החליל פרק
חמישי סוכה
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשה
היתה בוררת חיטין לשמחת בית השואבה. בירושלמי
יש מהם אומרים.
היינו תושבחתא דמתני' שמשבחין להקב"ה על
יג א
א)
ב)
כך: אלו חסידים.
כל חסיד הוי חסיד מעיקרו: שלא ביישה כו'.
פריך היאך בוררת האיכא מעילה דשמן ופתילה היו של
ג)
שלא עברנו עבירה בילדותנו לבייש את זקנותנו: אם אני כאן
הקדש ומשני דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה וקשה דבפרק
❖
ד)
הכל כאן. דורש היה לרבים שלא יחטאו בשמו של הקב"ה אם אני
כל שעה
אמרינן עלה מעילה הוא דליכא הא
ה)
ו)
כאן הכל כאן כל זמן שאני חפץ בבית
איסורא איכא וי"ל דבוררת לאו דוקא
ז)
תורה אור השלם
הזה ושכינתי שרויה בו יהא כבודו
אלא כלומר היתה יכולה לברור
אשה היתה בוררת
חטים לאור של בית
ח)
מרוב אורה: אם אני כאן. פירש
קיים ויבאו הכל כאן ואם תחטאו
ט)
1. מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה
השואבה: חסידים ואנשי מעשה כו': ת"ר
בקונטרס שהיה הלל אומר בשמו
ואסלק שכינתי מי יבא כאן: הכי
לִּי וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת
יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה
עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת
גרסינן בתוספתא הוא היה אומר
של הקב"ה אבל בירושלמי משמע
י)
את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה ויש
צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל
למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות
שהיה אומר על עצמו דפריך ולקילוסיו
כ)
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת
מהן אומרים אשרי זקנותנו שכפרה את
ל)
אותי אם אתה תבא לביתי. ונראה לי
שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ
הוא צריך כלומר וכי היה צריך
מ) נ)
וּבֵרַכְתִּיךָ: שמות כ כ
ילדותנו אלו בעלי תשובה אלו ואלו אומרים
שאף כאן צריך לגורסה כן משום
לשבחו והכתיב אלף אלפין ישמשוניה
ס)
2. אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי
אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחול
דאמר ר' יוחנן בתרה רגלוהי דבר
ומשני דכנגד ישראל היה אומר וחביב
שִׁישָׁא סֹפְרִים יְהוֹשָׁפָט
בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר:
לו תניא אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה
איניש כו' ואי לא גרסינן ליה מאי
עליו קילוסן של ישראל מן הכל שנאמר
❖
מלכים א ד ג
שייכא דר' יוחנן הכא: שצפה על
ונעים זמירות ישראל
שמח בשמחת בית השואבה אמר כן אם אני
פני המים. שחתכו את ראשו והטילוהו
וכתיב ואתה קדוש יושב
כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן הוא היה
למים והכיר בו שהוא רוצח ופגעו בו
תהלות ישראל ומיהו הא דקאמר אם
רבינו חננאל
אומר כן למקום שאני אוהב שם רגלי
עכשיו לסטים כיוצא בו: אמר לה
אתה תבא אל ביתי אני אבא אל ביתך
❖
חסידים ואנשי מעשה.
מוליכות אותי אם (א) תבא אל ביתי אני אבא
על דאטפת אטפוך. על שהצפת
לא אפשר אלא בשכינה דהא דריש
[אנשי מעשה] שלא טעמו
אל ביתך אם אתה לא תבא אל ביתי אני לא
טעם חטא בילדותם כל
ליה מדכתיב בכל המקום אשר אזכיר
גלגולות של אחרים במים אטפוך
שכן בזקנותם. חסידים,
הגהות הב"ח
אבא אל ביתך שנאמר בכל המקום אשר
הציפוך אחרים עכשיו: לסוף מטיפיך
את שמי אבא אליך וברכתיך:
1
בעלי תשובה. הלל הזקן
(א) גמרא אתה
אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך אף
כד הוה חמי [לון] עבדין
יטופון. עוד יבא יום ויציפו גולגולתם
רבי
❖
בפחז, הוה אמר וכי
של אלו שהרגוך: לאתר דמתבעי.
הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים
אמר לה על דאטפת אטפוך
קילוסין דהללו צריך,
למקום שנגזר עליו למות בו משם הוא
והכתיב אלף אלפין
ומטיפיך יטופון אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר
ישמשוניה. וכד הוה חמי
מתבקש ליטול נשמתו: תמן מובילין
גליון הש"ס
דמיתבעי תמן מובילין יתיה הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה $ אליחרף
2
לון דעבדין בכשר, הוה
יתיה. לשם רגליו מוליכות אותו:
גמרא אליחרף.
אמר הכי, אי אנן (לינן
ואחיה בני שישא סופרים דשלמה הוו יומא חד חזייה למלאך המות דהוה
תרי כושאי. על שם שהיו יפים קרי
מזלן) [לית כאן מאן
קא עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא
כאן], אע"פ שיש כמה
להו הכי: אליחורף ואחיה. פסוק
שם משם לתפלת
קילוסין לפניו, חביב עליו
מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז כי מטו למחוזא דלוז שכיבו למחר
הוא במלכים שהיו סופרים לשלמה:
המנחה.
קילוסי ישראל יותר מן
חזיא מלאך המות דהוה קבדח א"ל אמאי בדיחת א"ל באתר דבעו מינאי
דקא בעו מינאי. אלו מתבקשים
הכל, דכתיב ונעים זמירות
ישראל, ואתה קדוש יושב
תמן שדרתינהו מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה
ממני למעלה שהגיע זמנם למות ולא
תהלות ישראל. ר' חייא
היה יכול ליטול נשמתם כיון שלא נגזר
לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה תניא אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל
רבה, אחוי כריעה קדם ר'
❖
עליהם למות כי אם בשער לוז:
ונפסח ונתרפא. לוי אחוי
כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק
קידה קמי ר' ונפסח ולא
מסרינהו. שלמה: לשעירים. לשדים
אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו וכשהוא משתחוה נועץ שני גודליו בארץ
נתרפא. הלל ראה גולגולת
שהוא היה מלך עליהם כדכתי'
אחת צפה על פני המים,
מוסף רש"י
ושוחה ונושק את הרצפה וזוקף ואין כל בריה יכולה לעשות כן וזו היא קידה
[אמר לה] על דאטפאך
וישב שלמה על כסא ה' למלך
אחוי קידה.
לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם
עטיפוך ודאטפך יטופון.
שמלך על העליונים ועל התחתוניםכ):
הנהו תרי כושי כו'. אמר
אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה
אמטינהו למחוזא דלוז. עיר שאין
ר' יוחנן רגלוהי דבר
ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה לוי הוה מטייל קמיה דרבי בתמני סכיני
איניש אינון ערבין ביה,
מלאך המות שולט בתוכה כדאמרינן
לאתר דמתבעי תמן מובלן
בסוטה : ערבין ביה. לשמים
שמואל קמיה שבור מלכא בתמניא מזגי חמרא אביי קמיה (דרבא) בתמניא
יתיה. כשהיה משתחוה
משלמין ערבותן ומוליכין אותו למקום
רבן שמעון בן גמליאל
ביעי ואמרי לה בארבעה ביעי תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים
היה נועץ שני גידוליו,
שמתבקש שם: שני גודליו. של שתי
שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד
(מגילה כב:)
ושוחה ונושק פניו רצפה,
ידיו ונשען עליהן עד ששוחה ונושק
מלקין אותו.
וזוקף, (ו)מה שאין אחר
של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית
את הרצפה לקיים מה שנאמר כי רצו
יכול לעשות כן. וזו היא
המדרש משם לאכילה ושתיה $ משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין
הקידה. לוי הוה מטלל
עבדיך את אבניה :
(שבועות כה.)
קמי דר' בתמני סכיני.
הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה איני והאמר רבי יוחנן א שבועה
וזו קידה. האמורה בכתובים דאמר
תניא אמר ר' יהושע בן
שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו
מר קידה על אפים אין לו להשתטח
חנניה כשהיינו מתעסקין
ל)
(נדרים
בשמחת בית השואבה, לא
טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי: חמש עשרה מעלות: אמר ליה
להגיע לארץ גופו אלא פניו בלבד
בשעה שכרה
היינו רואין שינה בעינינו.
טו.)
מי שיודע ויכול לעשות כן ובדורו
רב חסדא לההוא מדרבנן דהוי קמסדר אגדתא קמיה א"ל שמיע לך הני
דוד שיתין.
שעה ראשונה לתמיד
של רבן שמעון לא היה אחד מעומדי
של שחר, ומשם לתפלת
חמש עשרה מעלות כנגד מי אמרם דוד א"ל הכי אמר רבי יוחנן בשעה
השחר, ומשם למוספין,
עזרה יכול לעשות כן אלא הוא:
שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא אמר דוד חמש
ומשם לתפלת המוספין,
איטלע. נעשה חיגר לפי שכשזוקף
ומשם לבית המדרש,
עשרה מעלות והורידן אי הכי חמש עשרה מעלות יורדות מיבעי ליה אמר
(מכות יא.) קפא
ומשם לאכילה ולשתיה,
גופו מאליו ואינו נשען על ידיו
תהומא.
ליה הואיל ואדכרתן (מלתא) הכי אתמר בשעה שכרה דוד שיתין קפא
ומשם לתמיד [של] בין
בחזקה לדחוף גופו למעלה נמצא כל
הערבים, מכאן ואילך
תהומא ובעא למשטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם
אונס זקיפתו על מתניו: יטיח. יזרוק
לשמחת בית השואבה.
ואסיקנא מאי לא ראינו
לשון כמטחוי קשת : הטיח
אחספא
שינה, בתרדמה, אלא שינה
דברים. במס' תענית עלית וישבת לך במרום ואי אתה משגיח על בניך: הא והא גרמא ליה. נענש בחטאתמ) דברים ונענש בשעת המאורע
כעין נמנום. ט"ו מעלות
כדאמרינן במסכת שבת נפל תורא חדד לסכינא: קמיה דרבי. בביתו שהיה נשיא ומכבדין אותו לשמחו שהיה דואג תמיד בצרת ישראל
כו'. בשעה שכרה דוד
(מכות
שיתין, קפא תהומא, בעא
ובחוליו כדאמרינן בנדרים יומא דמחיך ביה רבי אתי פורענות לעלמא: שבור מלכא. מלך פרס היה: מזגי חמרא. כוסות זכוכית
שם) אי שרי למכתב
למשטף עלמא,
מלאים יין ואין היין נשפך: רבי יהושע בן חנניה. מן הלוים נ) המשוערים היה כדאמר בערכין וכבר הלך ס) ר"י בן גודגדא
שם.
לסייע את ר' יהושע בן חנניה בהגפת דלתות: מלקין אותו. שנשבע לשוא ומשעה שיצאת שבועה מפיו הרי הוא כנשבע על
העמוד של אבן שהוא של זהב שאף זה נשבע על דבר שאי אפשר ובשבועות תנן דהיינו שבועת שוא וחייבים על
(שם)
זדונה מכות וכגון שהתרו בו: בשעה שכרה דוד שיתין. ולא סבירא ליה שמששת ימי בראשית נבראו ואי סבירא ליה שמא
נתמלאו עפר או צרורות וצריך לכרותן: קפא תהומא. צף התהום למעלה ויצא. ויצף הברזל מתרגמינן וקפא פרזלא :
א"ל. רב חסדא לדידיה הואיל ואדכרתן הכי
איתמר: מי איכא דידע
כו'. דוד לא היה
מורה הלכה בפני רבו אחיתופל והוא היה שם:
אחספא