נג:
החליל פרק חמישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אחספא. מפני שהחרס צולל ויורד ואינו צף כדי שירד וינוח על הנקב ובאגדת דספר שמואל מפורש שמצאו דוד על פני נקב התהום
יד א
א)
וכתוב בו שהיה שם מששת ימי בראשית: לעשות שלום בין איש לאשתו. לבדוק את הסוטה ואם טהורה היא יהא שלום ביניהם:
ב)
שמי שנכתב בקדושה. שכתב במגילה יתן ה' אותך וגו' כדכתיב וכתב את האלות האלה וגו' : כמה דמידלי טפי מירטב
עלמא. כמה שהתהום גבוה וסמוך
לארץ מתלחלח העולם והארץ מצמחת פירותיה: אמר. ט"ו
מזמורים של שיר המעלות: סומכא
טו ב
דארעא. עובי הארץ עד התהום:
טז ג
❖ ותקיעה אחת היא. מכאן
ג)
רבי יהודה סבר תקיעה ותרועה
סולמי דפרת. מעלות העשויות
אחספא ונשדיה בתהומא ומנח ליכא דקאמר
ד)
כמחילות שבהן מי פרת עולין תחת
ה)
ליה מידי אמר דוד כל דידע למימר ואינו
ו) ז)
הקרקע לפי שפרת גבוה מוצאו מאד
ראיה לפירוש הקונטרס דפרק במה
הגהות הב"ח
אומר יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק"ו בעצמו
כדאמרינן בבכורות כל
מדליקין גבי שש
(א) גמ'
ח)
ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה
תקיעות בע"ש שכולן בסדר תקיעה
הנהרות למטה מפרת ומים היוצאים
משתחוים
תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים
(ב) רש"י
ט)
ותרועה ותקיעה והא דקתני התם
מהר גבוה אם דרך מתוקן להם
❖
י)
לעשות שלום לכל העולם כולו על אחת כמה
התחיל לתקוע תקיעה שניה תקיעה
עולין על הר כיוצא בו ולא יותר
היכל ה' כעשרים
לאו דוקא דתרועה היא דהא קתני
וכמה אמר ליה שרי כתב שם אחספא ושדי
לפיכך אף החופרים בהרים שבבבל
וחמשה איש אחוריהם
אל היכל ה' וגו'
מתניתין שלש להבטיל את העם
הסמוכה לפרת מוציאין מים: וקאי
תורה אור השלם
לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי
ממלאכה ור' יהודה לא חשיב לה
אחמשה. עמדו על חמשה שעדיין
1. וַיָּבֵא אֹתִי אֶל חֲצַר
כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי
אלא אחת ואע"ג דאמרינן בשמעתין
יש ה' מעלות לירד עד עזרת הנשים:
בֵּית יְיָ הַפְּנִימִית וְהִנֵּה
מירטב עלמא אמר חמש עשרה מעלות
❖
לרבי יהודה אין בין תקיעה לתרועה
פֶתַח הֵיכַל יְיָ בֵּין הָאוּלָם
ממשמע שנא' ופניהם קדמה איני יודע
ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי ואוקמיה באלפי
וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ כְּעֶשְׂרִים
ותקיעה ולא כלום לאו אכולהו קאי
שאחוריהם אל היכל ה'. שהיו עומדים
וַחֲמִשָּׁה אִישׁ אֲחֹרֵיהֶם
דהנך להבטיל את העם מן המלאכה
גרמידי אמר עולא ש"מ סומכא דארעא אלפי
פתח ההיכל כדכתיב ברישיה
(ב)
אֶל הֵיכַל יְיָ וּפְנֵיהֶם
רבינו חננאל
היה שהות גדול בין זו לזו כדאמר
קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם
גרמידי והא חזינן דכרינן פורתא ונפקי מיא
דקרא והנה פתח היכל ה' כעשרים
נשא אחיתופל קל וחומר
קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ:
בסוף במה מדליקין :
וחמשה איש ולא הוה ליה למיכתב
אמר רב משרשיא ההוא מסולמא דפרת:
יחזקאל ח טז
בעצמו ואמר, מה לעשות
2. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה
שלום בין איש לאשתו
אלא ופניהם קדמה וממילא ידענא
ועמדו כהנים בשער העליון שיורד כו': בעי ר' ירמיה למעלה עשירית דנחית
אמר הק'[ב"ה] שמי
וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים
דאחוריהם אל היכל ה' שהיכל הוא
חמשה וקאי אעשרה או דלמא דנחית עשרה וקאי אחמשה תיקו תנו רבנן
במדבר י ה
הנכבד ימחה על המים,
קֵדְמָה:
במערב ופתחו בכותל מזרחי:
3. וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל
לעשות שלום בעולם
ממשמע שנאמר 1 ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם אל היכל ה' אלא מה
על אחת כמה וכמה.
מפריעין. מגלין: ומתריזין. ריעי:
תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ:
❖
תלמוד לומר אחוריהם אל היכל ה' מלמד שהיו פורעין עצמן ומתריזין כלפי
במדבר י ז
כתב שם אחספא ושדא
שמע שמע. פסוקא פסוקא
אתהומא, ונחת [שיתסר
מטה: אנו ליה וליה עינינו כו': איני והאמר רבי זירא כל האומר שמע
א
ותני לה: כאומר מודים מודים.
אלפי גרמידי], אמר דוד
ט"ו מעלות ואסיק להו
שמע כאילו אמר מודים מודים אלא הכי אמרי המה משתחוים קדמה ואנו ליה
דתנן משתקין אותו
מוסף רש"י
למיא ט"ו אלפי גרמידי.
(אנחנו מודים) ועינינו ליה מיחלות: מתני' אין פוחתין מעשרים ואחת
משום דמיחזי כשתי רשויות: אנו ליה
נשא אחיתופל כו'.
ב
(א)
קרא הגבר וכו'. ירושלמי
משתחוים וליה עינינו מיחלות. דכיון
תרגים רב עליה דר' שילא,
תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה בכל יום היו שם עשרים
קרא הגבר, בן כרוזית.
דאתרי מילי קמדכר ליה תרי זימני ולאו
ואחת תקיעות במקדש שלש לפתיחת שערים ותשע לתמיד של שחר ותשע
אמר ליה ר' שילא, קרא
אחדא מילתא תרי זימני לית לן בה:
תרנגולא. אמר ליה רב
לתמיד של בין הערבים ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע ג ובערב שבת היו
מתני' מעשרים ואחת תקיעות.
והתניא גביני כרוז, בן
מוסיפין שש שלש להבטיל את העם ממלאכה ושלש להבדיל בין קדש לחול
גבר על נעילת שערים,
בכל יום כדמפרש ואזיל פשוטה
אית לן למימר (קרא)
ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמנה שלש לפתיחת שערים שלש
לפניה ופשוטה לאחריה ותרועה
[בר] תרנגולא. הגיעו
לשער העליון ושלש לשער התחתון ושלש למילוי המים ושלש על גבי מזבח
באמצע חשיב ליה תלת: שלש לפתיחת
למעלה העשירית. דנחתי
חמשה (או לא) וקמו
שערים. שערי העזרה: תשע לתמיד
תשע לתמיד של שחר ותשע לתמיד של בין הערבים ותשע למוספין שלש
אעשרה, [או לא דנחתי
של שחר. כשהיו מנסכין את נסכי
עשרה וקמו אחמשה].
להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול:
תיקו. כתיב אחוריהם אל
גמ' מתניתין דלא כרבי יהודה דתניא ר"י אומר הפוחת לא יפחות משבע
התמיד הלוים אומרים בשיר ושלשה
היכל ה' ופניהם קדמה,
פרקים היו בשיר שהיו מפסיקין בו
מלמד שהיו מפריעין עצמן
והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה במאי קא מיפלגי ר"י סבר תקיעה תרועה
ותוקעין הכהנים בחצוצרות ומשתחוים
ומתריזין כלפי מעלה
תקיעה אחת היא ורבנן סברי תקיעה לחוד ותרועה לחוד מ"ט דרבי יהודה
(מכות יא.) שמי שנכתב
כו'. ועכשיו אנו אומרים,
העם כדתנן במסכת תמיד
בקדושה ימחה על
אנו ליה מודים, ולו
אמר קרא 2 ותקעתם תרועה (וכתיב תרועה יתקעו הא כיצד תקיעה ותרועה
הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם
עינינו מיחלות. מתני'
המים.
אחת היא) ורבנן ההוא לפשוטה לפניה ולאחריה הוא דאתא (ור' יהודה
על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה
אין פוחתין מכ"א תקיעות
במקדש ולא מוסיפין על
השתחויה ועל כל תקיעה היתה
לפניה ולאחריה מנליה נפקא ליה משנית) ורבנן מאי טעמייהו דכתיב
מ"ח כו'. מתני' דלא כר'
תרועה באמצע ופשוטה לפניה
ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ואי ס"ד תקיעה תרועה אחת היא אמר
(מכות שם)
יהודה, דתניא ר' יהודה
3
ולאחריה: ובמוספין. ביום שיש בו
איני יודע שאחוריהם
אומר אין פוחתין משבע
רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא עביד ור' יהודה ההוא לסימנא בעלמא הוא
אל היכל ה'.
ואין מוסיפין על י"ו.
מוסף מוסיפין עוד תשע לשיר של
ובמאי פליגי, ופרישנא
דאתא ורבנן סימנא הוא ורחמנא שויה מצוה כמאן אזלא הא דאמר רב כהנא
מוספין: שלשה להבטיל העם ממלאכה.
ר' יהודה חשיב תקיעה
אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כמאן כרבי יהודה (אי רבי יהודה) פשיטא
כדמפרש בשילהי במה מדליקין
ותרועה ותקיעה אחת,
קסבר שלשתן אחת הן
מהו
: בין קודש לחול.
חשובות, הלכך נמצאו
כשקדש היום להודיע שחשכה ויש מעתה חיוב סקילה במלאכה: שלש לפתיחת שערים. כמו בכל
יום. שבעה שערים היו בעזרה: שלש
(קדושין עב:) מתניתין.
כששנינו במשנתנו כ"א
הם לר' יהודה שבע,
לשער העליון. דאמרן לעיל קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו: שלש לשער התחתון. דאמרן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו
דלא כרבי
והמ"ח הם י"ו. ומפרש
ותקעו והיו מאריכין בהן עד שהגיעו לשער היוצא למזרח והוא שער התחתון. ובגמרא מפרש אמאי לא חשיב שלש של מעלה
יהודה.
טעמייהו בשמועה זו מאי
העשירית: שלש למילוי המים. אחר שמלאום ושבו ובאו להן לעזרה דרך שער המים ותנן לעיל בפרק לולב וערבה
טעמא קא חשיב שלשתן
כאחת, ומאי טעמא דתנא
הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו: שלש לגבי מזבח. כשזוקפין את הערבה כדתנן בפרק לולב וערבה לעיל
דידן דקא חשיב תקיעה
וזוקפין את הערבה בצידי המזבח ותקעו והריעו ותקעו: גמ' אחת היא. מצוה אחת הן וחדא חשיב להו: ה"ג מ"ט דר"י דכתיב
אחת ותרועה אחת ותקיעה
ותקעתם תרועה אלמא תרועה היינו תקיעה. כלומר מדקרי לתרועה תקיעה שמע מינה חדא היא: ההיא לפשוטה לפניה ופשוטה
אחת, לכל אחת בפני
עצמה, וחשיב לתקיעתא
לאחריה. מהכא ילפינן לה בראש השנה דכתיב ותקעתם והדר תרועה והדר כתיב תרועה יתקעו כלומר אחר התרועה
בכל יום כ"א ובערב שבת
יתקעו: ההוא לסימנא בעלמא הוא. ההיא תקיעה שהיא להקהיל הקהל אינה אלא לסימן כשהיה משה רוצה
לדבר אליהם ואינה
בתוך החג מ"ח. ופשוטין
מצוה: רחמנא שויה מצוה. שמצווים להקהיל בסימן זה ולא באחר: ולא כלום. לא היה מפסיק בינתים אלא כדי נשימה:
דברי כל אחת מהן ואין
(ערכין י.)
צריכין פירושא. אבל הא
מהו ותקעתם תרועה וכו'.
דאמר רב כהנא אין בין
(שם) לפשוטה לפניה ולאחריה.
תקיעה לתרועה ולתקיעה ולא כלום, צריכא פירושא, ולאוקמא כר' יהודה.
(שם) לסימנא
בעלמא. (שם) אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום.
(שם) כמאן
כר' יהודה.
(שם)