החליל פרק
חמישי סוכה
אור נב:
תורה
מסורת הש"ס
רע כל היום. כל היום רעתו מתוספת: ה' לא יעזבנו בידו. בתריה כתיב: מנוול זה. יצר הרע: לכו למים. נמשלה תורה למים
א)
1. צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק
ב) ג)
וכתיב אבנים שחקו מים: דברי כאש. והאש מפעפע את הברזל והיינו מתפוצץ שהניצוצות ניתזין ממנו: עבדו. יצה"ר הוא עבדו של
וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ:
ד)
תהלים לז לב
אדם שאם רצה הרי הוא מסור בידו שנאמר ואתה תמשל בו: באטב"ח. (ב) אלפא ט)ביתא הוא א"ט ב"ח ג"ז ד"ו הרי עשיריות י"צ כ"פ
ה)
2. יְיָ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא
יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ: ל"ע מ"ס הרי מאות ק"ץ ר"ף ש"ן
ת"ם הרי אלפים ונשארו הנ"ך שלא היה לה"א בן זוג בעשיריות ולא לנו"ן בן זוג במאות לפי
ו)
ז)
תהלים לז לג
סדר האותיות ולא לכ"ף בן זוג
3. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ
באלפים וחברם יחד. נמצא דרך
רע כל היום אמר רבי שמעון בן לקיש יצרו
ונחלק הקורנס וסנפירין לא נחלק
ח)
לַמַּיִם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף
אלף בית זה סהדה מנון סמ"ך
ט)
ממקומו היינו הוא דכתיב וכפטיש
של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש
לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ
י)
מן מ"ס במקום מ"ם ה"א מן
שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא
יפוצץ סלע הסלע יפוצץ את הפטיש
להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש
1
מְחִיר יַיִן וְחָלָב:
ה"ן במקום נו"ן דלי"ת מן ד"ו
וסנפירין הוא אבן ספיר ואע"ג דלא
כ)
ישעיהו נה א
להמיתו ואלמלא הקב"ה שעוזר לו אינו יכול
במקום וי"ו ועוד ה' במקום נו"ן:
ל)
4. אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם
כתב יפוצצו סלע הרבה פסוקים יש
לו שנאמ' ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו
❖
2
התעם. תעות בעלמא: בקרבם.
תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ
בענין זה אבנים שחקו מים
וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ:
בהשפטו תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע
משמע נטוע בלבם: הלך.
פירושו שחקו אותן מים וקצת קשה
איוב יד יט
בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן
עובר דרך עליו ואינו מתאכסן
5. הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ
דהכא מדמה פטיש ליצה"ר ובהנהו
הגהות הב"ח
נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ
עמו: אורח. אכסנאי: איש. בעל
הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן
מדמי פטיש לדברי תורה בסנהדרין
(א) גמ'
סָלַע: ירמיהו כג כט
הבית: ויבא הלך. בדוד ובת שבע
הוא נימוח דכתיב הוי כל צמא לכו למים
ובשבת ושמא ה"ט דמקרא אחד יוצא
לכולהו (ב) רש"י
6. מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ
3
קאי דקאמר ליה נביא לדוד על יצר
לכמה טעמים וקשה לפירוש ר"ת
וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן:
וכתיב אבנים שחקו מים אם ברזל הוא
4
משלי כט כא
רע הבא אליו: אבר קטן. גוייה
דבריש מסכת תענית אמר
מתפוצץ דכתיב הלא כה דברי כאש נאם
7. עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל
5
גיד: משביעו. בתשמיש: רעב.
❖
כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל
וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ כִּי רוּחַ
ה' וכפטיש יפוצץ סלע א"ר שמואל בר
גופו חסר כח ורעב לעת זקנה:
זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת
אינו תלמיד חכם שנאמר כפטיש
נחמני א"ר יונתן יצר הרע מסיתו לאדם
אֱלֹהֵיהֶם: הושע ד יב
שבע. בכח שלם: גלות. שהגלה
יפוצץ סלע אלמא פטיש קשה
8. לֹא יִתְּנוּ מַעַלְלֵיהֶם
מוסף רש"י
בעוה"ז ומעיד עליו לעולם הבא שנאמר
את ישראל: לא היה. אינו כדי
ומפוצץ את הסלע :
ל)
לָשׁוּב אֶל אֱלֹהֵיהֶם כִּי
משביעו. שמרבה בתשמיש
כל היום.
מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון שכן
והלואי לא היה: אהלים לשודדים.
רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם וְאֶת יְיָ
6
לֹא יָדָעוּ: הושע ה ד
אלו ערביים השוכנים באהלים
באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון רב
ביום ובלילה דהא
9. וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ
(קדושין
במדברות ורועים מקנה כל ימיהם
ל:) מנוול זה.
מייתי לה בחלק גבי
הונא רמי כתיב כי רוח זנונים התעה וכתיב
הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת
7
(שם)
וכתיב סיפיה דקרא לאשר הביא וגו'
מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת
עובדא דדוד שאמר בחנני ה' ונסני
בקרבם בתחלה התעם ולבסוף בקרבם
מתפוצץ.
8
לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת
כלומר הוא עצמו גרם לו הרגזתו
דקאמר מיד לעת ערב ויקם דוד מעל
אמר רבא בתחלה קראו הלך ולבסוף קראו
כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ
שהביאם בעולם: מה לי פה. זו היא
משביעו
(שם)
משכבו ואמר רב יהודה אמר רב
וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא
אורח ולבסוף קראו איש שנאמר ויבא הלך
רעב.
אֵלָיו: שמואל ב יב ד
9
חרטה: ואשר הרעתי. רישא דקרא
שהפך משכבו של לילה למשכבו של
01 כְּמַרְעִיתָם וַיִּשְׂבָּעוּ
לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו
אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר
יום ונתעלמה ממנו הלכה דאמר
(סנהדרין קז.) אלמלא
שָׂבְעוּ וַיָּרָם לִבָּם עַל כֵּן
לעשות לאורח וכתיב ויקח את כבשת האיש
הרעתי אני בראתי את יצר הרע
שלש מקראות הללו.
הושע יג ו
רבי יוחנן אבר קטן יש בו באדם:
שְׁכֵחוּנִי:
11. וְעַתָּה מַה לִּי פֹה
הרש ויעשה לאיש הבא אליו אמר רבי
המחטיאם וגרמתי להם כל זאת:
אשה
נְאֻם יְיָ כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם
שלשה מקראות. המעידין שהעונות
יוחנן אבר קטן יש לו לאדם מרעיבו שבע משביעו רעב שנאמר כמרעיתם
נתמוטטו
מֹשְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם יְיָ
01
רגליהם.
והזכיות בידו ותוכן הלבבות: חרשים.
וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי
וישבעו וגו' אמר רב חנא בר אחא אמרי בי רב ארבעה מתחרט עליהן
מִנֹּאָץ: ישעיהו נב ה
אומנים. משיחים שניהם חרשים
הקב"ה שבראם ואלו הן גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע גלות דכתיב
21. הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה
לבנין בית המקדש. אליהו חרש אבן
(ברכות לב.) מאן
הָעָם לֹא הָיָה אַשּׁוּר
ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם וגו' כשדים דכתיב הן ארץ
11
21
נינהו שבעה רועים.
שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו
יְסָדָהּ לְצִיִּים הֵקִימוּ
כשדים זה העם לא היה ישמעאלים דכתיב ישליו אהלים לשודדים ובטוחות
בַחוּנָיו עֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ
31
שהוא עתיד להשתלח: וכהן צדק. הוא
שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה:
למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו יצר הרע דכתיב ואשר הרעתי אמר
❖
שם בן נח ונקרא חרש ויחזק חרש
41
(מיכה ה ד)
ישעיהו כג יג
31. יִשְׁלָיוּ אֹהָלִים
רבי יוחנן אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאיהן של
את צורף ובבראשית רבה
לְשֹׁדְדִים
וּבַטֻּחוֹת
מפרש ליה במלכי צדק שבא
ישראל חד דכתיב ואשר הרעתי וחד דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן
51
לְמַרְגִּיזֵי אֵל לַאֲשֶׁר הֵבִיא
רבינו חננאל
לקראת אברהם וברכו וחיזקו וקראו
אֱלוֹהַּ בְּיָדוֹ: איוב יב ו
אתם וגו' ואידך 61 והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר רב
41. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ
ומתגבר עליו להמיתו,
חרש על שם בנין התיבה שבנה עם
פפא אמר אף מהאי נמי ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' ויראני ה' ארבעה
71
81
שנאמר צופה רשע לצדיק
אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה
אביו: אלה הקרנות אשר זרו. בתריה
וגו'. אם פגע בך מנוול
אֲקַבֵּצָה וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי:
חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון
כתיב: שפיל לסיפיה דקרא. דאלה
מיכה ד ו
זה, פירוש הוא יצר הרע.
חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק מתיב רב ששת אי
51. הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא
משכהו לבית המדרש, אם
הקרנות ויבאו אלה להחריד אותם
וכו' (ה' לא יעזבנו בידו).
אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית
הכי היינו דכתיב 91 ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה הני לשובה
סוף הפסוק הוכיח שתחילתו אינו
שכן בא"ט ב"ח קורין
יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ הִנֵּה
אתו א"ל שפיל לסיפיה דקרא ויבואו אלה להחריד אותם לידות את קרנות
מדבר בחרשים אלא באומות שכששאל
לסהדה מנון. פירוש כגון
כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן
א"ת ב"ש ג"ר ד"ק, וא"ל
אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל:
הגוים הנושאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה וגו' א"ל בהדי חנא באגדתא
הנביא את המלאך מה אלה החרשים
ירמיהו יח ו
ב"ם ג"ן ד"ס וכיוצא בהן.
אמר לו אלה הקרנות כלומר אומות
למה לי והיה זה שלום אשור כי יבא בארצנו וכי ידרוך בארמנותינו והקמנו
61. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ
ואלו האותיות של א"ט
02
הללו אשר זרו את יהודה ויבאו אלה
ב"ח כה הן, א"ט ב"ח ג"ז
וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן
עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם מאן נינהו שבעה רועים דוד באמצע
ד"ו, י"צ כ"ף ל"ע מ"ס,
בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב
החרשים להחריד אותם הקרנות
אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו ומאן נינהו שמנה
ק"ת ר"ש, ה"ן. האותיות
הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי
לידות את קרנות הגוים: שפיל .
י)
שאצל סמ"ך ה"א דל"ת
לָכֶם לֵב בָּשָׂר:
נסיכי אדם ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו: ארבעה
יחזקאל לו כו
ה"א שהוא סהדה, יבא מהן
השפל עצמך לתחתית המקרא לסופו:
71. וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן
סולמות כו': תנא גובהה של מנורה חמשים אמה (כו'): וארבעה ילדים
מנון, וכן חילוף. אמר רבא
אמר רב ששת בהדי חנא באגדתא
בתחלה קראו הלך, ובסוף
בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת
של פרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג: איבעיא להו
למה לי. מה לי אצלו בהגדה בקי
קראו אורח, ובסוף איש,
אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ
שנאמר ויבא הלך לאיש
מאה ועשרים לוג (א) כולהו או דלמא לכל חד וחד תא שמע ובידיהם כדי
הוא בהגדה ממני ולא אוכל לו: שבעה
וּמִשְׁפָּטַי
תִּשְׁמְרוּ
וַעֲשִׂיתֶם: יחזקאל לו כז
העשיר וגו'. אמר ר' יוחנן
רועים ושמנה נסיכים. לא ידעתי
שמן של שלשים שלשים לוג שהם כולם מאה ועשרים לוג תנא והן משובחין
81. וַיַּרְאֵנִי יְיָ אַרְבָּעָה
אבר יש באדם מרעיבו
בהם טעם. כמדומה לי דאמרינן
זכריה ב ג
שבע משביעו רעב. ד'
היו יותר מבנה של מרתא בת בייתוס אמרו על בנה של מרתא בת בייתוס
חָרָשִׁים:
91. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ
הק'[ב"ה] מתחרט שבראן,
בעלמא ויצחק להיכן אזל להציל בניו
שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז ומהלך עקב בצד
באלו יש הרעה, אלו הן
הַדֹּבֵר בִּי מָה אֵלֶּה וַיֹּאמֶר
מדינה של גיהנם כדכתיב כי אתה
כשדים וישמעאלים גלות
אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר
גודל ולא הניחוהו אחיו הכהנים לעשות כן משום 12 ברב עם הדרת מלך מאי
כ): עמוס
אבינו
ויצר הרע. כשדים, הן
זֵרוּ אֶת יְהוּדָה אֶת
משובחים אילימא משום יוקרא הני יקירי טפי אלא התם כבש ומרובע
ארץ כשדים זה העם לא
יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם:
וצפניה. מן הנביאים היו: אדם שת
זכריה ב ב
היה. אילמלא ג' מקראות
ולא זקיף הכא סולמות וזקיף טובא: ולא היה חצר בירושלים: תנא
ומתושלח. מן הצדיקים שהיו קודם
02. וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם
הללו נתמוטטו רגלי שונאי
אשה
המבול שלא חטאו עד דור אנוש
ישראל, ואשר הרעותי
אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ
וכתיב כי הנה כחומר
וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנֹתֵינוּ
כדכתיב אז הוחל וגו'. מתושלח צדיק גמור היה כדאמרינן בחלק שבעת ימים שנתלו לדור המבול
ביד היוצר וגו', וכתיב
וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה
הן ימי אבלו של מתושלח: לכולהו. לארבעת הילדים דהוו שלשים לכל חד: והן משובחין. בדבר זה היו משובחים בכחם
והסירותי וגו'. רב פפא
רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי
יותר מבנה של מרתא: בנה של מרתא בת בייתוס. כהן היה: עקב בצד גודל. הוליכן בכבש בנחת עקב רגל אחד בצד גודל
מיכה ה ד
אמר האי נמי דכתיב ואת
אָדָם:
12. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ
רוחי אתן וגו'. ד' חרשים,
של חבירתה ודרך נושאי משאוי לרוץ: ולא הניחוהו אחיו הכהנים. להוליך שני אברים אלא כמנין המפורש בסדר יומא
משיח בן דוד, משיח בן
וּבְאֶפֶס
לְאֹם מְחִתַּת
פר קרב בכ"ד משום ברוב עם הדרת מלך: אי משום יוקרא. כובד המשוי: הנך יקירי טפי. שתי יריכות כאלו כבידות משלשים
משלי יד כח
יוסף, אליהו, וכהן צדק.
רָזוֹן:
שבעה רועים, דוד באמצע,
לוג: כבש ומרובע. הכבש היה משפע בשיפוע אורך קרוב ארבע אמות שיפוע לכל אמה גובה דשתים ושלשים אמה אורך לתשעה גובה:
אדם שת מתושלח מימינו,
יש אברהם ויעקב ומשה
משמאלו. [שמונה] נסיכי אדם, ישי שאול ושמואל עמוס צפניה חזקיהו ואליהו ומשיח. פיס' ומנורות של זהב היו שם, וספלין בראשן כו'. ארבעה ילדים מפרחי כהונה, ובידיהן כדי שמן של ק"כ לוג. ואוקימנא ביד כל אחד כד שמן של ל' לוג, הכל ק"כ לוג. ואלו
הילדים שהיו עולין בסולמות ובידיהן כד של ל' לוג, היו משובחין מבן מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור גדול הלקוח באלף כסף בידו אחת, ומהלך עקב בצד גודל ועולה בהן במזבח. שהכהן היה עולה בכבש שאינו זקוף, ואלו הילדים כשהן
זקופין. פיס' מבלאי מכנסי הכהנים ומהימיינהם היו מפקיעין. ירושלמי מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקין נרות שבפנים, וממכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות (מבחוץ) [שבחוץ]. כתיב להעלות נר תמיד, שיערו לומר, אין לך דבר שעושה שלהבת אלא פשתים.
מהו מפקיעין, תירגם ר' חגי מפשילין. תנן לא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה [וכו']. תני, יכולה אשה לבור חטים לאור המערכה, ולא היו מועלות. דאמר ר' סימון ריח ומראה וקול אין בהן משום מעילה. ז' קולות נשמעין מיריחו. קול שער הגדול שנפתח.
קול המגריפה. רב ושמואל חד אמר עשרה נקבים היו בם, וכל נקב מוציא מאה מיני זמר. וחד אמר מאה נקבים היו בם, וכל נקב מוציא עשרה מיני זמר. מדברי שניהם המגריפה היתה מוציאה אלף מיני זמר. [קול העץ] שעשה בן קטין מוכני לכיור. קול גביני
כרוז. קול החליל. קול הצלצל. קול כהן גדול ביום הכיפורים בשעה שאומר את השם. ריח, פטום הקטורת. מראה, כדאמרן. [אמר] ר' חייא בר אבא הוא נבל הוא כנור, נימין יתירות בין זה לזה. ולמה נקרא שמם נבל, מפני שמנבל כל מיני זמר. עוגב זה ארדלס.