא דאביי שמעיה
מעט מעט, בתחילה בחבלי
השוא כחוט של קורי
לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא נקדים וניזיל באורחא אמר איזיל אפרשינהו מאיסורא אזל בתרייהו תלתא
עכביש, ומשנתגרה בהם
פרסי באגמא כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי אורחין רחיקא וצוותין בסימא אמר אביי אי מאן דסני
מתגבר והולך עד שנעשה
כעבות העגלה, שקושרין בו
לי הוה לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה אזל תלא
נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער אתא ההוא סבא תנא ליה
את הקרון למשוך (ישעיה
כל הגדול מחבירו יצרו גדול
הימנו ג) אמר רבי
יצחק
יצרו של אדם ד) מתגבר עליו בכל יום שנאמר 51 רק
ה יח).
רע