נד:
החליל פרק
חמישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
יח א משום ערב הפסח לאו שיורא הוא הא מני רבי יהודה היא.
ערב הפסח. שיש בשחיטת פסח כ"ז תקיעות
שהפסח נשחט בג'
א) ב)
תימה וכי יעמידנה כר' יהודה כדי שיקשה לו וכי האי גוונא
כתות כת אחר כת כדאמר בתמיד נשחט וכל כת
ג)
קוראה את ההלל ג' פעמים שהיו פסחיהם מרובין והיו טעונין הלל
איכא בנזיר פרק שלשה מינים אי משום בל יחל לאו
יט ב
ד)
בשחיטתם ולא היו מספיקין לשחוט פסחם כל כת וכת עד שיקראוהו
שיורא הוא וכן בב"ק ספ"ק
ובכתובות פרק אלו נערות
כ ג
ה)
אי משום חצי כופר
שלש פעמים ואף על גב דתנן התם
❖
כא ד
ו)
לאו שיורא הוא (א) בההוא ניחא טפי
אע"פ שלא שילשו מימיהן היינו לא
אי משום ערב הפסח לאו שיורא הוא דהא
ז)
גמרו פעם שלישית כולו אבל מיהו
דאיצטריך ליה למימר הכי כדי שלא
ח) ט)
מני רבי יהודה היא דאמר מימיהם של כת
❖
אין כת שלא היתה גומרתו שתי
יקשה למ"ד פלגא נזקא ממונא דשייר
תורה אור השלם
שלישית לא הגיעה לומר 1 אהבתי כי ישמע
פעמים ומתחלת בו פעם שלישית
חצי כופר מאי שייר דהאי שייר:
1. אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ
ה' מפני שהיו עמה מועטין (הא אוקימנא)
כגון
שחל יו"ט הראשון של חג
ואין חסר מן התקיעות כלום
אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי:
הגהות הב"ח
דלא כר' יהודה ודלמא האי תנא סבר לה
❖
תהלים קטז א
להיות בערב שבת. דאין
שבתחילת קריאתו תוקעין וכל קריאה
(א) תוס'
כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא אלא מאי
ג' תקיעות: לא הגיעה לאהבתי.
תקיעות של שמחת בית השואבה
ומיהו
❖
שייר דהאי שייר שייר ערב הפסח שחל
דוחות יו"ט אע"פ שהתקיעות של
של קריאה ראשונה ואין בה אלא ג'
בההיא
רבינו חננאל
להיות בערב שבת אפיק שית ועייל שית:
בטלה ממלאכות דוחות יו"ט כדתנן
תקיעות מפני שעמה מועטין שבשתי
ואמרינן לא יכלת למימר
בסוף פ"ק דחולין והטעם
כתות הראשונות נתמלאה העזרה
ואין מוסיפין על מ"ח: ולא והא איכא ערב
הכי, דאית לן למימר
מוסף רש"י
לכל כת ונשאר כת שלישית במעט
פי' בריש פירקין:
משנתנו ר' יהודה היא
הפסח שחל להיות בשבת דאי לרבי יהודה
אלא ד' ימים בלבד. דקסבר
לא הגיעה לומר
דאמר מימיה של כת
ולא היה שחיטת פסחיהן מארכת
חמשין וחדא אי לרבנן חמשין ושבע כי
אהבתי.
שלישית לא הגיעה
בכדי קריאת שלש הללות: והאמרת
אין מעברין את החדש
(פסחים סד.) יום
לאהבתי כי ישמע ה'
קתני מידי דאיתיה בכל שנה ערב הפסח
הכפורים שחל להיות
רישא דלא כרבי יהודה. דאי ר'
לצורך וכולם הולכים לפי המולדות
מפני שעמה מועטין,
שחל להיות בשבת דליתיה בכל שנה
ערב שבת לא היו
ואין להן פסחים הרבה
יהודה תקיעה ותרועה ותקיעה בחדא
ובפרק ב' דערכין
תוקעין.
כדי שיתעכבו בהן, ולא
ושנה לא קתני אטו ע"ש שבתוך החג מי
מני להו: סבר לה כוותיה בחדא.
פריך דאיכא יומא דשעי לתלת שנין
משכחת בערב פסח (דר')
איתיה בכל שנה זימנין דלא משכחת ליה
[לר'] יהודה אלא מ"ב
בערב הפסח ופליג עליה במנין
ואיכא יומא דחלקים לתלתין שנין לפי
תקיעות, הילכך לאו שיורא
התקיעות: ואלא. הואיל ואיכא
שיש עדיין שמונה שעות ותתע"ו
והיכי דמי כגון שחל יום טוב ראשון בערב
ובמוצאי
הוא. ואמרינן והא אמרת
לאוקמה כרבי יהודה מאי שייר
חלקים ועולות השעות יום אחד
שבת,
מתני' דלא כר' יהודה,
שבת כי מקלעינן יום טוב ראשון בערב
לא היו מבדילין.
דמתניתין (ד)קתני מ"ח ור'
דהאי שייר: ערב הפסח שחל להיות
לסוף שלש שנים והחלקים עולין ליום
שבת מדחי דחינן ליה מאי טעמא כיון
יהודה תני י"ו. ופרקינן
בערב שבת דאפיק שית. מתקיעות
לסוף שלשים שנה ומשני כיון דליתא
האי תנא סבר לה כוותיה
דאיקלע יו"ט הראשון של חג להיות בע"ש
כת שלישית כר' יהודה: ועייל שית.
בכולי שני לא קחשיב:
(שבת קיד:)
בערב הפסח, שאין שם
ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר
יוה"כ אימת הוי בחד בשבת הלכך דחינן
אלא ארבעה ימים
אלא מ"ח תקיעות, ופליג
דכל ערב שבת דהבטלה והבדלה:
בלבד.
עליה בחדא בתקיעות
ליה ומי דחינן ליה והא תנן חלבי שבת
קודם. בלא רב ספרא
ולא מוסיפין על מ"ח ולא. בתמיהה
דחשיב כל תלתא חד.
קריבין ביוה"כ ואמר רבי זירא כי הוינן בי רב
גרסינן ליה: דאי לרבי יהודה חמשין
יכול להקשות כן:
הלכך שיורא דערב הפסח
דתניא
לאו שיורא הוא. ואקשינן
אברי תמיד ניתנין מחצי
וחדא. כ"א שבכל יום ותשעה
בבבל הוה אמרי הא דתניא יום הכפורים
א
והא איכא ערב הפסח
כבש ולמטה במערב
דמוספין הרי שלשים ושמונה עשרה
שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעין
שחל להיות בערב שבת
ושלמוספיןניתניןמחציכבשולמטה
דשתי כתות ושלשה דכת שלישית הרי
דמשכחת אפי' לרבי יהודה
ובמוצאי שבת לא היו מבדילין דברי הכל
(שבת פז:)
מ"ח תקיעות, כיצד, כ"א
במזרח ושל ראשי חדשים ניתנין על
חמשין וחדא: זימנין דלא משכחת
היא כי סליקית להתם אשכחתיה לרבי
שבכל יום וט' לכת
כרכוב המזבח ולמעלה. והיא שנויה
לה. שיהו בו תקיעות דמילוי המים
הראשונה וט' לכת השניה
יהודה בריה דר' שמעון בן פזי דיתיב וקאמר
דמתני': והיכי דמי כגון שחל יו"ט
וג' לשלישית הרי כאן
כן בסוף מסכת שקלים ואין
ר"ע היא לא קשיא הא רבנן הא אחרים
מ"ב, וג' להבטיל וג'
הראשון בערב שבת. דשמחת בית
גירסת הספרים שלפנינו נכונה:
להבדיל בין קדש לחול.
היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת
השואבה לא דחיא יום טוב כדתנן
ב
אתקין
אלא שייריה, הא נמי ראש
לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ארבעה ימים בלבד ואם
השנה שחל בשבת שייריה.
מוצאי יו"ט כו' וכי מטי תו ערב שבת
ואהדרינן לאקשויי אהא
הוה ליה שמיני עצרת: מידחא
היתה שנה מעוברת חמשה מיתיבי ראש חדש שחל להיות בשבת שיר
ג
(ר"ה כ. וכעי"ז שם
דתנן ואין מוסיפין על
דחינן ליה. ועבדינן ליה אלול מעובר
ו: וערכין ט:) ואם היתה
מ"ח, ולאו והא איכא
של ראש חדש דוחה שיר של שבת ואי איתא לימא דשבת ולימא דראש
שנה מעוברת חמשה.
ערב הפסח שחל בשבת,
כי היכי דליקלע ראש השנה בשבת:
חדש אמר רב ספרא מאי דוחה דוחה לקדם ואמאי תדיר ושאינו תדיר
דאית תמן כ"א תקיעות
מ"ט כו' בחד בשבא. וחיישינן משום
שבכל יום, וי"ח לב'
תדיר קודם אמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו והאי היכירא
ירקייא ומשום מתייא כדאיתא בראש
(ר"ה
כתות וג' לשלישית הרי
עבדינן הא היכירא אחריתא עבדינן (דתניא) חלבי תמיד של שחר
כ.)
ד
מ"ב, וט' למוספי שבת
השנה : והתנן. פרק אלו
הרי נ"א אליביה דר'
ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח ושל מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה
קשרים: חלבי שבת. של תמיד של
יהודה. ולרבנן דמוסיפין
במערב ושל ראש חדש ניתנין תחת כרכוב המזבח ולמטה
בין הערבים קריבין ביום הכפורים
ששה לכת השלישית, הרי
❖
(שם ו:)
נ"ז תקיעות. ופרקינן כיון
שחל במוצאי שבת אלמא חייל יוה"כ
ואמר
דליתה בכל (ה)שנה לא
במוצאי שבת: ואמר ר' זירא. התם באלו קשרים: כי הוינן בבבל הוה אמרי הא דתניא יוה"כ שחל
להיות בע"ש לא היו תוקעין. להבטיל
[חשיב. ואקשינן ע"ש
ולהבדיל משום דיום הכפורים נמי לאו מלאכה עביד: ובמוצאי שבת. ואם חל יוה"כ להיות במוצאי שבת: לא היו מבדילין. על
שבתוך החג נמי לא]
רבינו חננאל (המשך)
שכיח בכל (ה)שנה, דזמנין
הכוס בין קודש לקודש כדרך שמבדילין משבת ליו"ט דהתם הוא שהיוצא חמור והנכנס קל אבל כאן הנכנס חמור כיוצא לענין כל
דמקלע יום טוב ראשון
באחד בשבת ודחינן ליה.
איסור מלאכה והוה אמרינן דברי הכל היא בין לרבי ישמעאל בין לר"ע דפליגי גבי חלבי שבת קריבין ביוה"כ מיתוקמה: כי
בערב שבת, ואין תוקעין
ה"נ כי מיקלע ברביעי
למילוי המים ביום טוב,
אתי יוהכ"פ בע"ש. ומתני'
סליקית להתם אשכחתיה לרבי יהודה
בריה דר' שמעון בן פזי דיתיב וקאמר ר"ע היא. והתם מפרש למילתיה. מיהו שמעינן נמי
ולא משכחת לה מ"ח
דהתם אחרים היא דלית
הא רבנן הא אחרים. מתני' רבנן דפליגי אדאחרים ואמרי מעברין החדש לצורך הלכך ר"ה
מברייתא דחל יוה"כ במוצאי שבת:
תקיעות בערב שבת.
ליה דחיותא] אלא לעולם
בערב שבת לא מיקלע דדחינן ליה והנך מתניתין דאמרי מיקלע ולא אמרינן דחינן אחרים היא דאמרי אין מעברין את החדש
ופרקינן כי מקלע ראש
סבר כולהו ירחי אחד מלא
השנה בערב שבת, אתי
ואחר חסר. דתניא אחרים
לצורך: אלא ארבעה ימים בלבד. אם
זה באחד בשבת יחול לשנה הבאה בחמישי בשבת דהיינו ארבעה ימים. וזה הסדר לפי מולד
יום הכיפורים אחר השבת,
אומרים אין בין עצרת
לבנה הוא שבין מולד למולד עשרים ותשעה יום ומחצה לשני מולדות חמשים ותשעה נמצא כל חדשי השנה אחד מלא ואחד חסר
ודחינן ליה. (הם) [וכן]
לעצרת ואין בין ראש
ואחרים סבירא להו דאין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך אלא קובעים ראשי חדשים אחד מלא ואחד חסר לעולם נמצא בין
הכי נמי כי מקלע ברביעי
השנה לראש השנה אלא
אתי יום הכיפורים בערב
ד' ימים בלבד, ואם היתה
פסח לפסח ד' ימים ששה מלאים וששה חסרים שלש מאות וחמשים וארבעה ימים הן שלש מאות וחמשים ימים חמשים שבועות
שבת, ודחינן להו, דלא
השנה מעוברת חמשה.
נמצאו ד' יתירים בין קביעת שנה זו לקביעת שנה הבאה: ואם היתה שנה מעוברת חמשה. דקסבר חדש העיבור לעולם חסר
למקלע יום הכיפורים
וקיימא לן דלא הוי בקי
עשרים ושמונה ימים שלו ארבעה שבועות נמצא יום אחד יתר תנהו על ארבעה ימים שבשנה פשוטה הרי חמשה: מיתיבי. לרבי
סמוך לשבת בין מלפניה
ר' מאיר בסוד העיבור.
ובין מלאחריה. ירושלמי
והא דאחרים מיפרשא
אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף: לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו. האי חשיבותא עבדינן ליה להיכרא שיכירו דפשיטא להו
במס' מגילה בתחילה, לית
בערכין בפרק אין בערכין,
לב"ד שקידשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב בני אדם לא ראו חידוש הלבנה: חלבי התמיד. ה"ה לכל אבריו דכל
כאן חל להיות בשני בשבת
ובשבת בסוף אלו קשרים.
אברי עולה קרי חלבי: ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח. ששה כהנים הזוכים בהולכת אברים כדאמרינן בסדר יומא
ולא חל להיות בשבת, דאי
ואסיקנא דהא [ד]ר' זירא
חל בשני, חל צומא רבא
לאו דברי הכל היא,
מסדרין אותו בתחתיתו של כבש מחציו ולמטה במזרחו של כבש עד שיבא המעלה ומקטירן מן הכבש ולמזבח. וזה היה סימן שהן
בחד בשבתא, ואי (בחד)
ולעולם לרבנן כל אימת
של תמיד שפעמים היו מתעכבין אברי תמיד עד המוסף והיה צריך היכר שלא יקטירו למוספין קודם לעולת התמיד דהא מפקינן
[חל] בשבתא צומא רבא
דמתרמי הכי דחינן ליה
מקרא שאין שום קרבן קודם על המערכה לתמיד של שחר הלכך היה צריך היכר: ושל מוספין. ניתנין כנגדו במערבו של כבש
בערובתא. הלכך לא מקלע
כי היכי דמסירי להו בסוד
יום טוב ראשון בערב שבת
העיבור [הלכה] למשה
שהכבש רחבו שש עשרה אמה מן המזרח למערב ואורכו ל"ב מן הצפון לדרום: ושל ראשי חדשים. אברים של מוספי ראשי חדשים
לעולם. ומקשינן איני דלא
מסיני, והאי הלכה לא
ניתנין היו בכבש סמוך לכרכוב המזבח למטה הימנו מעט דהיינו בחצי העליון של כבש שכל הכבש אורכו שלשים ושתים ואינו משפע
חייל יום הכיפורים סמוך
אימסירא ליה לר' מאיר.
[ל]שבת ובאחד בשבת
תוב מותבינן אהא דר'
ועולה אלא תשע אמות השש אמות מן הארץ לסובב והשלש מן
הסובב ולמעלה נמצאו שני שלישי אורך הכבש מן הארץ לסובב:
לעולם, והתנן במסכת
אחא, ראש חודש שחל
וא"ר [להיות] בשבת, שיר של
שבת פרק אלו קשרים
חלבי שבת קריבין ביום הכיפורים. ואמר ר' זירא כי הוינן בבבל הוה אמרינן הא דתנן יום הכיפורים
ראש חודש דוחה את של שבת. ואם איתא לדר' אחא, ליתני שיר דראש חודש [במוסף דראש חודש]
שחל להיות בערב שבת לא היו תוקעין ובמוצאי שבת לא היו מבדילין, דברי הכל היא. אלמא חייל יום
ושיר של שבת במוסף של שבת. ופרקינן, אמר רב ספרא איכא למימר דאמרי האי והאי, ומאי דוחה
הכיפורים להיות בערב שבת ובאחד בשבת, ולא קא דחו ליה. ופרקינן הא דאמר ר' זירא דברי הכל היא
דקתני, דקדים דראש חודש. והא שבת תדיר, ותנן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ופריק ר' יוחנן,
ליתא, אלא מתני' דהתם
אחרים היא דלית להו
דחויים, [נ"א: ופריק
כי מקלע ר"ה בע"ש אתי יוה"כ
להודיע שהוקבע ראש חודש בזמנו, מקדימין שאינו תדיר.
איני והא הכירא אחרינא
עבדינן ליה, באברים,