החליל פרק
חמישי סוכה
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מהו
דתימא אפילו כרבנן. ואין בין דקאמר שלא יפסיק בין זה
מהו דתימא רבנן היא. ויכול להפסיק בינתים הפסקה מועטת
יז א
א)
❖
לזה הפסקה מרובה כדי לגמור שלשתן כדרבי אבהו דאמר
ומאי אין בין דקאמר שלא ימתין המתנה מרובה לאפוקי מדרבי
ב)
יוחנן: תשע תקיעות. האמורות בראש השנה מן התורה שלש
בשילהי ראש השנה שהה כדי לגמור את כולה חוזר
ג) ד)
למלכיות תקיעה תרועה תקיעה ושלש לזכרונות ושלש לשופרות
לראש ולאפוקי מדרבי יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות
מוסף רש"י
ה)
כדאמרינן בראש השנה . והאי
ביום יצא דשהה כדי לגמור את כולן
אפילו כרבנן.
דעבדינן טפי משום ספיקא דתרועה
אינו חוזר לראש קמ"ל דוקא לרבי יהודה
מהו דתימא אפילו כרבנן ולאפוקי מדרבי
הוא דלא ידעינן אי גנוחי הוא אי ילולי
קאמר רב כהנא משום דתקיעה
יוחנן דאמר שמע תשע תקיעות בתשע
(ערכין י.)
הוא: ולא כלום. משמע דאפילו
ותרועה ותקיעה כולה אחת היא
שעות ביום יצא קמ"ל ואימא הכי נמי אם כן
ו)
ולאפוקי מדרבי יוחנן.
ו) הפסקה מועטת ליתא: אינו אומר על
ואפילו הפסקה מועטת פחות מכדי
❖
מאי ולא כלום: ע"ש שבתוך החג כו':
גבי מזבח. שהיו תוקעין לגבי המזבח:
לגמור שלשתן לא יפסיק אלא כדי
ואילו למעלה עשירית לא קתני מתניתין מני
ה"ג לגבי המזבח למה לי דתקע הא
נשימה דהפסקה צריך כדאמר בשילהי
רבי אליעזר בן יעקב היא דתניא שלש
תורה אור השלם
תקע ליה למילוי המים. כל תקיעות
ר"ה ותקעתם תרועה תקיעה
למעלה עשירית ר' אליעזר בן יעקב אומר
הללו של שער העליון והתחתון ושער
בפני עצמה ותרועה בפ"ע אבל
1. וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים
(שם)
ולא כלום.
יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת וְהָיוּ
שלש על גבי המזבח האומר למעלה
המים משום מילוי המים הוא הלכך
לרבנן לא חיישינן אי מפסיק טובא
(שם) תשע
לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם
לערבה למה לי תקיעה הא כל הני
והשתא לענין תקיעות לא נפקא לן
עשירית אינו אומר ע"ג המזבח והאומר ע"ג
תקיעות.
לְדֹרֹתֵיכֶם: במדבר י ח
2. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם
(ר"ה לד:) דלא
מיניה מידי לרבי יהודה בפלוגתא
תקיעות דמוספין בחג אינן אלא משום
ו)
המזבח אינו אומר למעלה עשירית מ"ט דר'
חש לקימחא.
וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי
דר' אבהו ור' יוחנן וכי פליגי אליבא
ושאבתם מים בששון הלכך הואיל
אליעזר בן יעקב כיון דתקע לפתיחת
חָדְשֵׁיכֶם
וּתְקַעְתֶּם
דרבנן ולענין מילי טובא בהלל
וגמירי חשבון התקיעות בחג שנים
(פסחים פד.)
בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם
שערים למעלה עשירית למה לי דתקע האי
ובמגילה ובק"ש ובתפלה:
עשר למעלה העשירית עדיף למיעבד
וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ
❖
שייר ערב הפסח. שיש בשחיטת
לאו שער הוא הלכך
ע"ג המזבח עדיף
(יבמות מב:)
לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי
דמוכחא מילתא שהן משום מילוי המים
אֱלֹהֵיכֶם
אֲנִי
יְיָ
ורבנן סברי כיון דתקע למילוי המים ע"ג
❖
הפסח עשרים ושבע
שתוקע לכולן על דבר המילוי כסדר
אֱלֹהֵיכֶם: במדבר י י
המזבח למה לי הלכך למעלה העשירית
תקיעות שהפסח נשחט בשלש כתות
ומעלה עשירית משום דמקום מסוים
רבינו חננאל (המשך)
כת אחר כת כדתנן בתמיד נשחט
בעלמא הוא לידע היכן תוקעין אותם.
עדיף כי אתא ר' אחא בר חנינא מדרומא
מתני' ר' אליעזר בן יעקב,
הגהות הב"ח
וכל כת קוראה את
ואני שמעתי שלש לגבי מזבח כשמוליכין
ואשמעינן נמי דר' אחא
אייתי מתניתא בידיה 1 ובני אהרן הכהנים
(א) תוס'
בר חנינא. ונדחו דברי ר'
את המים למזבח וה"ג לגבי מזבח
הלל שלש פעמים שהיו פסחיהן מרובין
יתקעו בחצוצרות שאין ת"ל יתקעו שכבר
מרובים והיו
זירא. ופירק רבא אליבא
למה לי דתקע הא תקע ליה בשעת
(א) והם טעונים הלל בשחיטתן ולא היו
❖
דרבי אחא ואמר, לפי שאין
נאמר 2 ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם
נסוך המים ט' לתמיד של שחר
מספיקין לשחוט פסחיהם כל כת וכת
תוקעין על מילוי המים
ועל זבחי שלמיכם ומה ת"ל יתקעו הכל
בשבת. פי' שאין מילוי
בשעת נסכים היו שאין אומרים שיר
עד שיקראוהו ג' פעמים ואף על גב
המים בשבת, (דתניא)
לפי המוספין תוקעין הוא תני לה והוא אמר
רבינו חננאל
אלא על היין וקשיא לי א"כ נפישן
דתנן ואף על פי שלא שלשו מימיהן
[דתנן] כמעשהו בחול כו'
לה לומר שתוקעין על כל מוסף ומוסף
להו תקיעות דהא איכא הנך דתנן
היינו לא גמרו פעם שלישית אבל
ו)
ואילו לא [אמר] ולא
אלא שהיה ממלא מערב
כלום, הוה אמרינן לאפוקי
שבת חבית של זהב שאינה
תנן ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח ואם
גבי זקיפת ערבה או שמא זקיפת
מיהו אין כת שלא היתה גומרתו שתי
מדרבי יוחנן דאמר שמע
מקודשת מן השילוח.
ערבה בעת שמוליכין המים למזבח
פעמים ומתחלת בו פעם שלישית ואין
איתא ליתני שבת שבתוך החג משכחת
ט' תקיעות בט' שעות
בשבת, אין שם תקיעה
היא: שאין ת"ל יתקעו. אלא ובני
חסר מן התקיעות כלום שבתחלת
יצא, בא רב כהנא לומר
על מילוי המים, ולא על
לה חמשין וחד א"ר זירא לפי שאין תוקעין
שאם ריחק הרבה ביניהם
שער [העליון], ולא על
אהרן בחצוצרות: הכל לפי המוספין
קריאה תוקעין ובכל קריאה שלש
לפתיחת שערים בשבת אמר רבא מאן
לא יצא. לפיכך פירש ולא
השער התחתון (כו') [הרי
תוקעין. מפרש ואזיל לה: הוא תני
תקיעות כך פירש בקונטרס ואין
כלום, להודיע דהכי סבירא
כאן ט'], ושית אחריני
הא דלא חש לקימחא חדא דבכל יום תנן
לה. רבי אחא דתני לה הוא אמר לה:
ליה דכולהו חדא חשיבן,
להבטיל ולהבדיל בין קדש
הלשון משמע כן דתנן התם קראו
כר' יהודה. מתני' ערב
ועוד אי נמי כהדדי נינהו ליתני שבת
לחול. וכיון דמדלית הני
לומר שתוקעין כו'. הוא היה מפרש
את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו
שבת שבתוך החג היו כו'.
ט"ו, נשתיירו כ"א דבכל
שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה
שלשו אף על פי שלא שלשו מימיהן
לה דמאי הכל לפי המוספין דקאמרינן
ואמרי' מתני' ר' אליעזר בן
יום, וג' דלגבי מזבח, וט'
דשמעת מינה תרתי שמעת מינה
דרבי
יעקב היא, מדלא (האומר)
למוספי שבת, וט' למוספי
משמע שאפילו כת ראשונה לא התחילה
שתוקעין על כל מוסף ומוסף יום שיש
[אמרי'] למעלה העשירית,
יום טוב הרי מ"ב, ובצרי
פעם שלישית מעולם ועוד משמע
בו שתי קדושות כגון שבת ויום טוב
אליעזר בן יעקב ושמעת מינה דר' אחא
[דתניא] ר' אליעזר בן
להו טובא, לפיכך לא
שבראשי פרקים היו תוקעין כדאשכחן
וצריך שני מוספין תוקעין לכל מוסף
יעקב אומר ג' לגבי
תני [שבת] שבתוך החג
בר חנינא אלא אמר רבא א לפי
שאין
מזבח כו'. פי' המצריך
דהא לא משתכח בה מ"ח.
בסוף מסכת תמיד גבי שיר של תמיד
שאומרים למוסף שבת שיר של שבת
תוקעין למילוי מים בשבת דבצרי טובא
ג' למעלה העשירית, אינו
ומקשינן תוב וליתני ראש
דברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו
ותוקעין תשע תקיעות לשלשה פרקים
מצריך כלום לגבי מזבח,
השנה שחל להיות בשבת,
וליתני נמי ר"ה שחל להיות בשבת דהא
והשתחוו העם על כל פרק תקיעה
ולמוסף יו"ט שיר של יום טוב ותוקעין
והמצריך ג' לגבי מזבח
דאיכא ג' מוספי[ן], של
איכא תלתא מוספין מוסף דר"ה מוסף דר"ח
והוא ר' אליעזר בן יעקב,
ראש השנה ושל שבת
ט' תקיעות: ואם איתא. דתוקעין
ועל כל תקיעה השתחואה ושני פרקים
אינו מצריך כלום למעלה
ושל ראש חודש דאינון
מוסף דשבת ע"ש שבתוך החג איצטריך
יש בהלל מדר' יהודה דאמר מימיהם
על כל מוסף ליתני שבת שבתוך החג:
העשירית. כי אתא רב
כ"ז תקיעות, ג' לפתיחת
ליה
לאשמעינן כדרבי
אליעזר בן יעקב
שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת.
של כת שלישית לא הגיעה לומר
אחא בר חיננא מדרומא,
שערים וט' לתמיד של
אתא ואייתי מתניתא בידיה
שחר וט' לתמיד של
אטו
מי קאמר ליתני
הא ולא
ליתני
אהבתי משמע דאהבתי הוא תחילת
שאינה למצוה כתקיעות של קרבן
דקתני בה הכל לפי
בין הערבים, מ"ח, ואי
הפרק והודו נמי תחילת הפרק
דכתיבי בקרא ותקעתם בחצוצרות
הא
ליתני הא וליתני
הא תנא ושייר
המוספין. ופירשה הוא
איתא לדר' אחא ליתני
כדאמרינן פרק לולב הגזול
על עולותיכם אבל הנך לסימנא נינהו
בעצמו, שתוקעין על כל
ראש השנה שחל בשבת
מאי
שייר דהאי שייר
שייר ערב
הפסח
מוסף ומוסף [ט'] תקיעות
היו שם מ"ח. ופרקינן
שישמעו ויבאו למעמדם ולדוכנם ולא
מכאן שמצוה לענות בראשי
אי
בפני עצמן. ומקשינן עליה
איצטריך ליה למיתני ערב
דחו שבת הלכך הדר הוי להו מ"ח:
פרקים והם היו תוקעין בתחלת
והא שבת שבתוך החג,
שבת שבתוך החג היו
דאיכא מוסף דחג ומוסף
שם מ"ח, לאשמועינן ג'
מאן הא. דתריץ הכי: דלא חש לקימחא. טוחן ומוציא סובין ואינו
ההלל שלש תקיעות כדתנן
פרק תמיד נשחט
דשבת, ואע"ג דמדלית מן
לגבי מזבח כר' אליעזר.
חושש כלומר מרבה דברים שאינם: חדא דמתני' תנן בכל יום.
ננעלו דלתות העזרה תקעו
והריעו ותקעו וכן לכל פרק ופרק
מ"ח ג' להבטיל העם
ואמרינן אי הכי ליתני
נמצא להלל אחד תשע תקיעות וכן לכל כת וכת ואין לך כת
היו שם אחת ועשרים ומני פתיחת שערים בהדייהו ואם אינם
מן המלאכה (כו') [וג']
הא והא, ליתני ערב שבת
להבדיל בין קודש לחול
שבתוך החג לאשמועינן
בשבת נמצא שפוחתין מאחת ועשרים: ועוד אי נמי כי הדדי
שלא היתה גומרת הלל אחד לרבנן נמצא לשלשה כתות שלשה
שאין תוקעין בהן בשבת,
ג' לגבי מזבח ומתניתין
נינהו. כלומר אפי' לדבריו שאין תוקעין לפתיחת שערים בשבת
הללות ובהן כ"ז תקיעות אפילו כשלא היו שונות את ההלל כלל
ונשתיירו מ"ב, וט' למוסף
ר' אליעזר בן יעקב היא,
וכשהיו שונות נפישי תקיעות טובא אלא הני דפסיקי ליה קאמר
והוו להו נמי בשבת שבתוך החג מ"ח כדהוו ארבעים ושמונה
של שבת הרי נ"א, ליתני
וליתני ראש השנה שחל
במתני' שבת שבתוך החג
בשבת לאשמעינן הא דר'
דשייר והא דתנן אין מוסיפין על מ"ח הוה מצי לאקשויי זימנין
בע"ש שבתוך החג ליתני שבת שבתוך החג דהא הוה ליה למיתני
היו שם נ"א תקיעות.
אחא בר חנינא. ודחינן
ולמישבק ע"ש: דהא שמעינן מינה תרתי שמעת מינה דרבי אליעזר
דמוסיפין כגון היכא דשונות את ההלל אבל בלאו הכי פרכינן
ופריק ר' זירא, אין תוקעין
אין הכי נמי, מיהו תנא
בן יעקב. דאין תוקעין למעלה העשירית אלא על גבי המזבח
עלה מערב הפסח שחל להיות בשבת דנפישי לרבי יהודה ולרבנן
על פתיחת שערים בשבת,
חדא ושייר אחריתי. מאי
הרי ט', פי' ג' להבטיל
שייר דהאי שייר, שייר
ומשני כיון דליתיה בכל שנה לא קא חשיב ומה שפירש בקונטרס
כדקאמר להו ואזיל ושמעינן מיניה דרבי אחא דתוקעין על כל
ג' להבדיל ג' לפתיחת
ערב הפסח נמי אית ביה
שהכת קוראה את הלל לא היתה הכת קוראה אלא הלוים קוראים
מוסף דאילו שלשה להבדיל וג' להבטיל אשמעינן ברישא ואמאי
שערים, אפיק הללו ועייל
מ"ח תקיעות. כ"א שבכל
וכן איתא בתוספתא דפסחים הלוים היו עומדים על דוכנן ואומרים
שבקה ותנא ע"ש ולא אשמעינן מילתא חדתא אלא דרבי אליעזר
ט' של מוסף של שבת,
יום, ושלש תקיעות בכל
מכל מקום מ"ח הויין.
הלל. ושנינן כי הפסח
בן יעקב לחודה: לפי שאין תוקעין למילוי המים בשבת. שכבר
את ההלל בשיר אם גמרו שנו ואם שנו שלשו ואע"פ שלא שלשו
ובא רבא ואמר מאן האי
נשחט בשלש כתות, וכל
מימיהם א"ר יהודה מימיהם של כת שלישית לא הגיעה לומר
נתמלאו מערב שבת כדתנן בפרק לולב וערבה אלא
דלא חייש לקמחיה, שלא
כת ששוחטין פסחים קורין
שהיה ממלא מערב שבת: ובצרי להו טובא. כל הנוספות בחג
שימש כל צרכו ולא ידע
את הלל, ותוקעין ומריעין
אהבתי כלומר לא הגיעו הלוים לומר אהבתי בשחיטת פסחיהן:
שמועה זו, ואתי לפרוקי
ותוקעין. ואם גמרו את
דשער עליון ותחתון ושער המים ולגבי מזבח ובצרי להו נמי
אי הלל שונין אותו, ואם
לן, לא חזי דמתני' בכל
דלהבטיל ולהבדיל דערב שבת ואיכא טובא: וליתני ר"ה כו'. לרבי אחא מותבינן אם איתא דתוקעין לכל מוסף ליתני ר"ה שחל
יום תנן, ואפי' בשבת.
שנו ועדיין לא נשלמה
ועוד סוף סוף כי מדלית
שחיטת פסחים של כל
להיות בשבת היו שם מ"ח כ"א שבכל יום וכ"ז של שלשה מוספין: כדרבי אליעזר בן יעקב. דמני להו ולא חשיב דלמעלה העשירית:
ג' להבטיל את העם וג'
כת, משלשין את [ה]הלל,
ערב נמצאו שתוקעין על כל כת
להבדיל [ו]ג' לפתיחת
שערים, ועיילת ט' למוסף
ט' תקיעות, בג' כתות כ"ז
של שבת, הוויין להו מ"ח, ואי איתא לדר' אחא בר חנינא ליתני (ערב) שבת שבתוך החג היו שם מ"ח, ואשמעינן
תקיעות. הנה מ"ח תקיעות בערב הפסח, ושייר ולא שנאה במשנתנו, וכשם ששייר זו, כך שייר ראש השנה שחל להיות בשבת.